טעמי מצוות הפרשת חלה

מאכל מתובל הוא מאכל חביב יותר, כי הטעם נותן לנו הנאה באכילה. להבדיל, כך הוא כשנותנים טעם למצוות. אמנם טעם הוא מלשון 'מעט', הוא נותן לנו שביב מידע, מעט מן המעט ממה שנדע על המצווה אחרי מאה ועשרים שנה, אך בכל זאת הוא מעניק יותר כוח וחשק לקיום מצוות, וכפי שכותב הרמב"ם על מצוות התורה: "ראוי להתבונן בהן וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם תן לו טעם" (רמב"ם הלכות תמורה ד יג).

הפרשת חלה – זכר לתרומה שהיו נותנים לכהנים בזמן המקדש

כתב ספר החינוך טעם למצוות נתינת החלה לכהנים: בבית המקדש עבדו הכהנים משרתי השם, והשם רצה שהם יהיו פטורים מדאגת פרנסה כדי שיהיו פנויים להתעסק רק בעניינים של  קדושה. לכן בני ישראל הצטוו לפרנס אותם ולתת להם אוכל מן המוכן (על פי ספר החינוך מצווה שפה).

זו הסיבה שבזמן בית המקדש היו מפרישים חלה מן העיסה ונותנים אותה לכהן. מתנה זו הייתה אחת מתוך עשרים וארבע מתנות כהונה שפטרו את הכהנים מדאגת פרנסה.

בימינו הפרשת החלה היא לזכר התרומה שנתנו לכהנים.

מאז שחרב בית המקדש, הכהנים אינם יכולים להגיע לטהרה הנצרכת כדי לאכול את החלה, מכיוון שכדי להיטהר צריך אפר פרה. לפיכך אין נותנים להם את החלה לאכילה כמו בזמן בית המקדש.

עם זאת, המצווה קיימת גם כיום, ואנו ממשיכים להפריש חלה לזכר אותה חלה שהפרשנו לכהנים.

אנו מצפים ומייחלים שבית המקדש ישוב וייבנה בקרוב ממש ואז נוכל שוב לתת חלה זו לכהנים כדי שיוכלו להיות פנויים אך ורק לעבודתם הקדושה בבית המקדש.

אולם עד אז קיימים טעמים נוספים למצווה.

הפרשת חלה – ללמדנו כוח איפוק

כאשר אנו מפרישים חלק מהעיסה ולא משתמשים בכולה למאכל, אנו מוכיחים כוחות של איפוק ושל שליטה. כי יהודי מסוגל וצריך לעבוד על עצמו ולעצור את עצמו, לא לשקוע בתאוות האכילה אלא להישאר בשליטה המתאימה ליהודי.

הפרשת חלה – להעלות את הגשמיות לדרגה רוחנית

עוד טעם שניתן לומר במצוות הפרשת החלה, הוא העלאת הגשמיות לדרגה רוחנית.

כפי שכבר הרחבנו קודם, במצוות הפרשת חלה אנו זוכים לקחת את הקמח שהוא סמל לענייני העולם הזה, ולרוממו. 

בכך אנו זוכים לקיים את תפקידנו בעולם.

מצוות הפרשת חלה מחזקת את האמונה

מצוות הפרשת חלה מחזקת בנו את הידיעה שלא אנו בעבודתנו מביאים את הלחם והפרנסה, אלא הכול ניתן לנו מידו הרחבה של השם יתברך. בכך אנו זוכים להרבות את מלכות השם בעולם, ולחזק אמונתנו בו.

דווקא בלחם, שהוא עיקר מזונו של האדם, אנו מפרישים תרומה ובכך זוכרים ומאמינים שכל פרנסתנו מאת השם, כפי שכתוב: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח ג).

אנו עמלים על הלחם – זורעים, קוצרים, טוחנים, לשים ואופים; אנו מתייגעים על הפרנסה. אולם, לא על פי העמל הגשמי הזה אנו מתפרנסים ולא בזכותו אנו חיים, אלא "על מוצא פי ה'" – על פי מה שהשם מחליט בעבורנו אנו חיים. העמל – הוא רק השתדלות.

