חכם שושני: גאון יהודי עלום

שנים: תרנ"ה-תשכ"ח. מקום: צרפת, בריסק, מאה שערים, מרוקו, אורוגוואי

החכם שושני, כפי שכינה את עצמו, היה אדם לא ידוע שהיה מגדולי תלמידי החכמים של הדור האחרון. היה בקי בכל מכמני התורה, ידע בעל פה את הש"ס בבלי, ירושלמי, שולחן ערוך ונושאי כליו וגם בעל ידע מפליא בכל נושא אחר. הוא המם פשוטו כמשמעו כל אדם בו פגש בידיעותיו הבלתי נדלות.

כשהיה האדמו"ר מסאטמאר בפריז, נפגש עימו שושני ובמשך כמה שעות שוחחו בכל מקצועות התורה, והאדמו"ר השתומם, מתי הספיק לעבור על כל הספרים שציטט מילה במילה, בנגלה ונסתר, חסידות וחקירה, ראשונים ואחרונים.

אך איש אינו יודע את שמו האמיתי, את מקום ושנת לידתו. הוא הופיע בצרפת משום מקום, נדד ממקום למקום והלך לעולמו במקום נידח ונקבר כשהתעלומה לא לגמרי פתורה.

הוא נולד כנראה בשנת תרנ"ה, ועל פי השמועה, כבר כילד התפרסם שמו כבעל זיכרון פנומנלי, והוריו ערכו עמו מופעים שבהם הופגנו יכולותיו. במהלך חייו נדד בין ארץ ישראל, אירופה וארצות הברית, ואף שהה תקופה קצרה במרוקו.

בשנת תש"ב נלכד בפריז תחת השלטון הנאצי ללא מסמכים. הגסטאפו חשד בו שהוא יהודי, שכן היה נימול, אך הוא טען שהוא מוסלמי, ולשם בירור הדברים הוזמן המופתי הראשי של צרפת לתאו לברר את טענותיו. בתום חמש שעות שיחה יצא המופתי מן התא בזחילה, ודרש לשחרר את האיש – שהוא גאון מוסלמי כדבריו…

בצרפת התגורר בין היתר בביתו של הרב משה שוובר, מותיקי תושבי בית וגן, שעדיין זוכר את דמותו של שושני: "הוא לבש בגדים בלויים ונהג בפשטות אך גאונותו ואישיותו היו נדירים. הוא מסר שיעורים שמשכו אליהם מאות איש. ככל הידוע לי גם כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל היה בקשר עמו כאשר שהה בפריז. אין ספק שלו היה חלק מהזרם היה אחד מגדולי ישראל המפורסמים ביותר אבל הוא בחר להתבודד והיה גם מקורי מאוד בחשיבתו".

בין תלמידיו היו סופרים ופילוסופים צרפתיים יהודים שהתקרבו ליהדות בזכותו. על פי עדותם של אנשי שטרסבורג, כדי ללמוד צרפתית הסתגר שושני במשך שבועיים בחדר במלון עם מילון, ואחר שבועיים דבר צרפתית טובה. אגב אורחא הוא לימד מתמטיקה ופיזיקה גם רופאים וגם פרופסורים לפיזיקה ולשאר המדעים.

הוא אכל תמיד בחדרו ולא בנוכחות אדם אחר. התפרנס מכספים שהיו לו ואיש אינו יודע מניין. הוא עצמו סיפר שבשנות העשרים התעשר מאוד בבורסה של ניו יורק, אבל לקראת שנות השלושים הפסיד את הכול.

אומרים כי נהג ללמוד גמרא עטור בטלית ותפילין. ביום כיפור ראוהו הולך יחף ללא גרביים ברחובות העיר, הוא נכנס לבית המדרש הספרדי, משהושיטו לו מחזור, סירב, ואמר בעל פה את כל הפיוטים יחד עם הציבור. לאחר תקופה עבר לדרום אמריקה, שם הלך לעולמו. לפי עדויות תלמידיו נהג ללמד שיעורים בגמרא בלא ספרים לפניו, כשהוא מצטט את הגמרא על כל מפרשיה בלשונם. אך מיהו ומהו?

"מר שושני לימד בעל-פה", אומר הרב שוובר, "אך השאיר אחריו מחברות. אני גם ראיתי אותן אך קשה מאוד להבין אותן ואת הכתוב בהן, כיוון שהן כתובות בדרך בלתי מובנת ולעתים קרובות בקצרנות רבה".

הסופר ניצול השואה אלי ויזל שהכירו, טוען כי שמו האמיתי הוא מרדכי רוזנבאום, שפירושו בעברית שושן, ואכן האיש המסתורי השתמש תקופה מסוימת בתעודת לידה מרוקאית לא אמיתית על שם "מרדכי בן שושן". אך יש הטוענים כי השתמש בכינוי שושני לא בשל הרמז לשם משפחתו אלא לרמז על מרדכי משושן הבירה. הרב שוובר סבור אחרת: "פגשתי בירושלים אישה שטענה שהוא היה אחיין שלה ושמו היה הלל ליברמן והוא נולד בבריסק".

ליברמן למד כבחור בישיבת מאה שערים, ואחר כך בישיבתו של הרב קוק ביפו. לאחר מכן נסע לארצות הברית והחל בנדודיו סביב העולם.

בסוף ימיו שהה באורוגוואי והוזמן להעניק הרצאה בשבת למורים דתיים. אך בעיצומה של השבת ביום כ"ו טבת תשכ"ח הלך לעולמו. בכיסו נמצא פתק ובו מספר טלפון בשווייץ של אדם שהכירו. תלמידיו מיהרו להתקשר לאיש וסברו אולי יתגלה סוף סוף לפענח את חידת דמותו של האיש העלום, אך כאשר התקשרו למס' הטלפון, התברר כי אותו אדם נפטר 24 שעות קודם לכן בשוויץ. בכך נותרה אישיותו עלומה גם אחרי מותו.

על קברו לא כתוב הרבה, רק זאת: "הרב והחכם שושני ז"ל. לידתו וחייו סתומים בחידה. נפטר ביום שבת קודש כ"ו טבת תשכ"ח".