הכריך הלא נכון

בֹּקֶר. בַּבַּיִת מַתְחִילִים כֻּלָּם לְהִתְעוֹרֵר לְיוֹם חָדָשׁ. מֵאִיר פָּקַח אֶת עֵינָיו בְּאִטִּיּוּת, מִצְמֵץ בָּהֶן, וּפִיהוּק קָטָן אַחֲרוֹן שֶׁל עֲייֵפוּת שֶׁפָּגָה לְאַחַר שֵׁינָה אֲרֻכָּה. צָרִיךְ לָקוּם! כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה מִתְעוֹרְרִים בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת. כָּךְ יֵשׁ לְכֻלָּם זְמַן לְהִתְאַרְגֵן בְּנַחַת וּבְלִי לַחַץ שֶׁמֶאַפְיֵין לִפְעָמִים שָׁעָה כָּזוֹ, כְּשֶׁכֻּלָּם עֲסוּקִים בְּאוֹתָהּ פְּעִילוּת כִּמְעַט.

הַבֹּקֶר הַזֶּה הָיָה קְצָת שׁוֹנֶה מִשְּׁאָר הַבְּקָרִים. שְׁעַת הַלַּיְלָה נִמְשְׁכָה מֵעֵבֶר לָרָגִיל, וּכְּשְׁהַבֹּקֶר עָלָה וְהֵבִיא אִתּוֹ אֶת שְׁעַת הַקִּימָה הַקְּבוּעָה, כֻּלָּם הָיוּ עֲדַיִן שְׁקוּעִים בְּשֵׁנָה. אָבִיו שֶׁל מֵאִיר יָצָא בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת מְאֹד לַתְּפִלָּה, וְאִמּוֹ הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה לְהִתְעוֹרֵר מִבֵּין כָּל הַיְּשֵׁנִים. הִיא קָלְטָה מִיָּד אֶת הַשָּׁעָה הַמִּתְקַדֶּמֶת, וְהֵחֵלָּה לְהָעִיר אֶת כֻּלָּם בִּזְרִיזוּת.

מֵאִיר הִרְגִּישׁ שֶׁמַּשֶּׁהוּ אַחֵר קוֹרֶה, כִּי אָחִיו מַתַּנְיָה הֵעִיר אוֹתוֹ בְּטְפִיחוֹת מוּאֲצוֹת עַל כְּתֵפוֹ.

"מֵאִיר, תִּתְעוֹרֵר!" שָׁמַע אֶת קוֹלוֹ שֶׁל אָחִיו חוֹדֵר מִבַּעַד לַחֲלוֹמוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַלַּיְלָה. הַטּוֹן הָיָה תַּקִּיף מְעַט, לֹא כָּזֶה שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ מִדֵּי פַּעַם בַּבְּקָרִים. עוֹד הוּא מֵסִיר אֶת הַשְׂמִיכָה מֵעָלָיו, שָׁמַע אֶת מַתַּנְיָה הֵיטֵב.

"קוּם, כְּבָר מְאֻחָר!"

מָה? הִרְהֵר מֵאִיר לְרֶגַע, מְאֻחָר?!...

מַבָּט קָצָר אֶל הַשָּׁעוֹן שֶׁעַל הַקִּיר הִסְבִּיר לוֹ מִיָּד שֶׁהֵם הִתְעוֹרְרוּ מְאֻחָר. הוּא קָפַץ מִמִּטָּתוֹ בִּמְהִירוּת, נָטַל אֶת יָדָיו, וְהֵחֵל לְהִתְלַבֵּשׁ בִּזְרִיזוּת. אֶת הַהַסָּעָה לְתַלְמוּד תּוֹרָה הֵם אֵחֲרוּ. זֶה לֹא נָעִים לְהִתְעוֹרֵר מְאֻחָר בַּבֹּקֶר. הַכֹּל נַעֲשָׂה בְּחָפְזָה וּבְלַחַץ לֹא נָעִים. וְדַוְקָא בִּזְמַן כָּזֶה עוֹלֶה הַמֶּתַח בֵּין כֻּלָּם, כִּי כֻּלָם צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת אֶת אוֹתָם דְּבָרִים בְּאוֹתָם רְגָעִים. וּכְמוֹ לְהַכְעִיס, לֹא מוֹצְאִים אֶת מָה שֶׁרוֹצִים. מֵאִיר חִפֵּשׂ אֶת הַנַּעֲלַיִם שֶׁלּוֹ, אֲבָל לֹא מָצָא אוֹתָן בַּמָּקוֹם שֶׁחָשַׁב שֶׁהִנִּיחַ אֶתְמוֹל בָּעֶרֶב.

