הילד שידע את כל התורה

מעשה ותיק בירושלים מספר על ינוקא פלאי, שנולד מבלי שסטר המלאך על פיו, וכשלמד לדבר - טרם ידע אפילו קרוא וכתוב, נוכחו קרוביו לראות שהוא יודע את כל התורה כולה. הסיפור עשה כנפיים, ותלמידי חכמים, כמו גם עמך ויהודים סקרנים, באו לחזות בפלא: ילד קטן שיודע את התורה על בוריה: מקרא, משנה וגמרא שגורים על פיו, והוא דן בהלכות חמורות כזקן בקיא ורגיל, הפלא ופלא.

על פי אותו מעשה שרץ בירושלים, הובא הילד בן הארבע אל הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע, שסטר לו על פיו, ומאז הוא חדל מנוהגו ושב להיות ילד רגיל ככל הילדים.

זה עשרות בשנים שמעשה זה מסופר מאב לבנו ומאישה לרעותה, כמה גרסאות שונות נודעו לו, והוא המשיך להצית את דמיונם של ילדים ולהעסיק את זמנם של חוקרי מעשיות. ישנם אפילו שטרחו וחקרו מי הוא אותו ילד, והאם הוא חי, והרי הממצאים, הזמניים אמנם, מונחים לפניכם.

ובכן, על פי המסופר, הילד - ששמו ישראל משה, נולד בתש"י למשפחת חסידי בעלזא. בגיל ארבע, עם בואו אל החיידר, הבחין המלמד שהפעוט לא זקוק לחומש, הוא מדקלם את הפסוקים בעל פה. הדבר עורר את סקרנותו של המלמד הירושלמי והוא החל בוחן את הילד בטקסטים תורניים. להפתעתו החל הילד מצטט דפי גמרא שלמים, חידושים מדברי הראשונים ואף עמודים שלמים מספר הזוהר.

שמע המעשה המופלא עשה כנפיים ואנשים רבים באו לחזות בילד. הם היו אורבים לו על יד ביתו ומציעים לו ממתקים או משחקים, כדי לזכות לחזות במו עיניהם בנס המדובר.

כתב 'מעריב' באותו זמן, שמע את המעשה והחליט לחקור אותו לעומקו. הוא פגש את המלמד בחיידר שסיפר לו על המעשה בהתפעלות והלך גם לביתו של הילד. הוא ניסה לדבר איתו אך לדבריו ההורים סירבו. הם טענו שהכול זה המצאה של המלמד, ושבהוראת האדמו"ר אין לדבר עם הילד כלל. הכתב שאל אותם שאם הילד אכן לא יודע את כל התורה, מדוע יש איסור לשוחח איתו? הוא יצא משם ברגשות מעורבים. ברשימותיו פרסם: "איני יודע למי עלי להאמין, למלמד או להורי הילד".

כך או כך, מנקודה זו הגרסאות מתחילות להיות חלוקות: לפי גרסה אחת הילד הובא לרבי מבעלזא שדרש ממנו "לשכוח הכול". גרסה אחרת היא שהילד נשלח לבבא סאלי וזה העביר את ידו על פיו של הילד, וכך נשכחו ממנו זיכרונותיו. מרן הגרי"י קנייבסקי הביא את המעשה בספרו 'חיי עולם' כדי להוכיח על הגלגולים, ואף כמה וכמה גדולי ישראל עסקו בסיפור הזה.

בהקדמה לספר 'ידות אפרים' מביא המהדיר את סיפורו של ר' חיים אריה שפיץ, מגדולי רבני ארה"ב, שקרא על המעשה בעיתונים והחליט לנסוע ארצה לבחון את הילד בעצמו, הוא אכן הגיע ולדבריו לא רק שהילד ציטט גמרות וראשונים, אלא אף חזר באוזניו על חידושים מספרו שלו, 'ידות אפרים'. בעיני מהדיר הספר, ר' מרדכי פלדמן, ראש כולל 'פרי העץ' בירושלים, הייתה זאת הוכחה לחשיבותו של הספר.

אך מנגד, המשגיח הגדול הגר"י לווינשטיין, לא אבה להאמין לסיפור. בהקדמה לחוברת תורנית שיצאה בפסח תשס"ד מצוטט רבי לייב באקשט שאומר משמו – "וכי ייתכן שמלאך ה' שכח לסטור לילד מישראל?". אם המעשה אכן נכון היה, אומר ר' חצקל, הייתה מצווה גדולה לפרסמו בשער בת רבים.

הילד, שרבים מכירים אותו, הוא חסיד בעלזא, גר בישראל ועובד כפקיד בבנק.