החיים ללא טלוויזיה טובים יותר

לפני כמה שבועות נשארתי לבד בבית ההורים של אשתי. המשפחה יצאה לקניות עם הילדים, ואחרי נסיעה ארוכה למדי רציתי לנוח ולקרוא קצת ספרי יהדות. אבל הטלוויזיה שעמדה באמצע הסלון סקרנה אותי במיוחד. הלא לי עצמי אין טלוויזיה כבר תקופה ארוכה. אז נצפה טיפה בחדשות, אולי הפסדתי משהו. הדלקתי אותה, מתוך מחשבה שתוך חמש דקות אתעדכן בקצת חדשות ואחזור לספרים, אבל בסופו של דבר נשאבתי פנימה ובזבזתי זמן יקר על דברים שהייתי יכול להסתדר בלעדיהם היטב.

האמת היא שהניתוק מהטלוויזיה התחיל די במקרה. אי שם לפני שנתיים רצינו לעבור מ-yes ל-HOT, ומשום מה yes ניתקו אותנו עוד לפני המעבר הפיזי. בינתיים HOT העלו פתאום תעריפים, והחלטנו להקפיא את המעבר אליהם. הם לא טרחו לחזור אליי. בשפת הקודש קוראים לזה השגחה פרטית.

כך חיינו במשך שבועיים ללא טלוויזיה - הישג שבעבר לא היינו חולמים עליו בכלל. באחד הערבים, במהלך שיחת סלון טיפוסית בערב, אמרתי לאשתי "תגידי, מפריע לך שאין לנו טלוויזיה? מבחינתי זה אפילו עדיף". "גם לי זה לא חסר", ענתה. ואז העזתי להוציא מפי את המשפט שעד לפני כמה שנים היה נתפס בביתנו כסוג של שיגעון: "אולי לא נחזיר את הכבלים?". "מבחינתי, אין בעיה", אמרה. "נוסיף את ה-250 ש"ח לקופת החיסכון של הילדים. בינתיים נשאיר את המכשיר, והילדים יצפו רק ב-DVD, בלי שום ערוץ". "סגור", חייכתי וחשבתי לעצמי מה היה אומר על זה דודו מודל 95, שמבחינתו לוח השידורים של ערוץ 2 היה סוג של טקסט קאנוני מכונן.

הדיסוננס בין התחושה שלנו לאחר הניתוק לבין תגובות הסביבה היה משעשע. מסביבנו אנשים תהו "אבל עכשיו איך תהיו מעודכנים?", ואנחנו הבנו שהכי חשוב להתעדכן במצב בבית, בזוגיות ובהורות מאשר במצב המנצחים ב"הישרדות". אנשים תהו "אז איך תעבירו את הזמן בכיף?", ואנחנו חשבנו לעצמנו, מה יותר כיף מלשוחח עם הילדים בערב, במיטות שלהם, או סתם לשחק איתם במשחקי קופסה? אנשים אמרו שאנחנו מתנתקים מהעולם. ואנחנו חשבנו לתומנו שהעולם הוא אנחנו, הילדים, המשפחה, העבודה, החברים, הסביבה - בטח לא סלבס רוקדים, נמרים באפריקה, או אנשים שתקועים בווילה מרושתת במצלמות. שאני אבין, אלה החיים האמיתיים? זה העולם האמיתי? מה לי ולהם?

מה שמעניין הוא שדווקא עכשיו, כשאני "נקי" לגמרי, החסרונות של הטלוויזיה קופצים לי לעין הרבה יותר מבעבר: האלימות והמיניות המתפרצת שמחלחלת כמובן גם לילדים (ואחר כך כולם מתפלאים למה הדור הצעיר כזה אלים, בוטה ולא צנוע), תוכניות הילדים החצופות והלא חינוכיות, הפרסומות המעליבות ושוטפות המוח, הריאליטי הממכר שמבזבז לנו את הזמן ללא כל תועלת אמיתית וכן הלאה. לפני שלוש-ארבע שנים, אם הייתם אומרים לי את כל זה, הייתי אומר "בסדר, אבל המצב לא כזה גרוע", בגלל שגמל לא תמיד רואה את הדבשת שלו. אבל כשעושים זום אאוט ומתנתקים - אפילו לשבוע - מבינים עד כמה החיים האמיתיים, אלה שמחוץ למסך, הרבה יותר יפים ושפויים.