הלכות שבת: מוקצה

הוצאת קליפות גרעינים מפיו

פיצח גרעיני חמניות ונשארה קליפה בפיו, האם יכול להוציאה בידו או שצריך להוציאה בלשונו?

קליפת גרעיני חמניות מותר לטלטלה גם בידו, כיון שהקליפה היא דבר מועט ומתבטל לפה ולכן כשמוציאה מפיו נחשב כ'עוסק בניקוי' ולא ב'טלטול מוקצה'. (כמבואר בשביתת השבת ובחזו"א בסימן מ"ז ס"ק ט"ו וכ"א).

אולם אם זהו גרעין גדול יותר, יש להוציאו מפיו ללא מגע היד. (גר"ז בסימן ש"ח סעיף ס"ז, קצות השולחן סימן קי"א ס"ט ושכן מוכח ברא"ש, ערוך השולחן סימן ש"ח סעיף נ"ה, אג"מ ח"ה עמוד ט"ו ושכן מוכח במשנ"ב סימן ש"ח ס"ק קכ"ד, מרן הגרשז"א זצ"ל במאור השבת ח"א עמוד תס"ז ג'-ג', וע"ע בחידושי הר"ן דף קמ"ג).

ובמקום שיש עניין של כבוד הבריות, כגון שנמצא בחברת אנשים, מותר להוציא את הגרעין ביד.

מצא מעות בכיסו ברה"ר

אדם שיצא לרשות הרבים במקום שאין עירוב ומצא מעות בכיסו, מנערם במקום בו הוא נמצא ויודע כי הכסף לא יישאר שם עד למוצאי שבת. האם הפסד ממון זה כלול ב"הוצאות שבת ויו"ט"?

בגמרא (ביצה ט"ו ע"ב): אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, לוו עלי וקדשו קדושת היום, והאמינו בי ואני פורע.

על כן נראה שהפסד הנגרם לאדם מחמת ניעור מוקצה מכיסו, אינו כלול בהוצאות שבת ויו"ט, כיון שהמבואר בגמרא הוא על הוצאות שבת לכבודה של שבת ואילו כאן ההוצאה הנגרמת היא לא למען כבוד השבת, במאכלים משובחים וכדו', אלא למניעת חילול שבת, מה גם שיכול היה למנוע הוצאה זו לו היה נותן דעתו לבדוק את כיסיו בערב שבת, כנדרש (סימן רנ"ב ס"ז).

הזזת מנורת לילה לצורך שינה

מנורת לילה שיש לה ציר או זרוע גמישה, האם מותר להזיזה בשבת מצד לצד, לצורך שינה וכדו'?

הדבר תלוי איזה סוג נורה מותקנת בה. אם מותקנת בה נורת אגס שיש בה חוט להט, אסור להזיזה כיון שדינו של חוט להט זה כאש דולקת, שהיא מוקצה מחמת גופו ולכן אסור להזיזה בשבת אף לצורך גופו ומקומו. אולם יכול להזיזה בשינוי, ע"י המרפק וכדו', דטילטול בשינוי לצורך דבר היתר מותר. (סימן רע"ו ס"ק ל"א במשנ"ב)

אולם אם הנורה המותקנת בה היא נורת פלורסנט, דינה הוא רק ככלי שמלאכתו לאיסור ומותר להזיזה לצורך גופו או מקומו, וכשרוצה לישון, נחשב הדבר כ'צורך מקומו', כיון שההימצאות של החפץ במקום זה מפריעה לישון, בין ביום חול ובין בשבת, ולכן יכול להזיזה כהרגלו. (ים יששכר על התוספתא והביאו מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל להלכה בשש"כ פרק כ' סעיף י' הערה כ"ה, וכ"כ באגרות משה ח"ה סימן כ"ב אות כ"ב).

גדר "שלא לצורך כלל"

מצינו בהלכה (סימן ש"ח ס"ד) שאף כלי שמלאכתו להיתר אסור לטלטלו שלא לצורך כלל. מהו גדר "שלא לצורך כלל", והאם טלטול בגב היד מותר "שלא לצורך כלל"?

שלא לצורך, היינו אם במשך כל השבת לא יצטרך לכלי זה כלל. (משנ"ב שם ס"ק כ"א) ומצוי שבני אדם, מתוך שעמום או חוסר שימת לב, מזיזים כלי כזה או אחר, ללא כל סיבה מיוחדת, פעולה זו נקראת: "שלא לצורך כלל".

אמנם מי שמזיז את הכלי ממקום למקום, כדי להשקיט את עצביו, לדעת רוב הפוסקים מעשה זה נקרא "יש בו צורך" ואינו חשוב "שלא לצורך". (חוט שני ח"ג פרק מ"ט ס"ק א' בשם החזו"א ובחזון עובדיה שבת ג' עמוד ז')

ומעתה יש לדון האם טלטול בגב היד מותר "שלא לצורך כלל". ועל כך יש להשיב כי לגבי טלטול בגב היד מביא המשנ"ב (בסימן רע"ו ס"ק ל"א) שנידון כ"טלטול מן הצד" וטלטול מן הצד מותר רק לצורך דבר היתר (סימן שי"א סעיף ח'), ולכן אסור לטלטל שלא לצורך כלל גם בגב היד, כיון שנחשב לצורך דבר האסור.

טלטול מחזיק מפתחות בית ורכב

האם מותר בשבת לטלטל מחזיק מפתחות כאשר תלויים בו מפתחות הבית וגם מפתחות הרכב או שלט הרכב? ומה הדין אם לוקח את מחזיק המפתחות כדי שבמוצאי שבת יוכל להשתמש ברכבו?

ראשית יש להעיר שמפתח רכב המיועד להפעיל את המנוע, הוי מוקצה כדין כלי שמלאכתו לאיסור, אולם אם המפתח מיועד גם לפתיחת דלת המכונית ללא הדלקת מנורה, מותר לטלטלו. (עיין סי' ש"ח ס"ד ובמ"ב ס"ק כ' ושש"כ פ"כ סו"ס פ') והשלט דינו כמוקצה מחמת חסרון כיס, לפי שמקפיד עליו.

מעתה יש לדון בדבר מחזיק מפתחות שתלויים בו גם מפתחות הבית וגם מפתחות המיועדים להתנעת הרכב או השלט, שיש למחזיק זה דין 'בסיס לדבר המותר והאסור', שכאן המותר – דהיינו מפתחות הבית - חשוב יותר (דין זה מבואר בשו"ע סימן ש"י סעיף ח') אלא שיש להשתדל שלא לגעת במוקצה.

ומרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל פסק בעניין זה שיש להוציא בערב שבת את מפתחות הרכב או השלט מתוך מחזיק המפתחות. אמנם, רוב הפוסקים סוברים שבבסיס לדבר האסור והמותר אין חיוב להוציא את הדבר האסור בערב שבת, אלא צריך לנער בשבת את המוקצה, אם הדבר אפשרי (כמבואר בסימן ש"י סעיף ח'), ובמחזיק מפתחות אין כל אפשרות לנער את מפתחות הרכב או השלט,1 על כן הורה מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל שאם לא הוציא את מפתחות הרכב בערב שבת, עדיף לטלטל את כל צרור המפתחות, עם מפתחות ה'מוקצה' שבו, דחשיב רק כטלטול מן הצד, מאשר להוציא את המוקצה בידיים בשבת דהוי טלטול גמור. (שש"כ פ"כ הערה ש"ט)

ודין זה הוא למרות שיצטרך את המוקצה במוצאי שבת, שכל שאינו עושה זאת בכוונה, מותר. אולם אם מטלטל את צרור המפתחות רק כדי שבמוצאי שבת יוכל להשתמש ברכבו, אזי יש במעשה זה משום איסור מכין משבת לחול, ואסור.

