רפואה חלופית?

במרוצת השנים האחרונות תופסת הרפואה החלופית מקום פופולארי בטיפול בחולים. לרפואה החלופית שמות שונים, כדוגמת: רפואה לא קונבנציונלית, רפואה הוליסטית ורפואה משלימה. אחרים מכניסים במושג זה: מקרוביוטיקה, צמחי מרפא, תוספות ויטמינים, וכן כל שיטה אחרת המטפלת בגוף מבחוץ.

אנסה לתאר חלק משיטות אלו בקצרה, ולהסביר את בעיותיהן וחסרונותיהן מנקודת המבט של הריפוי הטבעי.

המושג הנאור "רפואה הוליסטית", שכוונתו ראיית האדם כשלמות אחת, משמש לעתים כאיצטלה לשיטות לא מוצלחות, הדוגלות בהתערבות פיזיולוגית, תוך שיבוש פעילות הגוף. במקרה הטוב, המושג רק מוסיף נופך מסקרן לשיטות שהן חסרות-ערך, ובמקרה הפחות טוב, הן עלולות לגרום נזק לחולה, ואף להחמיר את מצבו. זאת מבלי לדבר על הנזק הכספי שמתלווה לכך.

צום

הצום, כשיטת טיפול, הינו חרב-פיפיות לגוף. מצד אחד, הוא מנקה את הגוף, אך מצד שני, כאשר הוא נעשה בצורה קיצונית, הוא מדלל את הגוף מחומרים חיוניים. הגישה הנכונה היא לאכול בהתאם לתחושת הרעב, ולא מעבר לכך. די לנו במה שציווה עלינו הבורא לצום, צומות קצרים ומבוקרים, ומעבר לכך לא רצוי לצום.

כאשר מתחילים בתזונה הנכונה, הגוף מאבד מדי פעם את התיאבון. כשהתיאבון נעלם לגמרי, יש לשתות רק לפי מידת הצמא. במובן הזה הצום היה תמיד חלק אינטגרלי של הטבעונות. כשהתיאבון עולה, יש להוסיף פירות, לאחר מכן ירקות ולבסוף גבינה, לחם, וביצה. רק עם ההתאוששות המלאה ניתן להוסיף אגוזים, שקדים וקטניות, המכבידים על הניקוי. אדם הכופה על עצמו צום ממושך עלול לגרום נזקים בלתי הפיכים. אין כל תבונה רבה באכילה מכל הבא ליד, שלאחריה באה התעללות נוספת בגוף באמצעות דיאטה וצום. ניקוי הגוף על-ידי צום אינו פתרון פלא לכל מצב. יש לספק לגוף את המזון הדרוש לו לתפקוד תקין של כל המערכות.

רבים מאלו המגיעים לטבעונות, מחמת זיהום גבוה ברקמות, סובלים גם מתת-תזונה מינרלית. השניים מופיעים בדרך כלל שלובי זרוע (אגב, זה גם הבסיס לבריחת סידן). במקרה כזה עלול טיפול בצום להחטיא את המטרה, במיוחד אצל מטופלים חדשים שאינם סובלים מחוסר תיאבון. צום ממושך, תוך הסתפקות בפרי מסויים, או אפילו במגוון של פירות, יכול גם הוא, עם הזמן, לגרום להפרת האיזון, על כל המשתמע מכך.

לרוב האנשים, הזקוקים לטיפול, יש היסטוריה ממושכת של תת-תזונה מינרלית. אצל אלו, צום ממושך רק יחמיר את הבעיה. תזונה נכונה (ורק לעתים מצומצמת), מאפשרת ניקוי הדרגתי, ובעת ובעונה אחת גם מספקת את כל המזון הדרוש לגוף. במקרים מיוחדים, בהם נחוץ צום, יש להשלים קודם את החוסרים של תת-התזונה, וגם אז אין לצפות שהצום ירפא הכל כבמטה קסם.

מיצים

תעשיית המיצים הטבעיים תפסה תאוצה כה רבה בדורנו, עד שיש העושים מיץ אפילו מחסה ומפטרוזיליה... יש לשער שאילו היתה זאת הצורה המתאימה לעיכול, הקב"ה היה בורא אותנו עם מסחטה בפה במקום שיניים. מכיוון שהוא צייד אותנו בשיניים, הבה נשתמש בהן ללעיסה.

