מענה לאתאיסט: כדוריות העולם

האתאיסט מתמיה אותנו, כשחומד לצון על שפתו העשירה של הרב, אשר אמר "ספנים, המפליגים באוניות" - ושואל בתמיהה "מה זה ספנים? אהההה"

נראה שהאתאיסט עוסק כל כך הרבה בזלזולו, שאינו מסוגל לחשוב בצורה צלולה. שמא מפריע לאתאיסט שרבנים שנואי-נפשו מדברים בשפה צחה ונכונה (הרי כבוד שכזה שמור רק לשונאי יהדותם, לא?).

הרב זמיר כהן הסביר שבעבר הקדום חשבו כל חכמי העולם שהארץ היא שטוחה, ועל כן הספנים היו פוחדים להגיע לקצה הארץ כדי שלא יפלו ממנה.

האתאיסט קובע עובדה במצח נחושה: "היוונים הקדמונים ידעו שכדור הארץ הוא עגול".

והראיה? הוא מראה מפות שמראות את העולם בצורת צלחת שטוחה - דו מימדית לגמרי. האתאיסט מצליח להזכיר רק שני יוונים ששיערו שהעולם הוא כדור. מה שאינו מספר, זו שההשערה על כדוריות העולם לא היתה נפוצה בכל רחבי העולם העתיק (ולא - יוון העתיקה לא היתה כל העולם העתיק).

בוויקיפדיה העברית, תחת הערך "מודל הארץ ככדור" נאמר כך:

"במיתולוגיה המסופוטמית הקדומה, העולם תואר כדיסקה שטוחה הצפה באוקיינוס ומוקפת ברקיע כדורי[7]. צורה זו של הארץ הייתה הנחת היסוד לשרטוטן של מפות קדומות של העולם, כאלו של אנכסימנדרוס ושל הכטאוס ממילטוס. השערות נוספות לגבי צורתה של הארץ היו, בין השאר, השערות כי היא כצורת זיגוראת שבע שכבתי או כצורת הר קוסמי. השערות אלו אוזכרו באווסטה (פרסית: "השבח") ובכתבים של הממלכה הפרסית הקדומה. השערות נוספות היו כי היא כצורת חישוק, גביע, או כצורת מישור בעל ארבע פאות, כפי שמוזכר בריג ודה (סנסקריט: "הלל הידע")[8]."

ומה לגבי הידע של יוון העתיקה?

מסתבר שביוון העתיקה הטענה על כדוריות העולם נהגתה בידי מלומדים יחידים והתחילה כהשערה, אשר חדרה בהדרגה ובאיטיות לתודעת האנושות - עד ימי הביניים. כך מסופר בהמשך הערך בוויקיפדיה:

"תפישׂת הארץ ככדור הופיעה בפילוסופיה היוונית הקדומה, במאות השישית או החמישית לפנה"ס[1], אך הייתה בתקופה זו עניין של השערה פילוסופית בלבד, עד למאה השלישית לפנה"ס, שבה האסטרונומיה ההלניסטית ביססה את צורתה הכדורית של הארץ, כעובדה פיזיקלית מוכחת. פרדיגמה יוונית זו נקלטה בהדרגה, למן העת העתיקה ועד לשלהי ימי הביניים".

יחסם של הפילוסופים היוונים לרעיון כדוריות העולם היה דו-ערכי, כלומר לא בגדר ידיעה מוסכמת וידועה לכל בתקופתם:

"הפילוסופים של יוון העתיקה רמזו להיותה של הארץ כדורית, למרות יחסם הדו ערכי לתפישה זו"

מקור: Dicks, D.R. (1970). Early Greek Astronomy to Aristotle. Ithaca, N.Y.: Cornell University Press. pp. 68

כמו כן, לא ברור שפיתגורס ידע שהארץ כדורית: "פיתגורס (בן המאה השישית לפנה"ס), היה בין אלה שהוצגו כמקור לרעיון זה, אך אין הדבר משקף בהכרח דברים כהווייתם, אלא אולי את מנהגה של יוון העתיקה, לשייך כל תגלית שהיא לאחד מחכמיה"

ולא ברור שאפלטון ידע שהארץ כדורית: "אמנם, באותם הימים היה נהוג להשתמש במלה 'עולם', כמתייחסת ליקום כולו, ועל כן, יש לסייג את ההבנה מדברי אפלטון, כאילו הארץ היא הכדורית."

