הלכות אמירה לגוי ומלאכת גוי בשבת

הערמה באמירה לגוי

בבית של אדם בודד נפל מתג החשמל הראשי ורוצה להביא גוי שירים את המתג, ומכיון שאין היתר לעשות כן מבקש משכנו שיש לו ילד קטן שיביא את הילד לביתו וכך יוכל לבקש מהגוי להדליק את החשמל עבור הילד וכתוצאה מההדלקה ייהנה גם הוא?

אסור לעשות התחכמות והערמה כזו, כיון שכל ההיתר לומר לגוי להדליק את האור וכדו' עבור ילדים, הוא במקום שיש צורך הרבה לילדים. (סימן רע"ו במשנ"ב ס"ק ו') אולם אין 'לייצר' את הצורך לילדים, ולכך אין לקרוא לגוי עבור הילד במקום שהילד לא צריך באמת. ועיין בפרק מ"ג תשובה א'.

אמירה לגוי או הלוואה משכנים

במקרה שנפל מתג החשמל שבבית, ומצויים ילדים או חולים הנצרכים למים חמים וכדו', שיש היתר לקרוא לגוי ולבקש ממנו להדליק את המתג, אלא שיכול לבקש משכנים בבנין מים או מאכלים חמים כנדרש, האם יש להעדיף פתרון זה ומחמת כך אסור יהיה לקרוא לגוי?

גדולי ירושלים הסתפקו במקרה של חולה שיש בו סכנה שמותר לחמם עבורו מים על ידי ישראל ולעשות לו כל צרכיו, אלא שיש אפשרות להשיג את הדרוש מהשכן ללא חילול שבת, האם יש חיוב לקחת מהשכן ולא לחלל את השבת בביתו של החולה.

מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל כתב שאין חיוב להעיר את השכן או לקחת ממימיו ומותר לחלל את השבת (וחלק בזה על הגר"פ עפשטיין שאסר) רק הוסיף שראוי לכבד את השבת ולקדש את ה' ולעשות כל טצדקי שהשבת לא תתחלל. (שש"כ פל"ב הערה קע"ד, שו"ש סימן שכ"ט ס"ק ט"ו – ה').

אולם במקרה שלפנינו כיון שמדובר על 'אמירה לגוי' יש להקל יותר מהדיון האמור, ולכן מותר לומר לגוי להדליק את האור. אמנם גם כאן אם ניתן להשיג מהשכן את כל הדרוש בקלות רבה, יבקש ממנו כי אין זה מוגדר כצורך חשוב שנתירו על ידי גוי.

אמירה לגוי לצורך שמחה משפחתית

בשבת בה נערכה שמחה משפחתית, שכחו להכניס את התקעים של הפלטות, האם מותר לומר לגוי להכניסם לשקעים?

מותר לומר לגוי לעשות מלאכה לצורך מצווה דרבים, גם במלאכות דאורייתא (סמן רע"ו ס"ק כ"ב וכ"ה במשנ"ב, הליכו"ע ח"ג עמוד קפ"ג), אולם אף שבשבת משפחתית משתתפים כמה עשרות איש, אין זה נחשב כ"צורך מצווה דרבים", כיון שהגדרת "צורך מצווה" הוא רק במקום שהמצווה של הרבים תתבטל משום כך, כגון שיתבטל על ידי זה שיעור תורה או תפילה במניין. (אג"מ או"ח ח"ג סימן מ"ב).

ובכל זאת אם נזכרו לפני שעת צאת הכוכבים לרבנו תם, מותר לומר לגוי להכניס אז את השקעים, כיון שבשעה זו יש מחלוקת אם כבר שבת (סימן שכ"ה ס"ב וסימן רס"א ס"א בבה"ל ד"ה ואין מדליקין ודו"ק). וכ"פ האג"מ. (או"ח ח"ד סימן ס"ב עמוד צ"ה)

ולאחר זמן ר"ת יש עצה לבקש מהגוי להכניס את שקעי הפלטה לתוך שעוני שבת שיידלקו בעוד זמן מה, שבכך הוי רק 'גרמא' שאיסורו מדרבנן (סימן של"ד סכ"ב) ואמירה לגוי בדרבנן מותרת כשזה צורך מצוה (סימן ש"ז ס"ה) וכן הכנסת שעוני השבת לשקעים איסורם רק מדרבנן לרוב הפוסקים.

ועצה נוספת, יש לומר לגוי להכניס את התקע בשינוי אם הדבר אפשרי (סימן ש"מ ס"ק ג' במשנ"ב, סימן תקפ"ו בשעה"צ אות ק"כ, סימן תק"ו סוס"ב ברמ"א, קצוה"ש סימן קל"ד ס"ה). אמנם יש לדעת כי ההיתר הקודם טוב יותר מבחינת ההלכה דיש אוסרים לומר לגוי לעשות מלאכה דאורייתא בשינוי לפחות כשלא נעשה שינוי בתוצאה. (כן אמר לי מרן הגריש"א זצ"ל, וע"ע בשש"כ בשם מרן הגרשז"א זצ"ל פ"ל הערה מ"ט). ועיין עוד להלן תשובה י'.