רמז מעניין אפשר למצוא בברכת ההפרשה (על פי אחת הנוסחאות): 'להפריש חלה מן העיסה':

עיסה בגימטריה: 145

חלה בגימטריה: 43

כשמורידים חלה (43) מעיסה (145)

נשאר 102 = גימטרייה אמונה.

מצוות הפרשת חלה – כהודיה להשם על הפרנסה וזכירה שהכול ממנו

במצוות הפרשת חלה אנו מחויבים רק כאשר הכמות היא כהגדרת ההלכה "כדי עיסת מדבר" – כלומר, שיעור המזון של האדם ליום אחד, כפי שלקטו בני ישראל במדבר 'עומר לגולגולת' (על פי עירובין דף פג ע"ב).

כאשר האדם הצליח להשיג לחם בכמות שהוא זקוק למחייתו לאותו יום, יפריש חלה מן העיסה, יודה להשם ויזכור שעבודתו היא רק בגדר השתדלות, וכל פרנסתו – ממנו יתברך.

מצוות הפרשת חלה היא כביטול עבודה זרה

אמרו חכמים במדרש: "כל המקיים חלה כאילו ביטל עבודה זרה" (מדרש רבה תזריע טו).

מפרש מהרז"ו – אחד ממפרשי המדרש, שמצוות חלה היא נתינת הדבר הראשון (החלק הראשון של הבצק), לראשון – להשם, שהיה הראשון לכל הבריאה כולה. בנתינה זו אנחנו מראים על האמונה שלנו בהשם, שהוא היה הראשון לבריאה והוא ברא את כל העולם.

ואיך מבטלים את העבודה הזרה, באמונה שהכול מהשם?

אם אדם חושב מחשבות של 'כוחי ועוצם ידי', ותולה הצלחתו וקנייניו בכוח אחר של עצמו ולא בהשם יתברך, אלו מחשבות של עבודה זרה.

ולהפך, כשהוא מקיים מצוות הפרשת חלה הוא מגלה שהכול ממנו יתברך ובכך מתבטלת התחושה של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", מתבטלת העבודה הזרה, ומתגדלת האמונה שהכול מהשם (על פי פירוש עץ חיים על המדרש).

הפרשת חלה מגדילה את כבוד השם

מטרת הבריאה היא שיתגדל כבודו יתברך בעולם, כמו שנאמר: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" (ישעיהו מג ז).

כאשר מפרישים מן הראשית של החלה, אנו מגלים את אמונתנו בכך שהשם ברא את העולם היפה והמושלם, וכל מה שמתרבה ומתהווה בעולם – ממנו יתברך. כך מתמלאת תכלית בריאת העולם שהיא להגדיל כבוד השם.

לכן אמרו חכמינו במדרש: "בזכות ג' דברים נברא העולם, בזכות חלה, ובזכות מעשרות, ובזכות בכורים" (בראשית רבא א ד), כי בשלוש מצוות אלו אנחנו מפרישים מהראשית – מההתחלה, וזה כאמור מחזק את האמונה שהכול מידו, וכך אנו ממלאים את מטרת הבריאה – הגדלת כבוד שמים.

לולי מצוות אלו לא היה האדם נותן אל לבו שהכול ממנו יתברך, ולא היה כדאי העולם להיברא.

מצוות הפרשת חלה מחזקת את האמונה ולכן כוללת כל המצוות

הגמרא במסכת מכות מבארת ששורש כל המצוות הוא אמונה (מכות כד ע"א), ומכיוון שמצווה זו של הפרשת חלה היא חיזוק האמונה, לכן היא כוללת כל תרי"ג מצוות (הגהות מיימוניות על הרמב"ם סוף הלכות חלה).

הפרשת חלה מזכירה את מקור הפרנסה, ומונעת השתדלות מיותרת

טעם נוסף להפרשת החלה הוא כדי לזכור שפרנסתנו מעם השם, והשתדלות מיותרת מצדנו לא תוסיף לנו פרנסה:

"צונו הבורא יתברך להפריש מראשית עריסותינו העשוין למאכל אדם להחיות את נפשותינו, ולתנו לשם השם לכהן איש החסד, והוא לְבַל יבוא האיש לחשוב כי המאכל מחיה את האדם וכחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה, ועל ידי כך יבטל חיי העולם עבודת השי"ת ויבא לרדוף אחרי חיי שעה להמציא מזונותיו.

