קחו פסק זמן

בתוככי ארמון המלוכה של ממלכת מואב, נבלעו בחדר הישיבות המלכותי חברי הממשל בראשות בלק בן ציפור. על הפרק: "היערכות לקראת התקרבותם של ישראל לגבולות המדינה" השרים התבקשו להכין אסטרטגיה לחימה שונה מזו המקובלת, הם ראו את מפלת סיחון ועוג שהיו מעצמות על באותה תקופה ולא רצו אף הם ליפול קרבן בפני ישראל. הרעיון שהועלה הוא להעביר את זירת הלחימה אל כח הדיבור הם ידעו שאין כוחה של אומה זו אלא בפה... לשם כך עליהם להיעזר בשירותיו של "בלעם בן פעור" כנביא שידע מתי האלוקים כועס ובאותו הרגע יקלל את עם ישראל ובכך יגרום למפלתם המוחצת.

בלק שולח משלחת אל בלעם. המשלחת מורכבת מזקני וחכמי מדין ומואב שאפילו שהיו אויבים זה לזה אך התאחדו במטרה משותפת להשמיד את ישראל, הם מגיעים אל בלעם והוא אומר להם "לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר ה´ אלי, וישבו שרי מואב עם בלעם" (במדבר כב´ ח´) בחלום הלילה נגלה האלוקים אל בלעם וצווה אותו מפורשות "לא תלך עמהם לא תאור את העם כי ברוך הוא" (כב´ יב´ ).

בלעם קם בבוקר ומודיע לאורחיו כי הוא לא יוכל לעזור להם, בציווי האלוקים. שואלת הגמרא במסכת סנהדרין דף קה. כתוב וישבו שרי מואב והיכן היו זקני מדין? אלא כיוון שאמר לינו פה הלילה והשיבתי אתכם דבר, אמרו וכי יש אב ששונא את בנו? ברור שהאלוקים לא יאפשר לו לקלל, לכן חזרו בהם.

דברי הגמרא בסנהדרין הם כתמרור הוראה לכל החיים שלנו עלי אדמות. אתה רוצה לפעול, לעשות מעשה, לייעץ, להוכיח , לחנך, לחתום, לסגור חוזה, עצור לרגע וחשוב! הפזיזות יכולה להביא אותך לאבדון ולא תמיד עם סיכויים טובים לשיקום, זקני מדין קמו וחזרו כי בלעם אמר להם שהוא ישיב להם תשובה בבוקר היה להם מספיק זמן לחשוב והם עשו שיקול פשוט וכי יש אב השונא את בנו? צודקים! כי עצרו לרגע והתבוננו.

וזה מה שהיה אצל קרח שמשה אמר להם "בוקר ויודע ה´ " מה יש בבוקר? אמר משה אולי הם יקחו פסק זמן מועט וזה יעזור להם להתאושש ולחשוב פעמיים  מה הם עושים. כך גם היה בחטא העגל כאשר ישראל התקהלו סביב אהרון ודרשו ממנו "קום עשה לנו אלוהים" אומר להם אהרון הכהן "חג לה´ מחר" (שמות לב´ ה´) למה מחר?  אלא כדי שיהיה להם זמן לחשוב ולהתבונן על מה שהם עושים ושמא יחזרו בהם.

ולהיפך מצאנו אצל משה רבינו כאשר הוא רודף אחר גדי סורר שברח מהעדר להרוות את צימאונו, ולפתע הוא רואה סנה בוער ולא מתכלה. הוא עוצר, מתבונן ומתקרב... ואז נגלה אליו האלוקים וממנה אותו לגאול את ישראל. אנו היינו ממשיכם במרדף שלנו ומקסימום מזמינים את כוחות הכיבוי... אך משה עצר התבונן וראו לאן הוא הגיע.

נקודת הפסק זמן חשובה מאוד בחיינו הטרופים והלחוצים, לפעמים אנו עושים מעשים, צועקים, כועסים, ואחר מעשה קשה לנו לעכל שכך אנו התנהגנו. למה? כי היה חסר לנו את הפסק זמן אם היה לנו עוד כמה שניות בטרם כעסנו, או החלטנו החלטה כזו או אחרת, יכול להיות שהדברים היו נראים אחרת.

