הלכות מלאכת שבת

עבודת מלצרות בשבת

אדם שקיבל הצעה לעבוד כמלצר בשבת, בתוספת תשלום, האם מותר הדבר?

חז"ל אסרו לקבל תמורה לעבודה הנעשית בשבת, אף אם בעבודה זו אין משום איסור שבת, גזירה משום מקח וממכר. שכר זה נקרא "שכר שבת", כיון שעובד רק בשבת. (שו"ע סימן ש"ו סעיף ד' ומשנ"ב שם ס"ק ט"ז)

אולם מותר לאדם לקבל תשלום על עבודה שנעשתה במשך מספר ימים, ושבת בכללם, כיון שדבר זה נקרא "שכר שבת בהבלעה". (שו"ע שם ומשנ"ב ס"ק י"ח ובבה"ל ד"ה והתנה)

ועל כן גם בשאלה שלפנינו, יש עצה שיעבוד מעט גם בערב שבת או במוצאי שבת, ויקבל "שכר שבת" בהבלעה. ואף שעיקר העבודה היא בשבת, יש להתיר כמבואר בשו"ע ובמשנ"ב. (שם ס"ק כ"א) וצריך להקפיד שסיכום התשלום יהיה כללי, על כל העבודה, ולא לפרט שמשלם כך וכך על שבת וכו"כ על מוצ"ש, דזה לא מקרי 'הבלעה' ואסור, אף שמשלם על הכול ביחד.

הנאה ממלאכת שבת

מובא בהלכה שאם עבר על איסור שבת ובישל וכדו', אסור ליהנות מהמאכל, אולם אם יש במעשה זה מחלוקת הפוסקים אם הדבר מותר או אסור, יש בזה ספיקא דרבנן לקולא ומותר לאכול (סימן שי"ח ס"א ובמשנ"ב ס"ק ב'). וא"כ יש לשאול ממה שפסק השו"ע (בסימן שי"ח סעיף י') שאסור לערות מים רותחים על תבלין כיון שמבשל כדי קליפה, והמשנ"ב כתב (שם ס"ק ע"ד) שאם עבר ועירה אסור לאוכלו אפילו בדיעבד. ומפני מה פסק כן והרי יש בזה מחלוקת הפוסקים ומדוע יש לאוסרו לגמרי?

שאלה זו מובאת בספרי הפוסקים ויש לתרץ כלל גדול בעניין זה והיינו שכיון שאפשר לקלוף את הירק וכדו' ואפשר לתקן בקלות, לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא. ובמקום שאי אפשר לקלוף, כגון בתבלין כתוש, מותר להשתמש בו ואין לאוסרו וכן משמע בערוך השולחן.

ומצינו כעין זה בדברי המשנ"ב (בסימן רנ"ב בשער הציון אות ל"ט ומ') במקום שרוצה לצאת לכרמלית ומסתפק אם יש דבר מה בכיסו, לא אמרינן 'ספיקא דרבנן לקולא' ולא יבדוק, אלא צריך לבדוק אם יש משהו בכיסו, שכיון שאפשר לברר בקלות לא אומרים "ספיקא דרבנן לקולא".

העברת כלים וארגזי שתיה ממקום למקום

בשו"ע (סימן שכ"ג סעיף ה') מובא שהמעביר כדי יין בשבת ממקום למקום, עליו להעבירם בשינוי כיון שנראה כ"מעשה חול" לשאת משאות. האם יש עניין זה גם בבית פנימה, בהעברת כלים שונים ממקום למקום?

אין איסור בהעברת חפצים רק בחוץ, מבית לבית, ודווקא כעין מה שקונים שנראה כקונה ומוכר, אולם בתוך הבית אין איסור כלל. (סימן תק"י ס"ח)

אמנם יש להעיר, שאם מביאים בשבת ארגזי שתייה וכדו', אין להעביר אותם באריזתם המקורית הסגורה כיון שנראה כקונה ומוכר ובזה יש משום "עובדין דחול", לכן יש לקחת את הבקבוקים בשקית.

ואם זימן אורחים לשבת, כגון שבת חתן וכדו' וצריך למהר להביא לפניהם, מותר לשאת את ארגזי השתיה כדרכו, כדי שלא יתעכב, דאיסור 'עובדין דחול' הותר לצורך מצווה. (סימן שכ"ג ס"ה, ש"ו ס"ז, של"ג ס"א)

"שבות דשבות" לצורך מצווה

האם מותר ליהודי לעבור בשבת על איסור דרבנן בשינוי, לצורך מצווה?