"מִישֶׁהוּ רָאָה אֶת הַנַּעֲלַיִם שֶׁלִּי?" הוּא קָרָא אֶל הֶחָלָל, וּמִישֶׁהוּ מֵאֶחָיו הֵשִׁיב בִּקְרִיאָה מֵהַמִּטְבָּח, שֶׁהֵן בַּמִּרְפֶּסֶת. לְמֵאִיר לֹא הָיָה זְמַן לַחְשֹׁב אוֹ לִזְכֹּר אֵיךְ הֵן הִגִּיעוּ לְשָׁם. הוּא מִהֵר לַמִּרְפֶּסֶת, וּמָצָא אוֹתָן סָמוּךְ לַתְּרִיסִים.

רָחֵל, אֲחוֹתוֹ שֶׁל מֵאִיר נִזְכְּרָה שֶׁהִיא צְרִיכָה לְהָבִיא שְׁתֵּי מַחְבָּרוֹת רֵיקוֹת, אֲבָל אֵלוּ לֹא הָיוּ בַּבַּיִת. אִמָּהּ הִבְטִיחָה לִכְתֹּב לָהּ פֶּתֶק הֶסְבֵּר כָּלְשֶׁהוּ לַמּוֹרָה, מַשֶּׁהוּ שֶׁיַּנִּיחַ אֶת דַּעְתָּהּ עַל כָּךְ שֶׁרָחֵל לֹא הֵבִיאָה אֶת הַמַּחְבָּרוֹת הַמְבוּקָשׁוֹת. זֶה לֹא הָיָה הָיָה הַזְּמַן לְהֶסְבֵּרִים עַל שֶׁמַּה שֶׁצְּרִיכִים לֹא מְבַקְשִׁים בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע, אֶלָּא יֵשׁ לְהָכִינָם מֵרֹאשׁ.

יָעֵל לֹא מָצְאָה אֶת סֵפֶר הַסִּפְרִיָּה שֶׁהָיְתָה מֻכְרָחָה לְהַחְזִיר הַיּוֹם, וְגַם לָהּ הִבְטִיחָה אִמָּהּ לְהָכִין פֶּתֶק לַמּוֹרָה וּלְבַקֵּשׁ הַאֲרָכָה קְצָרָה לְהַחְזָרַת הַסֵּפֶר. אָסָף הַקָּטָן הֶחְלִיט שֶׁהוּא רוֹצֶה שֶׁהֵם יַלְבִּישׁוּ אוֹתוֹ. לֹא הָיָה בּוֹ רָצוֹן לְהִתְלַבֵּשׁ בְּעַצְמוֹ כְּמוֹ בְּיָמִים רְגִילִים. בָּרֶגַע הַזֶּה לֹא הָיָה מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה זֹאת, כִּי כֻּלָּם הָיוּ לְחוּצִים, אֲבָל אַחֲרֵי כַּמָּה רְגָעִים מַתַּנְיָה הִתְנַדֵּב לְכָךְ. הוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁסִּיֵּם לְהִתְאַרְגֵּן בִּמְהִירוּת.

בַּמִּטְבָּח רָחֲשָׁה פְּעִילוּת מֻגְבֶּרֶת. הֲכָנַת הַכְּרִיכִים וְהַשְּׁתִיָּה הַחַמָּה. הַכֹּל הוּכָן בִּמְהִירוּת, וְהַהֶבְדֵּלִים בֵּין בֹּקֶר נִנּוֹחַ לְזֶה שֶׁל הַיּוֹם נִכְּרוּ הֵיטֵב.

"הַשּׁוֹקוֹ לֹא טָעִים!" רָטַן אָסָף.

"זֶה חַם מִדַּי!" הִתְלוֹנְנָה רָחֵל.

