מצוות כיבוד הורים – לא מה שחשבתי

"זאבי, אני מבקשת בפעם השלישית, עזוב את הספר וגש לשולחן לאכול ארוחת ערב - לא יהיו קריאות נוספות". קולה של אמא היה חלש ועייף. בכל פעם יש לה ויכוחים עם זאבי שאינו ממהר לשמוע בקולה. "רגע אמא, אני חייב לסיים את הסיפור הזה. ובכלל אין לי חשק לאכול עכשיו". עונה זאבי ושוקע חזרה אל תוך העלילה.

בערב כשחזר אבא מתפילת ערבית, נכנסה איתו אמא למטבח, סגרה את הדלת, וישבו יחד לשוחח. "אינני יודעת עוד מה לעשות עם זאבי", אמרה אמא בשקט. "לא משנה מה אני מבקשת ממנו, הוא תמיד מסרב". אבא האזין ושמע הכל עד הסוף. לאחר מכן הבטיח לאמא כי ינסה לדבר עם זאבי.

למחרת, הופיע אבא בבית בשעת צהריים מוקדמת. הילדים התפלאו על כך. "בוא זאבי, אנחנו יוצאים לטיול קצר". זאבי קרן מאושר, הוא יוצא עם אבא לטיול, רק הוא, לבד!

כעבור נסיעה קצרה, החנה אבא את הרכב ונתן לזאבי יד. הם צעדו לתוך מבנה גדול, שהיה נראה דומה לבית מלון. זאבי התפלא. מה הם עושים כאן?

אבא הוביל אותו לתוך חדר גדול, בתוכו ישבו הרבה מאוד אנשים קשישים, רובם על כסאות גלגלים, חלקם כפופים וחלקם מטים ראש כלפי מטה. בצד שמאל בפינה, ישב איש אחד והאכיל במרק, קשיש על כיסא גלגלים. "מה אנחנו עושים כאן"? שאל זאבי בחשש. אבא התיישב על ספסל בפינת החדר וסימן לזאבי שיישב גם הוא.

"ר' טרפון היה תנא חשוב מאוד", פתח אבא את דבריו מבלי להסביר דבר. "לר' טרפון היתה אמא מאוד מבוגרת, חולה וחלשה. למרות שלר' טרפון היו עוזרים ותלמידים רבים, הוא לא הסכים לקבל מהם עזרה בכל מה שקשור לטיפול באמו. בעצמו היה דואג לכל דבר שנזקקה לו. כאשר רצתה לרדת ממיטתה או לעלות על מיטתה לישון, היה ר' טרפון נשכב על הרצפה ואמו היתה מניחה עליו את רגליה ועולה על המיטה. שבת אחת יצאו ר' טרפון ואמו לטיול בחצר, לפתע נקרעה לה נעל אחת. לא ניתן היה להמשיך לנעול את הנעל ואמו של ר' טרפון נשארה יחפה. מה עשה בנה? הניח שתי כפות ידיו תחת כף רגלה וכך הלכו עד שהגיעו חזרה לביתם. יכול היה ר' טרפון לשאת אותה על הגב, אך לא הסכים שמבטים של עוברים ושבים יביישו את אמו. כל כך הקפיד בכבודה.

"אמור לי זאבי", פנה אליו אבא בקול נעים. "את הקדוש ברוך הוא אתה מכבד"? זאבי הרהר רגע. "בוודאי. אני מתפלל, מברך, שומר שבת..." ענה.

"יפה", חייך אבא. "דע לך שה' מצווה אותנו לכבד הורים, בדיוק כמו שאנחנו מכבדים אותו. לפעמים נראה לנו שאמא הכינה ארוחת ערב כי זה התפקיד הטבעי שלה, לפעמים נראה לנו שלא יקרה שום דבר אם נגיד לאמא שאנחנו לא רוצים עכשיו ולא מתחשק לנו, מה כבר יקרה"?

אבא השתתק והביט בזאבי, שישב שם והסתכל על הקשישים שסביבו. "אתה רואה את הבן שמאכיל את אביו המבוגר? זה נראה לך כמו כיבוד הורים מהודר, אך למעשה, כיבוד הורים אמיתי ומהודר יכול להתרחש מדי יום אפילו בבית. על כל פעם שמתגברים על היצר הרע ולא מסרבים לאמא, או לא מכעיסים אותה, זכות המצווה מתעצמת".

אבא קם ממקומו והושיט יד לזאבי. "בוא חמוד, נחזור הביתה".

"אני חושב שיש לי כמה דברים ללמוד ולשפר", אמר זאבי לאבא, רגע לפני שנכנסו הביתה. אבא חייך, רכן לעברו של זאבי ונשק לראשו. הוא יודע שלא יהיה קל, אבל מהיום, זאבי ישתדל במצוות כיבוד הורים - הרבה יותר.