היכן אתה, אלכסנדר רובוביץ?

השנה: תש"ז. המקום: רחביה, ירושלים. היתכנות: חטיפת המודיעין הבריטי.

אלכסנדר רובוביץ, נער צעיר בן 16 וחצי, כמעט ילד, יצא מביתו יום אחד לפני 66 שנה ומאז נעלמו עקבותיו. לא הייתה אבן שהוריו ובני משפחתו לא הפכו בניסיון להתחקות אחר גורלו. כל המאמצים עלו בתוהו. האדם היחיד שהיה ביכולתו לזרות אור על התעלומה סירב לשתף פעולה ובסוף לקח את סודו אלי קבר. ברבות השנים, הצטברו בידי בני המשפחה רמזים ומסמכים לרוב שהשלימו כמעט את כל הפרטים הבלתי ידועים לגבי השתלשלות האירועים שהובילה למותו האכזרי של אלכסנדר. רק לשאלה אחת טרם נמצא מענה עד עצם היום הזה - איה הנער?

רובוביץ, בן למשפחה שומרת מצוות שהתגוררה ברחוב דוד ילין, הצטרף ללח"י בגיל צעיר מאוד. "המבוגרים עסקו בלחימה עצמה. בני 15 ו-16 היו מדביקים כרזות של המחתרת ועוסקים בפעולות תצפית ובילוש אחר הבריטים", נזכר חבר הילדות שלו עזרא יכין.

הפעם האחרונה בה נראה אלכסנדר בין החיים היה בי"ז אייר תש"ז. ב-6:30 בערב הוא יצא להדביק כרוזים של מחתרת לח"י באזור גן רחביה. הוא לא הבחין במכונית שארבה לו בצד הדרך. כאשר חבורת גברים זינקה מתוכה, היה כבר מאוחר מדי. לאחר מאבק קצר הוא נגרר לתוך הרכב, שהסתלק מהמקום בדהרה.

גורלו של אלכסנדר רובוביץ היה עשוי להישאר תעלומה מוחלטת, אלמלי שורה של צירופי מקרים. שני ילדים ששיחקו בקרן הרחוב בשעת החטיפה, סיפרו כי במהלך מאבקו בחוטפים הצליח אלכסנדר להפיל את מגבעתו של אחד מהם. המגבעת הגיעה בדרך נס לבחור ישיבה בשם קמינצקי שהבחין בה כשהיא מונחת על גבי מדורת ל"ג בעומר שהכינו ילדי השכונה. בהתערבותו של הרב חרל"פ, רבה הנערץ של שכונת שערי חסד, נאות הבחור למסור את המגבעת לידי המשפחה. מתחת קפלי הלבד האפורים נמצא שם הבעלים רשום בכתב לועזי: Farran.

רוי פאראן היה אחד הלוחמים המעוטרים ביותר בצבא הבריטי. ספר שכתב על מעלליו בימי מלחמת העולם השנייה נמכר ב-300,000 עותקים. גם מעריציו הודו שהוא "לא אחראי במידה מסוימת", אבל הכול הודו שאין פטריוט גדול ממנו. בשנת תש"ו הועבר פאראן לא"י על מנת לסייע במאבק נגד "הטרוריסטים היהודים". הבריטים לא חסכו במאמצים כדי לטייח את דבר החטיפה והרצח. מחברת ובה כפי הנראה הודאתו של פאראן במעשה, הושמדה בהוראה מגבוה. פאראן הועמד לדין אבל צוות שופטים מיוחד הוטס מבריטניה על מנת שהמשפט יסתיים בתוצאה הרצויה.

"רק אחרי עשרות שנים של עבודת נמלים מייגעת, הצלחנו להרכיב את כל חלקי הפאזל", מספר לנו האחיין צבי רובוביץ. בין היתר, חוקרים מטעם המשפחה הצליחו לחשוף יומן פעילות של חיילים בריטים שאיישו את המחסום הצבאי בדרך היורדת ליריחו. בליל ה-6 במאי רשמו החיילים את מעברה של מכונית משטרה מספר בשעה 9:20 בערב ששם נהגה היה 'פאראנד'. כאשר המכונית חלפה שוב על פני אותו מחסום, בשעה דקה לחצות, כבר לא היה אלכסנדר רובוביץ בתוכה.
בלח"י לא שכחו לפאראן את מה שעשה. 50 גרם דינמיט הוטמנו בספר מהודר של שייקספיר שנשלח לכתובת מגוריו בבריטניה. לרוע המזל שהה אז רוי בסקוטלנד ומי שפתח את החבילה היה אחיו רקס. האח נפצע אנושות ומת מפצעיו. "זה היה כישלון מאכזב", סיפר יעקב חרותי, מוותיקי לח"י. "חיפשנו את הרוצח ולא את אחיו".

בהמשך חייו השתקע פאראן בקנדה, שם עבד כעיתונאי. בשלהי שנות ה-70 אף נבחר לתפקיד התובע המחוזי של מחוז אלברטה. כל ניסיון לשכנע אותו לגלות את המקום בו הטמין את הגופה נתקל בחומה של סרבנות עיקשת. פאראן סירב לעמוד בקשר עם משפחת רובוביץ עד מותו לפני כשבע שנים.

הרחוב הנושא את שמו של רובוביץ משקיף לעבר מדבר יהודה, לתוכו נבלע באותו לילה אפל לפני ששים וכמה שנה. אי שם במרחבי הישימון, תעלומת אלכסנדר רובוביץ עדיין מצפה לפתרונה המלא.