על כן להסיר תועה מלב אנוש, צִוָּנוּ אלקי עולם להפריש מראשית עריסותינו לכהן איש החסד, בכדי שזכור יזכור כי עוד כל ימי עולמיו מזונותיו ביד ה', והוא ממציא לו מזונותיו על צד החסד, ובהשתדלותו לא יוסף אומץ בעושרו" (על פי אגרא דכלה פרשת בראשית בביאורי המ"ר, דף נא ע"א).

אם כן, השתדלות מיותרת שלנו לא די שלא תוסיף פרנסה, אלא אף תפריע לנו להשקיע בדבר החשוב: בעבודת השם.

בעיצומם של שטף החיים, כאשר אנו עסוקות בגידול הילדים ובהבאת פרנסה הביתה, אנו נעצרות לרגע של הפרשת חלה, רגע של תזכורת מחזקת: 'אל לך להוסיף עוד ועוד שעות עבודה, עוד ועוד השתדלות מאומצת. הפרנסה – מידי השם היא, ועיקר עבודתך היא לעבוד אותו. אמנם השתדלות רגילה היא חובה, אך התחזקי באמונה בו, והוא ימציא לך פרנסתך ברווח ובכבוד!'.

הפרשת חלה – להודות להשם על החסד שעושה אתנו בלחם

נאמר בתהילים: ״נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו״ (תהלים קלו כה).

וכן נאמר: ״פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון״ (תהלים קמה טז).

ופרשו חז״ל: שהקב״ה משביע לכל יצור כפי צרכיו ורצונו (מצודת דוד שם).

הקב"ה דואג למזון של כל אחד ואחד מאתנו ועלינו להודות לו על כך דרך הברכה שאנו מברכים על האוכל, וגם דרך הפרשת החלה.

ואם נעמיק בדברים נראה כמה עלינו להודות על תהליך הכנת הלחם ועל תהליך עיכולו – שניהם אינם מובנים מאליהם.

מצוות הפרשת חלה ניתנה כדי שתחול בלחם ברכת השם

בספר החינוך מובא: "לפי שחיותו של אדם במזונות ורב העולם יחיו בלחם, רצה המקום לזכותנו במצוה תמידית בלחמנו".

השם רצה לזכות אותנו במצווה תמידית על ידי הלחם שהוא המאכל התמידי שלנו.

ולמה רצה לזכותנו דווקא דרך הלחם?

כי היות שהלחם מבורך בזכות המצווה, אנו זוכים למזון גם לנפש.

"כדי שתנוח ברכה בו על ידי המצוה ונקבל בה זְכוּת בנפשנו (שיהיה בכך זכות לאדם), ונמצאת העיסה מזון לגוף ומזון לנפש" (ספר החינוך מצוה שפה).

הקדוש ברוך הוא ברוב טובו רצה שתנוח ברכה יום-יומית על האדם, והלחם הוא מאכל תמידי יום-יומי, לכך ציווה להפריש חלה מהלחם כדי שעל ידי מצווה תמידית נזכה לברכה תמידית, ויהיה הלחם מזון לא רק לגוף אלא גם לנפש (עניין זה של מזון לנפש אינו פחות חשוב, אלא אף יותר).

כך גם כותב הבן איש חי: "תפרישוה מעיסתכן, וה' ישים ברכה בבתיכן, ותאכלו בבריאות לחמכן" (חוקי הנשים מ)

בזכות הפרשת החלה, השם מניח ברכה בלחם ואנו זוכים לאכול את הלחם בבריאות.

המזון הגשמי אינו מספיק כדי להזין אותנו, כפי שלומדים ממילות הפסוק: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח ג) – איננו יכולים להתקיים על הלחם לבדו, אלא על דברי השם. רק כאשר השם מכניס ברכה באוכל, יכול המזון להחיות אותנו ולתת בנו כוחות גוף ונפש.

וכדי להחיל גם בלחם את דבר השם, אנחנו מקיימים בו את מצוות הפרשת חלה.

הפרק המלא נמצא בספר "שבילי החלה", מאת הרבנית אסתר טולידאנו.

מח' חוגי בית והפרשות חלה – להזמנות חוג בית והפרשת חלה: טל' 073-2221290, מייל aviva@htv.co.il