הזזת שלהבת

נרות שבת המונחים במקום שכשעוברים על ידם השלהבת זזה ומתנועעת, האם יש בכך חשש מכבה ומבעיר?

אין איסור בהזזת השלהבת כמבואר בשו"ע (סימן רע"ו סעיף ג' וכן בסימן רע"ז סעיף ג'), ורק אם מזיז את השמן – כגון כשפותח או סוגר מגירה בחוזקה בשעה שהנרות עומדים על הארון - יש בזה משום מכבה ומבעיר, כי אי אפשר שלא יתקרב על ידי זה השמן לפתילה, או יתרחק ממנה.

ולפי זה מותר לנער מדף שמונח עליו נר שעווה דולק (באופן שאינו בסיס) כיון שרק נר שמן אסור. (כמבואר בסימן רע"ז סעיף ג' ועיי"ש במשנ"ב ס"ק י"ד)

טלטול מאוורר, רדיאטור חימום, פלטה ומיחם

האם מותר להזיז בשבת מאורר או רדיאטור חימום נייד ממקום למקום וכן מה הדין בהזזת המיחם או הפלטה?

מאוורר דינו ככלי שמלאכתו לאיסור, ולכן מותר לטלטלו ממקום למקום לצורך גופו או מקומו, כגון לצורך אוורור במקום אחר, או בעת שצריך את מקומו של המאוורר. יתר מכשירי החשמל בהם יש גופי חימום או חוטי להט, דין טלטולם תלוי האם הגופי חימום מתאדמים מחמת החום שאז דינם כמוקצה מחמת גופו וכדין אש, לבין גופי חימום שאמנם מתחממים אך לא מתאדמים שדינם ככלי שמלאכתו לאיסור ומותר לטלטלם לצורך גופו או מקומו. ולכן תנור חימום ספירלות דינו כמוקצה שהרי חוטי החשמל שבו מתאדמים. לאחר בירור מעמיק ביתר המכשירים עלה בידינו כי פלטה חשמלית גופי החימום שבה מתאדמים ועל כן דינה כמוקצה מחמת גופו ואין להזיזה אף כשיש עליה תבשילים (שי"א ס"ה).

מיחם חשמלי במצב שבת וכן רדיאטור אף שיש בהם גופי חימום ויש איסור תורה של מבעיר בהדלקתם, מ"מ הגופי חימום לא מתאדמים ולכן מותר לטלטלם לצורך גופו או מקומו. וכן המציאות בשמיכה חשמלית. לגבי מפזר חום ישנם סוגים בהם חוטי הלהט מתאדמים וישנם סוגים שאינם מתאדמים, ניתן להבחין בין הסוגים על ידי התבוננות בפתח יציאת האויר החם במפזר בחושך בעת פעולתו. (מנחת יצחק ח"ג סימן מג, חלקת יעקב ח"א סימן מ', מרן הגרשז"א – שולחן שלמה סימן שח הערה ל"ד, ושכ"ו הערה ח', מרן הגריש"א בשבות יצחק ח"א עמוד קע"ד ודיני חשמל עמוד ק"פ, שכל שהגופי חימום מתלהטים ומתאדמים דינם כאש והם מוקצה מחמת גופו, שש"כ פכ"ג סעיף ל"א).

ויש הסוברים שגם כשגופי החימום מתאדמים דינם ככלי שמלאכתו לאיסור. (אג"מ ח"ג סימן נ'. וע"ע אג"מ ח"ה סימן כ"ג).

ויש להעיר שאם רוצה להעביר את הרדיאטור ממקום למקום לצורך חימום מקום אחר בדירה, יש לעשות זאת כאשר הוא פועל, כי אחרת המעבר לחדר קר יותר יגרום לטרמוסטאט להפעיל את הרדיאטור, ופעמים אף באופן מיידי. (שש"כ שם). ויש לידע כי ישנם רדיאטורים בהם מגע הנורת ביקורת רופף ובכל תנודת המכשיר הנורה נדלקת ונכבית ולכן אסור להזיזם כשהנורה דולקת.

גדר מוקצה מחמת חיסרון כיס

לפי מה נקבע 'מוקצה מחמת חיסרון כיס', האם על פי הבעלים או על פי המטלטל? ומה הדין במקרה שהבעלים מקצה את החפץ ומבקש מחברו שלא מקפיד שיטלטל אותו עבורו, האם מותר לעשות כן?

בשו"ע (סימן ש"ח סעיף נ"ב) משמע שהכל תלוי בבעל הבית, ואם בעל הבית מקפיד שלא לטלטל את החפץ משום חשיבותו, יש בו דין מוקצה מחמת חיסרון כיס, וגם חבירו לא יוכל לטלטלו, הן עבור עצמו והן עבור הבעלים. (וכ"כ המג"א במפורש לגבי מוקצה מחמת חסרון כיס והביאו המשנ"ב בסימן ש"ח סעיף א' ס"ק ו').

אבזם שנפל מחגורה וכפתור שנפל מבגד

אבזם שנפל מהחגורה בשבת, או כפתור שנפל מהבגד, האם הם מוקצה?

אבזם שנפל מהחגורה בשבת, הן האבזם והן החגורה הם מוקצה ואסור לטלטלם, כיון שכעת אינם ברי שימוש כלל, ומשום כך שניהם מוקצה. וע"ע בתשובה מ'.

אולם כפתור שנפל מהבגד, הכפתור אינו מוקצה וכ"ש שהבגד אינו מוקצה, כיון שהבגד נשאר בר שימוש גם ללא הכפתור, לכן גם הכפתור אינו מוקצה אגב הבגד, ובתנאי שדעתו לתופרו לבגד אחר השבת. (סימן ש"ח סעיף ח' וסעיף ט"ז ובמשנ"ב ס"ק ל"ה ושער הציון אות ס"ח).

אדי קור ע"ג זכוכית

האם אדי קור הנוצרים על בקבוק, יש בהם משום "נולד" ומוקצה? והאם מותר לנקות חלון שהצטברועל גביו אדים?

אדים הנוצרים כתוצאה משינויי טמפרטורה שבין קור וחום, כגון אדים הנוצרים על בקבוק כאשר מוציאים אותו מהמקפיא ועובר לטמפרטורת החדר, או אדים הנוצרים על גבי חלון ביום חורף, כאשר יש הבדל בין מעלות הקור שבחוץ לבין מעלות החום שבבית פנימה, לכל אלה יש דין מוקצה משום 'נולד', שהם יצירת "יש מאין", דלא גרע מאפר הנולד מהעצים דהוי נולד לכו"ע. (כמ"ש בסימן תצ"ח סט"ו. וכן הביא בספר מאור השבת ח"א עמוד קמ"ד מכתב י"ב אות ה' בשם מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל. וכן דעת מרן הגריש"א זצ"ל הו"ד בהלכות שבת בשבת ח"ב פכ"א סכ"ד וכ"כ מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בחזון עובדיה ח"ג עמוד קמ"ד).2 וע"ע בתשובה כ"ט.

ולענין ניקוי האדים שע"ג החלון או הבקבוק, כבר כתב החזו"א (בסימן מ"ז בס"ק ט"ו וכ"א) יסוד גדול בהלכות מוקצה, שיש לבחון את מטרת הפעולה: אם רוצה לטלטל את המוקצה, יש בו איסור. אבל אם עוסק בניקוי שולחן ותוך כדי הניקוי נוגע באבק, מותר, כיון שעיסוקו בניקוי ולא בטלטול האבק. ומכיון שאבק ואדים וכדו' הם דברים קטנים, הרי ששם פעולתו זה 'ניקוי החפץ' ולא 'טלטול המוקצה'.