ואם ביקש מהגוי לעשות בשינוי והגוי עצמו לא עשה כן אפשר להקל, אבל אם לכתחילה אנו יודעים שלא יעשה בשינוי, אסור לבקש ממנו. (א"א בוטשאטש סימן שז ס"ה). ובמקום שבעל השמחה מתבייש, כגון שהוא היה צריך להכניס את התקעים ושכח, מותר לומר לגוי מפורש שידליק (אם א"א לעשות העצות הנזכרות) דמשום 'כבוד הבריות' מותר לעשות איסור דרבנן. (סימן שי"ב ס"א).

אמירה לגוי במקום שיש "תאורת חירום"

בית בו מותקנת "תאורת חירום" ובזמן שנפל מתג החשמל הראשי ונכבה האור, נדלקה תאורת החירום. האם מותר לרמוז לגוי להרים את המתג הראשי, כיון שעכשיו יש אור בבית ואם הגוי ידליק את האור תכבה תאורת החירום, האם מעשה זה נקרא "ריבוי הנאה"?

מה שמותר לרמוז לגוי לעשות מלאכה עבור היהודי כשיש בזה "ריבוי הנאה", הוא רק במקום שההנאה המקורית נמצאת, כגון שיש אור מהרחוב או שיש נרות שמאירים את הבית, אולם אם לאחר שהדליק הגוי את האור כבה האור ברחוב או נכבו הנרות, שוב אין ליהנות ממעשיו, כמו שפוסק השו"ע. (סימן רע"ו ס"ד).

לכן, גם במקרה שלפנינו אין לרמוז לגוי להדליק אור בבית כשיש "תאורת חירום", כיון שבשעה שידליק את האור תכבה תאורת החירום ונמצא שאין הגוי 'מרבה הנאה' אלא 'מחדש הנאה'.1

החזרת תקע פלטה ע"י אמירה לגוי

תקע פלטה שיצא מהשקע בשוגג, האם מותר לרמוז לגוי להכניס את התקע בחזרה?

רמיזה לגוי מותרת אם הוא 'ריבוי הנאה' ולא 'חידוש הנאה', ולכן כיון שהפלטה עודנה חמה וכן האוכל שעליה עודנו חם, הדלקת הגוי היא רק 'ריבוי הנאה' ולכן מותר ליהנות ממעשיו ובתנאי שלא אומר לו מפורש אלא ברמיזה דרך סיפור דברים. (סימן רע"ו ס"ד, ש"ז ס"ק י"א במשנ"ב ובבה"ל שם בסוגריים וס"ק ע"ו, וע"ע במשנ"ב סימן רעו ס"ק לז. ויש ליישב). וכך מנהג העולם להקל ברמיזה דרך 'סיפור דברים' בריבוי הנאה וכדעת החיי אדם. (כלל ס"ב סעיף ג'. ובנשמת אדם ס"ק ב').

אמירה לגוי באיסור

אירע מקרה בשבת ויצא התקע של הפלטה מהשקע ואחד מבני הבית הזמין גוי באיסור ע"י שטילפן אליו וכדו' והגוי החזיר את התקע והפלטה חזרה לעבוד כתיקנה. האם מותר ליהנות מהאוכל שהתחמם עקב כך?

כיון שהתבשילים היו חמים כבר קודם לכן, יש במעשה הגוי 'ריבוי הנאה' בלבד, לכן מותר ליהנות ממלאכתו, (סימן רע"ו ס"ד) ומה שהיהודי התקשר לגוי ועבר איסור אין לאסור מחמת זה את התבשילים היות וההנאה הסופית היא הדלקת הגוי, והרי זה כמדליק אור בחדר חשוך לחפש מפתח, דאסור לפתוח בו, אבל אם כבר פתחו את הדלת מותר להיכנס. (שש"כ פי"ח הערה רנ"ו בשם מרן הגרשז"א זצ"ל)2 אמנם אם הגוי הגיע ברכבו אסור ליהנות מהתבשילים שהרי נהנה ממלאכת הגוי, אף שלא נעשה איסור בגוף הדבר (סימן שכ"ה ס"ח). מיהו אם יכול להגיע ברגל, כשזה מהלך הליכה נורמאלי, אין לחשוש למה שבא ברכבו, דלצורכו עושה. (סימן רע"ו ס"ק כ"ז במשנב בשם הט"ז).

גדר "צורך" עבור קטן באמירה לגוי

מותר לומר לגוי שיעשה מלאכה לצורך ילד קטן. מה הגדר של "צורך" בקטן ועד איזה גיל נחשב "קטן" לענין זה?

תינוק לכל צרכיו הרי הוא כחולה שאין בו סכנה ומותר לומר לגוי לעשות לו מלאכה. כן פסק הרמ"א (בסימן שכ"ח סעיף י"ז וכן בסימן רע"ו סעיף א'). לכן במקום שכבה האור והילד מפחד לשהות בחושך, מותר לומר לגוי שידליק את האור לצורך הקטן.

