הגרעין והאילן

בטבעו של עולם, גרעין קטן מצמיח אילן גדול. אולם גרעין אינו יכול להצמיח אילן ללא אדמה, ושניהם יחד זקוקים למים, לחמצן ולאור השמש. כל הגורמים יחד, כוחם יפה להצמיח את האילן.

גם אצל בני אדם – ישנם אלו שיוצרים את ה"גרעין", ישנם אלו שטומנים אותו באדמה, וישנם אלו שמשקים אותו, כך שכולם שותפים ביצירה. כלפי מה הדברים אמורים?

לאורך כל שנות מסע בני ישראל במדבר, הם שתו מבאר מיוחדת, שליוותה אותם בכל מסעותיהם. הבאר לה זכו בני ישראל, הייתה בזכות מרים - אחות משה ואהרון.

אם כן, הבאר לה זכו בני ישראל במדבר, הייתה בזכות מרים ומכאן שמה "בארה של מרים".

הדברים טעונים הסבר, משום שבתלמוד (בבא מציעא, פו) וכן במדרש (בראשית רבה, מח) נאמר במפורש, שהבאר לה זכו בני ישראל, הייתה בזכות אברהם אבינו, שהתאמץ מעבר ליכולתו במצוות הכנסת אורחים, כשהיה חולה וחלש, וכפי שמפרטת התורה בפרשת וירא. על כל פעולה שאברהם עשה באותו זמן, אלוקים 'שילם' לבניו בתקופת שהותם במדבר. בשכר שאמר לאורחים/מלאכים "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם" – זכו בניו לבאר שליוותה אותם לכל מקום במסעותיהם במדבר. בשכר שאמר "וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם" – יזכו בני ישראל שהשם ירחץ אותם לעתיד לבוא מטומאתם (ישעיהו פרק ד). בשכר שאמר "וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ" כדי שיהיה להם צל, זכו בניו לענני כבוד שהצלו עליהם מפני השמש הקופחת במדבר. בזכות שאמר "וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם" – זכו למן, ובזכות "וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם" – זכו שהשם הלך לפניהם במדבר - "וה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן" (שמות יג, כא).

בזכות מי – אם כן – הייתה הבאר, בזכות אברהם או בזכות מרים?

התשובה כפי שפתחנו את המאמר. אברהם אבינו יצר את הגרעין, אולם הגרעין חייב תנאים סביבתיים שיוציאו את הפוטנציאל הגלום בו. מרים הייתה "האדמה" שאפשרה "לגרעין" לצמוח (מרחיב בעניין הרב חיים שמואלביץ – "שיחות מוסר" יח, ל"ג). 

הרעיון כתוב גם בשירת הבאר המוזכרת בפרשה (כא, יז-כ): "בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם" – נשים לב שהתורה מזכירה גם "חפירה" וגם "כריה". בבאר קיימת נביעה טבעית ממעמקי האדמה, אולם צריכים שני תנאים: א. לחפור את הבאר ולגלות את המים. ב. לאחר החפירה שגילתה את מקור המים, צריך לדלות אותם ממעמקי הבאר. גם בבארה של מרים התקיימו שני התנאים – "באר חפרוה שרים", מי שחפר את הבאר לראשונה היו ה"שרים". מיהם השרים? אברהם, יצחק ויעקב (תרגום יונתן בן עוזיאל). אולם גם אחרי חפירת האבות, צריכים שמישהו יכרה את המים מן הבאר ויעלה אותם לעם – וזה מה שעשתה מרים.

ה'כלי יקר' (כ, ג) מוסיף נקודה יפה. בכל התלונות של בני ישראל לא מצאנו את הלשון "מריבה", רק במה שקשור למים. בפרשה זו מוזכר חטא מי מריבה, שהיה על עסקי המים, וכן בספר שמות (יז, ז): "וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה". גם למריבה על המים יש "גרעין" קדום, קדום מאוד. היכן? ביום השני לבריאת העולם, בו הבדיל הבורא בין מים עליונים למים תחתונים, לא נכתב בו "וירא אלוקים כי טוב" כפי שנכתב בכל ימי הבריאה. מדוע? מפני שביום זה נבראה המחלוקת, נבראה ההבדלה. המים הופרדו והובדלו, כך שהמים בראשית יצירתם נוצרו עם הבדלה, דבר שבא לידי ביטוי בכך, שבעתיד הם יגרמו למריבות רבות.

כל אחד מאיתנו, גם מייצר גרעינים בעלי פוטנציאל וגם מסוגל לייצר תנאים שיצמיחו את הגרעין שיצרו אבותיו. אין אחד מאתנו שלא ייצר גרעין ואין אחד שאין לו את התנאים.

כולנו יכולים לחפור את הבאר ולדלות ממנה את המים, לרווית כולם.