כך נדון גם בשאלה שלפנינו: במתעסק סתם בנגיעה באדים שע"ג הבקבוק, הרי זה אסור משום איסור 'נולד', אבל אם מטרתו לנקות את החלון, מותר לנקותו אף שתוך כדי כך נוגע באדים.

הבאת כלי המילה למקום הברית קודם השבת

האם על המוהל להביא את כלי המילה קודם השבת למקום המילה, כדי למעט בטלטולם?

במקום שאין עירוב, חובה להביא את כל צרכי המילה אל מקום המילה מבעוד יום. ואם לא הביא, תדחה המילה ליום ראשון, כי מוטב שתדחה המילה ולא יביא עצמו לידי חלול שבת, כיון שהיה אפשר להכין מאתמול, גם אם איסור הטלטול הוא מכרמלית שאיסורו הוא רק מדרבנן. (שו"ע סימן של"א ס"ו ובמשנ"ב שם ס"ק כ"ד)

אולם במקום שבו יש עירוב וסומך על העירוב, אין כל סיבה להביא את כלי המילה קודם השבת אל המקום בו תערך ברית המילה, דכשהתירו למול בשבת, בודאי התירו גם איסור מוקצה. ובפרט לסוברים (נו"ב מהדו"ת יו"ד סימן קס"ב עפ"י הרמ"א והש"ך ביו"ד סימן רס"ו) שאם ידעו מבעוד יום שיש ברית, אזי סכין המילה ושאר כלי המילה אינם 'מוקצה', כיון שהם מוכנים לכך.

טלטול הערלה לאחר ברית המילה

יש מוהלים שנוהגים לאחר הברית לקחת את הערלה, כדי ליתנה בעפר שהכינו מבעוד יום. האם מותר לקחת את הערלה בשבת?

הערלה היא מוקצה ומשום כך אסור לקחתה לאחר הברית, אלא א"כ הערלה נמצאת עוד בידו, מותר לו, כדין כל מוקצה שנמצא בידו והגיע אליו בהיתר שמותר לטלטלו למקומו. (משנ"ב סימן תק"ו ס"ק כ"ט וע"ע במשנ"ב סימן ש"ח ס"ק קל"ז וסימן ש"י ס"ק ט"ו וסימן של"ט סוס"ק י"ט)

וכתב הנו"ב (מהדו"ת יו"ד סימן קס"ב) שאם ידע מבעוד יום שיש ברית, אזי אף לאחר שמל והניחה מידו, יש מקום להקל להרימה וליתנה בעפר, משום שנחשב כמוכנה ועומדת לכך מבעוד יום. (וכן פסק בשו"ת שבט הלוי ח"ד סימן קל"ה אות ג')

טלטול כלי המילה לאחר סיום המילה

מוהל שרוצה לאחר סיום ברית המילה לקחת את הסכין ושאר הכלים לביתו, האם יכול להניח את הסכין והכלים על מפה שיש בה עוד דברים המותרים בטלטול ולקחת את המפה ביחד עם כל הכלים?

סכין של מילה לאחר המילה יש אומרים שאסור בטלטול, משום מוקצה מחמת חסרון כיס, ולכן אם מניחו על המפה יכול לטלטל את המפה ביחד עם חפצים אחרים רק בתנאי שעל המפה מונחים חפצים נוספים של היתר, שחשובים לו למשך השבת יותר מהסכין, שבכך דין המפה כבסיס לדבר האסור והמותר, שהמותר חשוב יותר ומותר לטלטל את המפה. ובשעת הדחק די בדבר היתר שיהיה יקר ערך יותר משווי הסכין. (סימן ש"י ס"ח)

אולם אם חפצי ההיתר האחרים אינם חשובים יותר מסכין המילה, אסור לטלטל את המפה, כיון שאז גם המפה מוקצה. כך הכרעת המשנ"ב (בסימן ש"י סקט"ו) וכ"פ האור לציון (ח"ב פכ"ו תשובה י"ד) ואם כבר הניחו מידו, יאמר לקטן להניחו שם. אמנם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל מורה שיש לפסוק כדעת רבינו ירוחם בשם הרמב"ן (שהובא בב"י יו"ד סימן רס"ו) שסכין לאחר המילה אינו מוקצה. (שו"ת יביע אומר ח"ט או"ח סימן ל'). וע"ע בתשובה ל"ד.

טלטול חיות מחמד

האם חיות מחמד ושעשוע, הם 'מוקצה'?

כל דבר שאינו כלי שנועד לשימוש, ואינו ראוי למאכל אדם או בהמה, כגון עצים, אבנים וחול, הרי זה "מוקצה מחמת גופו". (כמבואר בשו"ע סימן ש"ח ס"ז) משום כך, אסור לטלטל בהמה, חיה ועוף, דהם בכלל מוקצה דאין בהם שימוש. (שו"ע שם סעיף ל"ט ומשנ"ב ס"ק קמ"ו)

אמנם, בחיות מחמד מצינו את שיטת האור זרוע (שו"ת מהר"ח אור זרוע סימן פ"א) שהתיר לטלטל ציפורי שיר, משום שבני אדם נהנים מקול שירתם ולכן אינם מוקצה.

אולם הרא"ש (הובא בשו"ת מהר"ח אור זרוע סימן פ"ב) חולק וסובר שדין ציפורי שיר כדין צרורות שבחצר, אפילו צריך מהם לצורך גדול אסור לטלטלם, משום דאין תורת 'כלי' עליהם, והכי נמי בבעלי חיים. ויש לאסור יותר בבעלי חיים דאין משתמשין בבעלי חיים ולא פלוג רבנן בבעלי חיים.

אולם, במקרה של צער בעלי חיים, כגון כאשר החיה נמצאת בשמש ורוצה להכניסה לבית, יש לצרף להלכה את שיטת המקילים האומרים שמשום צער בעלי חיים מותר לטלטל מוקצה. (סימן ש"ה ס"ק ע' במשנ"ב) ובתנאי שלא יעבור באיסור 'צידה' וכגון תוכים שבכלוב.

ניקוי השלחן מפירורים וקליפות

האם מותר לקחת בידו פירורים וקליפות גרעינים שנותרו לאחר הסעודה, כדי להשליכם לאשפה?

קליפות אלו הם מוקצה, ולכן יש לטלטלם רק ע"י דבר אחר, כגון במקרה שיש מפה חד פעמית, לוקח הכל בתוך המפה, ובתנאי שיש בתוך המפה גם מאכלים הראויים, דאז הפסולת מתבטלת אליהם. (סימן ש"ח סעיף כ"ז) ואם אין מפה חד פעמית, יאסוף את הקליפות עם מגב וכדו' לתוך צלחת, ויתן שם דבר היתר, כמזלג וכדו', כדי שלא יחשב 'ביטול כלי מהיכנו'.

אולם אם רוצה לאחר הסעודה להמשיך ולשבת ליד השולחן והפירורים והקליפות מפריעים לו בכך, באופן שהם מאוסים ונחשבים כגרף של רעי, מותר להסירם מן השלחן אף בידו. (משנ"ב סימן ש"ח ס"ק קט"ו)

פירורי לחם מוקצים רק לאחר גמר הסעודה, דאז אין דרך לאוכלם, אבל בתוך הסעודה אינם מוקצה דיש רגילות לאוכלם. (וע"ע סימן ש"ח סכ"ז ובמשנ"ב שם).

פינוי פסולת בכף אשפה

האם מותר להעלות פסולת טאטוא הבית על כף אשפה, כיון שנחשב כטלטול מן הצד לצורך ניקיון הבית, או שמא מכיון שיש בזה רגילות, נחשב כ"יד ארוכה" ואסור?