ובהגדרת "צורך" הילד לענין זה, יש לדעת כי הכל תלוי בפחדו של הילד. ישנם ילדים המפחדים בחושך אף בגיל מאוחר יותר, אפילו עד גיל 10, ומותר לומר לגוי להדליק את האור וכדו' עבורם. ואם אינו מפחד כ"כ, אין לומר לגוי, וכמו שכתב המשנ"ב (בסימן רע"ו ס"ק ו') שכל ההיתר לומר לגוי עבור קטן הוא "רק כשצריך הרבה", שהרי סוף סוף הקטן נמצא ליד הוריו. (ע"ע בקצוה"ש סימן קל"ד אות י"ח).

ובאוכל יש היתר רחב יותר, כמו שהביא בחזו"א (סימן נ"ט ס"ק ד') שיש לתת לתינוק את האוכל החסר לו ורגיל בו שזהו מזונו הטוב, אולם רק עד גיל שנתיים שלוש. (כן משמע בחזו"א שם וכן דעת מרן הגרשז"א זצ"ל בספר נשמת אברהם סימן שכ"ח ס"ק נ"ד). אמנם בצרכי רפואה אפשר להקל כשיטות הפוסקים הסוברים עד גיל שש (ציץ אליעזר ח"ח סימן ט"ו סעיף כ'), ובעת הצורך עד גיל תשע. (מנח"י ח"א סימן ע"ח, חזו"ע שבת ג' עמוד שס"א).

אמנם אם אין זה לצרכי רפואה אלא ילד בגיל 6-7 מתעקש לאכול אוכל מסוים, בודאי שאין לומר לגוי לבשל או לחמם לו מזון זה.

אמירה לגוי ב"ריבוי אורה"

אור הסלון שכבה בטעות ונשאר רק מעט אור, האם מותר לקרוא לגוי ולומר לו או לרמוז לו שידליק?

מותר להביא גוי בכדי להדליק את האור בסלון, כיון שזה 'ריבוי אורה' שהרי נותר מעט אור. (סימן רע"ו ס"ד) אולם יש ליזהר ולרמוז לו שלא בדרך ציווי, אלא בצורת 'סיפור דברים' כגון: "יש כאן חושך וקשה לנו לאכול" (סימן ש"ז סכ"ב ברמ"א ובמשנ"ב שם ס"ק ע"ו). ואם מראה לו היכן המתג יש בזה רמיזה דרך ציווי. וכן אם הגוי שואל היכן המתג, אין להראות לו אלא לומר לו דרך סיפור, "כגון כאן אני רגיל להדליק את האור ביום חול". (מרן הגרשז"א זצ"ל בשו"ש סימן ש"ז הערה ט"ז ו- י"ז).

וכן כשקוראים לגוי אין לומר לו "בא אלי הביתה" וכדו', (סימן ש"ז סי"ט) אלא לספר לו את מה שאירע והוא יבין ויבוא. ומרן הגרשז"א זצ"ל כתב שאף שהעולם נוהגים לקרוא לגוי במפורש ורק את הפעולה אומרים לו דרך רמז, אפ"ה עדיף להחמיר בזה ולא לקרוא לו באופן ישיר אלא גם את הקריאה יש לעשות דרך סיפור ורמז. ועיין עוד להלן תשובה כ"ז.

תשלום לגוי על מלאכתו

במקום שמותר להביא גוי עבור עשיית מלאכה ליהודי, האם מותר לשלם לו עבור מה שעשה עבורו?

בהלכות חול המועד (בסימן תקל"ז סעיף י"ד) פסק השו"ע לענין שבת דבמקום שאסור לומר לגוי לעשות מלאכה, אבל מותר ליהנות ממעשיו (כגון אם מדליק לו את האור בשעה שיש כבר אור בבית שמותר ליהנות) אין לשלם לו על כך, כיון שיאמרו שציווה היהודי לגוי ושכרו לשם כך, ולכן אין לתת לו גם 'שכר מזונו' או 'שכר בטלה'. אבל במקום שמותר לומר לגוי לעשות מלאכה, מותר גם לשלם לו עבור מה שעשה.

אמירה לגוי שיעשה מלאכה בשינוי

האם אמירה לגוי שיעשה מלאכה בשינוי יש בה "שבות דשבות" בשבת, והיינו שהגם שאומר לגוי לעשות לו מלאכה דאורייתא, כיון שהגוי עושה בשינוי אולי זה מפחית את המעשה לאיסור דרבנן וממילא יש היתר באמירה כזו לצורך מצווה וכדו'?

יש משמעות בדברי המשנ"ב בשני מקומות שאמירה לגוי לעשות בשינוי הופך זאת לאיסור דרבנן. מדברי המשנ"ב (בסימן ש"מ ס"ק ג' וכן בסימן תקפ"ו בשער הציון אות ק"כ) משמע שמותר לומר לגוי לעשות איסור דאורייתא בשינוי, ומותר לומר כן לצורך מצווה או לצורך גדול. ונכנסנו קמיה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל והורה שאמירה זו היא אמירה גמורה, ואין בה כל היתר לצורך מצווה וכדו'.

