הלכות עירוב

עירוב ב'צורת הפתח'

בן ספרד הנמצא בעיר שמותקן בה עירוב ב"צורת הפתח", האם יש לו על מי לסמוך לטלטל שם?

עיר המעורבת ב"צורת הפתח" מערבת כרמלית אולם אי אפשר לערב כך רשות הרבים. ולפי דעת השו"ע (סימן שמ"ה ס"ז) שהרשויות שלנו הם 'רשות הרבים', כיון שכל הרחובות הרחבים ט"ז אמה, אף שאין עוברים שם שישים ריבוא יש להם דין רשות הרבים, ולכן לשיטת השו"ע אי אפשר לסמוך על העירוב הנ"ל.

אולם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל כתב בספרו (יביע אומר חלק ט') שהמיקל יש לו על מי לסמוך וכ"כ האור לציון שיש להתיר בשעת הצורך, ובטלטולי דרבנן כגון בשינוי מותר לכתחילה (ח"ב פכ"ג תשובה י"ב). אמנם יש לדעת שישנם ערים בהן הפיקוח על תקינות העירוב גרוע, ובהם אין להקל דמצוי מאוד שהחוט נקרע. ומאידך יש לדעת כי גם המשנ"ב כתב שכל בעל נפש יחמיר לעצמו בזה כדעת הבית יוסף. (שם ס"ק כג). ועיין בפרק ל"ד תשובה ב'.

שיעור תחומין בשבת

מה מידת המרחק שמותר לצאת מהעיר בשבת, והאם אפשר להניח פת וכדו' לאורך מסלול של ק"מ רבים?

מדין איסור תחומין יש איסור לצאת מסוף העיר יותר מ- 2000 אמה שהם במידות זמנינו כ- 960 מטר לשיטת רבי חיים נאה, ולשיטת החזו"א אלפיים אמה הן כ- 1200 מטר. (סימן שצ"ח).

אמנם, אפשר להניח מזון שתי סעודות כ"עירוב תחומין" במרחק של 960 מטר מהבית האחרון של העיר, ואם כך יעשה תהיה באפשרותו ללכת עוד 960 מטר נוספים, אלא שבסוף תחום זה אין אפשרות להוסיף עוד פת (סימן ת"ח ס"א).

אולם, אם יש שם "בורגנין", כעין סוכות שומרים וכדו', מותר ללכת אפילו ק"מ רבים אם יש סוכת שומרים כזו בכל שבעים אמה ושיריים, שהם כ -35 מטר בערך. (סימן ש"ז ס"ח ובאריכות בסימן שצ"ח). ולכתחילה אין להניח עירוב תחומין אלא לצורך מצוה, ואם הניח לדבר הרשות הרי זה עירוב. (סימן תט"ו ס"א).

עירוב מקום שדרים בו גוים או מי שאינם מודים בעירוב

על מה סומכים העולם לטלטל במקום שיש עירוב, והרי אי אפשר לערב עם גוי או עם מחללי שבת שאינם מודים בעירוב?

אף שאי אפשר לערב עירובי חצרות עם גוי או עם יהודי שמחלל שבת אולם אפשר לשכור מהם את החצר וההשכרה נעשית עם השלטונות שיש להם רשות להיכנס לבתים בזמן חירום וכדו' (ודי בדריסת רגל כדי שלא יעכבו על העירוב), והעירוב שהרב מערב עם פת לכל בני העיר, מזכה הוא רק עבור מי שמאמין בעירוב.

ויש לידע כי לדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל אין לסמוך בזמנינו על עירוב זה, כיון שאין רשות לשלטונות להיכנס לבית של כל אחד ואחד, אלא רק במקרי חירום או על ידי צו של בית משפט ולכן אין זה מספיק להחשב כרשות כניסה לבתיהם ועל כן אין ברשות השלטונות להשכיר את בתי התושבים לאחרים.

(אולם יש ערים בחו"ל, כגון בעיר וינה שבאוסטריה ובאנטוורפן שבבלגיה, שהזכויות של העיריה תקפות מזמנים קדומים ויש להם זכות כניסה לבית התושבים גם ללא רשות כלל. במקומות אלה יש להקל בזה גם לדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל). ועיין בפרק י' תשובה ד'.

עירוב רשות הרבים

מרן הבית יוסף פוסק (בסימן שמ"ה סעיף ז') שיש לנו רחובות1 שהם רשות הרבים מדאורייתא אף שאין שישים ריבוא עוברים בהם בכל יום. האם בני ספרד יכולים לסמוך על העירוב שעושה הרבנות המקומית?

אף במקום שיש עירוב תקין הנבדק ומתוחזק תדיר על ידי הרבנות המקומית, לכתחילה אין לבני ספרד להתיר לטלטל ולסמוך על העירוב, כיון שכאמור השו"ע פוסק שיש לנו רחובות שהם רשות הרבים מדאורייתא ואי אפשר לערבם על ידי צורת הפתח.

ובכל זאת, למיקל יש על מי לסמוך כיון שכתבו הפוסקים, מרן הגר"ע יוסף זצ"ל ביביע אומר (ח"ה או"ח סימן כ"ד) ובשו"ת אור לציון (ח"א סימן ל') שאף שחוט וצורת הפתח לא יכולים להתיר טלטול כשיש רשות הרבים, אבל גם לדעת השו"ע זהו דווקא ברחובות הרחבים שיש מרחק בין בנין לבנין וגם הרחובות מפולשים, אבל בארץ ישראל ובמקומות רבים בעולם בהם הבניינים צפופים והרחובות מתעגלים, יש מחיצה מדאורייתא ע"י הבתים ויש לעיר דין "כרמלית" וחוט יכול להתיר זאת. לכן, למיקל יש על מי לסמוך.