סמארטפונים ואינטרנט
הפייסבוק הוא בסך הכל כלי?
עלינו לשקול רווח מול הפסד. מה יכול לעמוד מול זילות הקשרים, פיזור הדעת, נרקסיזם, העדר גבולות, תחרותיות, מציצנות וחומרנות? יעקב רביבו בהרהורים על רשת הפייסבוק שרבים מתנהלים בתוכה (או שמנהלת אותנו, תלוי איך רואים את זה)
- יעקב גולדן
- פורסם ט"ז חשון התשע"ד |עודכן
כשאני מסתכל היום על דורנו הצעיר אני מתמלא חמלה. דור המשווע לגבולות ושבוי בבור שאין לו תחתית. כשאני מסתכל היום על מה שמכונה שלא בצדק "רשת חברתית", אני אומר בבטחה שזו אחת התופעות ההרסניות ביותר לזוגיות, למשפחה, לחינוך ולחברה כולה.
וידעתי גם ידעתי כי רבים ייסוגו לאחור מהגדרות שכאלו. התגובה הרווחת לדבריי אלו היא הטענה: "הפייסבוק הוא בסך הכל כלי; אפשר להשתמש בו לטוב ולרע, והרשות נתונה". אכן, הפייסבוק הוא כלי, אך על כל תופעה יש להביט מכמה היבטים. מצד אחד יש לבחון את השפעת התופעה על טבע האדם, דהיינו כיצד החברה מגיבה לאותה תופעה. מצד שני יש לשקול את היתרונות של אותה תופעה אל מול חסרונותיה, ולראות אם יש בחסרונותיה סכנות, גם אם הסכנות אינן סכנות פיזיות.
לשם המחשה אציין שתי דוגמאות: בארצות הברית מותר לפי החוק לשאת נשק אף לאזרח מן השורה. הסברה להתיר לאזרחים לשאת נשק אומרת, כאמור לעיל, כי הנשק הוא בסך הכל כלי, ואפשר להשתמש בו גם להגנה עצמית. אפשר גם להוסיף כי באפשרותם של רוצחים לבצע את זממם גם על ידי סכינים, והם עושים זאת למרבה הצער. וכן בהולנד מותר לפי החוק להשתמש בסמים קלים. הסברה להתיר שימוש בסמים קלים אומרת כי באופן כללי החששות בעניין סמים קלים קיימות גם לעניין אלכוהול, ומשום שאלכוהול מותר אין סיבה לאסור סמים קלים.
אך מנגד עומדת הטענה כי הנשק והסמים מסכנים את החברה. הנשק מקל את עבודת המרצחים, מקל על הרוצים לאבד עצמם לדעת ומסכן את כל מי שלא אחראי ומוסמך לשאת אותו. וכן לעניין סמים, עצם הנגישות של הסמים תסכן את החברה בכלל כגון בכבישים, ואת האדם בפרט כגון פגיעה בתפקודו ובזיכרונו.
לא באתי להגיד שיש לאסור בחוק שימוש ברשת חברתית, ואף לא באתי לומר שכל מי שמשתמש בה מסכן את עצמו או את חברו; מה שאני מנסה לומר הוא שיש לשקול רווח מול הפסד ולחשב שכר מצווה כנגד הפסדה, משום שהתופעה כפי שהיא נראית היום, ולעניות דעתי היא תיראה כך גם מחר – רחוקה מאוד מלהיות חיובית.
להלן כמה נקודות שכדאי לשקול:
זילות הקשר: אם פעם היינו צריכים לשבת על כוס קפה או לאכול משהו ביחד, היום אפשר להסתפק בהודעה יפה ואולי גם להוסיף תמונה. אם פעם בקושי מצאנו זמן לשבת לאכול יחד עם המשפחה, לבנות את הקשר הזוגי ולהשקיע בקשר עם הילדים, היום אפשר לחלק את אותו זמן לחברים וירטואליים למאות ולאלפים. לא פלא שמחקרים מראים כי מעולם לא היינו בודדים יותר (מגזין אטלנטיק). אם פעם חשבנו שחברות אמתית פירושה מוכנות להיחלץ לעזרה ולתת בלא רצון לקבל, היום כבר מספיק לתת "לייק" ואתה בפנים. תעשו ניסוי ותשאלו את חבריכם לפייסבוק אם הם מוכנים לתת לכם הלוואה; כמה מהם באמת תעזו לשאול? לא הייתי במקום שאני היום, לולי השיחות נפש הארוכות ביני לחבריי, באין "הפרעות טכנולוגיות". למדתי מה זה להכיר באמת, מה זה לתת, מה זה לוותר, ומיום שהתחתנתי – אני משתדל ליישם את אותם ערכים גם בבית. זכרו את דברי התנא: "וקנה לך חבר".
