הינשוף: ממש לא זקוק למשקפיים

הינשוף הינו יצור מסתורי, הנמנה בין העופות הדורסים. הוא עף בלאט בעת שכמעט כל יצורי הבריאה נמים את שנתם וקולו חזק ומצמרר. יש החושבים אותו למפחיד, ואפילו לבעל רוע, אך לאמיתו של דבר, לא רק שאיננו מזיק, הוא אפילו מועיל מאד.

לינשוף ראש גדול, עיניים גדולות, גוף קצר ומוצק ומקורו מכופף וחד. רגליו חזקות וציפורניו חדות. רב סימניו מתאימים לעופות הטרף "בני משפחתו" הנשר, הבז, הפרס ועוד.

מקום מגוריו של הינשוף הוא על פי רוב, על צמרת העץ ביער. זהו המקום האידאלי עבורו, שכן ביום הוא ישן וזקוק להסוואת העלים, ובלילה הוא זקוק לתצפית טובה לצוד את טרפו.

ממש לא זקוק למשקפיים

דמות הינשוף נכנסה רבות לסיפורת הילדים. כותבי הסיפורים ניסו לשוות לו מראה חכם על ידי הרכבת משקפיים, אך למעשה, לא רק שאיננו זקוק למשקפיים, ראייתו היא המשובחת והחדה ביותר מבין כל יצורי הבריאה!!

לינשוף, העניק הבורא, עיניים גדולות במיוחד, משום שעליו לראות היטב בחושך כאשר הוא יוצא לצוד. בעוד שכמעט אצל כל יתר העופות העיניים נמצאות משני צידי הראש, אצל הינשוף הן נמצאות זו ליד זו. הן מביטות קדימה, שתיהן באותו כיוון, ממש כמו בני האדם, אך שלא כמו האדם, אין הינשוף מסוגל להסתכל הצידה! עיניו מקובעות ומביטות בכיוון אחד בלבד- קדימה. אם הוא רוצה להביט הצידה, עליו להזיז את כל ראשו בכיוון הרצוי. בעוד שהאדם מסוגל להסיט את ראשו מקסימום 90 מעלות, מסוגל הינשוף לסובב את ראשו 270 מעלות! ובמהירות מדהימה! עד שלעיתים לצופה בו מן הצד לא ברור לאיזה צד מכוון גופו. ניתן לצפות במראה מגוחך בו פניו מצויות מעל גבו.

צד בהפתעה ובדממה מוחלטת

דרך הציד של הינשוף מרתקת! נוצותיו עשויות מפלומה רכה, המשתיקה את הרעש המתעורר על ידי מעופו. הוא עף בדממה, ואפילו רחש קל של תזוזת הכנפיים אינו משמיע. לעיתים נדמה שהינשוף צץ לפתע משום מקום, עובדה המאפשרת לו להתנפל על קורבנו בהפתעה גמורה, מבלי שהלה כלל ירגיש בסכנה המתקרבת. חשוב לציין שבהיות הינשוף קרוב מאד לקרקע, אילו היה משמיע רחש קל ביותר במעופו, היה מניס את קורבנותיו לגומחותיהם, והדבר היה מאד מקשה עליו לצוד.

אופן השמיעה של הינשוף, אף הוא מעורר השתאות. לינשוף נוצות הבולטות בצידי הראש, אך אין אלו האוזניים כפי שוודאי היינו חושבים. אוזני הינשוף ממוקמות בצידי הראש ומכוסות בכיסויי עור הניתנים להזזה. כיסויי עור אלו נקראים דיסקים. בעזרת הדיסקים, ובצרוף הנוצות המקיפות את האוזן, יכול הינשוף להתמקד בקולות שונים, מכיוונים שונים, ולנתב אותם אל תוך האוזן בדומה ל"משפך". כך קורה שהינשוף מסוגל לשמוע איושה שמשמיע עכבר, שדרך על עשב..., במרחק22 מטר!!

הינשופים הינם ציידי הלילה המומחים ביותר מבין כל העופות. כאשר שוקעת השמש והנשר והנץ ישנים, מתחיל הינשוף את היום. יותר נכון את הלילה. למרות שהינשוף, כמו הנשר והנץ, צדים באותם האזורים, ואף טורפים את אותם בעלי חיים, זקוק הינשוף לתכונות אחרות מאלה של דורסי היום, מפאת החשכה השוררת בעת פעילותו. אין הוא זקוק לראיה חדה למרחוק, כמו הנץ, אלא עף נמוך, סמוך לקרקע, מביט ומקשיב היטב לכל רחש ותזוזה.

מלתעות הינשוף חדות ואימתניות. כשהינשוף אוחז בטרפו, סיכויו להמלט קלושים ביותר. בשעה שהוא תוקף הוא פורש את כל שמונה אצבעותיו לרווחה, ונועצן בקורבנו. הדבר מגדיל את סיכויי הינשוף להצליח בלכידת הטרף, שכן בחשכה הרבה, ובזרירות האדירה לה הוא נדרש על מנת להפתיע את הקורבן, יכל הטרף להתחמק בקלות, אם לא היה נתפש היטב בציפורניו החדות.

בכך חנן הבורא את הינשוף באמצעים המותאמים באופן מפליא לחייו הליליים.

תועלת אקולוגית

הינשוף וחבריו מועילים לחקלאים בכך שהם משמידים כמויות גדולות של מזיקים שונים, הגורמים נזקים ניכרים ליבול. ללא הינשופים, היו מכרסמים אלו מציפים את שדות האיכרים והגרנות, שם נמצאת התבואה, ואוכלים הכל. לדאבוננו קורה לעיתים שמבלי משים, פוגעים החקלאים בינשופים. הם מרססים את השדות על מנת להיפטר מעשבים, חרקים ומכרסים, ומכיוון שהינשוף אוכל יצורים קטנים אלו, גופו סופג כמויות גדולות של רעלים. כאשר כמות הרעל בגופו מתגברת, הוא מת.

קן של עצלנים

הינשוף איננו מצטיין בבניית קינו. הוא רשלן, עצלן ולא אכפת לו לגור בקן פרוע ולא מסודר, הממוקם ברפת, בחורבה עתיקה או על גבי העץ. לעיתים הוא אף יורש קינים שנעזבו על ידי עופות גדולים אחרים.

הינשופים חיים בזוגות, ומחלקים ביניהם את תפקיד הבית. הנקבה מטילה ביצים, בדרך כלל בין 3 ל-4 ביצים בשנה ותפקידה הוא לדגור עליהם. הזכר מביא מזון לגוזלים עד שהם לומדים לעוף, ומגיעים לשלב שהם מסוגלים להזין את עצמם לבד.

בני הזוג מתמסרים מאד לשמירה על הקן ודואגים להזנת הצאצאים. להורים הינשופים אין שום מורא בזמן שיש להגן על גוזליהם. הם יעוטו על כל דבר שיפריע לשלוות קינם, ויתקפו באמצעות טפריהם החדים בקנאות רבה.

גוזלי הינשוף מתפתחים בקצב איטי, ונשארים עם הוריהם עד לגיל שלושה חודשים. לאחר מכן הם מוצאים לעצמם שטח ציד משלהם, שם הם יכולים לבלות את חייהם הארוכים, היכולים להגיע לעשרים שנה ויותר.