התבוננות

אין הורה שלא מכיר את התופעה הידועה בה הילד, שקיבל שריטה קלה ביד, צורח עד לב השמיים כאילו איבד איבר חיוני בקרב. ההורים, מצדם, מזנקים לעבר הילד בבהילות שלא הייתה מביישת חפ"ק אמבולנס מאומן היטב, רק כדי להתייחס בכל מובן הרצינות למשהו שישכח בדקות הקרובות. רק שאם נתקרב קצת יותר לאותה שריטה ונעמוד על קנקנה, נגלה עולם מדהים של מערכת סבוכה ומדוקדקת שתעשה הכל, כדי שאותה שריטה חסרת חשיבות תתרפא, מבלי שאפילו נשים לב. למערכת קוראים גוף האדם. או לפחות היא חלק ממערכות רבות שמרכיבות את גוף האדם. ואם נתבונן כיצד הבורא תכנן את הגוף, שידע להתמודד עם בעיות באופן כזה שהמשאבים מופנים לבעיה הנוכחית, ולא משנה כמה קטנה היא כרגע, נדע להתמודד בעצמנו עם בעיות גדולות בהרבה. אם כבר חז"ל אמרו שגוף האדם הוא זעיר אנפין של העולם כולו, אז בואו ננצל את העובדה הזו עד הסוף.

הנה הסבר קטן על מה שמתחולל לכם בגוף, רגע לאחר שפצצתם איזה פצעון מעצבן שהחליט להראות את זיו הדרו על מצחכם דווקא ביום שאתם מצטלמים. הערה קטנה לפני שמתחילים: התהליך מכיל בתוכו מושגים רפואיים קצת מתקדמים אז אל תשברו. אני אשתדל למנח את זה באופן פשוט, ומי שיחזיק מעמד, יקבל תעודת הסמכה של הדברות בריפוי פצעים. בלי נדר.

הנה זה מתחיל: ראשית, הגוף מייצר פיברינים. אולי אתם מכירים אותם יותר כקרישי הדם הזעירים שקודם כל עוצרים את הדם הזורם לטובת מניעת זיהום. אחרי זה בא שלב הדלקת, בו מורחבים כלי הדם כדי להזרים לשם יותר דם, הרקמות הנותרות מהנזק מתנקות, נוצרת בצקת קטנה ודווקא אז תרגישו כאב. השלבים האחרונים כוללים התחדשות הרקמה והתחדשותה. ובאמת תגידו תודה שלא כללתי את המושגים גרנולציה, אגיוגנזיס, פיברובלסטים, אפיתליזציה וקולגן. זה לא תורם לאף אחד כלום חוץ מייאוש ועצבים... הרעיון הוא שניקח את כל המערכות הללו ונוכל להבחין בשיטת ריפוי מדהימה ומופלאה. ואם היא יכולה לסדר לנו את הפנים מחדש לאחר התמודדות עם פצעון קטן, אין סיבה שבעיות גדולות יותר בחיינו החולפים, לא יפתרו בדיוק באותה שיטה. פשוט צריך להתבונן.

קחו בעיה. לא משנה איזו. נניח שהאשה מתלוננת ובצדק, שאתה לא נותן לה מספיק יחס. במקביל, קיימת בעיית חינוך ואתם מקבלים שיחת טלפון מהמורה בפעם השלישית השבוע, זה בהחלט יותר מידי. בנוסף,  קיימת בעיה בעבודה והיחס מהבוס מזלזל, בלשון המעטה. עכשיו בואו ניקח את שלוש הדוגמאות הללו, שבהחלט אינן נדירות, ונתייחס אליהן כאל פצע בחיי השגרה שלנו. אם נעבוד בשיטה שהבורא קבע לגוף, אנחנו אמורים להגיע לאותן התוצאות, פחות או יותר. בכל המקרים הללו, אנחנו מתחילים בשלב הפתרון המיידי שמונע דרדור וזיהום. פתרון ראשוני שמתייחס למקרה הספציפי. לעשות שיחת התנצלות לאשה ולהצדיק אותה, לדאוג לשיחה ראשונית עם הילד והמורה לגבי מחר בבוקר, לקבוע פגישה עם הבוס לטובת שיחת הבהרה לגבי יחסו אלייך. קודם כל לעצור את הדם. אגב, הפתרון הראשוני יכול להיות בהחלט תפילה לקדוש ברוך הוא. לשאת כפיים למרום ולדבר עם אבא שבשמיים, תמיד הייתה בסיס מוצלח לכל יהודי, וכנראה שלא לחינם. לדאוג שאתה נרגע מהמשבר, לא פחות חשוב מהפתרון החיצוני.

