אודי דוידי: "האלבום החדש גילה לי דבר קסום על מוזיקה"

לאחר שהוציא חמשה אלבומים כמעט בנשימה אחת,  האמן המוכשר והמוערך אודי דוידי עושה זאת בפעם השישית. "מחכה לשקט", אלבום שנכתב והולחן בעבודה משותפת של בני הזוג דוידי. הפעם הם חרגו ממנהגם, ולהבדיל מחמשת קודמיו, אלבום זה נושא אופי אישי יותר, משפחתי. עשרה שירים המוגשים לצד ספרון מהודר ובו תיאורים מיוחדים סביב היצירה.

השעה עשר בבוקר. זו השעה בה קבענו לשוחח במקום שקט. לאחר לילה של הופעות ומספר שעות שינה מועטות, הוא מנסה לתמרן בין שאלותיי הרבות, לבין הילד הקטן והחמוד שישב סמוך אלינו ומלמל אל עבר המשחקים הפזורים.

נדמה כי שקט הנו מצרך נדיר בחייו של דוידי, מה שמעורר בי תהיה, האם  מכאן קיבל אלבומו החדש את שמו? הראיון מתנהל בנונשלנטיות המאפיינת את מילות שיריו. מדי פעם בפעם, מופנית תשומת לבו אל הקטנצ'יק שדרש את התייחסותו.

עד היום הבחנו בהפרדה מוחלטת בין משפחה למוזיקה. באלבום החדש עשית מהפך עם שירים כמו 'בתוך ביתנו', 'תראה אותי', 'לצעוד לבד'. מה השתנה?

"לילך ואני כותבים יחד כבר קרוב לעשור. האלבום הזה הוא פרי כתיבה של שלוש שנים, במהלכן לא הצלחנו לכתוב שום דבר אחר. פתאום גילינו שכל מה שכתבנו, נכתב על המשפחה ועל הבית - וזה לא סתם. מה זה לכתוב שיר? זה הרי הכל סיעתא דשמיא. אנחנו מאמינים שהכל היה מלמעלה וזרם לכיוון הזה, גם מבלי שתכננו".

האלבום החדש בוגר ועמוק מקודמיו. יחד עם זאת, ישנה אהדה לקצב וסגנון הלהיטים הקודמים. לא חששת מהמעבר החד ומתגובת הקהל?

"האלבום החדש אינו סותר את כל מה שקדם לו. להפך, העבודה על האלבום הזה גילתה לי דבר קסום ביותר על מוסיקה: לא תמיד צריכים ליווי של תופים או גיטרות. לשקט יש את הקצב הכי מדהים שיכול להיות. האלבום הזה הוא סוג של טעימה ממקום אחר, דרכו אני נותן לקהל לחוות פן נוסף שקיים בי, זה הכל. התגובות שאני מקבל עד כה, שבועיים בלבד מאז צאת האלבום, הן תומכות ונלהבות, כך שנראה לי שבסופו של דבר, הקהל דווקא אוהב לקבל דברים חדשים".

"ההתייחסות למוזיקה היא לא כאל קריירה"

השיר "לצעוד לבד" הוא למעשה דיאלוג בינך לבין בנך הראל. כיצד נולד הרעיון להפוך אותו לשיר וכיצד התקבל במשפחה? לא קיימת תחרות מי ישיר עם אבא?