(בהקשר זה יש להעיר שכתביהם של הפילוסופים זכו לתחייה ועיון מחודשים בתור הזהב של האסלאם, אך לא קיבלו את הכבוד הראוי להם בתקופתם. בימינו רבים סבורים בטעות שהפילוסופים של יוון היו המורים והמדענים המקובלים של השלטון היווני והעם. אך האמת היא שהיוונים לא רק לעגו לפילוסופים שלהם מעל במות התאטרון בתקופתם, אלא גם הרגו בהם - סוקרטס, סנקה ועוד - כי ראו בהם הוגי דעות מסוכנים לציבור. מסיבה זו רוב הפילוסופים היוונים חיו בגפם, בבתי ספר פרטיים שהקימו, וכתביהם עברו רק בידי תלמידיהם המעטים מדור לדור. שמות כמו סוקרטס ואפלטון - זכו לתחייה ופרסום עולמיים בתור הזהב וימי הביניים, אז החלו אלפים לחקור בכתביהם).

* * *

האתאיסט מנסה לתקן את הרב שמציג אמונה שהיתה נפוצה בעבר, שהעולם עומד על גבו של צב. האתאיסט מסביר שאמונה זו היתה נפוצה רק בהודו ואצל ילידים אמריקנים. האמת היא שאמונה זו היתה נפוצה מאוד בעולם הקדום, אפילו בסין. זאת מלבד העובדה שרבות מאמונותיהם של בני הודו התפרסמו מאוד בעולם דווקא בגלל דמיונם היצירתי. כפי שנכתב בויקיפדיה האנגלית, כי אמונה זו היתה נפוצה בעת העתיקה. מסתבר שמיליוני אנשים בעולם הקדום באמת האמינו בזה. אך רוב התרבויות הקדומות האמינו שהעולם שטוח ללא צורך בצבים מעופפים.

לאחר מכן חוזר אלינו האתאיסט בהפוכה, כשהוא מזכיר שגליליאו תיאר עולם כדורי 150 שנה לפני גליליאו... אך בו בעת מודה שכל האומות האמינו שהעולם שטוח. בקיצור, האתאיסט מתעלם מהעובדה שאם הוא עצמו היה חי לפני 2000 שנה, רוב האנשים היו מסתכלים עליו כמו על תמהוני אם היה מתאר עולם כדורי שאנשים לא נופלים ממנו...

אמנם היו מלומדים קדומים ביוון ששיערו שהעולם כדורי, אך עובדה זו אינה הופכת את ידיעתם למוסכמת או מפורסמת בכל רחבי העולם העתיק.

כמו כן, אם הדבר היחיד שהזוהר היה כותב הוא שהעולם עשוי ככדור, דבר זה אולי לא היה מרשים יותר מדי (כי האתאיסט היה מטיל ספק ואומר: אולי הזוהר "בחר" בניחוש מוצלח יותר מכל שאר ההשערות שהסתובבו בעת העתיקה?) – מה שמרשים אותנו באמת, היא העובדה שהזוהר מציג שלל ידיעות נוספות על טבע העולם בטקסט זה, אשר כולן התגלו על ידי חוקרים שונים מתקופות מאוחרות יותר.

- הזוהר מגלה לנו שהעולם - לא רק עשוי ככדור, אלא גם מסתובב סביב צירו, מה שגורם לתופעת היום והלילה!

- הזוהר מגלה שיש כח משיכה והאנשים הנמצאים בתחתית העולם לא נופלים.

- הזוהר מגלה שהיצורים בצדדים האחרים של כדור הארץ שונים במראם וצורתם בגלל שינויי מזג האויר - אך כולם יצאו מאותם אבות קדומים (מיקרו אבולוציה).

