סיפורי ילדים

שעת התהילים של סבא

במשפחת יוסף יש מנהג מיוחד מדי ראש השנה: לקרוא במשך שעה מתוך ספר תהילים שסבא היה קונה. אלא שהשנה סבא כבר נפטר, והילדים כמעט ושכחו מהמנהג...

אא

בַּמִּשְׁפָּחָה שֶׁל יוֹסֵף יֵשׁ מִנְהָג וָתִיק. לִקְרַאת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הָיָה סַבָּא שֶׁלּוֹ, אַבָּא שֶׁל אָבִיו, מְחַפֵּשׂ בַּחֲנוּיוֹת סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ אַחַר סֵפֶר תְּהִלִּים. בְּסִפְרִיַּת הַקֹּדֶשׁ שֶׁבַּסָּלוֹן יֵשׁ לָהֶם מַדָּף מְיֻחָד הַמְּיֹעָד רַק לְסִפְרֵי תְּהִלִּים. יֵשׁ שָׁם סְפָרִים בְּכָל מִינֵי גְּדָלִים, צְבָעִים וְעִצּוּבִים.

יוֹסֵף זוֹכֵר אֶת סַבָּא אַבְרָהָם, אַבָּא שֶׁל אַבָּא שֶׁלּוֹ. כְּשֶׁהֵם הָיוּ מֻזְמָנִים לָחוּג אֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵצֶל סַבָּא וְסַבְתָּא, הָיָה לְסַבָּא מִנְהָג מְיֻחָד לִשְׁנֵי יְמֵי הֶחָג. מֵאַחַר וְהַשֵּׁינָה אֵינָהּ מֻמְלֶצֶת בִּימֵי הֶחָג, הָיָה סַבָּא מְנַצֵּל אֶת הַשָּׁעוֹת שֶׁלְּאַחַר סְעוּדַת הֶחָג שֶׁל הַבֹּקֶר, לַאֲמִירַת סֵפֶר הַתְּהִלִּים כֻּלּוֹ. כָּךְ יָצָא שֶׁבִּשְׁנֵי יְמֵי הֶחָג, הוּא קָרָא שְׁנֵי סִפְרֵי תְּהִלִּים. אַחַר כָּךְ הִמְשִׁיךְ בְּלִמּוּד אַחֵר. לְסַבָּא אַבְרָהָם הָיָה כִּסֵּא נֹחַ מְיֻחָד עֲבוּרוֹ, כִּי הוּא סָבַל מִבְּעָיוֹת גַּב לֹא פְּשׁוּטוֹת. הוּא הָיָה מִתְיַשֵּׁב עָלָיו בַּמִּרְפֶּסֶת בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַתְּהִלִּים.

יוֹסֵף זוֹכֵר אֶת הֶחָג הַזֶּה בְּעֶרְגָּה. כָּל הַמִּשְׁפָּחָה הָיְתָה מִצְטָרֶפֶת לְסַבָּא בַּמִּרְפֶּסֶת, וּבִידֵי כֻּלָּם סִפְרֵי תְּהִלִּים, שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה. עִם הַשָּׁנִים כְּשֶׁהַמִּשְׁפָּחָה גָּדְלָה וְהִתְבָּרְכָה, סַבָּא הָיָה צָרִיךְ לִקְנוֹת עוֹד סִפְרֵי תְּהִלִּים, כִּי מָה שֶׁהָיָה לוֹ, לֹא הִסְפִּיק לְכֻלָּם. וְכָךְ הִתְחִיל בְּעֶצֶם הַמִּנְהָג שֶׁל קְנִיַּת סִפְרֵי תְּהִלִּים מְיֻחָדִים לִקְרַאת הֶחָג. זֶה לֹא הָיָה קָשֶׁה, כִּי הוֹצְאוֹת הַסְּפָרִים הִדְפִּיסוּ סְפָרִים שׁוֹנִים וְגַם סִפְרֵי תְּהִלִּים זָכוּ לְחִדּוּשָׁם.