בנידון זה דנו גדולי הפוסקים, המגן אברהם (בסימן ש"ז ס"ק ז' בסופו) כתב דבמקום הפסד גדול יש להתיר לעשות ע"י שינוי מלאכה שאסורה מדרבנן, וכן כתב הביאור הלכה (בסימן שט"ז סעיף י"ב ד"ה לצוד). והאריך בזה מרן הגר"ע יוסף זצ"ל (בהליכות עולם ח"ג) והביא דעות הפוסקים לאיסור ולהיתר, והכריע להתיר בזה לצורך מצווה או לצורך הפסד מרובה. אמנם חלילה להקל בהדלקת וכיבוי חשמל על כל סוגיו בשינוי, אפילו בצורך וצער גדול, דהוא 'זילותא דשבתא' מוחלט.

ורק לצורך חולה יש להקל, כגון כיבוי אור בשינוי עבור חולה שאין בו סכנה, שאינו יכול להירדם באור, או שמתקשה לישון שינה רצופה כאשר האור בחדרו דולק, דידוע דשינה יפה לחולה (סימן רע"ח) והוא ע"פ השו"ע (בסימן שכ"ח סי"ז) דמותר לעשות איסור דרבנן בשינוי, עבור חולה שאין בו סכנה.

ואף לשיטת החזו"א (בסימן נ' ס"ק ט' וסימן ל"ח אות ד' בסוגריים) שיש איסור תורה בכיבוי החשמל, מ"מ כיון שאין אפשרות אחרת ואין שם גוי, יש להקל וכמ"ש הרמב"ן בתורת האדם ופסקו הגר"ז ועוד אחרונים דמותר לעשות איסור דאורייתא בשינוי עבור חולה שאין בו סכנה, כשאין אפשרות לעשות כן על ידי גוי.

וה"ה בכל זה עבור קטן, דדינו לכל צרכיו כחולה וכמבואר ברמ"א שם.

היתר בדיעבד בדבר שנחלקו בו הפוסקים

כשיש מחלוקת הפוסקים בדבר מסוים אם מותר או אסור לעשותו בשבת, אם עשאו, בדיעבד, מותר ליהנות ממנו. א"כ בכל מחלוקת שמצינו בפוסקים יש להתיר בדיעבד, כגון בברירת פסולת מתוך אוכל לאלתר שיש פוסקים שמתירים בזה, האם אכן נתיר בדיעבד?

כדי להתיר בדיעבד צריך שתהיה בזה מחלוקת שקולה, ושהמחלוקת מובאת בצורה שקולה בספרי הפוסקים, ולכן אף אם יש פוסק אחד, אפילו מן הראשונים, שסובר אחרת ממה שנפסק להלכה, אין להתיר זאת בדיעבד כיון שהשיטות החולקות צריכות להיות שקולות בהלכה, שהרי כל ההיתר הוא מדין 'ספיקא דרבנן לקולא' (סימן שי"ח במשנ"ב ס"ק ב'), ובהיתר של ספיקות צריך ספק שקול, כמבואר בש"ך (ביור"ד סימן ק"י בכללי ס"ס).

דין פלטה שהודלקה בשוגג

בליל שבת גילו שהפלטה איננה חמה מכיוון שהתקע השתחרר. בטעות החזירו את התקע למקומו, הפלטה חזרה לפעול כתקנה והאוכל התחמם. האם מותר להנות מהאוכל החם?

אם האוכל היה עדיין חם בשעה שהחזירו את התקע בטעות למקומו, דעת האגרות משה (ח"ד סימן קכ"ז) ומרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל (מוריה טבת תשל"ב עמ' כ"א) שיש להקל וליהנות ממנו כשהוא חם, כיון שרק המשיכו את המצב הקיים, וזאת בתנאי שהאוכל אינו "מצטמק ויפה לו" (סימן רנ"ז ס"א בשו"ע, וסימן רנ"ג ס"א ברמ"א ובמשנ"ב שם ס"ק ל"ה).

אולם דעת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל לצדד להחמיר שאין ליהנות מהאוכל כשהוא חם וצריך להמתין שיצטנן. (הליכות עולם ח"ד עמוד ל"ב) אולם צריך להוסיף לדבריו כי אם לא יאכלו כלל מהאוכל לאחר שיצטנן, יש להקל לאוכלו כשהוא חם.