- הזוהר מציין שיש מקומות בעולם שמוארים לזמן ארוך או קצר מהרגיל, והיום אנו יודעים שמדובר בקטבים.

עניינים אלו נמסרו בזוהר כרשימה של עובדות שנמסרו לחכמי התורה, ולא כחישובים או ניחושים מוצלחים בשמו של מישהו. היכן שמענו על ספר שהציג כל כך הרבה עובדות אמיתיות על טבעו של העולם לפני יותר מ-800 שנה? ולהזכירכם שהזוהר נטען להימסר מדור לדור מזה 2000 שנה. האם הוא ניחש את כל העובדות הללו? גם אם היו מפוזרים ברחבי האומות מלומדים נדירים ששיערו נכונה חלק מעובדות אלו, כיצד ידע הזוהר אילו השערות היו נכונות?

הרב יעקב סגל שליט"א כתב בנושא זה:

"ונראה ששכח לכתוב משם הדבר המדהים מכל: "כל ישוב אמתגלגל אב עיגולא ככדור". דהיינו: הארץ מסתובב סביב צירו! וזה דבר שלא שיערו מדעני קדם, על אף שהיו ששיערו שהעולם עצמו עגול! והקדים את קופרניקוס במאות רבות של שנים! ובאינצקלופדיה העברית המאוד לא קדושה בכרך ד' עמ 819 מביא בהשתוממות עובדה זו מהזוהר, ותמה מנין ידע זאת כבר אז".

האתאיסט טוען שהזוהר נכתב במאה ה-13 על ידי רבי משה דיליאון. ומהי האמת?

הזוהר פורסם במאה ה-13 על ידי רבי משה דיליאון, אך הזוהר הוא אסופת כתבים שעברו במסורת על ידי תלמידי חכמים שונים, ורבי משה דיליאון אסף ופירסם אותם במספר כרכים. מסורת על תורת הסוד הוזכרה עוד בגמרא, וחוקרים נאלצים להודות שכתבי הזוהר לא נכתבו על ידי אדם אחד, ובטח שלא על ידי רבי משה דיליאון עצמו (החיבורים האישיים שהוא עצמו פירסם סותרים לעיתים את הכתוב בזוהר). מי שקורא בזוהר עצמו יגלה שהזוהר לא עבר על ידי תלמיד אחד אלא על ידי תלמידים רבים, שהיו תלמידיו של רבי שמעון בר-יוחאי, והם תיעדו את תורת הסוד לאורך הדורות ואף הוסיפו חידושים והבנות משלהם. 

על כן הזוהר, בדומה למדרש רבה, הינו קובץ של מדרשים עתיקים. ואלה מיוחסים במקורם לרבי שמעון בר-יוחאי שחי לפני 2000 שנה.

על כל פנים רוב המידע המוזכר בזוהר לא היה ידוע לאנשי העולם במאה ה-13. אייזיק ניוטון חי רק במאה ה-16. הזוהר תיאר לפני 700 שנה עולם כדורי המסתובב סביב צירו - ויוצר בכך את תופעת היום והלילה; את העובדה שבני אדם עומדים בתחתית הכדור - ומכאן אף כח המשיכה, את הקטבים, ואת השוני החיצוני הנגרם בשל האקלים. עובדות אלו התגלו במשך מאות שנים על ידי אנשים שונים, וגם אם היו השערות שונות על טיבו של העולם - איש לא ידע בוודאות כל כך הרבה עובדות, והציג אותם כמידע אלוקי.

האתאיסט טוען שהזוהר רק חוזר על הידע של היוונים... אלא שלא כל היוונים ידעו שהעולם כדורי, והיו השערות רבות על טבע העולם בתרבויות העתיקות. בנוסף לכך, היוונים לא ידעו שהעולם מסתובב סביב צירו, מה שיוצר את תופעת היום והלילה. היוונים לא ניחשו שיש בני אדם בתחתית הכדור שאינם נופלים מכדור הארץ, ולא שיערו את קיומם של הקטבים, ובטח שלא מיקרו אבולוציה על פי האקלים. הזוהר מתאר עובדות רבות שהתגלו כנכונות, ומכאן נובע הפלא שבהן.

