מה רבו מעשיך ה': נא להכיר – קן צרעות

אֶת פְּנֵי הַנִּכְנָסִים אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה מֵהַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי, קִבֵּל יַעַר לֹא גָּדוֹל. הָעֵצִים הָיוּ צְפוּפִים. הֵם הִזְדַּקְּרוּ אֶל עַל גְּבוֹהִים וַחֲסוֹנִים, מוֹתִירִים חֶלְקָה חֲשׂוּפָה לְכָל אֶחָד. הַצֵּל שֶׁהִטִּילוּ כֻּלָּם בַּמָּקוֹם הֵבִיא אֶל הַיַּעַר כָּל מִי שֶׁרָצָה לְהַרְגִּיעַ אֶת עַצְמוֹ מֵהַחֹם הַכָּבֵד שֶׁל הַקַּיִץ, וְחִפֵּשׂ לָנוּחַ מְעַט בֵּינוֹת הָעֵצִים. גַּם אִם חָדְרוּ קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַחַמּוֹת דֶּרֶךְ הַצַּמְרוֹת הָרְחָבוֹת, וְלִטְּפוּ אֶת הָאֲדָמָה הַיְּבֵשָׁה, לֹא הָיָה בָּהֶן חֹם מֵעִיק, וְהָאֲווִיר בְּכָל הַמָּקוֹם הָיָה נָעִים.

בִּימֵי הַחֻפְשָׁה מֵהַלִּמּוּדִים הָיָה הַיַּעַר הַקָּטָן מִתְמַלֵּא בִּקְרִיאוֹת שְׂמֵחוֹת, כְּשֶׁהַמָּקוֹם הִתְמַלֵּא בִּילָדִים צוֹהֲלִים. וּבַבְּקָרִים בָּהֶם לָמְדוּ כֻּלָּם, הָיָה הַיַּעַר דּוֹמֵם, מַמְתִּין לְבוֹאָם שֶׁל הַמְּשַׂחֲקִים. בִּשְׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם, הֵם הָיוּ מַגִּיעִים, וְתוֹךְ כַּמָּה רְגָעִים שׁוֹקְעִים בְּמִשְׂחָקִים. אֶפְשָׁר הָיָה לְשַׂחֵק בְּמַחֲבוֹאִים בֵּינוֹת הַשִּׂיחִים הָרְחָבִים, מִי שֶׁהָיָה מִסְתַּתֵּר שָׁם וְהִצְלִיחַ לֹא לָזוּז, הִקְשָׁה עַל הַמְחַפֵּשׂ.

הַיְלָדִים עָרְכוּ בֵּינֵיהֶם תַּחֲרוּיוֹת רִיצָה בְּמַסְלוּלִים מְאֻלְתָּרִים. הֵם חִפְּשׂוּ אֶת הַשְּׁבִילִים הֲכִי חֲלָקִים עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר. אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְצַפּוֹת שֶׁאַדְמַת הַיַּעַר הַמְּלֵאָה בְּחוֹלוֹת יְבֵשִׁים עִם חֶלְקִיקֵי אֲבָנִים, וּשְׁאָר לִכְלוּכִים שֶׁנָּשְׁרוּ מֵהָעֵצִים, תִּתְנַקֶּה מֵעַצְמָהּ. לָכֵן הָיָה קָשֶׁה לָרוּץ עַל הָאֲדָמָה בְּלִי לְהִתָּקֵל בְּמַה שֶׁהָיָה עָלֶיהָ, אֲבָל הַיְלָדִים הִצְלִיחוּ לְהִסְתַּדֵּר אֵיכְשֶׁהוּ. הֵם אָהֲבוּ לְשַׂחֵק בַּיַּעַר. גַּם כַּדּוּרִים הוּבְאוּ לְשָׁם וְאוֹפַנַּיִם. הַיְלָדִים שֶׁגָּרוּ בַּבָּתִּים הַקְּרוֹבִים אֶל הַיַּעַר, אֲפִלּוּ הֵבִיאוּ לִפְעָמִים כִּסְאוֹת קְטַנִּים כְּדֵי לְשַׂחֵק בְּמִשְׂחָקִים בְּצוּרָה נוֹחָה יוֹתֵר.

