הנתינה המחברת

לאחר שהתורה מתארת את סיפורו של קרח, המחלוקת שחלק על הכהונה והעונש שנענש על כך, מצווה התורה את בני ישראל על מתנות הכהונה.

מהן מתנות הכהונה?

כידוע, שבט לוי, הכהנים והלויים, לא קיבלו חלק ונחלה בארץ ישראל כמו שאר השבטים. מדוע?  משום שלשבט לוי יש ייעוד ייחודי – לשרת את בני ישראל בבית המקדש, ולהקדיש את חייהם לעבודה רוחנית, ללמד את התורה והמצוות לכל עם ישראל. הואיל ולא הייתה להם חלקת אדמה ואת כל זמנם הקדישו לעבודת השם, לא היה להם מהיכן להתפרנס. לפיכך מצווה אלוקים את בני ישראל, לתת חלק מהתבואה ומהבהמות שלהם "תרומה" לכהן וללוי, בתמורה לעבודתם בבית המקדש.

יש עשרים וארבעה סוגים של מתנות כהונה שבני ישראל צריכים להביא לכהנים. תרומה מתבואת הארץ, מפירות האילן, מבהמות טהורות, ועוד כהנה וכהנה.

אולם יש כאן רובד משמעותי נוסף. הנתינה לכהן איננה רק אמצעי לפרנס את הכהנים, אלא הרבה מעבר לכך. הנתינה הינה מטרה לכשעצמה. נבאר מדוע:

חכמים במדרש כותבים (בראשית רבה, ח), ש"והנה טוב מאוד" שנכתב ביום השישי, הכוונה על כל הבריאה באופן כללי, אבל ב"טוב מאוד", מרומז גם האדם באופן פרטני, משום שאותיות "מאד" הן גם אותיות "אדם", כך ש"טוב מאד" זה גם "אדם טוב".

מה עומק העניין?

האדם נברא מושלם בגופו. בגוף התינוק הקטנטן גלום כל הפוטנציאל לעתיד, והוא גדל אט אט. כל זה נכון ביחס לגוף, אולם ביחס לאישיות, היא איננה מובנית בו 'בילט-אין'. האישיות זקוקה לטיפוח מתמיד, ואם האדם לא יטפח אותה, הוא יישאר "עַיִר פרא". ממילא, מובן הדבר מדוע אי אפשר לומר עליו "טוב מאד", כל עוד לא בנה את עצמו. אדם מקבל את חומרי הגלם, אבל עליו לבנות את עצמו בעצמו. זו הכוונה "מאד זה אדם". חלק האישיות של האדם דומה לאוסף קוביות, שעליו לסדר במקום. רק אם יעמיד אותן כמו שצריך נוכל לומר עליו "טוב מאד – אדם טוב".

כיון שכך, כיון שהאדם אינו מושלם, ולא כל אחד מסוגל להקדיש את חייו לעבודה רוחנית הבונה את אישיותו בצורה הנכונה, אומר הבורא – שבט לוי יגדל ב'חממה' רוחנית מיוחדת, וכל השאר יתמכו בהם. בכך שהאדם תומך בהם ונותן להם תרומה, הוא נוטל חלק בעבודתם הרוחנית.

התלמוד (חולין דף צט) נותן דוגמא לעניין: עץ הגפן מורכב מזמורות, עלים, אשכולות וקנוקנות. ברור לכולם שעיקר הגפן הוא אשכולות הענבים, לעלים ולקנוקנות יש משמעות מסוימת בפני עצמם, אולם כשהעלים נמצאים יחד עם אשכול הענבים יש להם חשיבות רבה כמעט כמו הפרי עצמו, שהרי הפרי אינו יכול לשרוד ללא העלים והקנוקנות השומרים עליו.

גם כלל ישראל מורכב מ'צבעים' ו'גוונים' רבים של אנשים, הצבועים בשלל צבעי הקשת. יש "אשכולות הענבים" שהם הצדיקים, עושי החסד ותלמידי החכמים, ויש גם עמי ארצות והאנשים ה'פשוטים'. אותם אנשים 'פשוטים' מקבלים משמעות נוספת לקיומם כשהם 'עוטפים' את הצדיקים ומגנים עליהם, שומרים עליהם ותומכים בהם. כשהם תומכים בהם, הם מקבלים חשיבות ומעמד כמעט כמו תלמידי החכמים עצמם.

זהו הרעיון במתנות הכהונה. הכהן והלוי מקדישים את חייהם לחיי רוח ולעבודה רוחנית. כשהעם תומך בהם הוא נוטל חלק בעבודה שלהם, וכך, גם אם אדם לא הצליח לבנות את עולמו הרוחני באופן מושלם, בכך שהוא תומך בשבט לוי – משרתי השם – הוא נוטל חלק בעולמם.

הנתינה אינה רק תמיכה טכנית, היא גורמת לנותן להיות ממש 'מחובר' למקבל. כשמלווים סלע לעני, כשאדם תומך ומעניק למי שחסר לו, הוא יכול ליצור את הקשר האמיץ ביותר, משום שכשאדם נותן הוא מתחבר למקבל.

הבה ניתן אחד לשני, נחבר לבבות אחד לשני ונרבה את השלום.