מי רצח את יצחק רבין?

השנה: תשנ"ה. המקום: כיכר מלכי ישראל, תל אביב. היתכנות: סייען פנימי.

זו בוודאי התעלומה הכי נדושה. את ברי חמיש ואת תוצאות ועדת החקירה הרשמית לקביעת נסיבות מותו של יצחק רבין, אין צורך להציג. האיש המכונה "אבי אבות תיאוריית הקונספירציה בישראל" אינו עושה רושם מסתורי במיוחד. גובהו בינוני, חזותו שגרתית והפרט היחיד המושך את העין הוא הזקן האדמוני והמדובלל שלו.

כבר שנים שהוא עמל על חשיפת המזימה שהוליכה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ואת מאמצי הטיוח והכיסוי שנעשו כדי להסתיר את הדבר. מלאכת הטיוח נעשתה אומנם במקצוענות רבה אבל לא אדם כמו חמיש יירתע מפני הקשיים והסכנות. בעיניים מיומנות של חושף קונספירציות ותיק, הוא מזהה את הרמזים הקלושים שהותירו אחריהם הקושרים, ודולה את רסיסי המידע המפלילים מתוך אלפי המסמכים המאיימים להטביע אותו תחת אוקיינוס של מילים ומספרים.

בספקטרום של מאמיני הקונספירציה, חמיש תופס את הקצה הקיצוני של הסקאלה. אבל הוא אינו היחיד שחושב שלא כל השאלות הקשורות לרצח הפוליטי המפורסם ביותר בארץ, זכו למענה הולם.

סימני השאלה מתחילים בעובדה שאחד האנשים הקרובים ביותר לרוצח היה סוכן השב"כ אבישי רביב. הם נמשכים בחוסר התאמה בין שחזור הירי בידי עמיר לבין התמונות שנקלטו בעדשתו של הצלם רוני קמפנר. שאלה מפורסמת נוספת היא מי צעק את המילים "סרק, סרק" הנשמעות היטב בסרט הצילום, ומדוע עשה זאת.

האם יתכן שמישהו בתוך השב"כ סבר שהכדורים שירה עמיר הם כדורי סרק? האם יתכן שהשב"כ החליף את הכדורים האמיתיים בכדורי סרק על מנת להפליל את עמיר 'על חם', אבל עמיר עלה על התרגיל והחליף את הכדורים בחזרה?

צרור נוסף של שאלות מתייחסות לפרק הזמן הממושך שלקח לנהגו של רבין להגיע מזירת הפיגוע לבית החולים איכילוב. העובדה שבמשך רבע שעה הסתובבה המכונית ללא מטרה ברחובות תל אביב, ללא ליווי וללא השגחה, כאשר בתוכה מוטל ראש ממשלה פצוע קשה וזב דם, אמורה להקפיץ ממקומה גם את גדול המאמינים בגרסה הרשמית. יש גם טענות בדבר דמות מסתורית הנראית בתוך מכוניתו של ראש הממשלה בשעה שזו אמורה הייתה להיות ריקה.

אחת הפרשיות המשונות ביותר שליוו את פרשת הרצח, היא זו של רוני קמפנר, הצלם החובב שהיה היחיד שהצליח לתעד במצלמתו את רגע ההתנקשות עצמו. קיומה של קלטת הוידאו שצילם קמפנר התפרסם רק שבוע לאחר הרצח והתקבל בהפתעה גמורה. נסיבות הצילום כמו גם אישיותו של הצלם לוטות בערפל.

על פי הפרסומים בעיתונות, קיבל קמפנר סכום נכבד של 350,000$ תמורת מכירת הקלטת לכלי תקשורת. אבל מה הניע אותו להתמקם דווקא על גגו החשוך של בניין המשקיף על מגרש החניה ולצלם משם תנועות סתמיות של עוברים ושבים? מה פשר ההתמקדות החוזרת ונשנית שלו בדמותו של יגאל עמיר? ולמה לקח לו שבוע עד שפרסם את דבר הקלטת?

בראיונות המועטים שהעניק בזמנו לכלי התקשורת, פיזר קמפנר הסברים עמומים בלבד שהותירו אחריהם שובל של תהיות בלתי פתורות. הוא סיפר כי "קול פנימי" דחף אותו להמשיך ולצלם את החניון, ושהפרסום התעכב מכיוון שהוא כלל לא היה מודע למשמעות האירוע שצילם, או לחלופין משום שהיה מזועזע לחלוטין ממראה עיניו.

"...מעולם לא נתקלתי בתופעה כזאת", כתב באותם הימים עורך הצילומים של 'ידיעות אחרונות', שלום בר-טל, "בסיטואציה בלתי אפשרית, במקום בלתי צפוי, מתמקד לו צלם בדברים סתמיים לכאורה שיהפכו למדהימים ביותר תוך דקות ספורות. זה לא יאמן, כאילו היה לו חוש נבואי או סתם מזל פרוע. הצלם התמקד ביגאל עמיר בשיטת ה'פינג-פונג'. הוא עבר עם העדשה מספר פעמים, הלוך וחזור. אתה מתבונן בריקוד המצלמה שלו ושואל את עצמך, האין כאן משהו נבואי. כאילו הצלם מצפה לקשר בין עמיר לרבין. הצלם שב עוד ועוד ל'קלוז-אפ' של הרוצח, כשהוא משתדל לצלמו בזוית שבה יופיע קרבנו בעוד מספר דקות. זה היה למעשה מארב מצולם".

הבעיה החמורה ביותר בפניה ניצבים חסידי תיאוריית הקונספירציה, בפרט בגרסאותיה הקיצוניות, היא שהרוצח עצמו אינו משתף איתם פעולה. במהלך משפטו לא התכחש עמיר לכך שירה בראש הממשלה ולא טען שארגון מסתורי עמד מאחורי המעשה. מצד שני, יתכן והקונספירציה הייתה כה מתוחכמת שאפילו עמיר עצמו לא היה מודע לכך שלא אצבעו לחצה על ההדק...