מפריחים את השממה הרוחנית בפלורידה

פעמים רבות, לוקחים גלי החיים את האדם למקומות רחוקים ונידחים, כאלה שאיש לא באמת מבין מה יש לחפש בהם, ושאיש לא באמת היה רוצה לבלות שם את שארית חייו – רחוק מן הסביבה הטבעית והמוכרת שלו ופעמים רבות אף חשוף לסכנה רוחנית של ממש.

גם גיא אוחיון, 28, בעל תשובה מראשון לציון ובוגר ישיבתו של הרב זמיר כהן שליט"א בביתר עלית, לא שיער בדעתו שיום אחד הגל הזה יתפוס גם אותו ויסחף אותו הרחק, ביחד עם אשתו דנה, 26, ובתם בת השנה, שרהל'ה, להיות רבה של קהילה יהודית קטנה בפנמה סיטי ביץ', בפלורידה שבארצות הברית. ניצני ההכרות של גיא עם עולם היהדות החלו שנתיים לאחר סיום שירותו הצבאי, בגיל 23 לערך, כאשר נחשף להרצאות רבות על היהדות באינטרנט, והחל בעקבותיהן לשנות אט אט את אורח חייו החילוני ולסלול את דרכו בתשובה.

"הזינוק הרציני שלי ברוחניות", מספר גיא, "התרחש כאשר גיליתי את הרצאותיו המרתקות של הרב זמיר כהן אשר בזכותן החלטתי להיכנס לישיבתו של הרב בביתר עלית, כתלמיד ישיבה מן המניין. בישיבה למדתי במשך שנתיים. מיד לאחר מכן, פגשתי בשידוך את אשתי דנה, שחזרה אף היא בתשובה ולמדה במדרשייה לבעלות תשובה, והתחתנו. לאחר החתונה, בעצתו ובהנחייתו של הרב זמיר כהן שליט"א, התחלתי ללמוד, במשך שנה וחצי בכולל ההלכה 'מאמר מרדכי' בירושלים, בראשותו של הרב הגאון שמעון דרור שליט"א".

איך הגעת לתפקידך כרב קהילה בחוץ לארץ?

"באופן כללי, תמיד אהבתי את הפעילות שקשורה בקירוב לבבות וחיזוק אנשים אחרים. גם בזמן שהייתי תלמיד ישיבה, השתדלתי להיצמד לבחורים החדשים ולעזור ככל יכולתי. בזמן שלמדתי בכולל ההלכה בירושלים, עבדתי במקביל עם ארגון 'לב לאחים', ובמסגרת הפעילות שם נשלחנו, מספר אברכים ואנוכי בתוכם, לכותל המערבי. תפקידנו היה לפנות באקראי אל יהודים בעלי חזות שאינה דתית ולנסות לגרום להם להשתתף בשיעורי תורה המתקיימים בכל רחבי הארץ. פעילות זו נמשכה חצי שנה עד שיום אחד פגשתי 'במקרה' את הרב זמיר כהן, בכנס רווקות שנערך בכותל, והרב פתאום שאל אותי אם אני רוצה לטוס לארצות הברית לשמש כרב קהילה. בהתחלה הייתי המום. שאלתי את הרב מדוע הוא חושב שדווקא אני ראוי לתפקיד ותשובתו של הרב הייתה: 'תשאל את ה'.

"חזרתי הביתה והתייעצתי עם אשתי. הייתי בטוח, שכבת יחידה להוריה, היא לא תסכים לעזוב אותם והם לא יסכימו להיפרד ממנה, אך מהר מאוד התבדיתי. מסתבר שהתחתנתי עם אישה צדיקה שעושה את מה שצריך לעשות למען האחרים, שמבינה את התפקיד הגדול שניתן לה כאשת אברך שתורתו אומנותו ושהיא בבחינת 'באשר תלך – אלך'. זו הייתה החלטה לא פשוטה בעבורי - מצד אחד רציתי להישאר בארץ כיוון שהיה לי טוב כאן והיה לי קשה לראות עצמי עוזב הכל מאחוריי, עם אישה וילדה בת חצי שנה, אולם מאידך הרב זמיר הלא נתן את ברכתו. רק כאשר קיבלנו במקביל את תמיכת משפחותינו, הבנתי שיד ההשגחה מכוונת את העשייה הזו ושזה רצון השם ממני, והתחלתי להכין עצמי נפשית לטיסה. ואמנם ההחלטה התקבלה יחסית מהר אך נאלצנו לחכות בסביבות שנה עד שכל הפרוצדורה של הוצאת הוויזה, מציאת הדירה ושאר ההכנות, הסתיימה".

אז מה כולל התפקיד רב קהילה? מה אתם עושים במסגרת הפעילות שלכם למען הקהילה בפלורידה?

"ראשית חשוב לי לציין, שלמרות החששות הרבות שליוו אותי ואת אשתי לקראת הנסיעה, ברוך ה' התקבלנו בחום ואהבה על ידי אנשי הקהילה, אפילו הפחות דתיים שבהם. כשהגענו הנה גילינו להפתעתנו שבית כנסת אמנם ישנו אך בפועל הוא כמעט ואינו מאויש. מעט האנשים שפקדו אותו לא התקרב למניין. היה לנו ספק האם מותר להתפלל שם או לא, אז התייעצנו עם הרב זמיר ולתדהמתנו תגובתו הייתה שעדיף שלא להתפלל במניין אפילו במשך שנה שלימה, כדי שלפחות אישה אחת, פעם אחת בחייה, תזכה לטבול במקווה טהרה. אז הבנו את גודל התפקיד שניתן לנו ואת חשיבותו, והתחלנו לפעול במרץ כדי להפריח את השממה הרוחנית ולחזק את הקהילה ככל שניתן. חשוב לי מאוד להזכיר את גבאי בית הכנסת, מר דני שדה, שעושה עבודת קודש ותורם מזמנו המון למען חיזוק הקהילה.אני עצמי מעביר שיעורים יומיומיים בנושאים שונים לגברים ולנשים, לצד שיעורים פרטיים בעברית ויהדות לילדים, דבר שמאוד נצרך כאן לילדים, שברובם דוברים אנגלית בלבד. בנוסף, בחודש הראשון להגעתנו, התוודענו לאדם היקר שתרם את המקום שבו יהיה המקווה החדש שלנו ומשמש מאז שותף אקטיבי לכל תהליכי הבנייה, מר סאני אסרף. כבר מהחודש הראשון להגעתנו, מצאנו מקום לבניית המקווה, ואמנם התחלנו בבנייה וסיימנו את שלב האינסטלציה, אך לצערנו בשלב הזה הבנייה נתקעה".

היו קונפליקטים מיוחדים שנקרו בדרככם?

"מאחר שאני מרגיש אחריות על כל אדם שמגיע אליי, הקושי הגדול ביותר שלי הוא לספוג אכזבה מהשקעה של כמה חודשים שהשקענו בבחור חילוני, רחוק מתורה ומצוות, שלצערנו למרות שגילה כבר את האמת והחל לעשות את צעדיו הראשונים בתשובה,לא החזיק מעמד כנגד פיתויי החברה וחזר לסורו. זו הרגשה מאוד קשה להשקיע באילן - לנטוע את הנטע, להשקות את האדמה, להתפלל לגשמים, לעשות ייחורים, לצפות לפירות - ולבסוף לראות כיצד הנטע נעקר משורשיו. קשיים נוספים שאנו חווים כאן הם הריחוק מהמשפחה ומהסביבה המוכרת והאהובה וכן הריחוק מסביבה של תורה וקדושה. לחיות בין הגויים זה לא דבר של מה בכך והדרגה הרוחנית שנדמה לך שהשגת, עומדת במבחן המציאות בכל יום. חשוב להטעין את המצברים בעצמנו, כדי שנהיה מסוגלים לתת ולחזק, אך לא תמיד זה דבר שקל לעשות, על אחת כמה וכמה כשמסביבך סביבה שאינה שומרת תורה ומצוות".