הילד הזה הוא נס רפואי

אנו הורים לארבעה ילדים, המתגוררים בקרית עקרון. לפני כשבע שנים נולדה בתנו הבכורה. בגיל ארבעה חודשים היא חלתה במחלה מטבולית קשה שסיכנה את חייה, ורק בנס ובחסדי שמים היא ניצלה והבריאה. מאז נולדו לנו עוד שתי בנות בריאות, ולפני שישה חודשים, בתשרי תשע"ד, נולד לנו בן ראשון ושמו איתמר.

בגיל ארבעה חודשים איתמר החל לרדת במשקל באופן חריג, דבר שהדליק לנו נורה אדומה. בדיקות הדם אימתו את חששנו והרופאה שלחה אותנו בדחיפות לבי"ח שניידר. לאחר בדיקות דם מקיפות בשניידר, מנהל המחלקה אמר לנו כי לילד יש מחלה נדירה, וכי הוא נמצא במצב קשה וסובל מבעיה מטבולית ומפגיעה קשה בכבד. מיד אושפז במחלקה והחלו לטפל בו בצורה אינטנסיבית כדי לייצב את מצבו. למחרת האשפוז נסעתי לרב יורם אברג'יל לקבל את ברכתו לרפואת איתמר, והוא אמר לי חד משמעית: "הילד יהיה בריא. אל תדאג". גם הרב ניסים מויאל אמר: "אני אתפלל עליו שהכל יהיה בסדר. הוא יהיה בריא".

מעודד ומחוזק מברכתם נסעתי לבית החולים. כשכל ניסיונות ההאכלה של איתמר עלו בתוהו, ולאחר מספר ימים, כשגם החיבור לזונדה לא עזר - החליטו הרופאים שחייבים לעשות לו עירוי תוך ורידי, דבר שנעשה בחדר הניתוח ובהרדמה מלאה. כמה שעות לפני כן נפגשתי עם גיסי שאמר שינסה לארגן לי פגישה עם הרב אהרון לייב שטיינמן. ואז קרה דבר מדהים. עוד באותו הערב, תוך 20 דקות, הייתי בסלון ביתם של הרב שטיינמן והרב חיים קנייבסקי .שניהם בירכו את איתמר לרפואה שלמה, והרב קנייבסקי אמר לי לקבל על עצמי שרוולים ארוכים ולגדל זקן. כמובן שהסכמתי.

בדרכנו חזרה מבני ברק לבית החולים, התקשרה הרופאה ואמרה שהרופאים מחפשים אותנו בדחיפות. סמוכים ובטוחים בברכת גדולי הדור, הגענו למחלקה, שם חיכו לנו בחדר הרופאים הבכירים, וכשהם חמורי סבר אמרו לנו: "הילד שלכם במצב קשה, הכבד שלו פגוע, אנחנו מכניסים אותו שוב לחדר ניתוח בהרדמה מלאה להחדרה נוספת של עירוי תוך ורידי כפול". מחדר הניתוח איתמר הובהל למחלקת טיפול נמרץ כשהוא מורדם ומחובר למכונת הנשמה.

לילה אחד, בעודו מונשם ומורדם, התעוררתי בשעה 2:00 בלילה ונעמדתי ליד מיטתו. הסתכלתי עליו, כל כך קטן, חסר אונים ומחובר לאינספור צינוריות וחוטים. אז הבנתי את העוצמה של ברכות השחר: "ברוך אתה ה'... פוקח עיוורים" - הבן שלי שוכב כבר כמה ימים מורדם, ללא יכולת לפקוח את העיניים. "ברוך אתה ה'... מתיר אסורים" - איתמר שוכב במיטה וכל גופו וראשו כבולים בחוטים וצינורות הנשמה והזנה. "ברוך אתה ה'... זוקף כפופים" - כבר כמה ימים שהוא שוכב ללא יכולת לזוז, וגם אי אפשר להרימו על הידיים כי כולו נפוח מהנוזלים והתרופות. "ברוך אתה ה'... מלביש ערומים" - איתמר שוכב ערום כשרק טיטול קטן לגופו בגלל כל הצינורות. בבת אחת הבנתי את עוצמת המילים שבברכות השחר שבכל יום הייתי ממלמל בחופזה בדרך לבית הכנסת ובעייפות של הבוקר!           