לדוגמא, בין בעל לאשתו. האישה צועקת, ורוטנת, פקעת של עצבים, והבעל לא מבין על מה ולמה כל המהומה הזו?  ולכן מיד משיב לה מנה אחת אפיים, מעמיד אותה במקומה, אבל ברגע זה הוא ערער את השלום בית שלו ויהיה עליו לעמול לתקנו מחדש ולהחזיר את השלום בפיוס ובחיוך.

אך אם היה לוקח פסק-זמן ועוצר לכמה רגעים, דן את רעייתו היקרה לכף זכות, שמא משהו מציק לה, שמא מישהו פגע בה היום, או אולי הבלגן בבית מוציא אותה מדעתה... ולכן היא לחוצה וממורמרת, תגובתו והתנהגותו היו שונים הוא היה עושה הכל לפתור את הבעיה, לעזור ולסייע לה להקשיב לה ברוגע ולאפשר לה לפרוק את המטען הרגשי אותו היא נושאת בכאב... ובכך השלום והאהבה היה פורח בביתם. בזכות העצירה והפסק זמן המועט שלקח.

אך יש גם בכח הפסק זמן לעצור, לחשוב ולהתבונן במעשייך להפוך את האדם מרשע לצדיק כמו בסיפור עם יוסי משיתא. המדרש מספר בשעה שאנטיוכוס כבש את ירושלים והחריב את בית המקדש, בא להכנס לבית המקדש ולבזוז את כליו, אך חשש עלה בליבו הן ערל אני והמקום הזה קודש קדשים. לכן קרא ליהודי בשם יוסי משיתא. וביקש ממנו שיוציא את כל המקדש ובתמורה לכך הכלי הראשון יהיה שלו.

נכנס יוסי משיתא אל תוככי בית המקדש, עבר את עזרת הכהנים, חצה את האולם, נכנס אל ההיכל והוציא את מנורת הזהב, כיוון שראה אותה אנטיוכוס התפעל ממנה מאוד ואמר: לא ראוי שאדם פשוט כמוך ישתמש בכלי זה, זהו כלי של מלכים! אני לוקח אותו ועתה כנס שוב  ומה שתוציא שלך.

ויוסי משיתא מסרב!!!

"די לי שהכעסתי את קוני פעם אחת לא אכעיסנו שוב..."

ראו זאת הרומאים וניסו לשכנע אותו אך לשוא. הציעו לו לקחת כל מה שיוציא וגם זכות לגבות מס במשך שנה וסירב. לקחו שולחן  של נגרים השכיבו אותו עליו והחלו לנסר לו אבר אבר תוך כדי שהם משכנעים ומשדלים אותו לחזור בו, אך לשוא. יוסי משיתא שוכב על השולחן אבריו מושלכים על ידו כשהם שסועים וחתוכים, גופו זב דם, והוא צועק ומבכה: "די לי שהכעסתי קוני פעם אחת לא אכעיסנו שוב". וכך יצאה נשמתו בטהרה.

מדוע סירב עד כדי מוות בייסורים נוראיים הלוא כמה דקות קודם לכן הסכים להיכנס? אלא יוסי משיתא היה בסחף יצרו והסכים להיכנס כיוון שיצא והתבקש להיכנס שוב הרגעים הללו עצרו את הלך מחשבתו הרעה וגרמו לו להתבונן במה שעשה ובתוכו החלו לעלות רגשות חרטה ותשובה, ולכן סירב.

יש קונה עולמו בשעה אחת, יש קונה עולמו בשתיקה אחת. ויש קונה עולמו בהתבוננות אחת כל אחד צריך לשים לב  היטב להתנהגותו ודיבורו לבחון היכן אפשר להימנע ממעשה כזה וכזה או מדיבור שלא יועיל אלא להיפך יפגום ויזיק. הבה נאמץ את לקחי הפרשה אל תוך ליבנו, נבין ונפנים ש"סוף מעשה במחשבה תחילה" זו דרך חיים.

קחו פסק זמן. זה כלל לחיים רגועים ובטוחים, שלווים ומאושרים.