בשלב הבא, בדיוק כמו ריפוי פצע, מזרימים יותר דם ומנקים את השאריות מהנזק הקודם ומרפדים בבצקת. משימים יותר תשומת לב לבעיה ומטפלים בה יותר ברצינות. הווה אומר השקעת משאבים רבים יותר כדי להתגבר על הבעיה. אותם משאבים יכולים להיות זמן, עוד כמה שיחות טלפון, פרח או שניים, תפילה... בקיצור, אני מניח שהבנתם את הרעיון. גם אם באתם הביתה מוקדם כדי לתת יותר זמן לילדים ולאשה, או שקראתם מאמר שחיזק לכם את פן האומץ לגשת לבוס ולדבר איתו, זה יופי ובהחלט מעיד על התפתחות חיובית, אבל אל תחשבו שזה יפתור לכם את הבעיה לצמיתות. בדיוק כמו בגוף, דווקא הנקודה הפגיעה, היא חלשה מעט יותר, או אפילו אפשר לומר רגישה, לאחר ריפוי הפצע. ולכן קחו בחשבון שגם ההתייחסות העתידית באותו נושא שעכשיו טיפלתם בו, רגיש יותר וזוכר לכם שהייתה פה בעיה פעם. מומלץ בחום, מתוך ניסיון, לתכנן את הפתרון מול הגורם השני. לבצע תיאום ציפיות. ככה לא תמצא את עצמך קונה פורשה חדשה לאשתך כי היה נדמה לך שהיא עושה פרצוף על המדף העקום שתלית בסלון.

כל מה שתיארתי עד כה מתייחס לבעיות שטחיות יחסית. בדיוק כמו בפצע, שטחי זה אמנם מעצבן וכואב, אבל בהחלט יעבור. קיימות מכות טראומטיות הרבה יותר שתהליך הריפוי שלהן מורכב וארוך. בעיות כאלה, שמזכירות שבר בעצם, דורשים תשומת לב של שבר, ואי אפשר לפתור את הבעיה ביוד שקצת שורף. קחו לכם אינטרנט, או ספר אמיתי, ממש עם דפים מודפסים, ותלמדו איך שבר מתרפא. מה המנגנון שהשם יתברך ברא כדי שהמשבר יעבור בלי שנשבר. מובטחת לכם חוויה אינטלקטואלית ומרוממת ובה תגלו חכמה אלוקית מדהימה!

עכשיו בואו נסתכל קצת יותר מלמעלה... יש דברים בחיים שדורשים מאתנו חשיבה מעמיקה, בחינת הדברים ועיכולם. "תן לישון על זה לילה..." זהו משפט המוכר לרבים במקרים מעין אלה. אז יש משהו שצריכים לעכל אותו? פתחו אינטרנט, או דפדפו כמה דפים קדימה, לחלק של פעולת העיכול בגופנו המופלא, ולמדו כיצד הקיבה מעכלת אוכל. אתם תופתעו לגלות כמה דברים מדהימים שיעזרו לכם להבין את התהליך שלכם וכיצד לעכל אותו. אני אתן לכם דוגמא קטנטנה ומשם תמשיכו לבד: ידוע שמי שאוכל הרבה בלילה, רגע לפני שהוא עולה למיטה, יקום בבוקר הרבה יותר רעב, אבל גם הרבה יותר עייף. ולמה? כי האוכל שמתעכל בלילה מפריע לשינה. את הדם שמנותב לקיבה שעושה שעות נוספות, היה צריך במוח במשך הלילה. אז פשוט לא ישנים טוב. עכשיו האנלוגיה: מי מכם מסוגל לקבל ידיעה מרעישה, לטוב או למוטב, ומצליח לישון שנת ישרים בלילה? עכשיו תורכם.

המון בהצלחה