ניחוש אחד מוצלח אינו דומה לסדרה של תיאורים מדוייקים על טבעו של העולם בעת העתיקה.

* * *

עולם הניצב בחלל:

הרב זמיר כהן מזכיר את הפסוק "תולה ארץ על בלי-מה", ומסביר שלפי התנ"ך הארץ לא עומדת על פילים או צבים אלא בחלל הריק. ידע שכזה היה קשה לעיכול בזמנים בהם כח המשיכה הקוסמי לא היה דבר מוכר.

האתאיסט טוען שהפסוק לא מוכיח שהעולם כדורי כי גם קוביה יכולה לעמוד בחלל... אך מה בין שמיטה להר סיני? הרב זמיר כהן הציג פסוק זה כדי להראות ידע נוסף בכתבי הקודש שהתברר כאמיתי, וידע זה אינו קשור הפעם לצורתו של העולם, אלא לעמידתו ללא תמיכה מתחתיו. קוראים לזה הבנת הנשמע.

* * *

האם העולם מתואר כשטוח?

האתאיסט רוצה לטעון שלפי התנ"ך העולם שטוח, אך הוא שוגה בלשונו ממספר סיבות.

הוא מזכיר פסוק מספר איוב, ומגלה את חוסר הגיונו.

בפסוק נאמר "לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה" - תיאור מאוד ציורי בלשון המעטה, המתאר כיצד א-לוהים מנער את הארץ כסדין מהרשעים שעליה... מכאן משיג האתאיסט ידע מרשים ביותר - ספר איוב מלמד אותנו עובדה מדעית על טבעו של העולם! כן, אני מניח שכל מי שהיה קורא פעם בפסוק זה היה מבין אותו כפשוטו המילולי, וחושב לעצמו שהבורא מנער את הארץ כמו שטיח כדי לנקות אותו מאבק. הרשעים היו כמובן נופלים לחלל...

האתאיסט מזכיר את הפסוק "והפיצך ה בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ" - אך זה הוא ללא ספק תיאור של היבשות - לכל יבשה יש קצוות הנקראים "חופים", הפסוק לא מתאר את הימים, כי ה' לא משלח את בני ישראל לגור בים. זו הבנת הנקרא פשוטה מאוד.

אז מזכיר האתאיסט עוד מספר פסוקים שכל הקורא בהם רואה מיד שהם עוסקים בתיאורים ציוריים ומשלים כמו "ויעל נשיאים מקצה הארץ", "עגלות ישרוף באש". וקשה להאמין שכותב את דבריו ברצינות.

כל החוקרים מודים שיש בתנ"ך גם לשונות ציוריים במתכוון (כפי שאמרו חז"ל: דיברה תורה בלשון בני אדם), התנ"ך מתאר גם משלים ופיוטים. אך מאוד קל להבחין בין לשון ציורית בתנ"ך ללשון המתארת עובדה.

אחר כך האתאיסט מתאר עולם ציורי שטוח, וטוען שבו האמינו חכמי התלמוד. אך יש לו בעיה - כי חכמי התלמוד הירושלמי כתבו לפני 2000 שנה שהעולם כדורי, וקבעו זאת כעובדה (מסכת עבודה זרה, תחילת פרק ג), שם נאמר במפורש: "העולם עשוי ככדור".

התיאורים על חלונות הרקיע עוסקים במעבר השמש בשמים, ולא בצורת העולם. חז"ל דיברו על תזוזת הכוכבים מנקודת המבט האנושית שלנו. גם איינשטיין הסביר שהצופה הוא שמניח את נקודת היחסות, כי לכל עצם זמן משלו

חז"ל תיארו את מעבר קרני האור ברקיעים, כשכיום אנו מכנים אותם במקום חלונות בשם "אטמוספירה" המורכבת ממספר שכבות.

