שפת סימנים שכזו: על תרבות הסלנג

רבות דובר - ומן הסתם עוד ידובר על הסלנג. סלנג הוא שימוש לא-תקני במילים, תוך המצאת מילים חדשות, או ייבוא מילים משפה אחרת. אני לא חושבת שצריך לפרט דוגמאות, רק שהנקודה אותה רציתי להאיר - שייכת לכלל האוכלוסייה, אולם מנקודת מבט של אמא לילדים, היא בולטת לי לעיתים וטופחת על פניי בכבדות.
לא אשכח את היום הזה, בשעת צהריים. הילדים היו אז יותר קטנים ושיחקו מאוד יפה. לשם שינוי - לא נראתה לעין כל מריבה מתקרבת. החלטתי לנצל את הזמן ולנקות את המטבח. כמה פשוט... בין הילדים התפתחה שיחה מרתקת, ושטיפת הכלים בה עסקתי, הייתה למענגת.
היו שם שאלות ותשובות, קביעת עובדות נחרצות, והמון תמימות ילדותית.  לפתע אמר הגדול בן השש: "אני חולה על המשחק הזה". החנקתי קריאת תדהמה שאיימה לפרוץ מפי. חושבת לעצמי בשבריר של שנייה, שאין מה להתפלא. הן הוא לא חי בהסגר, וילדים קולטים כל מה שהם שומעים. אבל זה לא הסתיים כאן. הקטנה בת שלוש וחצי, מיד שאלה בקול צוחק: "מה, אתה חולה?". והוא ענה לה: "לא, אני לא חולה, אני אסביר לך מה זה 'אני חולה על זה', זה שאני אוהב משהו מאוד מאוד חזק".

טוב, ממקום עומדי במטבח, התנחמתי בעובדה שהוא מבין שהביטוי מעיד על אהבה גדולה לדבר מסוים. אבל אחותו הייתה עקשנית: "זה לא יכול להיות. אם אתה חולה זה לא נקרא שאתה אוהב מאוד חזק. יש אוהב, ויש חולה". נכנעתי. הייתי חייבת לרוץ אליהם ולעזור להם לסדר קצת את הדברים שלא תתפתח מלחמת תרבות.
שנתיים ושלושה חודשים מבדילים ביניהם. הוא כבר מיטיב להפגין הבנה במילים סלנגיות מובהקות, ואילו היא בתמימותה הילדותית, איננה מוכנה לקבל את הדברים. חשבתי לעצמי בעצב, שאת העולם אי אפשר לשנות, ומן הסתם לא רחוק היום - בו תדע גם היא להשתמש במילים הזויות כאלה ואחרות.
אבל דבר אחד זה גרם לי לרצות מאוד לשנות. להחזיר לעצמי מילים מכובדות ויפות. כי אם לא אחזיר אותן לעצמי, כיצד אנחיל אותן לילדיי? ולאיזה עולם מילים אני רוצה שהם יגדלו? כולם יעדיפו לילדיהם עולם בריא מ"חולה...". אז נכון שאנחנו מסתובבים בלא מעט מקומות, וישנם ביטויים או מילים ומשפטים שנתפסים בתוכנו חזק. אבל אסור לוותר ואסור לשכוח את המילים היפות והפשוטות. את המילים האמיתיות.