יש חיים אחרי המוות
לא אשכח את אותם הדמעות שזלגו להם מבלי לעצור, לא אשכח את אותו כאב שהציף את הלב עד כדי הרגשת מחנק, לא אשכח את המבטים של האוהבים שמרחמים ולפעמים קצת בהגזמה. לא אשכח לעולם את הימים המרים שבהם איבדתי את היקרים לי מכל – אבא ואמא
- הדס יעקובי
- פורסם ט"ז חשון התשע"ד
לא אשכח את אותם הדמעות שזלגו להם מבלי לעצור,
לא אשכח את אותו כאב שהציף את הלב עד כדי הרגשת מחנק,
לא אשכח את המבטים של האוהבים שמרחמים ולפעמים קצת בהגזמה.
לא אשכח לעולם את הימים המרים שבהם איבדתי את היקרים לי מכל – אבא ואמא.
אין בתוכי שום מילה שיכולה להכיל ולתאר את הכאב הצורב שבחסרון.
הלכתי יד ביד עם יתמותי, כאילו שאינה רוצה להתנתק ממני, מזכירה לי בכל מקום ובכל מצב שאני לבד. חיפשתי את המלאכים הטובים שיבואו ויניחו רטיות על ליבי הפצוע והמדמם, רציתי שימלאו לי את החסר, ימלאו את החלל הגדול שנפער בתוכי, חלל ענק וכואב אך אין לו מנחם.
לחן חיי התנגן לו בשקט, מיתרי הכינור הצטרפו למנגינה העצובה, יצאתי לחפש את האושר.
עזבתי את הטוב וברחתי לעולם אחר, אך לא ידעתי ששם זה לא המקום הבטוח אשר בו אוכל להניח את ראשי ולתת לעצבות, למחשבות לצלול אל מעמקי הים. התמלאתי בכעס, על החיים ובעיקר על עצמי. ניסתי לחפש את הנחמה, חיי הפכו למלחמת הישרדות.
לפעמים היה נדמה לי שאני לבד בתוך העולם הגדול הזה, לפעמים לא הייתי מסוגלת לחשוב איך אוכל להינשא ואין מי שיובילני לחופה? איך אוכל לגדל את ילדיי כשאין סבא וסבתא שיתרגשו מכל חיוך וממעשי שובבות? לפעמים הרגשתי שחיי אינם חיים בלעדיהם, והלב המשיך לסעור, כמו תמיד.
אבל בתוכי נדלקה נקודת אור קטנה, משהו התחיל לבעור בתוך ליבי, הקשבתי בשקט להרגשה הזאת שמובילה אותי אל האושר והאהבה האינסופית.
מקשיבה לקול הפנימי שזועק לי: תתמודדי, את חזקה!. חזקה? גיחכתי לעצמי: איך אני חזקה אם אני מרוסקת ושבורה לרסיסים?. אך הקול ממשיך ולא מרפה. החלטתי להתמודד. הרמתי את ראשי לשמיים, משליכה אליו את כל הפחדים, את כל החלומות והרצונות, "השלך על ה יהבך".
הכוכבים פתאום נראים לי נוצצים מתמיד, הירח מאיר את החשיכה.
ופניי התחילו להראות מחייכות קצת.
אך- שוב נכנעתי לקול השני שבתוכי, לקול שאוהב לא להילחם. מי יעזור לי? מי ינחם אותי?. והקול הפנימי והאמיתי לא נשאר חייב: תקחי את הספר שבו את מרגישה איך כל מילה כאילו נכתבה עליך.
פתחתי את ספר התהילים ועיניי נחו על התשובה לשאלת חיי: "כי אתה ה עזרתני ונחמתני".
אתה ה הגדול והנורא, האוהב והמרחם, אצלך אמצא את הנחמה!
דמעות זלגו מעיניי, שטפו הן את כל הכאב והצער ובמקומם באו רגשות שלעולם לא הכרתי. אני חזקה, אני מסוגלת להתמודד, אני רוצה להתמודד.
וכשהתחלתי לרצות ולהתמודד הרגשתי שיש מישהו שמלווה אותי בכל הדרך, יש מישהו שנותן טפיחה על השכם, יש מישהו שמחזיק אותי שלא אפול, שלא אתרסק שוב, יש מישהו שמחייך ואומר מילה טובה. ה עובר איתי שלב אחרי שלב עד שאגיע לצמיחה האמיתית.
לעיתים המסר והעזרה עוברים דרך מחשבה, חלומות, והשגחות פרטיות.
לעיתים ה עוזר דרך אנשים טובים שפגשתי בחיים.
למדתי שהכל פרוש מול עיניי, רק צריך לפקוח אותם ולהביט ולהודות על משפחה שמחבקת, על בעל אוהב ואהוב שצועד לפניי ומסיר את כל אבני הנגף שבדרך, על עיינים קטנטנות ותמימות של התינוק ולראות את החיוך שלי נשקף דרכם ולהבין שחיי ממשיכים, החיים לא נעצרים איי שם מאחורה במוות הקשה. הם ממשיכים וימשיכו כמו שהם ואני רוצים, שאמשיך להילחם ולא להישבר.הסתכל למציאות בעיניים ולהגיד לה שהיא אומנם קשה, החיסרון עדיין זועק מכל פינה, ועדיין איש לא יוכל למלא אותה, אבל אני ממשיכה קדימה, אני לא נשברת.
אני משתדלת להמשיך את מה שההורים רצו, שאמשיך בחיוך ובגאווה את השושלת.
החיים ממשיכים ואני איתם.
למדתי להקשיב לצלילים שמנגנים בחדווה, להביט אל הפרחים שמחייכים באהבה, להנות מהשמש שזורחת ומאירה כל פינה חשוכה.
ולמדתי להקשיב לקול הפנימי שאומר: יש חיים אחרי המוות.
לע"נ חנניה בן אברהם ורחל בת משה.
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>