אודי צוחק. "השיר בוסס על מקרה שהתרחש כשהראל היה בן שלוש או ארבע: הוא צעד על שביל הבית לכיוון ההסעה לגן שחיכתה לו בחוץ. כהרגלי בקודש, עקבתי אחריו מבעד לחלון בעיניי, על מנת וודא שאינו  תועה בשביל. הראל נופף לי בידו בתנועה האומרת, 'זה בסדר אבא, סמוך עליי, אני יודע איך ללכת'. זו מונה שנחרטה בזיכרוני, ומלווה אותי עד היום. כהורים אנו מתחבטים ללא הרף דילמות - מתי לתת לילד לצעוד לבד, מתי להרפות. מכאן בעצם נולד השיר והמסר שעומד מאחוריו - הדיאלוג ביני לבין הראל הבוגר, המבין, רוצה שיעזבו לו את היד, לאו דווקא במובן של עזיבת הקן, אלא אפילו בהחלטות יומיומיות שעליי לקבל במסגרת התפקיד האבהי, כמו לפני יציאה לטיול כיתתי, או לפני מבחן. דרך מילות השיר אני למעשה אומר לבני, שאינני יכול לשחרר באמת. הליווי נעשה גם כשהם גדלים ומוכנים לעזוב אותנו, אך הדבר נעשה תמיד  ממקום אוהב שמשדר טוב, וכמובן עם הרבה מאוד תפילות להצלחה בחינוך.

"מאחר וההתייחסות של לילך ושלי למוזיקה היא לא כאל קריירה. כך למעשה גם חינכנו את הילדים, ומכאן שלמילה תחרות אין מקום בלקסיקון התוך-משפחתי שלנו. כוח המוסיקה פועל לכיוונים רבים, ויכול לקחת את האדם גם למקום לא טוב, לכן אנו משתדלים לא לתת לעיסוק במוסיקה לתלוש את רגלינו מעל לפני הקרקע. בהופעה אתה מגיע למקום מאוד גבוה רוחנית ונפשית, ופתאום אתה חוזר הביתה, למציאות היומיומית ולפעולות המאוד פשוטות שלך. חשוב לדעת לחזור גם למקום של אבא שצריך לקום בלילה, להכין בקבוק חלב לתינוק. הילדים מתחנכים לידיעה שיש מקום לקרקע, ואם זה מה שהם סופגים, הם גדלים עם ההבנה שהם והבית זה המרכז וכל מה שסביב, זה רק בונוס".

מלבד היצירה המשותפת, אשתך לילך מטפלת בחלק גדול מהנושאים הטכניים. מהם היתרונות והחסרונות של הערבוב בין המשפחה לקריירה?

"אני מקבל פניות רבות מזוגות ששואלים אותי אם אני ממליץ על סוג כזה של שיתוף פעולה כמו שיש ביני לבין לילך והתשובה שלי היא, 'אני לא יודע'. אני פשוט לא מכיר מציאות אחרת. לילך ואני הכרנו בגיל צעיר, מאז אנחנו עושים הכל ביחד, ואין דבר שהיא לא יודעת עליי (לילך אשתו היא זו ששוחחה עמי לראשונה ותיאמה ביננו את הריאיון - ש.כ). זה מזכיר לי שפעם הגיע כתב מסוים לראיין אותי. הוא ליווה אותי בסדר היום שלי, שכלל הרבה מאוד מאורעות. בצהריים הלכנו לאכול משהו, והתקשרתי אל לילך, כדי לשאול אותה על טיב הכשרות הנהוגה באותו מקום."הוא לא קונה פלאפל בלעדיה" - זו הייתה כותרת הכתבה שאותו כתב מצא לנכון להדגיש, מכל מה שהוא ראה.

"אין ספק שאני מאוד נהנה משיתוף הפעולה בינינו, אך בד בבד איני יכול לומר שאין לנו ויכוחים פה ושם לגבי שירים וכדומה. אני חושב שאחד השיעורים הכי חשובים שלמדנו בזוגיות הזו, הוא שבמקום של דיון לא קל בבית, צריך להשתדל ולא ללכת לישון כשרבים. כך למשל, אתאמץ להכין עוד כוס קפה, ארחץ את הפנים ואצא לטיול באוויר הצח אם צריך, העיקר שלא אלך לישון עם כדור הכעס הזה בפנים. אין ספק שדבר זה מצריך עבודה אישית כל הזמן, אך כשפורטים את הבעיות לפרטי פרטים, רואים שרוב הוויכוחים לא רציניים כמו שנדמה לנו. גם בדיונים שהם כביכול מהותיים, זה בדיוק אותו הדבר. אם נחפור מספיק עמוק ונהיה מספיק אמיתיים עם עצמנו, בטוח נגלה שהתווכחנו על קשקוש. זה המוטו שלנו, ואני אישית לא מכיר מציאות אחרת".

