מדוע לא להכות בסלע?

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה, אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם. וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם" (במדבר כ, ז- ח).

יש להבין מה נשתנה בנס הוצאת המים מן הסלע, שנצטוו משה ואהרן רק לדבר והנס ייעשה מאליו, ואילו בניסים הקודמים שנעשו עד כה נצטוו לעשות מעשה. ככתוב במכת דם: "קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם" (שמות ז, יט). ובמכת צפרדע נאמר: נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים". ובמכת כינים (שמות ח, יב): "נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ" (שמות ח, א).

ונראה לבאר על פי היסוד הגדול שכתב ה'אור החיים' הקדוש על הפסוק "וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ" (שמות יד, כז), ואמרו חז''ל (בראשית רבה ה, ה) "לתנאו הראשון". ובמדרש מובא שכאשר הים סירב בתחילה להיבקע, פנה משה לקב"ה, ורק כאשר הוליך ה' ימינו לימין משה, נבקע הים. ומאידך, בגמרא (חולין ז ע"א) מסופר שכאשר נהר גינאי סירב להיבקע לפני רבי פנחס בן יאיר, איים עליו רבי פנחס שייבש אותו ולא יעברו בו מים לעולם, ומיד נבקע. ומדוע משה רבנו לא נקט בשיטה זו, לאיים על ים סוף שייבש אותו?

ביאר ה'אור החיים' בלשונו הנפלאה: "אכן תנאי זה הוא בכלל התנאים שהתנה ה' על כל מעשה בראשית להיות כפופים לתורה ועמליה, ולעשות כל אשר יגזרו עליהם, וממשלתם עליהם כממשלת הבורא ברוך הוא. והנה ביציאת ישראל ממצרים עדיין לא קבלו התורה, ואין גזירתם על הנבראים גזירה. ולזה לא הסכים הים להיחלק להם, וטען למשה: אתה נבראת בששי, ואני בשלישי. זה רמז כי אינו בן תורה. שאם היה בן תורה, הנה הוא קודם לו. כי התורה קדמה לעולם כולו. ולזה נתחכם ה' והוליך ימינו לימין משה. פירוש, הראהו כי הוא בן תורה המתייחס לה ימין. דכתיב (דברים לג ב) מימינו אש דת למו. וכשראהו, תכף ומיד נקרע כתנאי הראשון. ולזה כל צדיק וצדיק שיעמוד אחר קבלת התורה יביא בידו שטר חוב אחד לכופו להיחלק לפניו. ותמצא שכשלא רצה להיחלק לרבי פנחס בן יאיר, ולמתלווה עמו, רצה לקונסו. ופחד הים ממנו". עד כאן דבריו.

ובזה יבואר אף כאן. שקודם מתן תורה לא היתה הבריאה כפופה למשה רבנו. והיה צריך לעשות מעשה במטה שבו חקוק השם המפורש, כדי להכפיף אליו את הבריאה לפעול על פי הוראתו. אבל לאחר מתן תורה אמר הקב"ה למשה: מעתה אינך צריך לפעול בכוח המטה, אלא בכוח התורה שבך, לאחר שאתה עצמך הפכת להיות חפצא של תורה.

ובזה יובן מה היה ניסיונו של משה רבנו, ובמה כשל עד שלא נכנס לארץ ישראל בשל כך. הקב"ה אמר לו "קַח אֶת הַמַּטֶּה וכו' וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו", לנסותו האם ידיעתו את גודל מעלת התורה שמשנה את האדם להיות כבוראו ומשליטה אותו על הטבע, תגבר על ענוותנותו הרבה שהביאה אותו לראות את עצמו ככלום ממש, וידבר אל הסלע מתוך בטחון שהסלע חייב להיבקע בפני מי שיש בו תורה, או שמא עדיין יחוש אילוץ להשתמש במטה כהרגלו במופתים הקודמים. ולכן אמר לו הקב"ה שייקח את המטה, אבל ידבר אל הסלע. כך יעמוד בפני הניסיון.

אבל משה רבנו בענוותנותו הרבה היה סבור שאיננו בר מעלה כל כך עד שבדיבורו יוכל לפעול מציאות. ובזה פירש את ציווי ה' לקחת את המטה – לרמוז לו שאם עדיין לא קנה את התורה כראוי עד שיהיה בכוחו לדבר עם הסלע, שיכה את הסלע במטה. ומיד פעל בדרך זו.

ועל פי זה יובנו הדברים הקשים שאמר הקב"ה למשה ולאהרן: "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", שלא נתתם ביטחונכם בי להראות לעיני כל ישראל שיש כוח בתורתי לרומם את האדם להיות קדוש כבוראו, ולשלוט בטבע על ידי דיבור בלבד ללא פעולה בידיו, כהקב"ה ממש. 

מתוך כך נפיק לעצמנו מוסר השכל אודות גודל מעלת מי שעוסק בתורה, נשקיע מזמננו בלימודה, ונשלח את ילדינו ללמוד תורה ולהיות מאורות גדולים בעם ישראל בע"ה. שבת שלום.