מלאכה ע"י גדול או ע"י קטן

במקום שיש היתר לעשות מלאכה ע"י גדול, האם יש עדיפות שיעשה זאת ע"י קטן?

פסק בשו"ע (סימן שכ"ח סי"ב) שכשמחללין שבת על חולה שיש בו סכנה, משתדלין שלא לעשות ע"י גויים וקטנים ונשים אלא ע"י ישראלים גדולים ובני דעת.

והטעם כתב הרא"ש (יומא פ"ח סימן י"ד) משום שפעמים שגויים או קטנים אינם מצויים כעת וילך לחפש אחריהם ומתוך כך יבוא לידי סכנה. והתוספות כתבו שמא יתעצלו ולכן פסק הרמ"א דאם אפשר לעשות על ידיהם בלא איחור כלל, עושים על ידיהם. ואצל נשים כתב הרא"ש טעם אחר שמא יאמרו שלא ניתן שבת לדחות אף בפקוח נפש ולכך מוסרין אותה להם, ולכן יתעצלו בדבר ומתוך כך יבוא לידי סכנה. והרמב"ם כתב שמא יקילו הנשים בדבר ויבואו לחלל שבת במקום אחר. (משנ"ב שם ס"ק ל"ג)

ובמקום שאין איסור בדבר אלא שנראה כאיסור, (כגון הנמכת רדיו שנדלק) כתב מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל (בספרו מנחת שלמה ח"ב) שיש עדיפות שיעשה הגדול, כיון שאם יעשה הקטן יכול להיראות לו כזילזול בשבת אבל הגדול יודע את ההלכה היטב ויודע מה מותר לעשות לכתחילה ומה בדיעבד.

אמנם במקום שיש אוסרים ורוצה הגדול להחמיר על עצמו, (כגון בפתיחת בקבוקים) יאמר לקטן שיעשה זאת ויסביר לו שזה מותר ורק הוא מחמיר על עצמו.

"גרם כיבוי" שלא לצורך

בשו"ע (סימן של"ד סעיף כ"ב) פסק שבשעת דליקה מותר לתת מים מסביב לאש כיון שמעשה זה הוא רק "גרם כיבוי" ומותר. האם מותר לעשות "גרם כיבוי" גם שלא לצורך?

הרמ"א (שם) כתב כי רק במקום הפסד התירו "גרם כיבוי" וכך פסק המשנ"ב (שם ס"ק נ"ג), וכן מורה מרן הגר"ע יוסף זצ"ל ועוד פוסקים. (יבי"א ח"ג סימן י"ז-י"ח).

וה"ה שמותר "גרם כיבוי" לצורך מצווה או צורך גדול, כמבואר בשו"ע (סימן ש"ז ס"ה) שדינם שווה. (וע"ע בבית יוסף סימן תקי"ד ס"ג)

מלאכה בשינוי מנהגים

האם מותר לבן ספרד או בן אשכנז לומר לבן עדת תימן שנוהג על פי הרמב"ם, להניח עבורו סיר עם תבשיל לח על הפלטה או על גבי סיר שעל הפלטה?

אם אותו בן תימן נוהג בקביעות וברגילות כדעת הרמב"ם, מותר לבן עדה אחרת לומר לו שיניח עבורו תבשיל לח על הפלטה או על מגש הפוך שעל גבי הפלטה, כיון שגם לדעת האחר אותו בן תימן עושה כהלכה וכך הוא צריך לנהוג. אבל אם אותו אחר סבור כדעת הפוסקים שאותו בן תימן אינו עושה כהוגן, הרי שאסור לומר לו לעשות כן, כיון שלשיטתו נעשה כאן ספק איסור. (וראיה לזה מהשע"ת בסו"ס תקי"א)

"מלאכה שאינה צריכה לגופה" ו"פסיק רישיה"

מה ההבדל בין "מלאכה שאינה צריכה לגופה" ל"פסיק רישיה"?

שאלה זו שואל הכסף משנה (בפ"א מהל' שבת הלכה ז') ומבאר בשם ה"ר אברהם החסיד כי 'מלאכה שאינה צריכה לגופה' הוא מתכוין לגוף המלאכה אלא שאינו מכוין לתכלית המלאכה, כגון שחופר בור ואינו רוצה את הבור אלא את העפר שבבור, ואילו 'פסיק רישיה' אינו מכוון כלל למלאכה, כגון גורר ספסל ואינו רוצה כלל לעשות חריץ אלא שהמלאכה נעשית בהכרח.