* * *

ים מעל הרקיע?

האתאיסט מחליט לפרש פסוקים בבראשית, ולקבוע שיש ים מעל הרקיע, ממנו יורדים הגשמים. איני יודע מתי קיבל האתאיסט תואר של פרשן תנ"ך, כי אף אחד מפרשני המקרא הקדומים לא הבין את הפסוק כהבנתו או תיאר ים מעל השמים...

כנראה שהאתאיסט לא קרא בתורה, אחרת היה יודע שפרק אחד מאוחר יותר כבר מתאר גשמים המגיעים מהתעבות של מים. זהו למעשה אחד התיאורים הקדומים ביותר של מחזור המים (בראשית ב): "וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה א-לוהים... ואד יעלה מן הארץ והישקה את כל פני האדמה", וכך מתרגם אונקלוס לפני 2000 שנה: "וַעֲנָנָא, הֲוָה סָלֵיק מִן אַרְעָא, וּמַשְׁקֵי, יָת כָּל אַפֵּי אֲדַמְתָּא". גם חז"ל תיארו את מחזור המים באופן מרשים לתקופתם, וקבעו לפני אלפי שנים: "כל העולם כולו ממי אוקיינוס הוא שותה".

אני מניח שאם האתאיסט היה חי בתקופת חז"ל הוא באמת היה מאמין שהעולם שטוח, עומד על פילים ושיש בשמים איזה ים גדול. אך חכמי התורה ידעו את האמת.

* * *

האם הארץ עומדת על עמודים?

איוב א, ו: "המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון" - מכאן הסיק האתאיסט שהארץ עומדת על עמודים לפי התנ"ך.

האם חושב האתאיסט שהקב"ה צריך להרגיז את הארץ כדי שהיא תנוע מרוב התרגשות? האם עמודיה צריכים "להתפלץ" מרוב פחד? הביטויים הללו עושים שימוש בהאנשה, ומכאן אפשר להבין שגם המילה עמודים היא מטאפורה שנועדה לתאר את תזוזת היבשות בעת רעידת אדמה. ישנם ביטויים רבים מסוג זה בספר איוב, וצריך לדעת להבחין מתי הוא מתאר מציאות ומתי משל.

ובכלל, מדוע לא שאל האתאיסט מהמשנה (אבות א, ב) "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים"? הלא כתוב כאן שיש עמודי תורה ועבודה וגמילות חסדים? ברור לכל בר דעת שמדובר במשל.

זאת ועוד. אם נוציא את המטאפורה מן הפסוק נישאר עם תופעה מדעית שהתגלתה במאה האחרונה: הלוחות הטקטוניים -

המדע גילה שכדור הארץ מורכב למעשה מלוחות טקטוניים, והתזוזה של אותן לוחות יוצרת את רעידות האדמה. המילה "עמודים" היא ללא ספק מתארת כאן יסודות, עליהם ניצבת הארץ. כך שהפסוק באיוב למעשה מתאר את הארץ (שנראית כמו גוש אחד) ניצבת על יסודות תחתונים (עמודיה), כך שתזוזת היסודות התחתונים יוצרת את רעידות האדמה על פני השטח. טענה זו קולעת בצורה מרשימה לידוע לנו כיום, שלא הארץ החיצונית גורמת לרעידות האדמה (כלומר לא השינוי בקרום כדור הארץ החיצוני) אלא השינוי בלוחות הטקטוניים הפנימיים עליהם "עומדת" הארץ, הם היסודות התומכים בארץ ותזוזתם יוצרת את רעידות האדמה על פני השטח.