בשו"ע מובא שכאשר ילד בוכה ואבן בידו, אסור להרים את הילד, שכשמטלטל את הילד עם המוקצה, נחשב כאילו הוא עצמו מטלטל את המוקצה, ואסור (סימן ש"ט סעיף א' ומשנ"ב שם ס"ק ג') ואף שהיה נראה לומר שטלטול זה הוא 'טלטול מן הצד', כיון שהמרים אינו מטלטל ממש את האבן בידו, ביאר מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל (יעויין בשולחן שלמה שם) שכיון שרגילות ביד הקטן להחזיק את האבן, אין זה חשיב טלטול מן הצד לאב המחזיק את בנו.

ומכאן נלמד גם לכאן: כף האשפה בעיקרו הוא כלי של היתר, וכיון שהוא בידו ומעלה עליו את האשפה שהיא 'מוקצה', מותר לו להמשיך ולטלטל את המוקצה (יעויין בסימן ש"ח סעיף ג' במשנ"ב בשם המגן אברהם), והכא עדיף טפי כיון שבא לידו בהיתר ובידו נהפך לאיסור (משנ"ב סימן תק"ו ס"ק כ"ט וע"ע במשנ"ב סימן ש"ח ס"ק קל"ז וסימן ש"י ס"ק ט"ו וסימן של"ט סוס"ק י"ט ואכמ"ל)

ואם אחר שנתן את הפסולת לכף האשפה, הניח את הכף מידו, אסור לו לשוב ולהרימה (מדין הנ"ל ומדין בסיס באמצע השבת כמו שמבואר במשנ"ב ובכף החיים סו"ס ש"י) אלא א"כ הפסולת מאוסה, שאז מותר לפנותה מדין 'גרף של רעי'.

ובעיקר הדין, יש להוסיף ולהדגיש שמותר לטאטא פסולת ע"י מטאטא, אע"פ שכך הרגילות, כיון שכל מה שמחמירים לאסור במקום 'רגילות', הוא במקום שמגביה את הדבר, כגון במקרה לעיל שמטלטל תינוק שיש בידו מוקצה, או כשרוצה להעלות פסולת על כף האשפה, אבל בגרירה לא מחמירים. (ביאור הלכה סימן של"ז ס"ב ד"ה ויש מחמירין בשם האחרונים ושער הציון שם אות ז' בשם הפרמ"ג).

הזזת אבן ברה"ר כשיש חשש שיתקלו בה

אבן שנמצאת ברשות הרבים ויש חשש שינזקו על ידה, האם יש היתר להזיזה ברגל וכדו'?

פסק השו"ע שכל דבר שעלול להזיק את הרבים, אף שהוא מוקצה, מותר לטלטלו פחות פחות מד' אמות, עד שיסלקנו לצידי ר"ה מקום שאין דורסין בו רבים. ובכרמלית מותר לטלטלו כרגילותו, משום דחיישינן שמא יוזקו בו רבים, ובמקום הזיקא דרבים לא גזור רבנן שבות. (סימן ש"ח סעיף י"ח ומשנ"ב שם ס"ק ע"ו)

אולם דין זה הוא רק במקום שאנשים אינם רואים את ההיזק המונח לפניהם ויש חשש שינזקו. וכן הביא המשנ"ב (שם ס"ק ע"ה) בשם הריב"ש שדווקא קוץ קטן מותר לטלטל, כיון שאין רואים אותו ולכן יכולים להינזק, אבל אם היה הקוץ גדול, אסור לטלטלו, דבנקל יכולים להזהר ממנו. ודלא כהמג"א שהתיר בכל קוץ.

ובביאור הלכה (שם ד"ה קוץ המונח) כתב דאין לטלטל אבן, אפילו קטנה שאינה נראית, כיון שאין בה חשש היזק סביר.

ולכן, גם כאן יש לומר שאין להזיז אבן בשבת, אפילו ברגלו, (סימן ש"ב שעה"צ אות ל"ה) אא"כ היא אבן קטנה שאינה נראית לעין וגם יש בה עוקצין חדים, וכמו שכתב הביאור הלכה (שם).

הזזת אבן שמפריעה להילוכו

אדם ההולך ברחוב בשבת ורוצה להזיז ברגלו אבן שמפריעה בדרכו, האם מעשה זה נחשב 'רגילות' ולכן יהיה אסור לטלטלה ברגלו כהרגלו, אלא רק בשינוי?

המשנ"ב (בשער הציון בסימן ש"ב אות ל"ה) כתב באדם שיש לכלוך בנעלו ורוצה לקנחו באבן, צריך להיזהר שלא תתנדנד האבן בשעת הקינוח. ואף שמטלטל את האבן ע"י הרגל, אסור, כיון שכך הרגילות להזיז אבן ולכן הטלטול באופן זה נקרא 'כדרכו'.

לפי זה, כאשר הולך ברחוב בשבת אסור להזיז אבן ברגלו, כיון שטלטול זה הוא בצורה הרגילה. מיהו מסתבר שבעקב רגלו מותר להזיז את האבן, דנחשב שינוי וכמו גב ידו דנחשב שינוי. (רע"ו ס"ק ל"א)

הזזת פלטה חשמלית

האם מותר לטלטל פלטה חשמלית דולקת, ממקום למקום?

דעת החזו"א (סימן מ"א סקט"ז) ועוד פוסקים, כמרנן הגרש"ז אויערבך (שו"ש סימן ש"ח הערה ל"ד) והגרי"ש אלישיב זצוק"ל (שבות יצחק ח"א עמוד קע"ד), שבכל מכשיר שבו יש חוט לוהט ומתאדם, דינו כאש ממש, והוי משום כך 'מוקצה מחמת גופו' ואסור לטלטלו. (סימן רע"ט ס"א) ואף אם יש עליו סירי אוכל אסור, דלא אמרו ככר ותינוק אלא למת בלבד. (סימן שי"א ס"ה)

אולם יש פוסקים כהאגרות משה שחולקים על החזו"א וסוברים שדין הפלטה ככלי שמלאכתו לאיסור, ומותר לטלטלה לצורך גופו או מקומו. (ח"ג סימן נ'. ח"ה סימן כ"ג).

טלפון סלולרי המשמש גם כשעון מעורר

טלפון סלולרי המשמש גם כשעון מעורר, האם מותר להזיזו ממקום למקום בשעה שהוא מצלצל?

מכשיר סלולרי הוא 'מוקצה מחמת חסרון כיס', ולכן אסור לטלטלו ממקום למקום, רק ע"י שינוי, כגון בין שני גבי היד, דטילטול בשינוי לצורך דבר היתר מותר (סימן רע"ו ס"ק ל"א במשנ"ב בשם האחרונים), או שיגרור בגב היד את המכשיר על צלחת ויתן על הצלחת (קודם גרירת המכשיר) דבר היתר הנחוץ לו לשבת יותר מהטלפון, כגון סידור וכדו', שאז יש לדונו כדין בסיס לאיסור והיתר שהותר בטלטול כאשר ההיתר חשוב יותר. (סימן ש"י ס"ח)

ואף בשעה שהמכשיר מכובה שבאופן זה המכשיר אינו ראוי לשימושו כטלפון, אין זה משנה את דינו ויש בו איסור טילטול כדלעיל. אבל אם האדם אינו מקפיד על המכשיר ונותן לבנו הפעוט לשחק בו, במקרה זה דינו של המכשיר ככלי שמלאכתו לאיסור ויכול לטלטלו בלא שינוי, שכיון שמפריע חשוב כ"צורך מקומו". (ועיין בפרק כ"ב תשובה א')

מצא בכיסו דבר מוקצה בשבת

מי שמצא בכיסו דבר מוקצה בשבת, והוא במקום שאין בו עירוב או שאינו סומך על העירוב, האם עליו לנער מיד את המוקצה, או שיש היתר להניחו במקום משתמר?