אִם סַבָּא אַבְרָהָם וְסַבְתָּא שָׂרָה הִגִּיעוּ לֶחָג לְאֶחָד מִיַּלְדֵּיהֶם, הֵם הָיוּ מְבִיאִים בְּמַתָּנָה סֵפֶר תְּהִלִּים חָדָשׁ, וְכֻלָּם הִמְתִּינוּ בְּצִפִּיָּה דְּרוּכָה לִרְאוֹת אֵיךְ יֵרָאֶה הַסֵּפֶר הַפַּעַם. הָיוּ דְּבָרִים מְעַנְיְנִים שֶׁעִצְּבוּ אֶת סִפְרֵי הַתְּהִלִּים בְּכָבוֹד וּבַהֲדַר וְהוֹסִיפוּ לִקְדֻשָּׁתָם. אֵלּוּ הָיוּ יָמִים עִלָּאִיִּים. יוֹסֵף זוֹכֵר זֹאת לַמְרוֹת שֶׁהָיָה יֶלֶד קָטָן, וּכְשֶׁהוּא הִצְטָרֵף לַאֲמִירַת הַתְּהִלִּים הַמִּשְׁפַּחְתִּית עֲדַיִן לֹא יָדַע לִקְרֹא. בִּמְיֻחָד זְכוּרִים לוֹ הַנִּגּוּנִים שֶׁל הַסַּבָּא אַבְרָהָם. הוּא לֹא מִהֵר, וְכָל מִלָּה נִשְׁמְעָה הֵיטֵב, בַּהֲגִיָּה הַתֵּימָנִית הַמֻּדְגֶּשֶׁת, שֶׁמָּשְׁכָה אֵלֶיהָ כַּמָּה מֵהַשְּׁכֵנִים. הֵם הִתְיַשְּׁבוּ עַל כִּסְאוֹת שֶׁהָיוּ פְּנוּיִים, וְהִתְעַנְּגוּ מִכָּל מָה שֶׁשָּׁמְעוּ.

זֶה כִּשְׁנָתַיִם שֶׁסַּבָּא אַבְרָהָם אֵינֶנּוּ. הוּא נִפְטַר כַּמָּה חֳדָשִׁים לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְהוֹתִיר אֶת הַמִּשְׁפָּחָה כֻּלָּהּ עֲצוּבָה. סַבְתָּא שָׂרָה הִתְאָרְחָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹן בְּלִי סַבָּא, אֵצֶל בְּנָהּ, אָבִיו שֶׁל יוֹסֵף. זוֹ לֹא הָיְתָה הַסַּבְתָּא שֶׁיּוֹסֵף הִכִּיר. הִיא הָיְתָה עֲצוּבָה, וְזֶה הָיָה מוּבָן, אֲבָל בֶּחָג עַצְמוֹ הִיא הִרְבְּתָה לְחַיֵּךְ. לַמְרוֹת הַכְּאֵב, סַבְתָּא שָׂרָה לֹא שָׁכְחָה לְהָבִיא סֵפֶר תְּהִלִּים חָדָשׁ. הִסְתַּבֵּר שֶׁסַּבָּא אַבְרָהָם נִתְקַל בּוֹ בְּאַחַת מֵחֲנֻיּוֹת הַסְּפָרִים, כְּשֶׁחִפֵּשׂ סֵפֶר קֹדֶשׁ אַחֵר, וְקָנָהּ אוֹתוֹ עוֹד לִפְנֵי שֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה הִגִּיעַ.

סֵפֶר הַתְּהִלִּים הָיָה כָּרוּךְ בְּעוֹר, וּמִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ הָיוּ גְּדוֹלוֹת וּבְרוּרוֹת, עִם הֶסְבֵּר מִתַּחַת לְכָל מִלָּה. הַמִּלָּה "תְּהִלִּים" שֶׁבְּמֶרְכַּז הַכְּרִיכָה הֻטְבְּעָה בְּצֶבַע כֶּסֶף. רֵיחַ שֶׁל נְיָר חָדָשׁ דִּגְדֵּג בְּאַפּוֹ שֶׁל כָּל מִי שֶׁפָּתַח אוֹתוֹ. הַדַּפִּים הָיוּ נְעִימִים לְמַגָּע, וְשׁוּלֵיהֶם נִצְבְּעוּ בְּקַוֵּי כֶּסֶף. כְּשֶׁהַתְּהִלִּים הָיָה סָגוּר, וְכָל דַּפָּיו צְמוּדִים זֶה לְזֶה, נוֹצַר פַּס כֶּסֶף רָחָב, שֶׁהִשְׁוָה לַסֵּפֶר מַרְאֶה הָדוּר.