ורק כדי להוכיח שעמודים הם יסודות, מציע לנו האתאיסט בטעות פסוק נוסף מספר התהילים (קב, כה) הכותב: "יסד הארץ על מכוניה, בל תימוט לעולם ועד" - המילה מכוניה היא ללא ספק יסודות. ומה שמיוחד בפסוקים אלה, היא לא רק הידיעה שיש יסוד תחתון הגורם לרעידות אדמה עליונות על פני הארץ, אלא גם הידיעה שמדובר ביסודות ולא ביסוד... שימו לב למילים "מכוניה", "עמודיה" - המדע גילה רק במאה האחרונה שקיימים תשעה לוחות טקטוניים הגורמים לרעידות אדמה ותזוזה של היבשות. האתאיסט מציע לנו עוד פסוק התומך בהסבר זה (שמואל א, פרק ב, ח): "כי לה מצוקי ארץ, וישת עליהם תבל" - שוב כדי ללמדנו שלא מדובר בעמודים ממש, אלא ביסודות תחתוניים עליהם ניצבים היבשות.

מתוך ויקיפדיה בערך "טקטוניקת הלוחות":

"מעטפת כדור הארץ מורכבת משתי שכבות: למעלה נמצאת הליתוספירה המורכבת מהקרום ומן המעטפת החיצונית, ומתחתיה נמצאת האסתנוספירה המורכבת מן המעטפת הפנימית. הליתוספירה היא מוצקה ושבורה (שבריה מהווים את הלוחות הטקטוניים), ואילו האסתנוספירה צמיגית ובעלת צפיפות נמוכה, כך מתאפשרת תנועתם החופשית של הלוחות על גביה... הלוחות הטקטוניים הם משטחים עצומים בגודלם, אשר משתרעים מתחת ליבשות ולאוקיינוסים. קיימים תשעה לוחות טקטוניים עיקריים (ומספר רב של תת-לוחות), לוחות אלה נעים בתנועה איטית מאוד (בין חצי סנטימטר לשמונה סנטימטרים בשנה). במשך אלפי שנים, מצטברת תנועה זו וגורמת לנדידת היבשות".[1]

לסיכום,

אם האתאיסט הנ"ל היה חי לפני 2000 שנה, קרוב לוודאי שלא היה לו מושג שהעולם כדורי. סביר להניח שהוא היה מאמין שהעולם הוא קדמון ושטוח כמו רוב האנשים והתרבויות בימיו. כך למשל, כל החכמים הקדומים סברו שהעולם הוא קדמון, וזו באמת היתה הדעה הנפוצה והמפורסמת בעת העתיקה (כל חכמי יוון טעו להאמין שהעולם קדמון), אך התורה שלנו העידה שהיתה התחלה לכל החומרים ביקום: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ".

לגבי המשפט: "מי שטען שהעולם לא כדורי היו תמיד אנשי הדת".

אנו רואים ש"אנשי הדת" שלנו בהחלט ידעו זאת. התלמוד הירושלמי (מסכת עבודה זרה, תחילת פרק ג): שם נאמר במפורש: "העולם עשוי ככדור". הזוהר הקדוש: "כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור". כידוע, התלמוד הירושלמי נכתב לפני אלפיים שנה בקירוב, והזוהר הקדוש פורסם לפני שמונה מאות שנה בקירוב.

הזוהר גם כתב שהעולם כדור, וגם מסתובב סביב צירו, וגם שזה מה שגורם לתופעת היום והלילה, וגם שהיתה בעבר יבשה אחת שהתפלגה ליבשות שונות, וגם שיש כח משיכה ובריות יושבות בצד השני של העולם, וגם שהבריות הללו השתנו (מיקרו אבולוציה), וגם שהשינוי הזה התרחש בגלל הסתגלות לאקלים של כל אזור. ועל כך הפלא.

גם אם ירצה האתאיסט לטעון שחכמים טעו, הוא עדיין יאלץ להודות שהם היו חכמים גדולים ועצומים בתקופתם, והוא לא היה מצליח להגיע לידיעותיהם בתקופה בה הם חיו. כאשר חז"ל תיארו טריליונים של כוכבים בחלל כשנראים לעין רק כמה אלפים, לא ניתן להכחיש את חוכמתם. כאשר הזוהר סיפר על נדידת היבשות לפני 800 שנה בקירוב, ועוד תיאר בריות שנמצאות בתחתית כדור הארץ, אין מקום לספק לגבי מעלתם של חכמינו. ואם זו היתה חוכמתם בתחומים מדעיים שלא נוגעים לעיסוקם בתורה, קל וחומר שנבין עד כמה רבה חוכמתם בנושאים החשובים ביותר למענם אנו חיים - התורה, משמעות החיים והאמת האלוקית.