ולכן שונה דין 'מלאכה שאינה צריכה לגופה' מדין 'פסיק רישיה' בכך ש'מלאכה שאינה צריכה לגופה' לדעת הרמב"ם היא איסור דאורייתא (סימן שט"ז ס"ח ושל"ד סכ"ז), ואילו 'פסיק רישיה' דלא ניחא ליה בדאורייתא הוא איסור דרבנן. (סימן ש"כ ס"ק נ"ג במשנ"ב)

וגם לאוסרים 'מלאכה שאינה צריכה לגופה' מדרבנן, 'פסיק רישיה' קל יותר בדרגת חומרתו. (ביאור הלכה סימן רע"ח ד"ה מותר)1

הגדרת "עובדין דחול"

מהי ההגדרה של "עובדין דחול" הנאסר בשבת?

בהגדרה זו התחבטו גדולי הפוסקים. בתפארת ישראל (בריש כלכלת שבת ס"ק א' הכללים לענין עובדא דחול ובסופ"ז דשבת הלכתא גבירתא למשנה א' ב') כתב שפעולות שאסרו משום עובדין דחול הם: א. כל שדומה קצת לאחת מל"ט מלאכות. ב. מקום ששיערו חז"ל ברוח קדשם שבקל יכול לבא לידי איסור דאורייתא. ג. דבר שהוא טורח גדול.

וכתב מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל (שש"כ מבוא פ"ב הערה י"ג) שאפשר לומר בהגדרת 'עובדין דחול' שהם מעשים שאין בהם לא משום איסור תורה ולא משום שבות אולם יכול האדם לבוא לידי איסור כי פעולה זו דומה ומזכירה את פעולת האיסור. או כי רגילים אחרי פעולה זו לעשות איסור וכגון שקילה ומדידה (ש"ו ס"ז) ולדוגמא, הרוצה לגרד גבינה במגרדת, כבר פסק השו"ע (סימן שכ"א בסעיף ט') שאין טוחן בדבר שאינו גידולי קרקע, אבל ביום חול הדרך להשתמש במגרדת לטחינת ירקות, ואם היה רוצה להשתמש בשבת במגרדת לטחינת ירקות היה בכך איסור תורה של 'טוחן', לכן גם בשימוש במגרדת לגבינה יש משום איסור "עובדין דחול" (שם סעיף י') כיון שמלאכה זו מזכירה את פעולת האיסור, ויכול לבוא לידי איסור טחינה. (וכיסוד זה מוכח ברמב"ם בכמה מקומות, פכ"א מהלכות שבת הלכה א' וי"א. ופכ"ב הלכה ט"ז).

טאטוא חצר מרוצפת בשבת

האם מותר לטאטא חצר מרוצפת בשבת?

מותר לטאטא חצר מרוצפת על פי דברי השו"ע (בסימן של"ז סעיף ב') כיון שאין גוזרים אטו קרקע שאינה מרוצפת שבה יש איסור לאשוויי גומות. וגם לדברי הרמ"א (שם) שהחמיר, כתב הביאור הלכה (שם ד"ה ויש מחמירין) שזהו דווקא בזמנם שרוב החצרות לא היו מרוצפות לכן יש להחמיר, אולם בזמנינו שרוב החצרות מרוצפות אין להחמיר.

אולם יש להוסיף שאם יש בחצר פירות, אסור לאוספם מדין "מעמר" אם זהו מקום גידולם, (סימן ש"מ סעיף ט') ואם אינו מקום גידולם ונתפזרו בשטח קטן מותר לאוספם, ובשטח גדול אסור מדין 'עובדין דחול' (סימן של"ה סעיף ה', ומשנ"ב בסימן ש"מ ס"ק ל"ז).

פתיחת בקבוקים עבור אחר המחמיר שלא לפתחם

הנוהג שלא לפתוח בקבוקים בשבת, האם מותר לו לומר לאחר שיפתחם עבורו?

אם נוהג בשבת שלא לפתוח בקבוקים משום 'חומרא' בעלמא ולא מעיקר ההלכה, מותר לומר לחברו שנוהג לפתוח בקבוקים בשבת שיפתחם עבורו. אולם אם נוהג שלא לפתוח משום שסובר לאחר לימוד הדברים שכך עיקר ההלכה או משום שרבו כך פוסק, אין לו לומר לאחר שיפתח עבורו, כיון שלדעתו הנוהג כך עושה שלא על פי ההלכה.