הַשָּׁנָה יִהְיוּ לַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל יוֹסֵף אוֹרְחִים. הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל דּוֹדָה שׁוּלָה, וְגַם סַבְתָּא שָׂרָה. גַּם הַשָּׁנָה הִזְמִין אוֹתָהּ אַבָּא שֶׁל יוֹסֵף לִהְיוֹת אִתָּם בֶּחָג, וְכֻלָּם יָדְעוּ שֶׁסֵּפֶר תְּהִלִּים חָדָשׁ יַגִּיעַ גַּם הַשָּׁנָה, כִּי סַבְתָּא שָׂרָה הִתְכּוֹנְנָה לְהַמְשִׁיךְ אֶת מִנְהָגוֹ שֶׁל סַבָּא.

הִיא הִגִּיעָה עִם שְׁנֵי תִּיקִים שֶׁהָיוּ מְלֵאִים בֵּין הַשְּׁאָר בִּדְבָרִים טוֹבִים שֶׁהֵכִינָה, וְגַם עִם סֵפֶר תְּהִלִּים חָדָשׁ, כַּמּוּבָן. הִיא סִפְּרָה שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה לְחַפֵּשׂ בְּכַמָּה חֲנֻיּוֹת שֶׁל סִפְרֵי קֹדֶשׁ, כִּי הִיא רָאֲתָה סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁכְּבָר יֵשׁ בְּבֵיתָהּ. בַּחֲנוּת הַשְּׁלִישִׁית מָצְאָה מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ.

הַפַּעַם הָיְתָה הַכְּרִיכָה מְעֻטֶּרֶת בְּמִסְגֶּרֶת זָהָב, וְכָךְ גַּם הַדַּפִּים הַפְּנִימִיִּים, וְהָאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וּמֻדְגָשׁוֹת הֵיטֵב. הַסֵּפֶר הָיָה גָּדוֹל וְהִתְאִים לַאֲחִיזָה שֶׁל יְלָדִים קְטַנִּים, שֶׁמִּתְקַשִּׁים לְהַחֲזִיק אֶת סִפְרֵי הַתְּהִלִּים הַקְּטַנִּים.

יוֹסֵף, כְּמוֹ כֻּלָּם, הִתְכּוֹנֵן לַאֲמִירַת הַתְּהִלִּים, אֲבָל מַשֶּׁהוּ הִשְׁתַּבֵּשׁ. סְעוּדַת הֶחָג בַּבֹּקֶר נִמְשְׁכָה זְמַן רַב בַּאֲוִירָה שְׂמֵחָה וּמְרוֹמֶמֶת. בְּעוֹד הַגְּדוֹלִים מְשׂוֹחֲחִים בֵּינֵיהֶם בְּשֻׁלְחַן הֶחָג, הַיְלָדִים שִׂחֲקוּ בַּמִּרְפֶּסֶת. יוֹסֵף הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁגִּלָּה אֶת אַחַד מֵחֲבֵרָיו בָּרְחוֹב לְמַטָּה. הָיוּ שָׁם עוֹד יְלָדִים שֶׁיָּצְאוּ לְשַׂחֵק, לְאַחַר שֶׁסִּיְּמוּ אֶת הַסְּעוּדָה שֶׁלָּהֶם.