[1]כאן, לאחר סילופים מסוג זה פונה האתאיסט לזלזול נוסף, והפעם באחד מענקי ההלכה והמחשבה הגדולים ביותר של עמנו. האתאיסט טוען שהרמב"ם חשב לתומו שהכוכבים הם בעלי דעה ומחשבות... והליצנות חוגגת, כי כבר לימדו חכמים שליצנות אחת דוחה מאה תוכחות. מי שאפילו רק מתחיל ללמוד את כתבי הרמב"ם לא היה מעז להוציא הבל שכזה מפיו (לא רק מהסיבה הידועה שהרמב"ם היה גדול הרציונלים, אלא גם בשל עומק סברותיו שתמיד תיארו הגיונות עמוקים ביותר). הרמב"ם לא היה פשטני, וכאשר הוא תיאר דעה בכוכבים הוא לא סבר לרגע שיש לכוכבים מח ומחשבות והם מדברים זה עם זה.

לא ניתן להתכחש לעובדה שהרמב"ם גילה חוכמה וידע נרחב בכל תחום אפשרי (רפואה, לוגיקה, פילוסופיה, אסטרונומיה, גיאוגרפיה, שפות, מתמטיקה, פסיכולוגיה ועוד), והוא כידוע יצר את היצירה ההלכתית הגדולה והמעמיקה ביותר ביהדות. הרמב"ם גם גילה ידע נרחב באסטרונומיה, לפני 800 שנה, כאשר כתב: "כל הכוכבים הנראים יש מהן כוכבים קטנים שהארץ גדולה מאחד מהן ויש מהן כוכבים גדולים שכל אחד מהן גדול מן הארץ כמה פעמים והארץ גדולה מן הירח כמו ארבעים פעמים והשמש גדולה מן הארץ כמו מאה ושבעים פעמים". במקום אחר גם תיאר הרמב"ם את המרחקים העצומים שבין הכוכבים.

טענה זו, שיש לכוכבים שכל, היתה מצויה אצל כל האסטרונומים והפילוסופים, שראו בטבע דבר חי ורוחני (ספרו של תלמי - "אלמגסטי", אשר נכתב בשנת 150 לספירה בערך). אז דבריו של הרמב"ם לא היו תמוהים, וראוי להעמיק בהם.

וכך כותב הרמב"ם על הכוכבים: "וכשם שמכירים את הקדוש ברוך הוא, כך מכירים את עצמן ומכירים את המלאכים שלמעלה מהן. ודעת הכוכבים והגלגלים, מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני האדם" - מתוארת כאן דעת רוחנית, או יותר נכון תודעה רוחנית, אך לא בחירה חופשית. גם אני שמעתי פעם תיאורים של העולם בתור אורגניזם ענק, במיוחד לאור הכרתנו את הגיאולוגיה והתהליכים השומרים על האיזון בעולם. מצד שני, הרמב"ם מזכיר כאן את המלאכים, ועל כן העניין המוזכר כאן הוא בהכרח רוחני ולא טבעי, ולכן אין לנסות לשפוט אותו בדרך מדעית. היהדות כידוע טוענת לקיומם של מלאכים בעלי תודעה בעולם, שלהם תפקידים בטבע (אפילו על צמיחה), כולם פועלים כמובן על פי כוחו העליון של הבורא ולא מדעת עצמם, כפי שכבר כתב הרמב"ם: "ואם יעלה על הדעת שהוא (הבורא) אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להימצאות". לפי זה היינו יכולים לומר שמלאכים כלשהם ממונים על הכוכבים, או שהם עצמם הכוכבים, ובכך ניתנה להם תודעה עליונה. אך דברי הרמב"ם עמוקים הרבה יותר מזה, כי למעשה הרמב"ם אינו מתייחס למלאכים בתור ישויות שמסתובבות בעולם כמו רוחות, אלא הוא מתאר אותם ככוחות המתווכים בין הבורא ליקום כולו, כך שהם למעשה ביטוי מודע של הבורא באמצעות כוחות הטבע, ולכן נקרא שדעתם גבוהה יותר מדעת אנוש, כי הביטוי שהבורא נותן בהם הוא גבוה יותר בפעולתן, אך נמוך יותר מהכוחות המטפיזיים הנקראים מלאכים. על המלאכים כותב הרמב"ם: "ומהו זה שהנביאים אומרים, שראו המלאך אש ובעל כנפיים? הכל במראה הנבואה ודרך חידה, לומר שאינו גוף ואינו כבד כגופות הכבדים, כמו שנאמר (דברים ד כד): "כי ה א-להיך אש אוכלה הוא", ואינו אש אלא משל, וכמו שנאמר (תהלים קד ד): "עושה מלאכיו רוחות".