לאחר שבוע שבו הוא היה מונשם-מורדם איתמר פקח עיניים, והרופאים אמרו לנו שמצב הכבד שלו קשה מאוד. הם המשיכו לתת לו תרופות, בתקווה שזה ישפר את מצבו. יום אחד קרא לנו מנהל המחלקה לחדרו. "אני רוצה רק שתדעו שמצבו של איתמר קשה ביותר", אמר המנהל, "וכדאי שתחשבו ברצינות על השתלת כבד. מחר תבוא מתאמת השתלות ותדבר אתכם". הסתכלנו עליו ואמרנו לו: "ד"ר, אתם באמת רופאים טובים ושליחים נאמנים של הקב"ה אבל אנחנו מאמינים בקב"ה. אתה עוד תזכה לראות איתנו נס גלוי!". "הלוואי שאתם צודקים", אמר הרופא.

למחרת הגיעה לחדרו של איתמר מתאמת השתלות כבד כדי לדבר עם אשתי. "אני רוצה שניקח מכם בדיקות דם לראות אם אתם מתאימים לתרום כבד לאיתמר", אמרה הרופאה. אשתי הסתכלה עליה ואמרה: "אנו מאמינים שהקב"ה יבריא אותו בהקדם, ללא צורך בהשתלה. יש לנו את ברכתם של גדולי הדור!". היא אמרה את הדברים בנחישות, אבל בפנים הגוף שלה התפרק מלחץ, מדאגה של אמא לבן. הרופאה הופתעה ואמרה: "אני שמחה שאתם חזקים. זו בחירה שלכם. אני רק חייבת לעדכן אתכם. כשתרצו להתחיל את התהליך - תדברי איתי". מיד כשהרופאה הלכה, היא נכנסה לחדר והתחילה לקרוא את כל ספר התהלים בבכי, וכשהגיעה לפסוק "הפכת מספדי למחול לי", היא התמלאה שמחה עצומה ותחושת ביטחון הציפה אותה שהקב"ה אכן "יהפוך מספדי למחול לי".

למחרת שוב נסעתי לקבל חיזוק וברכה מהרב יורם אברג'יל וסיפרתי לו שלפי תוצאות הבדיקות איתמר במצב קריטי, שהכבד שלו פגוע מאוד ומדברים אתנו על השתלה דחופה. הרב שמע את הדברים ופסק באופן נחרץ: "הילד יבריא לבד, בלי ניתוחים ובלי השתלות. הכל יהיה בסדר". גם הרב ניסים מויאל היה נחוש בתשובתו: "אל תדאג, הקב"ה ירפא את הילד לבד במהרה. בלי השתלה בלי כלום!".

מיד לאחר הביקור ניגשה אלי סגנית המנהל כדי לעודד אותי. "איך משתילים כבד? הרי יש רק כבד אחד?", שאלתי אותה בסקרנות. "לוקחים אונה מהתורם ומשתילים בתינוק", היא ענתה. "והתינוק חי עם אונה?", תהיתי. "לא, היא גדלה לגודל של כבד", השיבה. "ואיך האונה גדלה? על ידי תרופות או טיפול רפואי?", התעניינתי. "לא, היא גדלה לבד", ענתה. "זה אומר שזה הקב"ה מגדיל את האונה", שאלתי, והיא הנהנה בראשה לחיוב וחייכה. "אז אם הקב"ה יכול להגדיל אונה, הוא לא יכול לרפא את הכבד של איתמר?", שאלתי אותה בחיוך. "הלוואי ואתה צודק", היא ענתה. "אנחנו עוד נראה נס גלוי", אמרתי.

כעבור זמן קצר בדיקות הדם של איתמר הראו שיפור מדהים. הכל התהפך לטובה. מדדים שליליים שהרקיעו שחקים צנחו תוך כמה ימים פי שלוש בצורה בלתי הגיונית ובלתי מוסברת מבחינה רפואית. הצהבת צנחה מ-24 ל-9 ואפילו הכבד התחיל להתאושש בצורה שהדהימה את הרופאים, שלא האמינו שזה הילד ששכב גוסס לפני כמה ימים. לאחר כשלושה שבועות בטיפול נמרץ חזרנו למחלקה הרגילה. כעבור חמישה ימים, ובאופן בלתי הגיוני, שוחררנו הביתה כשהכבד של איתמר כמעט בריא, לתדהמת כולם. הרופאה שטיפלה בו בטיפול נמרץ הביטה בו ביום השחרור עם דמעות על לחייה כשהיא מסרבת להאמין שזה התינוק שהיה במצב אנוש ועל סף השתלה רק לפני ימים ספורים, ועכשיו מביט אליה ומחייך. מנהל מחלקת טיפול נמרץ הביט בו ואמר: "אני מאושר, פשוט מאושר. אין ספק שזכינו לראות נס! הילד הזה הוא נס רפואי!".