ושאלנוהו שמא יש לחלק בין שינוי כזה שמשנה את תוצאת המלאכה, לשינוי בעשיית המלאכה שאינו משנה את התוצאה, כגון שמדליק את האור במרפק שאין הבדל בתוצאה, לבין קציצת ציפורניים לאשה בשינוי שם התוצאה לא מדוייקת. ולא הסכים עם חילוק זה. 3

אולם בהצעת שאלה זו בפני מרן הגר"ע יוסף זצ"ל השיב כי אכן אמירה לגוי שיעשה את המלאכה בשינוי הופכת את האמירה לאיסור דרבנן בלבד, ולכן מותר לומר באופן זה לצורך מצווה או לצורך גדול.

אמירה לגוי לכבות בוילר דולק

האם מותר בשבת לומר לגוי לכבות בוילר דלוק?

הדבר תלוי בסוגי בוילר שונים. אם בדוד הבוילר מותקן טרמוסטט שכאשר מידת החום מגיעה לטמפרטורה מסוימת, הטרמוסטט מכבה אוטומטית את גוף החימום - אסור לומר לגוי לכבות את הדוד.

אולם בדוד בו לא מותקן טרמוסטט והדוד עלול להתפוצץ מחום המים, מותר לומר לגוי לכבותו ועדיף לומר לגוי לפתוח את ברז המים החמים, באופן שכל הזמן יכנסו מים קרים לדוד הבוילר ולא יתפוצץ. אמירה זו מותרת משום שהמלאכה נעשית רק בפסיק רישיה כתוצאה מהמלאכה, כמבואר ברמ"א (בסימן רנ"ג סוף סעיף ה').

אולם המציאות כיום שבכל הדוודים מותקן טרמוסטט, ולכן לא יאמר לגוי לכבות.

ואם ליבו נוקפו שמא הטרמוסטט לא יעבוד, יאמר לגוי שיפתח את המים החמים, ובזה נצא גם ידי שיטת החזו"א (סימן נ' ס"ק ט' והאור לציון) שבכל כיבוי יש איסור תורה של 'סותר'. (חזו"א סימן ל"ח אות ב' בסוגריים).

אמירה לגוי בהדלקת פלטה שכבתה

מי ששכח להדליק את הפלטה בערב שבת, והתבשיל המונח עליה עדיין חם, ורוצה בשבת לרמוז לגוי שידליק את הפלטה, האם מותר לו לעשות כן?

מותר לרמוז לגוי שידליק את הפלטה בשבת, כיון שאין איסור אמירה בכזה אופן, שהרי רק מרמז ואינו אומר במפורש. ואף איסור הנאה אין בזה, כיון שאינו נהנה ממעשהו של הגוי, שהרי התבשיל עודנו חם, ונחשב רק כ"ריבוי הנאה", ומותר. (סימן רע"ו ס"ד וסימן רנ"ג סוף ס"ה ברמ"א).

ואם הוא תוך שלוש עשרה וחצי דקות (זמניות) לשקיעה, מותר לומר לגוי במפורש שידליק את הפלטה, כיון שלא גזרו על שבות בבין השמשות לצורך מצוה. (שו"ע סימן רס"א ס"א ומשנ"ב שם ס"ק י"ג ובסו"ס שמ"ב בביאור הלכה ד"ה מותר).

ואם עדיין הוא זמן שהוא "יום" לדעת רבינו תם, יש להקל לומר לגוי במפורש במקום צורך גדול, מדין אמירה לגוי במחלוקת הפוסקים. (עיין עוד סו"ס רנ"ג בביאור הלכה, וסימן שכ"ה ס"ב בשו"ע ובמשנ"ב ושעה"צ שם, וסימן רס"א ס"א בביאור הלכה ד"ה ואין מדליקין, וכ"כ בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סימן ס"ב עמוד צ"ה).

ואם אפשר שידליק הגוי בשינוי, עדיף טפי.

אמירה לגוי להרבות אור עבור אורחים

בערב שבת הושאר אור קטן במקום האכילה והגיעו אורחים ולכן רוצה להגדיל את האור, האם מותר לומר לגוי להגדיל את האור על ידי הדלקת אורות נוספים, והאם עדיף שילד קטן יעשה זאת?

מותר לרמוז לגוי בצורת סיפור שחסר אור וכו', כיון שריבוי הנאה היא וכל שמרבה הנאה מותר להנות, כמבואר בשו"ע (סימן רע"ו סעיף ד'). ואת איסור האמירה לגוי יש להתיר בזה שרומז לו דרך סיפור ולא דרך ציווי. (סימן ש"ז ס"ק ע"ו במשנ"ב).