"אֵלִיָּהוּ!" קָרָא יוֹסֵף לַחֲבֵרוֹ, וְנוֹפֵף לוֹ לְשָׁלוֹם בַּיָּד. אֵלִיָּהוּ סִמֵּן לוֹ לָרֶדֶת, וְיוֹסֵף מִהֵר לַעֲשׂוֹת זֹאת. גַּם שְׁנֵי בְּנֵי דּוֹדָתוֹ הִצְטָרְפוּ אֵלָיו, וְאַט אַט נֶעֶלְמוּ כָּל הַיְלָדִים מֵהַבַּיִת. הֵם יָרְדוּ לְשַׂחֵק, שׁוֹכְחִים אֶת מָה שֶׁמְּיַחֵד בַּשָּׁעָה הַזּוֹ שֶׁל אַחַר סְעוּדַת הַבֹּקֶר.

סַבְתָּא שָׂרָה הִבִּיטָה בְּמַדַּף סִפְרֵי הַתְּהִלִּים שֶׁבְּסִפְרִיַּת סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ וְחִיְּכָה חִיּוּךְ קָטָן. אֶת רֻבָּם קָנָה סַבָּא, וְהִיא נִזְכְּרָה בַּיָּמִים הָהֵם, כְּשֶׁהוּא הָיָה מְקַבֵּץ אֶת כָּל הַמִּשְׁפָּחָה לַשָּׁעָה הַזּוֹ, וְהַתְּהִלִּים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּוַדַּאי בָּקְעוּ רְקִיעִים. הִיא בָּחֲרָה לְעַצְמָהּ, סֵפֶר תְּהִלִּים, הָאַחֲרוֹן שֶׁסַּבָּא קָנָה. לַחְלוּחִית קַלָּה הֵצִיפָה אֶת עֵינֶיהָ, וְהִיא מָחֲתָה אוֹתָם בַּעֲדִינוּת. הִיא יָצְאָה אֶל הַמִּרְפֶּסֶת וְהִתְיַשְּׁבָה עַל אַחַד הַכִּסְאוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם. עוֹד מְעַט תִּצְטָרֵף כָּל הַמִּשְׁפָּחָה. סַבְתָּא שָׂרָה חָשָׁה בְּמַשֶּׁהוּ מוּזָר. הַבַּיִת הָיָה שָׁקֵט מִדַּי, בַּמִּטְבָּח הָיוּ אִמָּא שֶׁל יוֹסֵף וְדוֹדָה שׁוּלָה עֲסוּקוֹת בְּאִרְגוּן הַמִּטְבָּח, וְהַיְלָדִים... לְהֵיכָן הֵם נֶעֶלְמוּ? הֲרֵי זוֹ הַשָּׁעָה שֶׁל הַתְּהִלִּים...

קוֹלוֹת יְלָדִים צוֹהֲלִים עָלוּ מִלְּמַטָּה. הִיא הִבְחִינָה בִּנְכָדֶיהָ הַמְשַׂחֲקִים עִם חַבְרֵיהֶם, וּפִתְאוֹם הִרְגִּישָׁה קְצָת לְבַד, וּתְחוּשָׁה לֹא נְעִימָה בַּלֵּב.

הֵם שָׁכְחוּ... הָאוֹתִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת בַּתְּהִלִּים קְצָת הִטַּשְׁטְשׁוּ. הָרְטִיבוּת הַלַּחָה שׁוּב דִּגְדְּגָה אֶת עֵינֶיהָ...

הַיּוֹם חַג! אָמְרָה לְעַצְמָהּ בְּשֶׁקֶט. הַנְּכָדִים שֶׁלָּהּ בְּוַדַּאי לֹא עָשׂוּ זֹאת בְּכַוָּנָה. כְּדַרְכָּם שֶׁל יְלָדִים, הֵם נִמְשְׁכוּ לַמִּשְׂחָק. לֹא נוֹרָא! נִסְּתָה לְעוֹדֵד אֶת עַצְמָהּ, נִרְאֶה שֶׁרַק הַגְּדוֹלִים יַמְשִׁיכוּ אֶת מִנְהָגוֹ שֶׁל סַבָּא. הִנֵּה הִיא רוֹאָה אֶת בְּנָהּ, אַבָּא שֶׁל יוֹסֵף הַמְחַפֵּשׂ לְעַצְמוֹ תְּהִלִּים מֵהַמַּדָּף, וְגַם אֶת חֲתָנָהּ וּשְׁנֵי יְלָדָיו הַגְּדוֹלִים. רֹאשׁ הַשָּׁנָה נִמְשַׁךְ יוֹמַיִם, כָּךְ שֶׁיֵּשׁ עוֹד יוֹם בּוֹ יוּכְלוּ הַקְּטַנִּים לְקַיֵּם אֶת מִנְהָגוֹ שֶׁל סַבָּא. סַבְתָּא שָׂרָה כִּמְעַט יָכְלָה לִשְׁמֹעַ אֶת קְרִיאָתוֹ שֶׁל סַבָּא שֶׁקִּבְּצָה אֶת כֻּלָּם. עוֹד מְעַט יַתְחִילוּ הִיא וְהַגְּדוֹלִים בַּאֲמִירַת הַתְּהִלִּים.