מצד דיני טלטול מוקצה מבואר (בסימן ש"י סעיף ז') שאם נמצא המוקצה בכיס הנשלף מן הבגד, מותר לטלטלו ונכון להחמיר ולנערו במקום המשתמר. (שם ס"ק כ"ט) אבל מדין איסור טלטול בין רשויות, אם אינו סומך על העירוב או שאין עירוב, צריך לנערו מיד.

והוא הדין גם בכיס התפור בבגד, שאינו נשלף, דוגמת כיס החולצה, מותר לטלטלו וחייב לנערו במקום המשתמר, ובתנאי שחשב להוציא את המוקצה קודם השבת, כי אם היה בדעתו שישאר שם בשבת (כגון חולצת יום חול), אזי החולצה עצמה נהפכת להיות מוקצה מדין בסיס. (שם ס"ק ל')

ואם יש עירוב, רק שהוא מחמיר על עצמו שלא לסמוך על העירוב, יכול לטלטל בטלטול דרבנן, באופן שילך מרשות היחיד בה נמצא עד לביתו בלי לעצור בדרכו, כיון שבטלטול זה שאיסורו מדרבנן אפשר לסמוך על העירוב. (עפ"י סימן ש"ג סי"ח ואכמ"ל) ועיין פרק ל"ד תשובה ב'.

הגדרת מוקצה מחמת חיסרון כיס

מה מגדיר חפץ כ"מוקצה מחמת חיסרון כיס" שמחמת כך נאסר לטלטול בשבת?

הגדרת חפץ מוקצה "מחמת חיסרון כיס", הוא כל דבר יקר ערך שעומד לשימוש האסור בשבת, ובעליו מקפיד שלא להשתמש בו כל שימוש של היתר מחמת חשש הפסד ולכן מקצה אותו מדעתו.

דוגמא לכך: סכין מילה או שחיטה, וכן שאר מכשירים אלקטרוניים עדינים, כגון מצלמה וכדו'.

אולם מכשיר טלפון נייד שאינו מקפיד עליו ואף נותן לילד קטן לשחק בו כשהוא מכובה וכדו', אין זה נחשב 'מוקצה מחמת חיסרון כיס', שהרי מגלה בדעתו שאינו מקפיד עליו שלא לטלטלו.3 וכלל נקוט בידינו כשיש שימוש אחד של היתר שאינו מקפיד כבר אינו בגדר 'מוקצה מחמת חיסרון כיס' אף שלשימושים אחרים מקפיד, מ"מ נחשב שאינו מסיח דעתו מהחפץ, וכן משמע לשון השו"ע (בסימן ש"ח ס"א).

פינוי מפה חד פעמית עם הלכלוך שעליה

מפה חד פעמית, שלאחר שהורידו את כל הכלים נשאר עליה לכלוך ונוטל את המפה להשליכה לאשפה, האם אין בכך בעיה של טלטול מוקצה?

מותר לקחת את כל המפה ולזורקה לאשפה, מב' טעמים: האחד, משום שהוא כגרף של רעי שמותר לטלטלו, והטעם השני, משום שכשמרים את מפת הניילון עדיין לא הכל מאוס והפסולת מתבטלת לאוכל (סימן ש"ח סכ"ז) ורק כשמתערב ביחד נמאס, ואז זה כבר בידו, ומוקצה שבא לידו בהיתר, מותר לטלטלו למקומו. (משנ"ב סימן ש"ח ס"ק קל"ז, ש"י ס"ק ט"ו, של"ט סוס"ק י"ט, תק"ו ס"ק כ"ט)

הנחת חפץ חשוב בפח האשפה להתיר טלטולו

פח אשפה דינו שהוא 'מוקצה מחמת גופו', ואסור לטלטלו. האם יש אפשרות ליתן בערב שבת דבר חשוב בתוך הפח, כדי שיהיה אפשר לטלטלו בשבת?

איסור טלטול הפח כאמור הוא משום 'מוקצה מחמת גופו' ואף שיש בו מעט אוכל או עצמות שראויים לכלבים, נשאר האיסור לטלטלו מכיוון שמסיח דעתו מהאשפה (ועיין בתשובה כ"ה). אולם אם מניח על פח האשפה חפץ במטרה להחשיב את הפח כבסיס לדבר האסור והמותר, יועיל הדבר ויוכל לטלטל את הפח בשבת.

אבל יש לדעת שהפיתרון של הנחת חפץ מעל פח האשפה צריך להיות רק בערב שבת, כי אם מניח את החפץ החשוב לאחר כניסת השבת אין זה מועיל, שהרי מובא בשו"ע (סימן ש"י סעיף ז') שאם היה מוקצה על הבסיס בבין השמשות, אף שהניח בשבת דבר היתר אין זה מועיל והבסיס נשאר בסיס לאיסור מדין "מיגו דאתקצאי בבין השמשות איתקצאי לכולי יומא". ואם היתה בו שקית ריקה בבין השמשות ומילא בה אשפה בשבת, יכול לבטל את איסור המוקצה ע"י שיניח בשבת חפץ חשוב על פח האשפה, כגון כף אשפה (משנ"ב וכף החיים בסוף סימן ש"י) היות ובסיס שנעשה באמצע השבת, אף שאסור לטלטלו יכול להתירו ע"י שיתן עליו דבר היתר. ובזה קל בסיס באמצע השבת מבסיס שהיה בין השמשות.

'ביטול כלי מהיכנו' בשקית אשפה

כיצד מותר להשליך אשפה לשקית המיועדת לכך, והרי יש במעשה זה משום "ביטול כלי מהיכנו"?

כיון ששקיות אלה מיועדות לשימוש זה, מותר לשים בהם אשפה. דלא שייך ביטול כלי מהיכנו בדבר שמוכן לכך, שהרי לכך נועד. ואח"כ הם מוקצה, אלא א"כ זה מאוס מאד דיש בזה משום "גרף של רעי", שאז מותר להוליכה לפח האשפה המרכזי.

אמנם, דבר זה מותר לא רק בשקית המיוחדת לאשפה, אלא בכל שקית, כיון שכל שקית שאדם מכניס לביתו, הרי היא מיועדת לכל שימוש, גם לאשפה, אא"כ זו שקית יוקרתית שאין דרך ליתן שם אשפה ומשתמשים בה לשימוש רב פעמי דאסור ליתן שם פסולת משום 'ביטול כלי מהיכנו'.

הרחת עלים שנשרו מהאילן

עלים של יסמין וכדו' שנשרו בשבת מהעץ, האם מותר להרימם כדי להריח בהם?

כל דבר שהיה מחובר בבין השמשות והיה אסור לתולשו הרי הוא 'מוקצה' במשך כל השבת, ויש איסור נוסף להשתמש בעלים כיון שחוששים שמא יתלוש. וגם בספק אם היו תלושים כבר בערב שבת, אסור מדין 'דבר שיש לו מתירין' דלא אומרים בו 'ספיקא דרבנן לקולא'. (סימן שכ"ב ס"ג ומשנ"ב שם ס"ק ה' וז')

אבוקדו תלוש שהבשיל בשבת

פרי אבוקדו שבבין השמשות עדיין לא היה בשל כל צרכו ולא היה מוכן לאכילה, ובמשך השבת הבשיל והתרכך והפך להיות מוכן וראוי למאכל, האם מותר לאוכלו בשבת?