"כבר התחלנו לעבוד על הפרויקט הבא"

שיתוף הפעולה עם לילך בקריירה - יש בו יותר יתרונות או חסרונות?

"אחד הדברים הכי חשובים שלילך ואני בנינו בזוגיות שלנו, הם התקשורת והעזרה ההדדית שבעקבותיה. הסינגל 'תראה אותי' למשל, מדבר על מקום של אדם שהרגיש 'זהו, עשיתי כל מה שיכולתי ועכשיו אני צריך עזרה' ובסופו של דבר, כשהוא מקבל את העזרה לה הוא זקוק, הכל מסתדר. למשל, אם אני מתקשר אל לילך באמצע הופעה, מדבר איתה ומשתף אותה בתחושותיי, יום למחרת היא יודעת שחזרתי אתמול בשלוש לפנות בוקר מהופעה, היא מבינה מה עבר עליי במשך היום וכך היא יודעת כיצד לעזור לי. אך אם לא שיתפתי אותה במה שעובר עליי, אני חוזר הביתה מהעבודה והדבר הראשון שאני שומע הוא משפט בסגנון, 'בוא תעזור לי עם המקלחות'. מה הפלא? חשוב לייצר את השיח על מה שעובר עליי ועלייך במהלך היום ולמרות שזו עבודה יומיומית, אם אדם מצליח לעשות זאת, הוא יזכה. לשבת על כוס קפה, להתקשר מהעבודה ולדבר, לחשוב איך חווים את הרגעים שלכם באמת ביחד, פחות להקדיש תשומת לב לחברים וחברות ומה שמחוצה לנו, ויותר להיכנס פנימה אל מקדש המעט של הזוגיות, זה מה שנקרא שיתוף פעולה ושם שוכן הקסם האמיתי".

"רועה הצאן המזמר" זהו כינוי שהתפוגג. מהו באמת הקשר שלך היום לעדר ולדיר?

"הודות לעשייה האינטנסיבית סביב המוסיקה, בפועל יוצא שלילך ואני יותר מדריכים ומלווים את העובדים ופחות נמצאים פיזית בדיר, אם כי משתדלים לשמור על רמת מעורבות גבוהה. זהו ענף די קשה ותובעני, הדורש מקצועיות ודיוק רבים. תודה לאל, לילך מעולה במתמטיקה, והיא עושה את העבודה בצורה נהדרת. אתמול בלילה, לאחר שחזרנו מההופעה, הלכתי לבדוק את ההמלטות החדשות. אז אני חושב שהקשר הזה לדיר, גם אם אינו הדוק מדי, משאיר אותי מקורקע. לכאורה העבודה הזו מאוד פשוטה, אך עם זאת יש בה משהו שלוקח אותך למקום מאוד גבוה ומשאיר אותך כל הזמן מחובר".

אולי מוקדם מדי לדעת, אך האם לדעתך יש סיכוי שבאלבום הבא נשמע שוב להיטים קצביים? או שמא תמשיך באותו קו רגוע ומשפחתי?

"למעשה, כבר התחלנו לעבוד על הפרויקט הבא. מדובר באלבום שהרעיון העומד מאחוריו הוא להציג את שולחן השבת שלנו על שיריו ולחניו הייחודיים".

אני שואלת האם האלבום יכלול סלסולים תימניים, ואודי משיב בצחוק מהול בנימה רצינית, "לא יודע. יכול להיות שכן, אני אף פעם לא נוהג לומר לא. בוודאי לא בכל מה שקשור למוסיקה".