מי התנקש בד"ר ישראל קסטנר?

השנה: תשי"ז. המקום: עמנואל הרומי 6, תל אביב. היתכנות: החלפת שלטון מפא"י.

זו הייתה אחת השערוריות הגדולות של מדינת ישראל הצעירה. בפסק דין דרמטי שנתן בשנת תשט"ו, קבע שופט בית המשפט המחוזי בירושלים בנימין הלוי כי "רודולף קסטנר מכר את נשמתו לשטן הנאצי". שנה לאחר מכן, הותקף קסטנר בפתח ביתו בשובו מעבודתו במערכת העיתון 'אוי קלט'. אחד המתנקשים ניגש אליו, שאל אותו האם הוא ד"ר קסטנר, וירה בו באקדחו מספר פעמים. קסטנר נפגע רק מירייה אחת, אך כעבור שבוע מת מפצעיו. שלושה צעירים הורשעו במעשה: יוסף מנקס, זאב אקשטיין (היורה) ודן שמר (הנהג). הם נדונו למאסר עולם, אך זכו לחנינה כעבור שבע שנים.

במהלך המשפט התברר שזאב אקשטיין היה סוכן שב"כ שאמור היה לדווח על פעילות הקבוצה, אך הפך לסוכן כפול. בראיון שהעניק בתשס"ח, סיפר אקשטיין כי הושפע מהאווירה הציבורית ששררה בארץ, והיה בטוח כי הוא מציל את מדינת ישראל משלטון מפא"י ומשנה את פני ההיסטוריה. בפתח אותו ראיון אומר אקשטיין: "גמרתי אומר בלבי לספר רק את האמת - אבל לא את כולה". משתמע מדבריו כי קיימים פרטים עמומים בנוגע לרצח קסטנר שטרם נודעו. לקראת סוף הראיון טוען אקשטיין, כי שלוש היריות שנורו מאקדחו לא פגעו בקסטנר, וירייה רביעית מאקדחו של אדם מסתורי אחר היא זו שהרגה אותו. זהותו של היורה הרביעי מעולם לא התבררה.

ראוי לציין, כי חודשיים לאחר ההתנקשות ביטל בית המשפט העליון את פסיקתו של הלוי ברוב קולות. שניים מתוך חמשת השופטים סברו שהלוי צדק ואף לא היה חריף דיו. שלושת האחרים לעומת זאת, סברו שהבמה ההולמת לליבון התנהגותו המוסרית של קסטנר היא בספרי ההיסטוריה ולא בין כותלי בית המשפט. עוד יצוין כי מסמכים שנחשפו במרוצת השנים ולא עמדו בשעתו לנגד עיני השופטים נוטים להציג את קסטנר באור שלילי ומחזקים את הטענות נגדו, בפרט החלטתו התמוהה להעיד ולתת הצהרות חיוביות עבור שמונה פושעים נאציים.