לֹא רַק יְלָדִים מְשַׂחֲקִים הָיוּ בַּיַּעַר הַקָּטָן. הָיוּ גַּם בַּעֲלֵי חַיִּים קְטַנִּים, שֶׁהַיַּעַר הָיָה הַסְּבִיבָה הַטִּבְעִית שֶׁלָּהֶם. חִיפּוּשִׁיּוֹת בִּגְוָונִים שׁוֹנִים, פַּרְפָּרִים, צִיפּוֹרִים, חֲרָקִים מְעוֹפְפִים, נְמָלִים וְזוֹחֲלִים קְטַנִּים. קֵן שֶׁל נְמָלִים יָכוֹל הָיָה לִמְשֹׁךְ אֵלָיו סַקְרָנִים קְטַנִּים. לֹא אַחַת נִרְאֲתָה קְבוּצָה קְטַנָּה שֶׁל יְלָדִים כְּפוּפִים, נוֹעָצִים מַבָּטִים בְּחוֹר זָעִיר שֶׁיָּצְרוּ הַנְּמָלִים בָּאֲדָמָה. גַּבְשׁוּשִׁית קְטַנָּה שֶׁל חוֹל הִתְגַּבְּשָׁה מִסָּבִיב, וְהַנְּמָלִים הַחֲרוּצוֹת לֹא הִפְסִיקוּ לַעֲבֹד בְּמֶרֶץ, לֹא יוֹדְעוֹת שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁעוֹקֵב אַחֲרֵיהֶן. הֵן צָעֲדוּ בְּשׁוּרָה זוֹ אַחֲרֵי זוֹ, מְנִיעוֹת אֶת מֵחוּשֵׁיהֶן לְלֹא הֶרֶף. לְעִתִּים נָשְׂאוּ גַּרְגְּרִים קְטַנִּים שֶׁהֵבִיאוּ מִמָּקוֹם כָּלְשֶׁהוּ.

אִם נִשְׁמְעוּ צִיּוּצִים מֻגְבָּרִים מִכִּוּוּן מְרוֹמֵי הָעֵצִים, הֵבִינוּ הַיְלָדִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם קֵן שֶׁל צִיפּוֹרִים. מָה שֶׁהָיָה נָכוֹן בִּפְעָמִים רַבּוֹת.

מְעַנְיֵן. כְּשֶׁהַיְּלָדִים הִתְחַבְּאוּ בְּמִשְׂחָק הַמַחֲבוֹאִים, הֵם הָיוּ מְגַלִּים חֲרָקִים וְזוֹחֲלִים עַל הַשִּׂיחִים, שָׁם הִתְחַבְּאוּ. מִינֵי חִיפּוּשִׁיּוֹת שֶׁנִּצְמְדוּ לֶעָלִים, וְזוֹחֲלִים שֶׁהִסְווּ אֶת עַצְמָם, כְּשֶׁהִלְּכוּ עַל עֲנָפָיו הַדַּקִּים שֶׁל הַשִּׂיחַ.