לפעמים, כשסובלים מבעיות עיכול קשות, אפשר להיעזר במיצים למשך מספר ימים בתחילת הטיפול, אך יש להעדיף פירות וירקות בשלמותם במידת האפשר.

שתיית מיץ, במקום לעיסת כל הפרי או הירק, גורמת למזון לעבור בצורה מהירה מדי ומרוכזת מדי למערכת העיכול. בנוסף, היא גוזלת את התאית, החשובה מאד בתהליך העיכול, וגם גורמת לצריכת נוזלים מרובה מדי.

החומר הגס שנותר במסחטה מכיל מינרלים חשובים ביותר שחבל לזרקם לפח, שכן הוא מאט את מעבר המזון דרך מערכת העיכול, ובכך משפר את הספיגה.

שימוש מוגבר במיץ ירקות עלול לגרום לצריכתם בכמות בלתי-סבירה ומרוכזת, דבר העלול להזיק לגוף. בכוס מיץ גזר, לדוגמא, יש כשישה גזרים ויותר - כמות גדולה מדי עבור הצרכים הטבעיים של הגוף, ואם מתמידים בה היא אף עלולה לגרום להרעלת קרוטין.

במיץ תרד הסכנה עוד יותר מוחשית, והוא עלול לגרום לנזק ממשי. הירק השלם, לעומת זאת, מתעכל היטב בגוף, מעניק את המינרלים הנחוצים לו ומאזן אותו.

אם כבר שותים מיץ (בעיקר אם הוא עשוי מירקות שורש), יש לשתות מעט ולאט. כמו כן, יש לזכור תמיד שעדיף לאכול את הפירות והירקות בשלמותם, ועל פי רוב, ביחד עם קליפתם, ששם מצויים ויטמינים ומינרלים יותר מאשר בפרי עצמו.

שתיית מיץ של פרי הדר (בייחוד מיץ לימון) בכמויות, במיוחד בחורף, כאשר הוא חמוץ ומזג האויר קר, עלולה לגרום לפגיעה בכליות. בנוסף, יש לדעת שעם סיום סחיטת המיץ (מכל סוג שהוא), מתחיל החומר לאבד מערכו התזונתי, מדקה לדקה.

מיקרוביוטיקה

מקרוביוטיקה זהו סוג תזונה המתבסס בעיקר על דגנים מלאים, כגון: אורז מלא, חיטה ועוד. בסוג תזונה זה לא משתמשים בפירות בדרך כלל, ואת הירקות אוכלים רק כשהם מבושלים זמן רב. יש המשתמשים גם בדגים.

בעיה נוספת בתפריט הוא השימוש ברוטב סויה, המכיל הרבה מלח. ככל שתזונה זו קיצונית יותר, וכוללת מספר קטן יותר של פירות וירקות חיים, כך גדל הסיכוי לתת-תזונה במשך השנים.

בשלבים הראשונים, מקילה התזונה המקרוביוטית את העומס על הכליות, ומובילה לשיפור ולהחלמה מסויימת, אך בטווח הארוך היא יכולה לגרום לחוסר איזון, בפרט אם חסרים בה חסה וירקות חיים, האחראיים על טיהור הדם.

למרבה המזל, מרבית המשתמשים בדיאטה זו אינם נוטים לפירוש הקיצוני שלה, ואוכלים גם פירות וירקות חיים.

רבות מן הדיאטות עוזרות ומשפרות, אך זה קורה משום שהן מחליפות הרגלי-חיים גרועים בהרבה, ולא מפני שהן עצמן מהוות את הפתרון האידיאלי. המקרוביוטיקה לקחה פלח מן הטבעונות והוסיפה לו שם יומרני ונופך של מיסתורין, אך הגוף זקוק ליותר מכך על מנת לשמור על חיוניותו.

צמחונות (ללא דברי חלב וביצים)

ישנם צמחוניים רבים, הנמנעים מאכילת דברי חלב וביצים, משיקולים מוסריים או בריאותיים. אחת הטענות שלהם היא שאגוזים ושקדים עדיפים על דברי חלב וביצים, אך למעשה, החלבון שבגבינה ובביצים קל יותר לעיכול וזמין יותר לשימושיו של הגוף. החלבונים הצמחיים, בהיותם קשים יותר לעיכול, מכבידים על תהליך הניקוי, ויש להשתמש בהם במתינות, רק לאחר הניקוי הראשוני, וגם אז, לא במקום גבינה וביצים, אלא כתוספת בלבד (כמו לגבי הפירות והירקות, גם גבינה וביצים כדאי להשיג ממקור אורגני).

