מה ליהודי הודו ולביהכ"נ של הרב אלישיב?

שנה: תרע"ג. מקום: מאה שערים

בכיכר המרכזית של שכונת מאה שערים, שוכן בית הכנסת 'תפארת בחורים' המפורסם שבו מסר מרן הגרי"ש אלישיב זי"ע שיעורים במשך עשרות שנים. על לוח שיש מיוחד חרות סיפור הקמתו המרתק של בית הכנסת, שנקרא כאן 'תפארת ירושלים', כאשר את הקמתו תרם נדיב מבומביי.

וכך נאמר שם: "לעזר בנין בית המדרש תפארת ירושלים שלח הנדיב ר' יצחק זאלעמיאן נ"י וחבריו הנקבץ על ידם מעיר באמביי סך חמישה אלפים ושבע מאות ושבעה ושמונים גרוש לזכר עולם יהיה להם לעדי יכונן ה' ציון עירו וירושלים מקום בית תפארתנו במהרה לעיננו אמן". מה לבומביי ולירושלים?

הרב ישראל גליס, מוותיקי ירושלים, מספר: "מעשה בשני יהודים שיצאו מהודו לארץ ישראל והגיעו לעת ערב לירושלים. הגיעו לשער יפו וגילו שהשערים סגורים. באותה עת, מאה שערים הייתה בתחילת בנייתה, ובפתח שער יפו ישב עגלון יהודי בשם מאיר קוצ'ה. הוא רואה שני אנשים במצוקה, ושואל אותם מה קרה. הם ענו לו שסגרו את השערים. הזמין אותם העגלון לביתו, הכניס אותם למחסן, שם שני מזרונים והם ישנו שם. המקום מצא חן בעיניהם. הם נשארו בשכונה שלושה חודשים, ולא עוד, אלא תיארו ביומן מיוחד בשפה ההינדית את הווי החיים בשכונה.

"לפני שעזבו, ביקשו ראשי ועד השכונה שיתרמו משהו לקהילה. והם ענו: אין לנו כאן את כל הכסף, אבל אנחנו מתכוננים לבנות לכם בית כנסת מעל השטיבלאך שאתם בונים. זהו בית הכנסת 'תפארת בחורים' שנתרם כולו על ידי ההודים, ושמותיהם קבועים על לוח השיש". ממשיך גליס ומספר, "יום אחד סיפרתי לגרי"ש זצוק"ל את הסיפור הזה של ההודים והתרומה, והלוח בבית הכנסת עם המילה 'בומביי' שכתובה באופן בולט. הגרי"ש התקשה להאמין לסיפור הזה. הוא הגיע אל בית הכנסת עם הקלנועית כדי לראות את השלט. הוא התפלא מאוד, כיצד במשך 40 שנה שהוא מוסר שיעורים בבית כנסת, מול השלט, מעולם לא הבחין בכיתוב".