נאמר בפסוק: "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו", מכאן למדו דין "מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא", ומובא דין זה בשו"ע (בסימן ש"י ס"ד). ולכן אבוקדו שעדיין לא היה בשל בבין השמשות ולא היה ראוי למאכל כלל וגם אין זה ברור שיהיה ראוי בשבת, האבוקדו מוקצה בכל השבת גם אם נהיה ראוי בשבת.4 אולם אם האבוקדו היה אמור להיות ראוי במשך השבת, כגון שהניחו בתוך עיתון שבכך ממהר בישולו, האבוקדו אינו מוקצה, משום שדבר זה נחשב "גמרו בידי אדם". (סימן ש"י ס"ה בבית יוסף ובמשנ"ב שם ס"ק י"ט).

ואם יש לו בסלסלה כמה פירות אבוקדו ובודק איזה מהם ראוי למאכל, צריך לבדוק ע"י קיסם וכדו', כיון שהוא מוקצה ואסור להזיזו כלל.

דין פירות שנשרו מהאילן בשבת

האם מותר לטלטל או לאכול פירות שנשרו מהאילן בשבת?

פירות שנשרו מהאילן בשבת אסור לטלטלם משום מוקצה, כיון שבשעת בין השמשות היו הפירות עדיין מחוברים לאילן והיו אז 'מוקצה' ו"מיגו דאתקצאי בבין השמשות איתקצאי לכולי יומא", וגם משום החשש שמא יעלה ויתלוש כמבואר בשו"ע (סימן שכ"ב סעיף ג' ובמשנ"ב שם ס"ק ז').

ומה שנפסק ברמ"א (סימן שי"ח סעיף ב') שיש איסור 'נולד' בפרי שנשר בשבת, הכוונה רק על פרי שגדל גם בשבת ובאופן שנתלש לחולה שנחלה מבעוד יום, דאף שאין כאן מוקצה היות ודעתו עליו מבעוד יום, מ"מ אם הוסיף גידול בשבת אסור לבריא משום 'נולד'. (ועיין עוד בהרחבה בנידון זה בבית יוסף סימן שי"ח סעיף ב').

מי ניקוז מזגן

האם מותר לטלטל או להשתמש בשבת במים שנוצרו מהמזגן?

אסור להשתמש בשבת במים אלה כיון שנולדו בשבת יצירת יש מאין ואסורים משום איסור 'נולד', וכן אין לטלטלם, כן פסקו מרן הגרשז"א זצ"ל (שש"כ פי"ג הערה קל) ומרן הגר"ע זצ"ל (חזו"ע שבת ג' עמוד קמ"ד). וראיה מסימן תצ"ח סט"ו וסימן ש"י במשנ"ב ס"ק ל"ב.

ואם נוטפים מים מהמזגן אין להניח כלי ריק כדי לקבלם כיון שמבטל כלי מהיכנו, לכן יניח בדלי מזלג וכדו' קודם שיניח את הדלי לקבל את המים, ובכך לא יתבטל ע"י המים, שהרי הוא בסיס לאיסור והיתר וההיתר יותר חשוב (סימן ש"י ס"ח).

ואם היו כבר בדלי מים מהמזגן מערב שבת, וכעת נכנסים שם מים נוספים, אפילו שהם בטלים בשישים, יש לדונם כ"דבר שיש לו מתירין" ודבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל (סימן שכ"ב ס"א).

טלטול ידית דלת שהתפרקה ממקומה

ידית של דלת שהתפרקה ממקומה מערב שבת או בשבת, האם מותר לטלטלה בשבת?

בשו"ע (סימן ש"ח סעיף ח') נפסק: "כל הכלים שניטלים בשבת דלתותיהם ניטלים עימהם". אולם במשנ"ב שם (ס"ק ל"ה בשם הרמב"ם) מדגיש שרק דלתות כלים מותר לטלטל אגב הכלי, כיון שהבסיס שהוא הכלי אינו מוקצה והדלת מיטלטלת אגב הכלי, אולם לדלת כניסה לדירה או לחדר, אין שם 'כלי', כיון שמחוברת לקרקע ולכן ידית שנפלה מהדלת אסור לטלטלה כיון שאינה יכולה להיטלטל אגב הדלת.5

אבל אם הידית נפלה מהדלת מזמן ובאופן קבוע מכניס את הידית כדי לפתוח את הדלת נחלקו בזה האחרונים, דעת האשל אברהם (בוטשאשט סימן שי"ג בסופו) שיש להחמיר בזה כיון שאף שמשתמש בקביעות זהו נגד רצונו ואי אפשר לקרוא לזה "צורת השתמשות", אמנם על ידי ילד קטן מותר. ויש חולקים על דבריו וסוברים שגם באופן זה נחשב 'צורת השתמשות'. (עי' היטב בדברי מרן הגרשז"א זצ"ל בשש"כ פכ"ח הערה ס"ה ובמנחת שלמה ח"א סימן ט' ובחזו"א סימן נ' ס"ק ט' ואכמ"ל).

לכן, בנידון שלפנינו יש להחמיר, והמיקל יש לו על מה שיסמוך.

קביעת סוג ה"מוקצה"

כיצד ניתן לדעת על חפץ מסוים אם הוא 'מוקצה' ומאיזה סוג 'מוקצה' הוא, כגון מנורת אגס או מנורת פלורסנט איזה סוג 'מוקצה' הן?

יש ללמוד היטב את סימן ש"ח, שם מבוארים היטב כללי המוקצה, אולם בחילוקי הדברים יש לדעת כי מנורת לילה ובה נורת אגס בעלת 'חוט להט', הרי היא 'מוקצה מחמת גופו' ואסור להזיזה אף לצורך גופו או מקומו. לכן אם מפריעה לו המנורה יכול להזיזה בשינוי בלבד. ונורת פלורוסנט שאין בה 'חוט להט' נקראת 'כלי שמלאכתו לאיסור' ומותר לטלטלה לצורך גופו או מקומו.

והגדרת "כלי שמלאכתו לאיסור" היא כלי שע"י שימושו נעשה איסור, כמו פטיש שמלאכתו הוא לאיסור.

ובגמרא בשבת (דף מ"ד ונפסק בשו"ע בסימן רע"ט ס"א) מובא שנר דולק נקרא 'מוקצה מחמת גופו' ודנו בזה האחרונים מדוע אין זה 'כלי שמלאכתו לאיסור', והחזו"א (בסימן מ"א ס"ק ט"ז וסימן מ"ג ס"ק י"ז) הסביר זאת שכיון שהשימוש בנר הוא ע"י שימוש נייח וקבוע, אין לזה דין של 'כלי' ומשום כך הוא 'מוקצה מחמת גופו'. ולכן כתבו פוסקי זמנינו שנורות אגס הדומות לנר גם הן 'מוקצה מחמת גופו'. ובנורת פלורוסנט שאינה דומה ל'אש' יש להקל, ובפרט שהגר"מ פיינשטיין באגרות משה התיר גם בנורת אגס. ועיין עוד לעיל תשובה ג'.

טלטול אבידת מוקצה כדי להחזירה

מצא אבידה שהיא מוקצה בשבת, האם מותר לטלטלה כדי לשומרה ולהחזירה לבעליה, הן בכלי שמלאכתו לאיסור והן במוקצה מחמת גופו?