בְּאֶחָד הַיָּמִים גִּלּוּ הַיְלָדִים שֶׁהִגִּיעוּ לְשַׂחֵק בַּיַּעַר כְּהֶרְגֵּלָם, מַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵן שֶׁאַף פַּעַם לֹא רָאוּ. הֵם שִׂחֲקוּ בְּכַדּוּר וְהִתְמַסְּרוּ בֵּינֵיהֶם, כְּשֶׁאֶחָד מְנַסֶּה לַחְטֹף אֶת הַכַּדּוּר בִּזְמַן מְעוּפוֹ אֶל הַיָדַיִם שֶׁנִּסּוּ לִקְלֹט אוֹתוֹ. נְחֶמְיָה הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁגִּלָּה אֶת הַדָּבָר. הוּא זֶה שֶׁעָמַד בְּאֶמְצַע הַמַּעְגָּל, וְנִסָּה לַחְטֹף אֶת הַכַּדּוּר. חָנַן זָרַק אֶת הַכַּדּוּר אֶל יַעֲקֹב, וְהוּא הֶעֱבִיר אוֹתוֹ אֶל אֵיתָן. הַמְּסִירָה הָיְתָה גְּבוֹהָה. נְחֶמְיָה מָתַח אֶת צַוָּארוֹ, וְעֵינָיו עָקְבוּ אַחַר הַכַּדּוּר שֶׁעָלָה לְגֹבַהּ רַב, וְאָז הוּא רָאָה אֶת מָה שֶׁהָיָה תָּלוּי עַל אֶחָד מֵעַנְפֵי הָעֵץ הַקָּרוֹב אֲלֵיהֶם. הוּא עָמַד בִּמְקוֹמוֹ.

"מָה זֶה." שָׁאַל מֻפְתָּע.

הַחֲבֵרִים רָאוּ שֶׁהוּא מַבִּיט לְמָקוֹם גָּבוֹהַּ, וְהִפְנוּ גַּם הֵם אֶת מַבָּטָם לַמָּקוֹם אֵלָיו נָשָׂא נְחֶמְיָה אֶת עֵינָיו. הֵם לֹא רָאוּ דָּבָר כָּזֶה מֵעוֹלָם. גּוּשׁ חוּם שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹ רֹאשׁ פִּטְרִיָּה הֲפוּכָה, וְכֻלּוֹ מָלֵא תָּאִים קְטַנִּים. הַיְלָדִים הִתְקָרְבוּ אֶל הַמָּקוֹם. עַכְשָׁו כְּבָר שָׁמְעוּ זִמְזוּמִים חֲרִישִׁיִּים. מִסָּבִיב לַגּוּשׁ הַמְחוֹרֵר נִרְאוּ דְּבוֹרִים גְּדוֹלוֹת מְרַחֲפוֹת.

"מָה זֶה?" נִשְׁאֲלָה הַשְּׁאֵלָה שׁוּב.

"אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֹּאת כַּוֶּרֶת!" אָמַר יַעֲקֹב. אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא רָאָה אַף פַּעַם כַּוֶּרֶת.

"אִם זוֹ כַּוֶּרֶת, אָז בְּוַדַּאי יֵשׁ שָׁם דְּבַשׁ!" הָיָה נְחֶמְיָה בָּטוּחַ.

חָנָן לֹא חָשַׁב כְּמוֹתָם.

"זוֹ לֹא כַּוֶּרֶת!" אָמַר בְּבִטָּחוֹן, "וְאֵלּוּ לֹא דְּבוֹרִים".

"אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ?" שָׁאֲלוּ חֲבֵרָיו.

"דְּבוֹרִים לֹא נִרְאוֹת כָּךְ!" הִסְבִּיר חָנָן, "הֵן יוֹתֵר קְטַנּוֹת, וּמַה שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים אֵלּוּ צְרָעוֹת, וְזֶהוּ הַקֵּן שֶׁלָּהֶן. הֵן בִּכְלָל לֹא מְיַצְּרוֹת דְּבַשׁ".

"זֶה מְעַנְיֵן!!" הַחֲבֵרִים נָעֲצוּ אֶת עֵינֵיהֶם בַּקֵּן הַמְחוֹרָר שֶׁל הַצְּרָעוֹת, שֶׁלֹּא הִפְסִיקוּ לְהִתְעוֹפֵף לְיָדוֹ.

"מָה יֵשׁ בְּתוֹךְ הַחוֹרִים?" תָּהָה אֵיתָן.

"הַצְּרָעוֹת מְגַדְּלוֹת שָׁם אֶת הַגְּלָמִים שֶׁלָּהֶן", אָמַר חָנָן בְּיַדְעָנוּת גְּדוֹלָה, "אַחַר כָּךְ הֵם יִבְקְעוּ וְיַהַפְכוּ לִצְרָעוֹת".