אצל תינוקות רצוי להתחיל בהם רק לאחר תקופת היניקה, כאשר מתחילות לבצבץ השיניים.

מן הראוי להזכיר בהקשר זה את המחקר הרפואי שביצע החוקר ווסטון פרייס. פרייס גילה כי התנזרות מכל חלבון מן החי, גורמת נזקים בשלד. נזקים כאלה לא נתגלו אצל אנשים שתזונתם גרועה בהרבה (לפי מושגי התזונה הטבעית), היות ולאלה לא חסר החלבון מן החי. גנדי, המנהיג ההודי הידוע, שהיה צמחוני, הוכיח בנסיונות שערך על עצמו ועל ידידיו הרופאים, שלא רצוי להתקיים ללא גבינה, ביצים וחמאה. הכולסטרול שבביצים ובחמאה, בכמות הנכונה, הינו חומר חיוני לבניית קרומי התא ולייצור הורמונים וחומצות מרה המופרשות על ידי הכבד למעי. בתזונה מאוזנת, הכוללת מזון מלא עם כל הסיבים, הוא מנוצל היטב ואינו מצטבר על דפנות כלי הדם.

פעילות גופנית, שהיא חלק בלתי נפרד מאורח חיים בריא, חיונית גם היא לשמירה על רמת הכולסטרול.

יש מידה של אירוניה בכך שאנשים המתנזרים ממאכלים אלה, אבל אוכלים תזונה צמחונית מאוזנת, סובלים לעיתים מהסתיידות עורקים או מלחץ-דם גבוה... מסתבר שרק כאשר הם מוסיפים את המרכיבים הנחוצים, התופעות הולכות ונעלמות.

צמחי מרפא

השימוש בצמחי-מרפא אינו שונה במהותו משימוש בתרופות רגילות, שכן הללו מבוססים ברובם על אותם חומרים, ולעתים אף מיוצרים ישירות מצמחים. במקרים מסויימים עלולים צמחי-המרפא להיות יותר מסוכנים מתרופות רגילות, משום שהמינון אינו ידוע. צמחי-המרפא, כולל רוב סוגי תה הצמחים (מלבד תה ורדים ותה פירות), משפיעים על הסימנים והסימפטומים של המחלה, אינם מטפלים בסיבות האמיתיות, ומחבלים במאמץ הריפוי. בכמה מסוגי תה הצמחים יש ריכוזים של מרכיבים תרופתיים. שתייתם בצורת תה מוסיפה גם עודפי נוזלים המפריעים לגוף.

מי שבוחר לטפל בעצמו בדרך זו, מוטב שילך לרופא, היודע לפחות מה מכילות התרופות ומה סכנותיהן.

כאשר עוברים, בד בבד עם השימוש בצמחי-מרפא, לתזונה טובה יותר, מקבלים לעתים את הרושם המוטעה שהתרופות הן האחראיות לשיפור, בעוד שלמעשה הן רק מכבידות עליו, והתזונה היא שמביאה לשינוי המשמעותי.

בבטאון ההתאחדות הרפואית האמריקאית התפרסם דו"ח בו תארו רופאים הרס של כבד וכליה כתוצאה מלגימת מוצר עשבים המכונה "צ´פראל", אותו לקחה אשה נגד מחלת לב. האשה לקתה בצהבת קשה וסבלה מכשל כליה וכבד. באותו בטאון כותב ד"ר ריימונד קופף, כי מוצרי צמחים רבים הם רעילים לכבד. מלבד הצ´פראל, שהוא תה רפואי אינדיאני, גם היועזר, קיוויה, דבקון לבן, שמן מרגוזה, תה מטה, תה גורדולובו ומנטה, הם רעילים.

אחד הלהיטים בישראל, שמחזיק בפופולאריות שלו שנים רבות, הוא פטריית הקמבוצ´יון, שפירסומי המפיצים שלה מבטיחים החזרת צבע השיער, החלקת קמטי העור ועזרה בשלל בעיות. בעיתונות פורסם המקרה של נחום שחר, שהוציא אלפי שקלים ובלע כמוסות קמבוצ´יון במשך חצי שנה, בתקווה להכהות את שערו השב. כאשר נואש פנה לבית המשפט בתביעת פיצוי מהחברה. השופט פסק לטובתו, וציין שגם לנציגה של החברה הנתבעת היה שיער לבן, על אף שאינו זקן כלל. "האם ויתר האיש על ההזדמנות ליהנות משפע היתרונות של הגלולות שהוא עצמו מפיץ?", תהה השופט.