ויש להביא ראיה מפורשת לכך מדברי הברכי יוסף (מובא בשערי תשובה סוף סימן תקי"א) לגבי עישון סיגריות ביו"ט שנחלקו בזה הפוסקים אם מותר או אסור, ודן הברכ"י אם המחמיר על עצמו יוכל לתת סיגריה למי שמתיר, והכריע כנאמר לעיל שהדבר תלוי אם מחמיר רק משום 'חומרא' או שנוקט שכך עיקר הדין וכן יש להוכיח מהכרעת הבה"ל (סימן רצ"ו ס"ב סוף ד"ה אם הוא חמר מדינה).

חיוב הפרשת קטנים מאיסור פתיחת מקרר ששכחו לנתק את הנורה שבו

שכחו לנתק את נורת המקרר בערב שבת, האם יש להפריש ילדים קטנים בגילאי 5-6 שפותחים את המקרר לעצמם?

יש איסור דאורייתא בפתיחת המקרר כיון שהוא 'פסיק רישא דניחא ליה' ולכן יש איסור לגדול לפתחו, וכן מוטל עליו חיוב למחות ביד הקטן מלעשות איסור, ואף שהקטנים לא יודעים שיש מנורה שתידלק במקרר.

ובדבר זה לבני אשכנז יש להקל על פי הרשב"א והרעק"א שסוברים שאיסור דרבנן לקטן לצורכו אין למחות בו, ואף מותר לומר לו שיעשה כן לצורכו, כמובא בביאור הלכה (בסימן שמ"ג), וכיון שלא יודע שתידלק הנורה בפתיחת המקרר (שהרי בדרך כלל כבויה המנורה בשבת) הרי זה 'מתעסק' שאיסורו בשבת רק מדרבנן, משום שחסר במלאכת מחשבת, (כמבואר ברעק"א בתשובה סימן ז'. כן פסק מרן הגרשז"א זצ"ל והובאו דבריו בשו"ש סימן רנ"ט הערה ד') אולם לדעת השו"ע (סימן שמ"ג שפסק כהרמב"ם) יש לאבא להפריש את הקטן גם מאיסורי דרבנן וכבנידון דידן. ובילד פחות מגיל 3 אין חיוב להפרישו, ובעיקר כשעושה זאת לצורך עצמו. (משנ"ב שם ס"ק ג').

מלאכה בע"ש אחר חצות היום לצורך השבת

אדם שהזמין מזגן ונקבע לו זמן התקנה ביום שישי בשעה 13:00 בצהריים. האם מותר או אסור להתקינו בזמן זה, והאם יש להתיר כאשר בדעתו להשתמש במזגן בשבת, שאז יש בזה משום 'עונג שבת'?

מותר לעשות מלאכה עד זמן 'מנחה קטנה' ובימי הקיץ זמן זה בערך בשעה 16:30 ובחורף בערך 14:30, ואם יוכלו להתקינו ולסיים מלאכתם עד זמן זה, מותר. (רנ"א ס"א ומשנ"ב שם ס"ק ג').

ואף בדבר שהוא לצורך שבת אין היתר לעשות עבודה בשכר אחר 'מנחה קטנה'. ובעבודה שהיא בחינם ולצורך שבת מותר לעשותה גם אחר 'מנחה קטנה', כמבואר בשו"ע וברמ"א. (סימן רנ"א סעיף ב') ואם המתקין גוי אין שום מניעה ובלבד שיסיים זמן מה קודם השבת כדי שיוכלו לנקות ולסדר כראוי לכבוד שבת.2

הפסקת צלצול בשעון מעורר מכני

'שעון מעורר' מכני המופעל ע"י מילוי קפיץ, האם מותר בשבת להפסיק את הצלצול?

שעון מכני המופעל ע"י מילוי קפיצי מותר להפסיק את צלצולו, וכן מותר להרים את הנצרה בכדי לגרום שהשעון יצלצל בבוקר, אולם אין למתוח בשבת את הקפיץ כדי שימשיך ויפעל. (סימן של"ח ס"ק ט"ו במשנ"ב ושער הציון שם).

ומרן הגרע"י זצ"ל פסק שרק אם הפסיק השעון מלפעול אין למלאותו, אבל אם עדיין עובד, מותר למתוח את הקפיץ כדי שימשיך ויפעל. (חזו"ע שבת ה' עמוד שנ"ג, שנ"ז).