"אַתָּה בָּטוּחַ שֶׁאֵין שָׁם דְּבַשׁ?" בִּקֵּשׁ נְחֶמְיָה לְהָבִין.

"בָּטוּחַ!" אִשֵּׁר חָנָן.

בֵּינְתַיִם הִתְאַסְּפוּ לְיָדָם עוֹד יְלָדִים, שֶׁבָּאוּ לַחֲזוֹת בַּפֶּלֶא הַתָּלוּי עַל הֶעָנָף הַנָּמוּךְ.

"כְּדַאי שֶׁנִּתְרַחֵק מִכָּאן!" הִצִּיעַ חָנָן לְכֻלָּם, "זֶה עָלוּל לִהְיוֹת מְסֻכָּן! בּוֹאוּ נֵלֵךְ!"

קְבוּצַת הַיְלָדִים הֵחֵלָּה לְהִתְפַּזֵּר, נְחֶמְיָה נוֹתַר בְּמָקוֹם.

אוּלַי בְּכָל זֹאת יֵשׁ שָׁם דְּבַשׁ? הִרְהֵר בְּלִבּוֹ. הוּא רָצָה לִבְדֹּק אֶת הַקֵּן. חִפּוּשׂ קָצָר סָבִיב זִמֵּן לוֹ אֶת מָה שֶׁרָצָה. הוּא מָצָא עָנָף יָבֵשׁ, וּבְלִי לַחֲשֹׁב עַל מָה שֶׁעָלוּל לִקְרוֹת, הֵרִים אוֹתוֹ אֶל הֶעָנָף, וְהִכָּה קַלּוֹת בְּקֵן הַצְּרָעוֹת. מִיָּד אָחֲזָה בֶּהָלָה גְּדוֹלָה בַּצְּרָעוֹת הַמְעוֹפְפוֹת. הַקֵּן הִתְפּוֹרֵר בְּחֶלְקוֹ. הוּא הָיָה עָשׂוּי מִגַּרְגְרֵי חוֹלוֹת שֶׁהֻצְמְדוּ הֵיטֵב עַל יְדֵי הַצְּרָעוֹת. לֹא דְּבַשׁ הָיָה שָׁם, אֶלָּא גּוּשִׁים לְבָנִים קְטַנִּים בָּהֶם יִתְפַּתְּחוּ צְרָעוֹת קְטַנּוֹת. הֵם נָפְלוּ עַל אַדְמַת הַיַּעַר.

אָז הֵחֵלָּה מְהוּמָה גְּדוֹלָה. כַּמָּה צְרָעוֹת הִתְעוֹפְפוּ בְּבֶהָלָה סְבִיב הַקֵּן, וּפִתְאוֹם הֵן יָרְדוּ לְכִוּוּנוֹ שֶׁל נְחֶמְיָה. הוּא נִבְהַל וְנִמְלַט מֵהַמָּקוֹם בִּצְעָקוֹת רָמוֹת.

כָּל הַיְלָדִים הַמְּשַׂחֲקִים הִבְחִינוּ לְחֶרְדָתָם בְּכַמָּה צְרָעוֹת הָרוֹדְפוֹת אַחַר נְחֶמְיָה הַמִּסְכֵּן. הוּא לֹא הִפְסִיק לִצְעֹד וְלִצְרֹחַ, תּוֹךְ שֶׁיָּדָיו מְנוֹפְפוֹת לַצְּדָדִים בְּפַחַד גָּדוֹל, מְנַסֶּה לְגָרֵשׁ מִמֶּנּוּ אֶת הַצְּרָעוֹת הַתּוֹקְפוֹת. לְמַזָּלוֹ הָרַב הוּא הִצְלִיחַ לְהַגִּיעַ לַבִּנְיָן שֶׁלּוֹ, שֶׁהָיָה הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר אֶל הַיַּעַר, לְהִכָּנֵס אֶל חֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת, וְלִסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת בִּמְהִירוּת. הַצְּרָעוֹת נוֹתְרוּ בַּחוּץ. נְחֶמְיָה גִּלָּה שֶׁהוּא נֶעֱקַץ בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו. הָמוּם וּמְפֻחָד עָלָה אֶל בֵּיתוֹ. כָּל הַגּוּף כָּאַב לוֹ.

