ההתנצחות והנצח

זוגות ושלשות של נשים עמדו בכניסה לסדנה. כל אחת עם חוויותיה, הצלחותיה וכישלונותיה... תמר שלנו אמרה שהשבוע פיזרה אינסוף מחמאות ומילות פאר, "והאמת, בעיקר זה עשה טוב לעצמי". רחל הקשיבה ואמרה: "בהתחלה הרגשתי שאני מעט משחקת, לא היה לי טבעי כל העניין. מצאתי עצמי מתפללת לבורא שיזכה אותי באמת לפאר את בן זוגי, ילדיי ותלמידותיי, ואני חייבת להגיד שלפתע עשיתי זאת ללא מאמץ רב, ואפילו נהניתי מזה. אין ספק, זה משדרג את החיים. פתאום ראיתי שיש כ"כ הרבה מילות פאר ושבח בתפילה. אימצתי חלק מהן. ילדיי חשבו שקרה לי משהו... זה בסדר, כל שינוי גדילה וצמיחה בתחילה זרה לסביבה, אך - כמו שאומרים – ´לדברים טובים מתרגלים מהר´".רחל הסקרנית אמרה שקראה בספר שהספירה הרביעית היא ספירת הנצח. "ניסיתי לנחש מה הסוד והעבודה הטמונה בזו הספירה והאמת שלא עלה לי שום רעיון, אולי למישהי מכן יש? האמת שהתפארת כ"כ העסיקה אותי, ובכלל לא חשבתי על המידה הבאה".

נכנסנו לחדר שבו הייתה יישובה הקבוצה, והמתח ששרר לא הנעים את האוירה. הובהר לנו שהיה ויכוח בין שתי נשים בקבוצה, ואחת מהן מאד נפגעה. המנחה לקחה נשימה עמוקה וביקשה מכולנו גם לקחת נשימה, ולזכור שבכל נשימה ונשימה שאנו נושמות  אנו מודות לה´, כמו שכתוב ´כל הנשמה תהלל י-ה´, ודרשו בגמרא: ´על כל נשימה ונשימה´.

"אל דאגה, זו הייתה רק הצגה. אני ביקשתי משתי חברותינו להתווכח כדי להעביר לכולנו שיש השבוע זכות ענקית להתחבר אל מידת הנצח, וכך לעזור לנו לעבוד על הצורך שלנו במיוחד כנשים להתנצח ולהתווכח. איך מתאפקים, מסתכלים רחוק אל האופק, אל הנצח, רחוק כמה שיותר אל התכלית הנצחית.

"ככל שאתן גבוהות ברוח אתן יכולות להסתכל רחוק יותר נצחי יותר.. וזו הדרך לאט לאט להשתחרר מהצורך הטבעי שלנו להתווכח, לנצח ולהיות צודקת, כאשר מתבוננים רחוק אל התכלית, אל הנצחיות אל הבורא הנצחי. כל ויכוח או התנצחות נראית לנו כ"כ לא חשובה ומכאן הויתור על המריבה כה קל להגביה עוף ולראות רחוק מה העיקר ומה התכלית".

הקבוצה הייתה המומה. כלל לא הרגישה שזו הייתה הצגה שביימה המנחה. רחל נראתה מהורהרת. "דמעות חונקות את גרוני... אילו הייתי בשיעור הזה שלשום הייתי חוסכת מריבה קשה ביני ובין ביתי המתבגרת. זו האמת לאמיתה. רציתי להראות לה את צדקתי ולצאת מנצחת, מכריעה, ולומר את המילה האחרונה. והיום בבוקר יצאתי בדמעות מביתי כשראיתי את הבת שלי  כ"כ עצובה. במבט מגבוה, כמו שאמרת, יכולתי למנוע את זו ההתנצחות, ובעיקר לוותר על הניצחון המדומיין".

רינה שלנו קפצה ואמרה בלי רגשות אשם "בבקשה. למדנו שזה מחליש". "נכון", אמרה המנחה, "רק להתבונן, לזהות, ללמוד ולקבל על עצמינו בפעם הבאה להתנהג אחרת. עצם הזיהוי שלך היא עבודה יפה ונכונה, ועכשיו להסתכל קדימה אל הבאות. להיתקע בעבר זו "עבריינות" משתקת, אפשר ללמוד זאת מאשת לוט".

רחל שלנו הקשיבה קשב רב ולבסוף חייכה ואמרה: "אהבתי את ההשוואה לאשת לוט. איני רוצה להפוך לנציב מלח. תודה, פשוט תודה לכם על הסתכלות בריאה נכונה ומצמיחה".