אולם אם יש שימושים מסוימים שלא היה יכול לעשות עם האור הקטן, לא יוכל לעשותם גם לאחר שהגוי הדליק והרבה את האור, וכן לאחר שכבה האור הקטן (כגון נרות) אסור להשתמש באור הגדול, דאז נחשב חידוש הנאה ולא ריבוי. (רע"ו ס"ד ובמשנ"ב ס"ק ל"ב).

ולעשות כן על ידי ילד קטן פחות מגיל שלוש, באופן שיעשה מעצמו ללא שנאמר לו גם מותר, אבל עדיף על ידי גוי בצורה המובאת לעיל. (ש"מ ס"ק י"ד במשנ"ב וסימן תר"מ שעה"צ אות ח').

ויש אוסרים ע"י גוי (מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל) מדין "מחאה" שצריך למחות בגוי העושה מלאכה בבית היהודי משום מראית העין, כמבואר בשו"ע (סימן רנ"ב ס"ב), ומנהג העולם להקל כהחיי אדם (כלל ס"ב ובנשמת אדם שם אות ב') דכיוון שאין כאן חידוש הנאה, אין גם דין "מחאה". דכיון שיכל להסתדר ללא הגוי, לא יבואו לומר שציוה לגוי היות ואינו בהול. ועיין עוד תשובה כ"ו.

מלאכת היתר שיש בה פסיק רישיה של איסור

נפסק בהלכה שהאומר לגוי לעשות מלאכה שיש בה פסיק רישיה לאיסור, מותר. כגון שאומר לגוי לפתוח את המקרר באופן שע"י הפתיחה ודאי שתידלק נורת המקרר. אלא שיש לברר אם עיקר מטרתו של היהודי לאיסור, כגון שצריך אור במטבח ורוצה שהגוי יפתח את המקרר ובכך יידלק האור ויאיר לו כרצונו, האם גם בזה אמרינן להתיר?

הנראה הוא לאיסור ממה שנפסק בבית יוסף וברמ"א (סימן רנ"ג סוף סעיף ה') ששם מקור הדברים שמותר לומר לגוי לעשות מלאכה כאשר עיקר המחשבה היא למלאכת היתר, אף שיש בה פסיק רישיה של איסור. לכן יש לומר כי אם הכוונה היא לאיסור שבמעשה, יש לאסור לומר לגוי לעשות זאת.

אולם זה דווקא כאשר הגוי יודע שמטרת היהודי בפתיחת המקרר היא בשביל האור, אבל אם הגוי חושב שעיקר המטרה היא פתיחת המקרר, הרי זה מותר אף שהיהודי כוונתו לאור, ואין כאן איסור אמירה לגוי היות ואינו אומר לו להדליק אור. (כן משמע מהמשנ"ב שם ס"ק צ"ט).

אמירה לגוי להדליק אור בבית הכנסת

האם מותר לומר לגוי להדליק אור בבית הכנסת?

במקום שאם הגוי לא ידליק האור, האנשים לא יתפללו במניין או שלא יתפללו בכלל, דבר זה הוא צורך רבים ומותר לומר לגוי להדליק את האור, דלצורך רבים סומכים על דברי בעל העיטור (הובא בר"ן שבת סוף פי"ט וברמ"א סימן רע"ו ס"ב) להתיר אמירה לגוי אפילו במלאכה דאורייתא. (משנ"ב סימן רע"ו ס"ק כ"ב וכ"ה, הליכות עולם ח"ג עמוד קפ"ג).

ולכתחילה עדיף שיאמר לגוי שידליק בשינוי ואם אי אפשר, יאמר לגוי שיאמר לגוי אחר. ואם אין שני גויים יאמר לגוי בצורה מפורשת אם אינו מבין ברמיזה.

אולם אם ידוע וברור שאם לא יתקיים מניין בבית הכנסת, כל המתפללים ילכו לבית כנסת אחר, אין זה צורך רבים ואסור לומר לגוי לעשות איסור דאורייתא. (אג"מ או"ח ח"ג סימן מ"ב).

סיכום סימנים עם גוי לעשיית מלאכה בשבת

האם מותר לסכם עם גוי בערב שבת שאם יעשה לו היהודי סימן מסוים הכוונה תהיה להדליק אור, ואם יעשה סימן אחר יצטרך להדליק המזגן?

כל דבר שאינו 'אמירה' מפורשת אבל מרמז לגוי דרך ציווי שיעשה מלאכה עבורו, נחשב רמז האסור לגוי (ש"ז סכ"ב ברמ"א). וגם בשעה שהגוי שואל אם בזה המתג מדליקים והוא מהנהן בראשו לחיוב, יש בזה משום רמיזה דרך ציווי, ולכן כיון שאסור לרמוז דרך ציווי, גם דבר זה אסור. (מרן הגרשז"א זצ"ל בשו"ש סימן ש"ז הערה ט"ז).

האם יש חיוב לומר לגוי עבור מי עושה את המלאכה

במקרה שיש היתר להביא גוי לעשות מלאכה עבור הישראל, כגון לצורך חולה או ילדים קטנים, האם צריך לומר לו עבור מי להדליק את האור, או שלאחר שמותר להביאו אין צורך לומר לו דבר?

