הלכות שבת: ציד חרקים

צידת נחש לצורך ארסו

השו"ע (בסימן שט"ז סעיף ז') פסק שיש להתיר צידת נחש בשבת כדי שלא ישכנו, משום שזו מלאכה שאין צריך לגופה, שהרי אינו צריך לצוד אלא רק שלא ישכנו ואם היה יודע שיעמוד ולא יזיקנו לא היה צד. ואפי' להרמב"ם דמחייב בעלמא במלאכה שא"צ לגופה מודה בזה משום דס"ל דזה לא מיקרי מלאכה כלל והוי כמתעסק בעלמא כיון שאין רצונו בעצם הצידה כלל ואדרבה כוונתו להבריח אותו מעליו.

ויש להבין מה ההבדל לפי הרמב"ם בין צידת נחש לבין האיסור לכבות שריפה בביתו במקום שאין חשש פיקוח נפש, (סי' של"ד סכ"ו ברמ"א ובמ"ב ס"ק ע"ז) והרי גם שם אינו רוצה את מהות הכיבוי אלא חפץ בסילוק האש מביתו?

יש הבדל מהותי בין הדברים. ב"צידה" גדר המלאכה היא השתלטות על הבעל חי לצורך שימוש בו, ובמקרה דנן אין רצון כלל לתפוס ולהשתלט על הבעל חי אלא הסרת נזקו והרחקתו מהאדם. משא"כ בשריפה וכדו', שהמלאכה היא כיבוי האש, וזה גם מה שעושה כדי להציל את ביתו, לכן אי אפשר לומר בזה "מתעסק" כיון שאת המלאכה עצמה הוא עושה בשלימות.

ולא לפי הרמב"ם אין כלל קושיא, דאמנם כיבוי אש חשיב מלאכה שאין צריכה לגופה היות ולא צריך את תכלית הכיבוי שהם הפחמים, אבל לא התירו זאת משום הפסד ממון,ומשום היזק הגוף התירו מלאכה שא"צ לגופה ולכן התירו צידת נחש.

סילוק חרק מעל גופו של ילד

חרק שנמצא על ילד והוא מפחד, האם מותר להסירו מעליו בשבת?

מותר לסלק את החרק מעליו אולם יש להשתדל שלא להזיזו ביד אלא ע"י בגד, דטלטול מן הצד לצורך דבר ההיתר מותר. (סימן שי"א ס"ח) וכן אין לחוש בזה לצידה והריגה, דאינו מכוון לכך ואין במעשה זה משום 'פסיק רישיה' ומותר.

ובמקרה של פחד גדול, אפשר להקל להסירו מהילד גם ביד, דקטן לכל צרכיו כחולה שאין בו סכנה (סימן שכ"ח סי"ז) שעושים עבורו איסורי דרבנן בשינוי, ואם אי אפשר בשינוי מותר גם ללא שינוי (משנ"ב שם ס"ק ק"ב) והצידה כאן אינה אלא מדרבנן, כיון שחרק נחשב "אין במינו ניצוד".

צידה והריגת כינה בשבת

האם מותר לתפוס כינה ולהורגה בשבת?

בשו"ע נפסק (בסימן שט"ז סעיף ט') שמותר לצוד ולהרוג כינה בשבת, ואין בזה לא משום 'צידה' ולא משום 'נטילת נשמה'. והסיבה כיון שטבעם של הכינים שאינם פרים ורבים אלא נוצרים מזיעת האדם,1 ועל כן אין בהם חשיבות.

אמנם, יש מהפוסקים, כמרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ועוד, שכתבו שכיון שבימינו אנו רואים בעינינו שיש ביצי כינים והם פרים ורבים, יש להחמיר מלהורגם. (ארחות שבת ח"א פ"ד הערה מ"ז בשם מרן הגריש"א זצ"ל. פחד יצחק ערך צידה כ"א ע"ב).

אולם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בהליכות עולם (ח"ד עמוד י"ט) ועוד פוסקים כתבו שכיון שכך נפסק בשו"ע להלכה אין לשנות, ואין לנו אלא דברי חז"ל ועל כן יש היתר להרוג כינה בשבת ובודאי שמותר לצודה. וע"ע בספר מכתב מאליהו שהאריך להסביר בהיתר הדבר. (ח"ד עמוד 355 הערה 4). ומה שרואים שהם פרים ורבים, אפשר לומר שכיון שהם פרים ורבים רק במקום הזיעה ולא בכל מקום, אין זו 'חיות' חשובה. וכן פסק במנוחת אהבה (ח"ג פרק י"ח סעי' ו').

