שכר ועונש בעולם הזה?

בדומה לפרשת 'והיה אם שמוע' אותה אנו קוראים בכל יום כחלק מקריאת שמע, גם פרשתנו עוסקת בשכר ועונש הכרוכים בשמירת המצוות: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָֽם: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם...". אולם יש להקשות, הרי בגמרא מבואר כי "אין שכר מצוות בעולם הזה" (ע"פ קידושין לט), ואילו כאן ובמקומות נוספים התורה מציינת כי כבר בחיינו כאן נוכל לזכות בשכר או בעונש ביחס לקיום המצוות?

הרמב"ם מבאר כי בפסוקים אלה אין התורה מציינת שכר תמורת מעשה המצוות, שהרי שכר המצוות גדול לאין ערוך מכל הנאות העולם הזה. אלא מודיעה שההולך בדרך התורה, יקבל תנאים שיסייעו בידו להמשיך לעלות ולהתרומם בעבודה הרוחנית, באמצעות פרנסה טובה, בריאות, שלום ובטחון. אבל מה שעתיד לקבל כשכר תמורת עבודתו, יהיה בחיי הנצח שבעולם הבא.

ומה באשר לייסורים המייסרים את האדם?

כידוע, תכלית הבריאה היא להיטיב לנבראים, כאשר שלמות ההטבה היא בהתענגם על ה'. ההתענגות על ה' יתברך מושגת רק באמצעות דבקות בו, ע"י מצוות ומעשים טובים. אולם אדם הממשיך במרוצת חייו בעולם הזה בלי משים, ומתוך כך אינו משתוקק לאלוקיו - מפסיד למעשה את תכלית בריאתו. וכדי שלא יחטיא את מטרתו בעולם, מייסרו הקב"ה עד שזועק אליו, וזעקה זו היא היא המקרבתו ומדבקתו בו יתברך. וזהו ביאור הפסוק "כי את אשר יאהב ה' יוכיח", ולכן ייסר הקב"ה את ישראל בצאתם ממצרים והעמידם לפני הים, זאת כדי שיזעקו אליו ובכך יתאפשר נס קריעת ים סוף.

להבהרת הדברים אפשר להמשיל זאת למלך, שהיה נוהג להתחפש ולצאת ממנהרה אל העם ושומרי ראשו עוקבים ממרחק מה. והנה פעם אחת ראה המלך בחור אביון לבוש קרעים, ונעליו הבלויות מוטלות לצדו ומבקש צדקה. בא עמו המלך בדברים ומצאו חכם ונבון וטוב לב מאוד, עד שאהבו המלך אהבת נפש, ואמר בלבו לתת לו את בתו. אך ידע שאם יגלה לו שהוא המלך – הרי לא יאמין לו מחמת התחפושת שעליו, וחשש שעד שילך ויבוא בלבוש מלכותו, יילך הבחור ולא ימצאהו.

ניסה המלך לשכנעו בטובות שיבוא עמו לביתו, והלה מסרב בכל תוקף. והנה לפתע חטף המלך נעל מנעליו וברח. החל הבחור צועק ורודף אחריו, ובוכה ומיילל "אין לי נעלים נוספות, מדוע חטפת לי אותם?!" וגם שומרי ראש המלך ראו זאת ותמהו, הכיצד מתאכזר המלך להלך עני ואביון? אך ביודעם את טוב לב המלך ידעו שיש דברים בגו.

והנה המלך רץ ונכנס למנהרה והעני היחף צועק ובוכה ונכנס בעקבותיו. המלך עולה במדרגות והעני אחריו. דחף המלך דלת כבדה ונכנס והבחור אחריו. לפתע מוצא עצמו העני בחדר מפואר, חדרו האישי של המלך, מוקף בשרי המלך הנכבדים הכורעים ברך בפני המלך ומגישים לו את אדרתו המלכותית. או אז הבין העני מיהו שייסרו וגררו אל הדרו, בבחינת הביאני המלך חדריו, ואף הוא כרע ברך בפני המלך ופרץ בבכי.

חייך אליו המלך בטוב לב והושיט לו שרביטו, הקימו ובישר לו: גרמתי לך לרדוף אחרי כדי שתישא את בתי! האם יצטער הבחור על שהתייסר לרוץ ללא נעליים? הרי רדיפה זו היא שהביאתו אל קרבת המלך אחרי שלא הסכים לבוא בשכנועים טובים! והנמשל מובן מאליו.

לכן, אשרי הזוכה להגיע לדבקות הראויה מתוך טובה. אולם גם כאשר הקב"ה מביא ייסורים על האדם – הרי ייסורים אלו מגמתם לזכך את האדם ולקרבו לתכלית חייו, להתענג על ה' בעונג האמיתי והמושלם. שבת שלום.