חשיבותן של שבע מצוות בני נח לעולם

כתב הרמב"ם (הלכות מלכים, פרק ט, הלכה א): "על שישה דברים נצטווה אדם הראשון - על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל ועל הדינים. אף על פי שכולן קבלה הן בידינו ממשה רבנו, והדעת נוטה להן, מכלל דברי התורה ייראה שעל אלו נצטוו. הוסיף לנח אבר מן החי, שנאמר (בראשית ד, ט): 'אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו', נמצאו שבע מצוות".

חשיבות רבה קיימת לשבע מצוות בני נח, שכולם עוסקים בתיקונה של החברה מהיבטים שונים: מבחינה משפטית, מבחינה חברתית, ומבחינה דתית-רוחנית. להלן נרחיב מעט את הדיבור על חשיבותן למין האנושי:

שפיכות דמים: לכל חברה מתוקנת, חשובה שמירת גופו וביטחונו האישי של האזרח המצוי בתחומה. אם אנשים יסתובבו חופשי וייטלו את חייהם של מי שרצונם בכך, הרי שישֹרור הכאוס והאנדרלמוסיה בחברה, וזה יוביל להתמוטטותם של הסדר וכל הנורמות המוסריות שהם האריג שמחזיק כל חברה תקינה.

גזל: על האדם חל איסור חמור לגזול את השני. כל תהליך המשא ומתן (עולם העסקים) נשען על אמון בין הקונה למוכר. ולאו דווקא במסחר - אלא אפילו ביומיום. האדם מצפה שרכושו יהיה מוגן מפני הגזל, והציווי האלוהי מודיע לאדם שיש לו להתרחק מן הגזל. ודבר זה נכון גם כאשר אין אף אחד הרואה אותו מבצע את מעשה הגזל, שהרי הקב"ה משגיח על האדם ויודע את כל מעשיו, ואת כל המעשים יביא האלוקים במשפט.

גילוי עריות: אין חברה שבה נמצא מידות מושחתות כמו חברה שבה משתוללת פריצות מינית. האיסור על גילוי עריות בא להרחיק את האדם מקיום משכב עם בהמה, שנחשב לדבר מאוס מאוד בעיני הבריות, מקיום יחסי מין עם מישהי מבנות משפחתו הקרובים (אחות, דודה כיו"ב), שמעשה זה פורץ את כל הגדרות של ניהול חיי משפחה תקינים, ומלקיים יחסי מין עם אשת-איש, שכן על החברה לכבד את העובדה שאישה נשואה, מיוחדת ומיועדת רק לבעלה. וכן על זה הדרך, על האדם להתרחק ככל האפשר ממעשים שיש בהם משום פריצות, ולכוון את עצמו לדרך של נישואין כשרים עם אישה המותרת לו.

הקמת מערכת בתי-משפט (דיינים): בשביל להעמיד את החוקים על תילם, יש צורך בהקמת מערכת משפטית, שתדאג לשפוט ולהעניש את הפושעים שעוברים על חוקי המדינה. החשיבות של מערכת משפטית מתוקנת, היא עליונה בכל מדינה שמחשיבה את עצמה כמדינה תרבותית ומתוקנת.

אבר מן החי: מידה יקרה שחשוב לכל אדם לעבוד עליה על מנת לרכשה (אם היא אינה טבועה בו, או שרופפת אצלו) היא מידת הרחמים. גלוי וידוע לפנינו שבע"ח הם בעלי רגש. אם הם יחטפו מכה – יכאב להם. מכיוון שהקב"ה הוא מלך רחמן, אנו מצווים ללכת בדרכיו ולהיות בעלי רחמים. האיסור של אכילת אבר מן החי הוא מאותם ציוויים שמדריכים את האדם לרחם על כל בריותיו של הקב"ה, ולהשתדל להקל על סבלם ככל האפשר.

איסור עבודת אלילים: ה' יתברך הוא הבורא והיוצר של כל הקיים, והוא זה שנתן לאדם את האפשרות השכלית לפתח כישורים של למידה ותקשורת בין בני-אדם. לפיכך, אין דבר יותר חמור מאשר לקחת את הכלים הללו, שאותם הציב האלוקים לרשותנו בשביל שנדע את מציאותו ואחדותו, ובמקום זאת להשתמש בהם בכדי לכפור במציאותו ואחדותו, ולעבוד כוחות אחרים בבריאה כמו השמש, הירח, כל מיני פסילי חמר שאך עתה יצאו מכבשנו של התנור הבוער, או למעשה כל כח אחר (טבעי או דמיוני).

ברכת השם (האיסור לקלל את ה'): כתב בעל ספר החינוך (בביאורו על מצווה ע'): "משרשי המצווה בברכת השם, לפי שמתרוקן האדם במאמר הרע ההוא מכל טוב וכל הוד נפשו נהפך למשחית, והנה הוא נחשב כבהמות, כי באותו דבר ממש שהבדילו השם לטובה ובו נעשה אדם, והוא הדיבור, שנבדלו בו ממין הבהמות, מבדיל הוא את עצמו לרעה ומוציא עצמו לגמרי מכל גדר הדעת... ועל כן הזהירתנו התורה על זה, כי האל הטוב יחפץ בטובתנו, וכל דיבור ודיבור הגורם מניעת הטובה מאתנו – יבוא כנגד חפצו ברוך הוא".