שדד את הבנק ולא נתפס

השנה: תשס"ב. המקום: תל אביב. היתכנות: חמדת ממון.

"יוקרתה של המשטרה תלויה בתיק הזה", הצהיר אסף חפץ, מפכ"ל המשטרה דאז ומפקד היחידה המרכזית. "פריצה כזו היא דבר שלא עוברים עליו לסדר היום - גם בגלל הנזק הציבורי וגם בגלל היוקרה של המשטרה. השוטרים יעשו את המקסימום". 

למרות הרברבנות האופיינית, פרשת הפריצה לכספת בנק דיסקונט בתל אביב, עדיין תלויה ועומדת כאחת התעלומות המתסכלות והמביכות של משטרת ישראל. מאות עדים נחקרו. מאות בירורים נעשו. כל מערך המודיעין הפלילי הועמד על רגליו. 11 שנה חלפו ועדיין משטרת ישראל אינה קרובה לפתרון התעלומה יותר משהייתה באותו בוקר יום ראשון בו הגיעו עובדי הבנק למקום וגילו שמישהו רוקן מתוכו 20 מיליון דולר מכספותיהם של מאות בני אדם.
במשך יממה שלמה - מיום שישי בצהריים ועד שבת אחר הצהריים, ב-19 וב-20 ביולי 2002 - שהו השודדים בתוך סניף הבנק בלי שאיש חשד שהם מרוקנים את הכספות.

הם נכנסו, כפי הנראה, דרך סמטה צדדית הצמודה לסניף הבנק, הרימו את לוחות הפלדה של חדר מיזוג האוויר והחליקו לחלל תת קרקעי גדול המרושת בצינורות מיזוג האוויר. מתוכו קדחו חור בקיר חדר הכספות בעזרת מקדחה מיוחדת שראשיה מצופים בשברי יהלומים. דרך הפרצה השתחלו לחדר הכספות, פרצו 425 מהן, הוציאו את תכולתן וערכו מיון מדוקדק. הם לקחו רק תכשיטים יקרים וסכומי כסף גדולים. היה להם המון זמן להשלים את מלאכתם בנחת, ולפני שעזבו הם הספיקו לנקות את החדר בשואב אבק. שני המאבטחים של הבנק לא שמעו דבר.

קרבנות השוד, רבים מהם אנשים קשי-יום, עמדו מוכי הלם. יחלפו שנים לפני שהבנק יפצה אותם על הנזק. בינתיים השודדים נעלמו כאלו בלעתם האדמה. "אחד ממעשי השוד המאורגנים והיעילים ביותר שבוצעו בארץ אי פעם", קובע העיתונאי בוקי נאה, מי שליווה חקירות משטרה רבות מאוד. "בדרך כלל כנופיות נלכדות כשהן מנסות את כוחן בשוד נוסף או עקב הלשנה מבפנים. במקרה הזה מדובר כנראה בפעולה חד פעמית של קבוצה מצומצמת מאוד שידעה בדיוק מה היא עושה, חישבה מראש את כיווני החקירה של המשטרה ודאגה לא להשאיר קצה חוט מאחוריה. מקצוענים של ממש".