כשיש היתר, כגון לצורך חולה או ילדים קטנים, מותר לומר לגוי לעשות המלאכה בלי שנאמר לו עבור מי נעשית המלאכה. אולם הבעיה תהיה בהנאתם של הגדולים או הבריאים ממלאכת הגוי, כיון שאסור ליהנות ממלאכתו כשעושה זאת גם עבור הגדול הבריא. אבל אם אומרים לו שיעשה את המלאכה עבור הקטנים או החולים, אכן עושה זאת עבורם, ומותר גם לגדולים ולבריאים ליהנות ממלאכה זו. (סימן רע"ו ס"ה משנ"ב ס"ק ל"ט).

במקום שהתירו מלאכה ע"י גוי, כמה יטרח אחריו

כאשר נפסק בהלכה שלכתחילה יש לעשות מעשה מסוים ע"י גוי,4 כמה צריך לטרוח לחזר אחר גוי?

במקום שהתירו לעשות מעשה ע"י גוי, אין שיעור לחיפוש אחר הגוי, אלא הדבר מותר רק על ידי הגוי ולא ע"י ישראל, כגון הדלקת מזגן ע"י גוי במקום צער גדול (ש"ז ס"ה). או ניקוי בגד מאבק (באופן שמקפיד) לבני אשכנז שמתיר המשנ"ב רק על ידי גוי. וכן מה שמותר בארצות הקור לגוי לעשות מדורה בשביל הקטנים ומותרין הגדולים להתחמם בו. (סימן רע"ו ס"ה) או שבירת מנעול של תיבות. (סימן שי"ד ס"ז).

אולם יש מקומות שכתוב בהלכה שעדיף לעשות ע"י גוי, ובמקרה זה יש חיוב לטרוח מעט ולא טרחה מרובה, וכל אדם לפי כוחו. (וכגון ההיא דסימן ש"ה ס"ק ע' במשנ"ב. סימן שכ"א ס"ק כ"א. סימן שכ"ח ס"ק נ"ג וסימן ש"ל ס"ק כ"א).

הנאה מנר שהודלק ע"י גוי לצורך עצמו

גוי שהדליק בשבת נר לצורך עצמו, האם מותר ליהנות מנר זה לצורך "הבדלה"? וכן אם הדליק הגוי נר ביו"ט לצורך עצמו, האם מותר להשתמש בנר זה לצורך "אוכל נפש"?

בשו"ע (סימן רח"צ סעיף ה') פסק שגוי שהדליק נר לצורך עצמו, אסור להשתמש בנר זה לצורך ישראל, כיון שאור זה נקרא "אור שלא שבת", אף שלא נעשתה בו מלאכת איסור. ונר שהדליק הגוי לצורך עצמו ביו"ט מותר להשתמש בו לצורך ישראל וכמו בשבת (סימן רע"ו ס"א). וגם אם נעשה איסור ממש והנר הודלק ע"י יהודי, מותר ליהודי אחר להשתמש בו. (סימן תק"ב ס"ק ד' במשנ"ב)

ריבוי במלאכת גוי לחולה עבור בריא

גוי שמחמם מים בשבת עבור חולה שאין בו סכנה, האם מותר לומר לו שיחמם כמות מים גדולה גם עבור הבריא?

ברמ"א (בסימן שי"ח סעיף ב') מובא שגם אם גוי חימם ובישל אוכל לחולה ונשאר ממנו, אין לישראל הבריא לאכול מהאוכל או ליהנות מהמים שהוחמו, מכיוון שיש בזה חשש שמא בפעם הבאה יאמר לגוי לחמם יותר עבור בריא. ואף שדבר זה הוא "גזירה לגזירה", מובא ברמב"ם (פירוש המשניות פרק במה טומנין) שכל שתיקנו חכמים תקנה כדי לחזק תקנה ראשונה, יש בזה משום התקנה הראשונה. אי לכך בנידון דידן כל שכן שיש לאסור לומר לגוי לחמם עוד מים או תבשיל נוסף.

הנאה ממעשה שגוי עשה לעצמו

בבית משותף ליהודי וגוי נפל מתג החשמל הראשי של כל הבניין והגוי החזירו לתיקנו, האם מותר ליהודי ליהנות ממעשה הגוי מאחר שעשה זאת לצורך עצמו?

בשו"ע (סימן שכ"ה סעיף ו') פסק שאם גוי עשה מלאכה עבור יהודי ועבור גוי, אסור ליהודי ליהנות מהמלאכה. אבל זה דווקא כשהגוי הדליק עבור גוי אחר ויהודי, אולם אם הדליק את האור לצורך עצמו ולצורך יהודי, האריך בזה הביאור הלכה (בסימן רע"ו ס"ב ד"ה ואם יש הוכחה) והסיק שהמיקל בזה ונהנה ממלאכת הגוי אין למחות בידו, היות ועיקר המלאכה עושה לצורך עצמו.

אולם אם יש ילדים בבית שמפחדים, יש לומר לגוי קודם שיעשה מעשה, שידליק עבור הילדים ואז אפשר ליהנות מכל מה שנדלק ע"י החזרת החשמל לפעילות, וכמבואר בפרק מ"ג תשובה ג'.

הורדת נכה במעלית ע"י גוי

נכה בכסא גלגלים שגוי מוליכו בשבת לבית הכנסת, האם מותר לגוי לקחתו במעלית כיון שהירידה במדרגות עם כסא הגלגלים מסיבה לנכה צער רב?

לכתחילה אין להקל, דאמנם הגוי עושה זאת לנוחיותו הפרטית, מ"מ כל כניסה למעלית גורמת לתוספת צריכת חשמל וזה מתייחס לנכה. ולכן יש להורידו על ידי כמה אנשים, ואם לא מסתדר ויש צער גדול לנכה, אפשר להקל ולסמוך על הפוסקים שתוספת הצריכה מתייחסת לעושה הפעולה שזה הגוי ולא לנכה ובתנאי שלא יאמר לגוי להורידו במעלית אלא מעצמו עושה זאת. (וע"ע בשש"כ פכ"ג הערה קס"ו בשם מרן הגרשז"א זצ"ל אריכות דברים בענין שימוש במעלית בשבת).

מלאכת גוי לצורך עצמו

האם יש היתר להביא גוי לצורך עשיית מלאכה ליהודי, ויודע הגוי שבתמורה למלאכה שיעשה בבית היהודי יקבל משקה וכדו', אבל לפי האמת המלאכה אינה קשורה לשתיית המשקה, האם נקרא שהגוי עושה את המלאכה לצורך עצמו?

הדלקה לצורך הגוי נחשבת רק כאשר המלאכה שעושה הגוי היא פעולה ישירה בעלת תועלת עבורו, כגון שמדליק את האור כדי לראות היכן המשקה שיקבל עבור מלאכתו וכדו'. לכן, אם קצב היהודי (אפילו קודם השבת) סכום כסף עבור המלאכה, או שנותן לגוי משקה עבור מלאכתו אבל אין זה קשור למלאכה עצמה, אסור במקרה זה לאפשר לגוי לעשות את המלאכה המתבקשת עבור היהודי (סימן רע"ו ס"א ברמ"א ובמשנ"ב בשם המ"א בסימן רנ"ב ס"ק כ"ז לדעת השו"ע וכה"ח שם. וע"ע רב פעלים ח"ב סימן מ"ג), אלא א"כ יש היתר אחר, כגון חולים או קטנים, כמבואר בשו"ע בכמה מקומות.

שימוש במים חמים שחימם גוי לעצמו

בבתי חולים וכדו' שנמצאים יהודים וגויים יחדיו, האם מותר בשבת להשתמש במים חמים שהגויים חיממו לעצמם?

בשו"ע (סימן שכ"ה סעיף י"א) נפסק שגוי שעשה מלאכה לעצמו, אסור ליהודי ליהנות מאותה מלאכה כיון שיש חשש שבפעם הבאה הגוי ירבה עבור היהודי במיוחד. וכשאין חשש שמא ירבה, כגון באור, מותר.

אולם השו"ע הוסיף שהאיסור ליהנות הוא דווקא אם הגוי מכיר את היהודי, אבל אם אינם מכירים זה את זה מותר ליהנות.

ואם מכירים זה את זה יש היתר נוסף שהביא המשנ"ב (בס"ק ס"ו) לשעת הצורך, שאם הגוי לא ידע בשעת עשיית המלאכה שהיהודי זקוק לאותה מלאכה, הרי זה מותר. ולכן ראוי שבשעה שהגוי מחמם את המים לא יעמוד לידו היהודי, בכדי שהגוי לא יבין מכך שהיהודי זקוק למים. ולבני ספרד יש להחמיר בזה היות ודעת הבית יוסף לאסור במכירו בכל אופן.

וגם באופנים שהתרנו זהו רק כשיש צורך גדול בדבר, כגון שמאוד קר וזקוק למשקה חם או שסובל מכאב הראש, אולם בלא זה אין להתיר, דענייני אכילה ושתיה אדם להוט אחריהם ולכן יש חשש שיאמר לגוי. (סימן שכ"ה ס"ד ומשנ"ב שם ס"ק ט"ז וכן פסק הבן איש חי ש"ש פרשת תרומה סעיף ח').

הזמין מוצר מגוי והגיע בשבת

יהודי שהזמין מוצר מגוי בערב שבת ונאמר לו שהמוצר יגמר בשבת ויביאוהו לו לביתו, והיהודי ביקש שיביאו לו רק ביום ראשון ולמרות זאת הגוי הביא בשבת. האם צריך למחות בו או עכ"פ לא להשתמש בזה?

בשו"ע (סימן רנ"ב סעיף ד') פסק שאם יהודי נתן בד לגוי כדי לתפור לו בגד והגוי גמר את מלאכתו והביא לו את הבגד בשבת, מותר ליהודי ללובשו, כיון שהיהודי לא אמר לו לעשות בשבת והגוי רצה לצורך עצמו למהר ולהשלים את מלאכתו. והרמ"א חולק וסובר שאם יודע שנגמרה מלאכתו בשבת אין ללבוש בגד זה בשבת, דמ"מ נעשתה מלאכה בשבת עבורו. (משנ"ב שם ס"ק כ"ח)

אבל גם לדעת הרמ"א, בנידון דידן יהיה מותר ליהנות מהמוצר, כיון שהגוי רק לצורך עצמו עשה, שהרי היהודי אמר לו בפירוש להביאו ביום ראשון (סימן רע"ו ס"ק ל"ו) וגם אין חיוב למחות ביד הגוי על עצם עשיית המוצר בשבת, היות והמלאכה לא נעשתה בבית היהודי. (סימן רנ"ב ס"ב).

טעם שאין חיוב מחאה במעשה גוי ל'ריבוי הנאה'

במקום שמותר ליהנות ממעשה גוי בשבת, כגון בריבוי הנאה, מדוע אין חיוב מחאה כשהגוי עושה מלאכה בבית יהודי?

חיוב מחאה של הגוי כשעושה מלאכה בבית היהודי הוא משום שיאמרו שציווה עליו לעשות לו כן, אולם כתב הנשמת אדם (כלל ס"ב אות ב') שכל חיוב המחאה הוא רק במקום שהיהודי אינו יכול להסתדר ללא מלאכת הגוי, כגון אם אין לו אור בביתו כלל, אבל בריבוי הנאה אין חיוב מחאה, והטעם, כיוון שכל חיוב המחאה הוא שהרואים יאמרו שהיהודי ציווה את הגוי לעשות עבורו מלאכה זו, אבל בריבוי הנאה לא יאמרו שהיהודי ציווה כן, כיון שיכול להסתדר היטב גם בלעדי המלאכה.

אולם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ועוד פוסקים, חולקים וסוברים שבכל מקום שהגוי עושה מלאכה בבית היהודי יש חיוב מחאה, ומנהג העולם כדברי הנשמת אדם. 5

שמיעת פירוט מלאכות על ידי גוי

האם מותר בשבת ליהודי לשמוע גוי שמפרט לו את כל המלאכות שעשה עבורו בביתו, וכן את מה שעתיד לעשות עבורו בשבוע הקרוב?

אין איסור הלכתי לשמוע את דברי הגוי, הן על דברים שעשה והן על דברים שעתיד לעשות, אולם מכבוד השבת להתעסק יותר בדברי תורה וכמו שהאריך הבן איש חי (ש"ש הקדמה לפרשת שמות) במעלת לימוד התורה בשבת. (וע"ע במשנ"ב סימן רמ"ד סוף ס"ק ל"ה וס"ק ל"ז).

הפלגה בספינה כשהצוות עכו"ם

ספינה שמפליגה כמה ימים קודם השבת מחופי ישראל כאשר נוסעיה יהודים ואילו הצוות כולו מורכב מגויים, האם מותר ליהודי להשתתף בהפלגה זו?

בנסיעה בספינה ישנם ב' איסורים (סימן רמ"ח ס"א וד'): א. איסור של ביטול 'עונג שבת' הנגרם כשמפליגים סמוך לשבת, כיון שע"פ הרוב בימים הראשונים להפלגה יש הרגשת חולי למי שלא מורגל בכך. ולכן אם הפליגו ג' ימים קודם שבת אין איסור, כיון שכבר הורגל בהפלגה. ב. איסור עשיית מלאכה בשבת על ידי גוי עבור יהודי. וגם אם הספינה כבר עגנה בחוף, עדיין יש מלאכות הנצרכות להיעשות עבור הנוסעים.

ואף שהמלאכה היא בקבלנות, ההיתר הוא רק אם המלאכה לא מחוייבת להיעשות בשבת, כגון בתפירת חליפה (רנ"ב ס"ד), אבל בהפלגת הספינה שיש עשיית מלאכות דאורייתא עבור היהודי הנצרכות להיעשות דווקא בשבת, אין כל היתר ליהנות ממלאכת הגוי.

ובשו"ת רב פעלים (ח"ב סמ"ג) מיקל בדוחק לדעת השו"ע במקום ששילמו לגוי קודם השבת, ודווקא במקום רבים שאין חשדא. ולכן לדעתו יש מקום להקל בצורך גדול.

ולדעת הרמ"א (סימן רע"ו ס"א) אין להקל בזה, וכן דעת המשנ"ב בדעת השו"ע (סימן רנ"ב ס"ק כ"ז) וכן דעת הכף החיים (שם). ואף מתחילת השבוע אסור אם יודע שהמלאכות שהגויים יעשו בשבת אין בהם ענייני פיקוח נפש וכדו'. (יעוי' במשנ"ב בהקדמה לסימן רמ"ח ובשו"ע שם ס"ד. וע"ע אג"מ ח"א סימן צ"ב).