השקעה לטווח ארוך

חושבני שכולנו מסכימים עם העובדה שאין אדם היודע בוודאות מה באמת ממתין לו מעבר לפינה ומה טומן יום המחר... עובדה זו נאמרה לפני שנים רבות על ידי שלמה המלך בספר קהלת: "כי לא ידע האדם את עיתו, כדגים הנאחזים במצודה". למרות הנחה זו, תרשו לי לשאול שאלה תיאורטית:  

נדמיין לעצמנו אדם שמקבל מסר חד משמעי מהשמיים, שנותרה לו יממה אחת בלבד לחיות כאן בעולם, ובעוד עשרים וארבע שעות הוא עובר לעולם שכולו טוב... מה לדעתכם עושה אותו אדם ביממה האחרונה של חייו?

שאלה זו אני נוהג להשמיע פעמים רבות בפני קבוצות דיון עמם אני משוחח, התשובות רבות ומגוונות וממש מרתק לשמוע את תשובתו של כל אחד ואחת.

מתברר, ששאלה קשה זו איננה תיאורטית בלבד, פעמים וזו מציאות כואבת. אשתף אתכם בסיפור מרתק:  אחד מגדולי הדור האחרון – הרב חיים פרידלנדר [1923 – 1986, מראשי תנועת המוסר של הדור האחרון, איש חינוך ומחשבה], חלה במחלה ממארת, השם ירחם. הוא עבר ניתוח בארצות הברית ושב לארץ לסדרת הקרנות, אבל המחלה הלכה והתפשטה עד שבאחד הימים פנה אליו הרופא והודיע לו שאין עוד טעם בהקרנות והן יופסקו...

"כמה זמן נותר לי לחיות, להערכתכם?" שאל הרב. "שבועיים שלשה" ענה הרופא...

מיד עם קבלת התשובה הקשה פנה הרב לרבו – הרב אליעזר מנחם שך, ושאל אותו, אדם שנותרו לו שבועיים לחיות, מה עליו לעשות? לחזור על תלמודו? להכין ספרים לדפוס? להעמיק קשרים עם בני משפחה?...

ענה לו הרב שך תשובה מדהימה: בשבועיים שנותרו לך תשקיע במידות שלך, באישיות שלך...

זה לא בכדי...

פרשתנו, פרשת בלק, מספרת את סיפורו של בלעם, על השנאה העמוקה שרחש לעם ישראל, וכיצד בקש לכלותם ולהשמידם.

התלמוד (גיטין נז') מספר, שלפני שאונקלוס התגייר הוא החליט לערוך "משאל נשמות" האם כדאי להתגייר ולהצטרף לשורות עם הנצח... מה עשה אונקלוס?  הוא העלה באוב שתי נשמות של נפטרים [דבר שאסור על פי התורה] וכך תקשר עמם. את מי הוא העלה? הנשמה הראשונה הייתה נשמתו של טיטוס –  דודו של אונקלוס. אותו טיטוס שנלחם בעם ישראל והחריב את בית המקדש השני...

פנה אונקלוס אל נשמת דודו ושאלה – "אתה כעת בעולם האמת, אמור לי, עם מי הצדק?"  "עם העם היהודי", ענה טיטוס. "מה אתה אומר, כדאי לי להתגייר?" שאל אונקלוס, "לא! עזוב! זה לא בשבילך, יש להם תרי"ג מצוות, לא תסתדר עם זה..."

הוריד אונקלוס נשמה נוספת – את נשמתו של בלעם, וגם אותו הוא שאל אותה שאלה – האם כדאי לו להתגייר? ובלעם ענה, שלמרות שעם ישראל הוא העם הצודק, בכל זאת  - "לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים"... אל תתגייר...

כשנתקלתי לראשונה ברעיון זה, שאלתי את עצמי – הכיצד? כיצד ניתן להבין שלמרות שהם נמצאים בעולם האמת הם עדיין ממשיכים לשדר שנאה לעם היהודי?

ידידי, מונחת כאן תגלית.  והיא: באותה מידה שאדם מעצב את אישיותו כאן בעולם – כך נשמתו נשארת בעולם האמת! אם אדם במהלך חייו לא תיקן את מידת הקנאה שבו – הוא יישאר קנאי לנצח... ואם אדם לא תיקן את מידת הכעס שבו, הוא יישאר כעסן לנצח, כן, גם לאחר מותו...

בלעם שנא את עם ישראל – בסופו של דבר הוא מת וכבר עברו למעלה מ 1000 שנים עד תקופתו של אונקלוס, ובכל זאת בלעם עדיין שונא את עם ישראל...

מדהים, כמה מחייב!

הדבר אמור הן לחיוב והן לשלילה. התלמוד מספר על אחד מגדולי התנאים – רבי יהושע בן לוי, לאחר פטירתו כשעלה לשמים פגש אותו רבי שמעון בר יוחאי ושאלו, האם גם בימיו הקשת לא נראתה בענן? [בספר בראשית כתוב שהקשת מהווה אות ברית שאלוקים לא יביא יותר מבול על הארץ, וכל פעם שיש קשת בענן הרי זה סימן שיש חרון אף בעולם. בתקופתו של רבי שמעון בר יוחאי הקשת לא נראתה בענן, עובדה זו מורה על גדולתו וקדושתו של רשב"י, שהצליח להסיר את חרון האף מהעולם.] ענה רבי יהושע בן לוי – כן, בתקופתי הייתה קשת... מסיים התלמוד וכותב – שאכן גם בתקופת רבי יהושע בן לוי הקשת לא נראתה בענן, אם כן, למה הוא לא אמר זאת לרשב"י? כותב התלמוד שרבי יהושע - עניו במהותו, לא יכול להתגאות...

כן, מי שעניו בחייו – נשאר כך גם לאחר מותו...

תפקיד האדם לעצב את אישיותו באופן הנכון ביותר – שהרי אישיות האדם בת אלמוות היא...  

כעת אנו מבינים את תשובת הרב.

נסיים באמרתו המפורסמת של הגר"א בספרו אבן שלמה – "עיקר עבודת האדם היא תמיד להתחזק בעבודת המידות, ואם לא – למה לו חיים?"...

ממש כך, "למה לו חיים"...