בביאור הלכה (סימן רס"ו סעיף י"ג ד"ה אסור) דן במי שמצא אבידה בשבת ורוצה להחזירה לבעליה ומשום כך מטלטלה באיסור דרבנן, כגון טלטול פחות פחות מד' אמות, ומסיק שאין להקל. ומוסיף שלעניין איסור מוקצה יש לעיין.6

ומסקנא דדינא שאין להקל בדבר אף שעושה כן כדי לעשות מצווה, דאין לעבור איסור כדי לקיים מצווה וכמו שנפסק בשו"ע (סימן תקפ"ו סעיף כ"א) שאסור להוריד שופר מהעץ בכדי לקיים מצוות תקיעת שופר, אף שאיסור ההורדה מהעץ הוא מדרבנן, בכ"ז לא התירו לעבור איסור דרבנן בכדי לקיים מצווה, אף שהיא מדאורייתא. (ואף במוקצה שאין לו שורש מהתורה לחלק מהפוסקים, אין להקל וכמ"ש שם המשנ"ב בס"ק פ"ד)

והוסיף מרן הגרשז"א זצ"ל דגם כלי שמלאכתו לאיסור, אין לטלטל כדי להשיבו לבעליו, היות וקיום מצוות השבת אבידה אינו נחשב כהשתמשות בגוף החפץ. (שש"כ פ"כ הערה כ"ח)

דין כביסה מלוכלכת

כביסה מלוכלכת, האם היא 'מוקצה' בשבת כיון שאין משתמשים בה?

אם הבגדים המיועדים לכביסה ראויים ללבישה בשעת הדחק, אין הם 'מוקצה'. וכן מגבות מלוכלכות הראויות לניקוי כסמרטוט, אינן מוקצה. (סימן ש"ח ס"ו)

אולם אם הבגדים המיועדים לכביסה אינם ראויים ללבישה כלל, הרי הם 'מוקצה' אף שבתחילת השבת היו ראויים ללבישה, כדין המובא בבית יוסף וברמ"א (סימן ש"ח סעיף ו') לגבי כוס זכוכית שנשברה בשבת והשברים אינם ראויים לשימוש, הרי הם 'מוקצה'.

ומה שאין מוקצה לחצי שבת הוא בדבר שהיה ראוי בבין השמשות ונדחה וחזר ונראה, כגון מפיונים שהתרטבו בשבת עד שאינם ראויים לשימוש והתייבשו, דאף שבעודם רטובים הם 'מוקצה', כשהתייבשו אינם 'מוקצה'. (סימן ש"י ס"ג).

טלטול סכין מילה לאחר המילה

מה ההלכה למעשה בסכין של מילה, האם מותר לטלטלו לאחר המילה?

בשו"ע (סימן ש"ח סעיף א') מובא שסכין של מילה אסור לטלטלו כיון שהוא 'מוקצה מחמת חיסרון כיס', אך מכיון שמילה דוחה שבת וצריך להשתמש בסכין נחלקו הפוסקים מה יעשה בסכין לאחר המילה: דעת הרמ"א והש"ך ביורה דעה (סימן רס"ו, וכמ"ש שם הב"י בשם רבינו ירוחם) להקל ולטלטל כרצונו כיון שבשבת זו אינו מסיח דעתו מהסכין. וכן מורה להלכה מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. (חזו"ע שבת ד' עמוד נ"ט).

דעת המשנ"ב (סימן ש"י ס"ק ט"ו) שלאחר המילה לפני שמניח את הסכין מידו מותר לטלטלו להיכן שירצה. ואם פורע, ייתן לאחר להניחו במקום המשומר. אולם אם הניחו מידו אסור לטלטלו, אא"כ יש חשש גניבה, שאז סומך המשנ"ב על הרמ"א והש"ך ביור"ד.

וכן אם הניח את הסכין מידו אבל יש חשש שיינזק הסכין, מותר לקחתו למקום המשומר.

דעה שלישית אמצעית מצינו בפוסקים שיאמר לקטן לטלטלו למקום מסוים, כיון שיש בזה מחלוקת הפוסקים מותר לעשותו ע"י קטן. (אור לציון ח"ב פכ"ו תשובה י"ד).

וישנה עוד אפשרות, שיתן קודם השבת דבר היתר בתוך תיק המילה דאז הוי בסיס לאיסור ולהיתר שההיתר חשוב יותר ואז מותר לטלטל את כל התיק. (סימן ש"י ס"ח) ובתנאי שדבר ההיתר יהיה יקר ערך יותר משווי הסכין, כגון תכשיט או שעון, דמכיון שקשה להשיג דבר הנחוץ לו לשבת יותר מסכין מילה, לכן יש לסמוך על הסוברים שהשווי הממוני קובע את החשיבות. ועיין תשובה נ"ג.

קליפות גרעינים ועליהם מלח ראוי למאכל

קליפות גרעינים שחורים או לבנים שיש עליהן מלח ומחמת כן ראוי למוצצן, האם הן 'מוקצה'?

קליפות ללא המלח נחשבות 'מוקצה' משום שאין כל שימוש בהן והרי הן כפסולת, אולם אם יש בהן מלח וראוי למוצצן אינן נחשבות למוקצה אף שדעתו לזורקן, כיון שנחשבות מחמת כך לראויות לאכילה. וכן פסק בספר 'ברית עולם' (מוקצה מחמת גופו אות ח') שאין זה 'מוקצה' דכל מאכל שראוי לאכילה אף שאינו עומד לאכילה אינו 'מוקצה'. (סימן ש"י ס"ב). היות ויש אנשים שמוצצים הקליפות. ויש לבדוק המציאות בימינו האם יש מיעוט בני אדם שמוצצים קליפות קלויות עם מלח, וכ"כ מרן הגרשז"א זצ"ל דבזה תלוי הענין (שו"ש סימן ש"ח ס"ק ס"ה).

טלטול תיק נסיעות בשבת

כשנוסעים לשבת מצוי שיש בתיק הנסיעות דברי מוקצה ובגדי שבת. האם מותר לטלטל את התיק ממקום למקום בשבת?

יש לבדוק מה חשוב יותר, אם דברי ההיתר חשובים יותר מדברי האיסור, כל התיק נחשב להיתר ומותר לטלטלו. ואם דברי האיסור חשובים יותר מדברי ההיתר, אין לטלטל את התיק כיון שהתיק נחשב כ'בסיס לדבר האסור'. (ש"י ס"ח)

ודנו הפוסקים היאך מודדים מה חשוב יותר ומה חשוב פחות. לפוסקים רבים המודד הוא מה חשוב יותר לשבת, ומכיון שבגדי השבת חשובים לו יותר מדברי המוקצה שבתיק, כגון טלפון סלולארי וכדו', לכן התיק אינו מוקצה.

אולם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל פוסק כי חשיבות החפץ נמדדת על פי שוויו, לכן אם הטלפון הסלולארי שווה יותר מהבגד, התיק יהיה מוקצה מדין 'בסיס'. ועיין תשובה נ"ג.

דין כלי פסח בשאר שבתות השנה

האם כלי פסח הם 'מוקצה' בשאר שבתות השנה?

כלי פסח בשאר כל שבתות השנה הרי הם 'מוקצה מחמת חיסרון כיס' אף שראויים לשימוש, כיון שמסיח דעתו מהם באופן מוחלט, וכמו שכתבו הבית יוסף והרמ"א (סימן ש"ח ס"א) על כלים שמיועדים למכירה ומקפיד עליהם, שדינם כממח"כ אף שראויים לשימוש מכל מקום מסיח דעתו מהם לגמרי.

ודין ה'מוקצה' הוא שאסור לטלטלם הן לצורך גופן והן לשאר כל הצרכים. וכן מוכח במשנ"ב (שם ס"ק ח') ששייך 'מוקצה מחמת חיסרון כיס' בכלי היתר, אם אכן ההקפדה היא מוחלטת. וכן מתבאר מתוך דברי החזו"א (סימן מ"ב ס"ק ט"ז בתחילתו).