רֶגַע אֶחָד חָלַף. מֵהַמָּקוֹם בּוֹ יָשְׁבָה סַבְתָּא שָׂרָה יָכְלָה לִשְׁמֹעַ הֵיטֵב אֶת טְפִיפוֹת הָרַגְלַיִם הַמֻּדְגָּשׁוֹת, שֶׁשָׁעֲטוּ בְּמַדְרֵגוֹת  הַבִּנְיָן בִּמְהִירוּת.

יוֹסֵף, אָחִיו וּבְנֵי הַדּוֹדָה כִּמְעַט הִתְפָּרְצוּ פְּנִימָה. יוֹסֵף רָץ רִאשׁוֹן אֶל הַמִּרְפֶּסֶת. סַבְתָּא שֶׁלּוֹ יָשְׁבָה שָׁם, עֵינֶיהָ לַחוֹת וְעַל שְׂפָתֶיהָ עָלָה חִיּוּךְ קָטָן, כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ.

"לֹא שַׂמְתִּי לֵב, הַתְּהִלִּים?" הוּא גִּמְגֵּם, "פָּשׁוּט... אֲנִי... חָבֵר שֶׁלִּי..."

חִיּוּכָהּ שֶׁל סַבְתָּא הִתְרַחֵב. גַּם נְכָדֶיהָ הָאֲחֵרִים נִרְאוּ נְבוֹכִים. הַמִּשְׂחָק מָשַׁךְ אוֹתָם, וּמֵרָאשָׁם נֶעֶלְמָה לְרֶגַע הַשָּׁעָה הַזּוֹ לִכְבוֹדָם שֶׁל הֶחָג וְשֶׁל סַבְתָּא שֶׁלָּהֶם.

"אַתְּ כּוֹעֶסֶת, סַבְתָּא?" הִסֵּס יוֹסֵף בִּשְׁאֵלָתוֹ.

"כּוֹעֶסֶת?" הֵשִׁיבָה סָבָתוֹ בִּשְׁאֵלָה, "הַיּוֹם חַג".

"אֵינֶנִּי כּוֹעֶסֶת! הָיִיתִי עֲצוּבָה מְעַט, אֲבָל עַכְשָׁו, כְּשֶׁכֻּלְכֶם כָּאן, אֲנִי כְּבָר לֹא עֲצוּבָה. אָז אֵיזֶה תְּהִלִּים אַתֶּם בּוֹחֲרִים לָכֶם?"

הַיְלָדִים מִהֲרוּ אֶל מַדַּף סִפְרֵי הַתְּהִלִּים וּבָחֲרוּ לָהֶם סְפָרִים. אַף אֶחָד מֵאוֹמְרֵי הַתְּהִלִּים לֹא שָׂם לֵב אֵיךְ נֶעֶצְרוּ אֲנָשִׁים שֶׁעָבְרוּ בָּרְחוֹב כְּשֶׁשָּׁמְעוּ אֶת הַנִּגּוּנִים שֶׁעָלוּ מֵהַקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה, מִתְפַּעֲלִים וְנֶהֱנִים. נִדְמֶה הָיָה שֶׁהַשָּׁנָה הַזּוֹ עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בֶּעָבָר, הִתְנַגְּנוּ מִלּוֹת הַתְּהִלִּים בִּמְתִיקוּת מְיֻחֶדֶת שֶׁל חַג. 

תגיות:סיפורי ילדים

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה