הלכות אמירה לקטן בשבת

אמירה לקטן

האם מותר בשבת לומר לילד קטן לעשות מלאכת איסור, ומה הדין בקטן העושה מלאכת איסור מעצמו, האם צריך להפרישו?

יש לחדד ולהגדיר היטב את הלכות קטן בשבת, כיון שיש הטועים וחושבים שקטן יכול לעשות כל מלאכת איסור בשבת ומעמידים אותו במקום ה"גוי של שבת" ועוד יותר מזה.

אסור לומר לקטן לעשות מלאכה בשבת, הן איסורי דאורייתא והן איסורי דרבנן. אולם קטן פחות מבן ג' שנים שעושה מלאכה מעצמו, כגון מדליק אור וכדו', מעיקר הדין אין צורך להפרישו, אולם יש הנוהגים למונעו מכך משום קדושת השבת. ומגיל שלוש שנים ומעלה יש להפרישו מלעשות איסורים בשבת. לדעת השו"ע רק אביו צריך להפרישו, ולהכרעת המשנ"ב כל אדם צריך להפרישו, אם מדובר באיסורי תורה. (שמ"ג ס"א ובמשנ"ב סק"ז).

איסור גמור לומר לילד קטן - אפילו פחות מגיל שלוש - לעשות מלאכה בשבת. איסור זה מוטל על הגדול, ואפילו אינו בנו. (עיין במשנ"ב סימן שמ"ג ס"ק ד').

אמנם, מעיקר הדין מותר להעמיד ילד מתחת לגיל שלוש ליד מתג החשמל, כדי שידליק או יכבה את האור מעצמו, אולם יש בזה זלזול בשבת שלוקח ילד קטן ובעקבותיו נעשה איסור, לכן אין להתיר לעשות כן אלא א"כ יש בזה צורך גדול, כגון במקרה של כיבוי אור שיאפשר לילדים לישון. וכל מקום שהילד עשה מלאכה לצורך עצמו מותר לגדול ליהנות ממנו (סימן שכ"ה ס"י בביאור הלכה ד"ה א"י).

האם בכל מקום שנחלקו הפוסקים מותר באמירה לקטן

הכלל הוא ש"כל מקום שנחלקו הפוסקים מותר לאומרו לקטן". האם כלל זה נאמר בכל המחלוקות במלאכות שבת?

באופן כללי כלל זה אמור בכל מחלוקת בדרבנן וכשיש צורך בדבר (ויש לזה ראיה מהבית יוסף בסימן רס"ט שמתיר לתת לקטן לאכול ולשתות קודם קידוש היות והוא מחלוקת הפוסקים, וע"ע באור לציון ח"ב פכ"ו תשובה ח', ופכ"ט תשובה ד') מלבד באיסורים בהם לא רק המלאכה נאסרה אלא יש בה גזירה, כגון איסור 'הטמנה' ששורשו מחמת החשש שמא יחתה בגחלים, ולכן במקרה זה, כגון 'הטמנה במקצת' שנחלקו בזה השו"ע והרמ"א, אין לבן ספרד לומר לילד קטן שיטמין כיון שמה שנאסרה ההטמנה הוא משום גזירה שמא יחתה, ולכן אף אם הקטן יטמיננו יכול לבוא הגדול אח"כ ולחתות בגחלים.

אמירה לקטן בבין השמשות

בבין השמשות ראה ששכח להכניס את תקע הפלטה לשקע וביקש מבנו הקטן שיעשה זאת, האם מותר ליהנות מהאוכל החם?

במקרה כזה מותר לומר לגוי בפירוש (כמבואר בסימן רס"א סעיף א'), אולם לומר לקטן אין היתר דאז האומר עובר באיסור, (כמבואר בסימן שמ"ג) אלא א"כ הקטן עשה מעצמו, היות ואיסורו רק מדרבנן ובבה"ש לצורך מצוה מותר.

ואם אמר לקטן אין לאסור את האוכל, מדין ספיקא דרבנן לקולא, שהרי לר"ת עדיין יום חול הוא. (ביאור הלכה שם) וכן יש לצרף את שיטת ה"זית רענן" שבבין השמשות לעולם מותר בדיעבד היות ואיסורו רק משום קנס, וכן פסקו הכה"ח (סמן שי"ח ס"ק כ"ב) ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל. (הליכו"ע ח"ד עמוד ל"ה).