אמנם אם ההקפדה אינה מוחלטת, כגון שזקוקים במשך השנה לכלי מסויים ואין להשיגו, לוקחים מכלי הפסח, במקרה זה דינם של כלי הפסח ככלי שמלאכתו להיתר, דאין מוקצה מחמת חסרון כיס בכלי שמלאכתו להיתר, היות ולא מסיח דעתו באופן מוחלט משימושי הכלי. (תו"ש ותהלה לדוד ריש סימן ש"ח, וכ"פ מרן הגרשז"א זצ"ל – שו"ש סימן ש"ח אות ב'. וכ"פ האור לציון ח"ב פכ"ו תשובה ב', חזו"ע שבת ג' עמוד צ"א וע"ע שם עמוד צ"ד).

שימוש במשאבת אויר בשבת

משאבת 'ואקום' המיועדת לשאיבת אויר מחביות היין באמצע תהליך התסיסה, האם מותר לשאוב את האוויר בשבת? והאם מותר לשאוב יין מתוך החבית במשאבה ידנית?

שאיבת יין מהחבית אסורה כיון שבשעת התסיסה היין עדיין אינו ראוי לשתיה ועל כן הוא 'מוקצה', ובעיה נוספת שהרי היין שבחבית הוא 'טבל' ולא הופרשו ממנו תרו"מ, וזו סיבה נוספת להחשיבו מוקצה. ואחר שנעשה ראוי והופרשו ממנו תרו"מ ודאי שמותר. (סימן שי"ד ס"ה)

אולם מותר בשבת לשאוב את האוויר מחביות היין באמצעות משאבות 'ואקום', כיון שאין בזה חשש 'מוקצה' וגם קשה לומר שזהו "מכה בפטיש"7 כיון שיש רבים ששותים את היין ללא שאיבת האוויר.8

"גמרו בידי אדם" ו"גמרו בידי שמים"

יש אומרים שמתג חשמל הוא 'מוקצה' כיון שבתחילת השבת היה החשמל דולק, אף ששעון השבת כיבה אותו במשך השבת. ויש לשאול לפי זה מדוע חמין שהונח בערב שבת על הפלטה ואינו מבושל עדיין, אינו מוקצה, והרי רק במשך השבת יתבשל ויהיה ראוי לאכילה?

במשנ"ב (סימן ש"י סעיף ה' ס"ק י"ט) מובא שכל דבר ש"גמרו בידי שמים", כגון גרוגרות דאין בישולם נגמר אלא ע"י חום השמש, ושמא יהיה יום מעונן בשבת, משום כך מסיח דעתו מהם ועל כן הם מוקצה. משא"כ כל דבר ש"גמרו בידי אדם", אף שאינו ראוי למאכל בבין השמשות, אינו מסיח דעתו ממנו, כי לא נוח לו במצב הקיים, שהרי ברור שאינו רוצה את האוכל במצב חי אלא מבושל כל צרכו, ולכן אינו מסיח דעתו ממנו ואינו 'מוקצה'. (ועיין בזה בדברי התוס' בשבת דף מ"ג. ד"ה בעודן עליו, ובמאירי בביצה דף כ"ז ע"א)

לא כן הדבר לגבי מתג החשמל, אף ששעון השבת יכבה אותו, רצונו במצב של המתג כשהוא דלוק. ולכן נר שדלק בבין השמשות הוא מוקצה אף לאחר שכבה (סימן רע"ט ס"א) ולא נתירו מדין "גמרו בידי אדם", היות ורצונו במצב הדחוי שידלק בבין השמשות.

טאטוא במטאטא כשהתפרק המקל

אם התפרק מקל המטאטא מהמברשת בשבת, האם מותר לטאטא את הרצפה רק עם המברשת?

מעשה זה אסור, כיון שמברשת המטאטא הרי היא 'מוקצה', היות ובהול לתקנו ויכול לעבור מחמת כך על איסור דאורייתא של 'בונה'. (סימן ש"ח סעיף ט"ז) ומה שהובא בשו"ע (סימן ש"ח סעיף ח') שדלת שהתנתקה מארונית אינה מוקצה, מכיוון שאפשר בקל להשתמש בארונית גם ללא הדלת ולכן אינו בהול לתקנה.

אמנם אם נשבר המקל במקום ההברגה אין חשש תקיעה ומותר להשתמש במטאטא (משנ"ב שם ס"ק ס"ט). דין זה מעשי מאוד לנידונים רבים, כגון גלגל עגלה שהתפרק, עדשת משקפיים שנפלה, רצועת שעון שיצאה ממקומה, גלגל בימבה שהתפרק, דבכולם גוף החפץ מוקצה מחשש שמא יתקנו, ואם נאבד הבורג המחבר, מותר החפץ בטלטול. וכשגוף החפץ לא ראוי לשימוש במצבו כעת הריהו מוקצה בכל אופן, כגון אבזם שיצא מהחגורה. (שעה"צ שם אות ס"ח עפ"י הערוך והמאירי).

נקוי שעווה שטפטפה מהנרות

שעווה שטפטפה מנרות השבת על גבי השולחן, האם מותר לנקות את טיפות השעווה לאחר שהנר כבה?

אף שהשעווה היא 'מוקצה' בשבת, מותר לנקותה, כיון שאין הפעולה מוגדרת כ'טלטול מוקצה' אלא כ'ניקוי השולחן', כמו שמנקה אבק מכסא. דין זה מבואר בחזו"א (סימן מ"ז ס"ק ט"ו וכ"א) והביאו הפוסקים את דבריו. וראייתו ממה שהתירו ביו"ט (סימן תק"י ס"ג) לברור פסולת מתוך האוכל ולא חששו לאיסור מוקצה, כיון שהגדרת פעולתו היא 'תיקון האוכל' ולא 'טילטול הפסולת'. וכן ממה שהתיר המהריט"ץ להוציא זבוב מתוך משקה ואין בזה איסור 'מוקצה', והטעם היות ושם פעולתו 'תיקון המשקה' ולא 'טילטול הזבוב'. (וע"ע בא"ח ש"ש בשלח סי"ב).

וכמובן כל זה נאמר רק בדברים קטנים כגון טיפות שעווה וכדו', אבל בדברים גדולים אסור, דאינם מתבטלים לשולחן. (וראיה לזה מסימן ש"ח סעיף כ"ז ומהמשנ"ב שם ס"ק קט"ו)

סגירת דלת 'בית נרות'

רבים משתמשים ב'בית נרות' לנרות השבת, כאשר לאחר ההדלקה סוגרים את דלת הזכוכית. מה הדין אם שכחו לסוגרה מיד לאחר ההדלקה, האם מותר לסגור דלת זו בשבת?

אין הדלת נחשבת כ'בסיס' לנרות ומותר לסוגרה בשבת, ואף שמתכוון בסגירת הדלת לשמור את הנרות מהרוח, מותר, כשם שמותר לסגור חלון שכנגד הנר שעל השלחן, (כמובא בשו"ע בסימן רע"ז סעיף א') וכמובן שעדיף לסגור את דלת 'בית הנרות' מיד לאחר ההדלקה.

ומה שאין הדלת נחשבת כ'בסיס' הוא משום דבסיס לדבר האסור נחשב רק הדבר המונח מתחת לאיסור מלמטה, שבכך ההיתר הוא המחזיק את האיסור ולכן נחשב כבסיסו של האיסור, משא"כ דבר היתר המונח מהצד או למעלה מהאיסור.9 ולכן מכסה פח אשפה או דלת ארון שיש בו מוקצה, אף שהכלים עצמם אסורים מדין 'בסיס' מ"מ המכסה או הדלת אינם 'בסיס' ומותר לפותחם ולסוגרם מהטעם הנזכר.

הזזת חנוכיה לאחר שכבתה

הדליק נרות חנוכה בערב שבת ולאח