רגעים מיוחדים של אסיפת הורים

ביום שלישי חזרה בתי הקטנה ועל צווארה נישאת בגאון "שרשרת" צבעונית, גדולה ובלתי ניתנת לפספוס. זה דווקא רעיון גאוני, חשבתי לעצמי. הגננות רוצות לשלוח הודעה להורים, ומצאו דרך חביבה בצורה שרשרת על צוואר הילדה, כך הסיכוי גדול יותר שתגיע לידיים הנכונות. תוכן ההודעה כלל חרוזים לא רעים כלל, כשבסופם התברר שאסיפת האמהות תתקיים במוצאי שבת קודש פרשת נח, בשעה 20:30 (נא לדייק!).

כל שלב חדש בחיים גורם להתרגשות ואני הגעתי לגן של הקטנה בשעה היעודה. יש משהו מיוחד במראה של הגן הנקי והמסודר. פינת הבובות, יצירה, למידה, ספרייה. כל אלו גרמו לי להיזכר בשנים יפות. התבקשנו לשבת על כסא קטן סביב השולחן. אני כמעט בטוחה שאחוז גבוה, אם לא כל האמהות שקוראות את אלו השורות, יכולות להזדהות עם התיאור.

מוצאי שבת, אני יושבת על כסא קטן, סביבי אמהות, ואנחנו פשוט מכינות לבנות המתוקות שרשרת מחרוזים בצורת לבבות ועיגולים. נהנינו לגלות כישורים יצירתיים בגילאים מתקדמים. ההמשך די זהה. את עדיין על אותו כסא, אבל בצורה של ריכוז. הגננת מולנו, מספרת, מסבירה, מעירה, שואלת, עונה. לשם ההיכרות, התבקשנו להזדהות בשם הפרטי והמשפחה וכמובן אמא של מי אני. עד כאן זה קל. בנשימה הבאה היה עלינו לתאר, כל אם את בתה, בתכונה אחת שהכי מאפיינת אותה. לכי תגידי לאמא לתאר את הילדה שלה רק במשפט אחד... היה מרתק לשבת ולהביט בפניה של כל אם שהחלה לספר על בתה הקטנה. מידות ומעשים טובים זרמו שם בשפע. כישרונות, פרגונים מלאי רגש.

כשחשבתי לעצמי על ההרגשה שאחזה בי, עת חיפשתי את התכונה המשמעותית המאפיינת את בתי, על כל המחמאות הנוספות שיכולתי לספר לכל האוזניים הקשובות, על המבטים הזוהרים של שאר האמהות בספרן בשבח הקטנות המתוקות, פתאום התגעגעתי אליה. תהיתי לעצמי האם יש סיכוי שבכל הפעמים שבהם הן משתוללות, מתחצפות, נעלבות, מאיימות להוציא אותנו מדעתנו, נוכל לנסות לחשוב על הרגע המרגש בו ישבנו וסיפרנו לעולם על המעלות המיוחדות של ילדת הפלא שלנו?

הגעתי הביתה, ניגשתי למיטה של ילדתי הישנה. רכנתי מעליה ונשקתי ללחייה. נכון שלפעמים ממש כועסים, אולי מענישים וצועקים. אבל אף אחת לא שוכחת ולא מוותרת על הרגעים היפים, המרגשים והמרתקים של הילדים.