אז מי שמדמיין את הרמב"ם, גדול הרציונלים, מתאר ירח עם פרצוף אדם שמחייך ומספר סיפורים, כנראה מעולם לא קרא אצל הרמב"ם. הרי אפילו המלאכים לפי הרמב"ם אינם ישויות חומריות כבני אדם, אלא הם ביטוי אלוקי בטבע, תודעה שנתן הבורא במעשיו ופעולותיו בעולם, והם שליחיו עושי רצונו. על כן מובן שגם אותם שכלים המתוארים בכוכבים הם לא כהבנתנו הפשוטה, שהרי הטיב הרמב"ם לתאר את המלאכים כתודעה היוצאת מכוחו של הבורא היחיד. למעשה גישה שכזו מוזכרת כבר על ידי דוד המלך בספר התהילים (קד, ד): "עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט". ולכן גם נאמר "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע" - אלו הם בעלי השכל שתיאר הרמב"ם, הם הביטוי והתודעה שנתן הבורא בעולמו, ועצם כוחם ללמד על הבורא הוא גם יסוד תיאורם כישויות רוחניות ביקום (כמלאכים).

"הרמב"ם הסביר את המושג "מלאכים" המוזכרים במקרא, שהכוונה לכוחות רוחניים, שכל מי שנשלח אליו המלאך, מדמיין אותו בכל מיני דמויות ("מורה נבוכים", ח"א, פרק מ"ט). גם חוקי טבע הם "מלאכי ה" הממלאים את שליחותו. כי הפירוש המילולי של מלאך הוא שליח . הרמב"ם חזר לדון באותו נושא גם בחלקו השני של ספרו ומסביר: "וכבר ידעת שעניין מלאך - שליח, וכל עושה מעשה מצווה הוא מלאך, עד שתנועות בעלי החיים , ואפילו שאינם מדברים, סיפר הכתוב עליהם שהם על ידי מלאך, כשאותה התנועה ההיא לכוונת האלוה, אשר שם בו כוח יניעהו התנועה ההיא... (כגון סגירת פי האריות אצל דניאל וחבריו, אתון בלעם, הערוב, הדֶבר במצרים) כולם ע"י מלאך. עד שהיסודות יקראו ג"כ מלאכים : עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט (תהלים ק"ד, ד). והנה יתבאר לך שמלאך יאמר (גם) על השליח מן האנשים: וישלח יעקב מלאכים..." (מורה נבוכים, ח"ב, פ"ו). בספרי "פענוח אגדות" בפרק "שיחות עם מלאכים" הסברתי את הנושא באריכות. לפעמים קראו לרבנן בשם "מלאכי השרת": "אמר אמימר: מאן מלאכי השרת? (שבן דהבאי הזכיר) רבנן" (נדרים כ,ב)."

בקיצור, האתאיסט התכוון לתאר את הרמב"ם כבעל אמונות טפלות וילדותיות, וראינו שהרמב"ם העמיק הרבה יותר ממה שיכל לשער.