השבת כבשים שברחו מחצירו

אדם המגדל כבשים בחצירו ויש מהן שבורחות, האם יש היתר לתופסן ולהשיבן לחצר בשבת?

כיון שכבשים אלו אין נוח לתופסן וגם הן אינן חוזרות לביתן בערב, יש איסור תורה לתופסן, כמבואר ברמ"א (סימן שט"ז סעיף י"ב ובמשנ"ב ס"ק נ"ט ושער הציון ס"ק ס"א).

ואם הכבשים חוזרות לביתן בערב ורק לא נוח לתופסן, צידתן אסורה מדרבנן ולכן ע"י גוי מותר לצודן במקום הפסד מרובה (שם בשו"ע ובמשנ"ב ס"ק נ"ו ונ"ז).

ואם טבען שהן חוזרות לביתן בערב ונוח לתופסן, לדעת השו"ע מותר להכניסן לביתו,2 ולרמ"א יש בכך איסור מדרבנן.

צידת בעל חי בשבת ע"י לחש

האם מותרת צידת בעל חי בשבת ע"י לחש?

בשו"ע (סימן שכ"ח סעיף מ"ה) פסק שלוחשים לנחשים ועקרבים בשבת לחש שמחמתו הנחש אינו יכול לזוז ממקומו, ומותר לעשות כן בשביל שלא יזיקו ואין בזה משום צידה. וטעם הדבר הובא במשנ"ב (שם בס"ק קמ"ג) שאין זה צידה טבעית.

ויש לדון בדברי השו"ע דמלשונו משמע שאין היתר גמור לעשות מלאכה ע"י לחש אלא לצורך שלא יזיקו וכדו', כיון שלמעשה דומה הדבר למלאכה, וכמו שאסרו חכמים לרסק שלג וברד בשבת מחמת שהוא דומה למלאכה. ומדברי המשנ"ב משמע שאין בזה איסור כלל.

וצריך לומר שהשו"ע שכתב 'כדי שלא יזיקו', דיבר בהווה, וכן מבואר בשערי תשובה (סימן שט"ז אות ג' בשם מהריט"ץ).

הרחקת יתושים וזבובים

זבובים שמטרידים בעת האוכל וכדו', האם מותר לצודם או להרחיקם בשבת?

בשו"ע (סימן שט"ז סעיף ט') התיר לצוד פרעוש רק כשעומד ע"ג בשרו ועוקצו, אבל במקום שזה מטריד בלבד לא התירו לצודו ובודאי שלא להורגו. ומה שאפשר לעשות בשבת הוא דחייתם ע"י מגבת, שהוא טלטול מן הצד לצורך דבר המותר. (סימן שי"א ס"ח) ויתושים שעלולים ליפול לאוכל וכדו', אין היתר להורגם אלא לכסות את האוכל או שאפשר לרסס בצד החדר כדי שימשכו לחומר ויפתח חלון.3 אבל כאמור אין לצודם או להורגם.

צידת ג'וק או לטאה

ג'וק או לטאה הנמצאים בבית האם מותר לצודם או להורגם?

אסור, מכיון שאינם מזיקים (סימן שט"ז סעיף ט' וי'). אך כיון שמעוררים בהלה גדולה ניתן לכפות עליהם כלי קצת גדול כגון דלי. דהוא תרי דרבנן ומותר במקום צורך גדול. א. שאין במינו ניצוד. ב. שלא יכול לתופסם שם בפעם אחת. (עפ"י המ"א בסימן ש"ז סוסק"ז). כמו כן עכבר המסתובב בבית מותר ליתן שם מלכודת עכברים, מדין תרי דרבנן לצורך גדול. א. שאין במינו ניצוד. ב. שלא ניצוד מיד. ואם נמצא העכבר או הג'וק בחדר שלא משתמשים בו, יסגרנו לחדר ואל יעשה שום פעולה לצודם. (שט"ז ס"ק י"ח במשנ"ב. וכן פסק בחזון עובדיה שבת ה' עמ' קי"ח).