תוספות ויטמינים

מיליוני בני אדם בעולם כולו משתמשים בתוספות נוגדות חמצון, ובויטמינים שונים, כגון: ויטמין A, ויטמין B12, ויטמין E, בטא קורטן ועוד... יותר ויותר תאוריות שנשמעו לאחרונה, טוענות כי ויטמינים מסויימים, הנצרכים כחלק מתזונה בריאה, גם בצורה של תוספות מזון, יכולים למנוע נזק לרקמות הגוף. שם הנזק הוא ´לחץ חמצוני´, והוא נגרם על ידי סילוק המולקולות הנקראות ´רדיקלים חופשיים´.

לאחר עשרות מחקרים שנעשו בעניין, ניתן לומר די בוודאות כי תוספות הוויטמינים, לא רק שאינן יעילות לגוף, הן אף עלולות להעלות את הסיכון לחלות. תזונה מאוזנת, כשמה כן היא, מכילה את כל הנחוץ לתהליכי החיים, ובאיזון המתאים. תוספות מלאכותיות או טבעוניות מרוכזות, מעמיסות על הגוף ומטרידות אותו, במאמץ להיפטר מעודפים, ולפעמים הן אף מרעילות.

במאמר שהתפרסם בעיתון "מדעי האדמה", הובאו מספר דוגמאות להשפעות של עודף ויטמינים:

ויטמין A בכמות עודפת, עלול לגרום להרעלה ולתופעות כמו איבוד שיער, מחלות-עור דלקתיות, צהבת, הזעה, תשישות, בחילה, הפרעות במערכת הנשית ועוד, שכן עודפי הוויטמין מצטברים בכבד.

כמו כן, עודף ויטמין A עלול לגרום לפגיעה קשה בראייה. גם אנשים שבלוטת התריס שלהם אינה מתפקדת כראוי עלולים להינזק מתוספת בויטמין זה.

עודף ויטמין B1 עלול לגרום להזעה, לגירוי ולקצרת.

עודף ויטמין B12 יכול לגרום לחזזית (פצעי בגרות) בפנים.

עודף ויטמין C עלול לגרום לתשישות, לכאבי ראש ולנדודי שינה. בכמות גדולה עלול ויטמין Cלגרום לגירוי בקיבה אצל חולי אולקוס ולאבנים בכליות.

תוספת ויטמין E עלולה להפחית את רמת הקרוטן בגוף.

טבליות ברזל עלולות לגרום לעצירות או לשלשולים ולדלקת-קיבה.

כל אלה, כמובן, הן תופעות המעידות על מאמץ של הגוף להתגבר על ההרעלה. הפרת האיזון על ידי תוספת של ויטמינים מרוכזים, היא שגורמת את הנזק.

בשיתוף המכון הלאומי האמריקאי למחלת הסרטן, נבדקה בעשור האחרון השפעת ויטמין E ובטה קרוטן על 29 אלף מעשנים בפינלנד. לאחר 5-8 שנים של קבלת תוספות של הוויטמינים הללו, מספר החולים בסרטן ריאות היה גבוה ב- 18% ממספרם של החולים בקבוצת הביקורת שלא צרכו תוספות ויטמינים. פרופ´ צ´רלס הנקנס, מבית החולים לנשים בבוסטון הגיב: "בעקבות מחקר זה, אנשים לא יוכלו עוד לטעון שאפשר לקחת ויטמינים, כיון שהם אינם מזיקים ואולי אף מועילים. המשחק השתנה לחלוטין".

תזונאים בכירים בכל העולם חוזרים ומדגישים כי המזון שאנו אוכלים מכיל מערך של מרכיבים שונים שלא ניתן לחקותם בעזרת תוספות מזון. ההמלצה היא לאכול מגוון רחב של מזונות בדרך מאוזנת, על מנת שאלו יספקו את כל החומרים המזינים להם זקוק הגוף כדי להגן על עצמו ולהלחם במחלות.

אז עד הפעם הבאה, בריאות איתנה לכולם!