אִמָּא שֶׁלּוֹ נִבְהֲלָה לֹא מְעַט כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ. הִיא מִהֲרָה לְקָרֵר אֶת הָעֲקִיצוֹת בְּקֻבִּיּוֹת קֶרַח, וּבְמִשְׁחָה מַרְגִּיעָה עֲקִיצוֹת. עֲקִיצוֹת צְרָעוֹת אֵינָן דּוֹמוֹת לַעֲקִיצוֹת יַתּוּשִׁים. זֶה הָיָה כּוֹאֵב יוֹתֵר. נְקוּדוֹת אֲדֻמּוֹת נִרְאוּ הֵיטֵב עַל שִׁטְחֵי הָעוֹר, וְהַכֹּל הֵחֵל לְהִתְנַפֵּחַ סְבִיבָן. כַּמָּה שֶׁנְּחֶמְיָה הִצְטַעֵר בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע עַל שֶׁנִּתְעַסֵּק עִם קֵן הַצְּרָעוֹת. הוּא הָיָה צָרִיךְ לְהַאֲמִין לְחַנֵּן שֶׁאָמַר שֶׁאֵין שָׁם דְבַשׁ, ושהענין עָלוּל לִהְיוֹת מְסֻכָּן. הוּא הִתְעַסֵּק עִם הַקֵּן, וּבְכָךְ חָשַׂף אֶת עַצְמוֹ לַעֲקִיצוֹת, כִּי הַצְּרָעוֹת רָאוּ בּוֹ אוֹיֵב הַמְנַסֶּה לַהֲרֹס אֶת הַקֵּן שֶׁלָּהֶם.

חֲבֵרָיו הִגִּיעוּ לְאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת. הֵם דָּאֲגוּ לִשְׁלוֹמוֹ, וְהָיְתָה לָהֶם סִבָּה טוֹבָה. נְחֶמְיָה נִרְאָה רַע מְאֹד. הוּא אָמַר שֶׁיּוֹתֵר לֹא יֵלֵךְ לְשַׂחֵק בַּיַּעַר, אֲבָל חָנָן אָמַר שֶׁלֹּא כְּדַאי לוֹ לְהַפְסִיק אֶת הַמִּשְׂחָקִים עִם כָּל הַחֲבֵרִים. הַכֹּל קָרָה בִּגְלַל שֶׁהוּא הִתְעַסֵּק עִם הַצְּרָעוֹת. אִם לֹא הָיָה מִתְקָרֵב לֹא הָיָה קוֹרֶה דָּבָר. הַצְּרָעוֹת הָיוּ מַמְשִׁיכוֹת בְּעִיסּוּקֵיהֶן.

מִתּוֹךְ הַכְּאֵבִים שֶׁפָּשְׁטוּ בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו בְּשֶׁל הָעֲקִיצוֹת, הֵבִין נְחֶמְיָה שֶׁחָנָן צוֹדֵק. הוּא לֹא הִקְשִׁיב לוֹ כְּשֶׁבִּקֵּשׁ מִכֻּלָּם לְהִתְרַחֵק מֵהַמָּקוֹם. יֵשׁ טַעַם בִּדְבָרָיו. הוּא לֹא רָצָה לְוַתֵּר עַל הַמִּשְׂחָקִים בַּיַּעַר, אֲבָל הוּא לֹא יֵלֵךְ לְשָׁם יוֹתֵר, גַּם לֹא מָחֳרָתַיִם, וּכְשֶׁיַּחֲזֹר לְשָׁם, יִתְרַחֵק מִכָּל מָה שֶׁעָלוּל לִגְרֹם לְסַכָּנָה.