פיזור הדעת: ההתמקדות היא מסד ההצלחה. התמקדות באנשים, בסביבה ובעבודה. אי אפשר להיות איש משפחה בלי להתמקד בבית, איש עבודה בלי להתמקד בעבודה או איש חברה בלי להתמקד בחברה. וכן אי אפשר להיות תלמיד מצטיין בבית ספר בלי להתמקד בלימודים. גם לפני שהפייסבוק יצא לאוויר העולם היה קשה לשלב. והנה מחקרים מראים כי הבילוי הרב בפייסבוק משפיע לרעה על תפקוד המח. וכדברי החכם: "מעולם לא ניצחני אלא בעל אומנות אחת".
נרקיסיזם: נרקיסוס הוא נער במיתולוגיה היוונית שהתאהב בבואת פניו שהשתקפה במי הנחל עד שגווע מרוב געגועים; ומכאן המושג נרקיסיזם. לפני עידן הפייסבוק, לו היינו רואים אדם המציג לכולם תמונות, פעם אחר פעם, ומתאר את כל חוויותיו לפרטי פרטים, היינו חושבים אותו לנרקיסיסט. ומה השתנה היום? פשוט מאוד: כולם נהיו נרקיסיסטים ("מעולם לא היינו נרקיסיסטים יותר", אטלנטיק).
תחרותיות מציצנות וחומרנות: כיצד גילה לראשונה המיליארדר הצעיר מארק צוקרברג את הפוטנציאל הכלכלי האדיר שבפייסבוק? סיפור ההצלחה של צוקרברג יכול ללמד אותנו דבר או שניים עלינו כבני אדם. צוקרברג הסטודנט הצליח לחדור למחשבי האוניברסיטה שבה למד; הוא הקים אתר, העמיד תמונות של סטודנטים זה מול זה, ונתן לגולשים להצביע עבור היפה יותר, כשהם מתבקשים לענות על השאלה: "יפה או לא יפה". כשראה הסטודנט הצעיר שהרייטינג בנסיקה והאתר מוצף גולשים, הוא הבין שזו רק ההתחלה. בשלב הבא הוא פיתח את האתר, הרחיב את פעילות האתר עבור אוניברסיטאות נוספות ולבסוף לעולם כולו; וכך נולד העגל הזה. מניעים חברתיים? לא ולא. בכל פעם שיסבירו לכם על החשיבות של שמירה על קשר ברשת חברתית, פשוט תשאלו: ומה הבעיה עם דואר אלקטרוני? מה השתנה כל כך מאז התמונה האחרונה?
העדר גבולות: אין ספק שאם אישה תראה את בעלה גולש באתר היכרויות, ואפילו לזמן מועט, הקשר ביניהם עלול לעבור טלטלה קשה. אבל משום מה כאשר בעלה גולש שעות ארוכות באתר ההיכרויות הגדול בעולם – פייסבוק – הכל בסדר. ונכון, כוונותיו אינן שליליות, אך בבדיקה שערכה לשכת עורכי דין נמצא כי אחד מכל חמישה זוגות שמתגרשים – מצביע על הרשת החברתית כגורם. כאן בדרך כלל נשמע את תשובת המעשנים: "לי זה לא יקרה". וכן אין ספק שכל אימא משננת עם בנה את המשפט: "לא מדברים עם זרים". אך משום מה כאשר הילד נכנס למערכת מספר אחד בעולם להפגשה בין זרים – פייסבוק – הכל בסדר. ועוד לא דיברנו על הטרדות, פדופילים, העלבות ושאר "מנעמי" הפייסבוק.
והדברים יפים גם למי שאינו מגדיר עצמו דתי. למען הזוגיות, למען המשפחה, למען החינוך ולמען החברה.