אִמָּא שֶׁלָּהֶם וְאוֹרָה הָאָחוֹת הַגְּדוֹלָה הָיוּ עֲסוּקוֹת בַּהֲכָנַת הַכְּרִיכִים לְכֻלָּם, לֹא הָיָה כָּרִיךְ אֶחָד דּוֹמֶה לְאַחֵר, כִּי כָּל אֶחָד אָהַב מִמְרָח אוֹ מִלּוּי אַחֵר. תּוֹךְ כְּדֵי הַהֲכָנָה הִתְפַּנְּתָה אוֹרָה "לְתַקֵּן" אֶת הַמַּשְׁקָאוֹת הַחַמִּים. אֶת זֶה לְקָרֵר, לְזֶה לְהוֹסִיף יוֹתֵר אַבְקַת שׁוֹקוֹ, וּלְאַחֵר לִמְזֹג אֶת הֶחָלָב בַּכַּמּוּת הַמַּתְאִימָה לוֹ.

הַכְּרִיכִים הַמּוּכָנִים נֶעֶטְפוּ בִּנְיָר. חֵלֶק הוּכְנְסוּ יְשִׁירוֹת לַיַלְקוּטִים שֶׁל הַיְלָדִים עַל יְדֵי אִמָּם וְאוֹרָה, וְחֵלֶק הִכְנִיסוּ הַיְלָדִים בְּעַצְמָם, מָה שֶׁהָיוּ רְגִילִים לַעֲשׂוֹת בְּכָל בֹּקֶר רָגִיל. אַבָּא שֶׁלָּהֶם הִסִּיעַ אֶת הַבָּנִים לְתַלְמוּד תּוֹרָה, וְאֶת הַבָּנוֹת לְבֵית הַסֵּפֶר, כָּךְ הִגִּיעוּ כֻּלָּם דַּקָּה אַחַת לִפְנֵי הַצִּלְצוּל.

מֵרֹב מְהִירוּת נַעֲשׂוּ בַּבֹּקֶר הַזֶּה כַּמָּה שִׁנּוּיִים לֹא מְכֻוָּנִים. אֶת הַשִּׁנּוּיִים הִרְגִּישׁוּ חֵלֶק מֵהַיְּלָדִים בַּהַפְסָקָה שֶׁל אֲרוּחַת הַבֹּקֶר. מֵאִיר הֵצִיץ בַּכָּרִיךְ שֶׁלּוֹ. הוּא אוֹהֵב לַעֲשׂוֹת זֹאת. כָּךְ הוּא יוֹדֵעַ אִם הָאֲרוּחָה שֶׁלּוֹ תִּהְיֶה טְעִימָה כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹהֵב, אוֹ קְצָת פָּחוֹת. יֵשׁ מִמְרָחִים שֶׁהוּא מַעֲדִיף, וְהֵם מְמַלְּאִים אוֹתוֹ בַּהֲנָאָה גְּדוֹלָה, וְיֵשׁ מִילוּיִים שֶׁהוּא יֹאכַל לַמְרוֹת שֶׁהֵם אֵינָם בַּעֲדִיפוּת רִאשׁוֹנָה אֶצְלוֹ. אִמָּא שֶׁלּוֹ יוֹדַעַת מָה הוּא אוֹהֵב יוֹתֵר וּמָה פָּחוֹת, וּמָה הוּא לֹא יֹאכַל בִּכְלָל.

כְּשֶׁמֵאִיר הֵסִיר אֶת נְיַר הָעֲטִיפָה מֵהַכָּרִיךְ, מִיָּד עָלָה בְּאַפּוֹ רֵיחַ חַמַצְמָץ. מָה יֵשׁ לוֹ בַּכָּרִיךְ?!...

הוּא הִפְרִיד אֶת הַפְּרוּסוֹת זוֹ מִזּוֹ, וְגִלָּה אֶת פְּרוּסוֹת הַמְלָפְפוֹן חֲמוּץ וְאֶת הַגְּבִינָה הַלְּבָנָה.

"אוֹי לֹא!" קָרָא בְּאַכְזָבָה גְּדוֹלָה.

"מָה קָרָה?" שָׁאַל אֶלְחָנָן שֶׁיָּשַׁב לְיָדוֹ.

"אֲנִי לֹא אוֹהֵב אֶת זֶה!" מַבָּטוֹ שֶׁל מֵאִיר הָיָה מָלֵא צַעַר. אִמּוֹ יוֹדַעַת שֶׁהוּא לֹא אוֹהֵב אֶת זֶה. מָה פִּתְאוֹם הוּא קִבֵּל כָּרִיךְ שֶׁכָּזֶה... אוּף!...

זֵכֶר הַהִתְאַרְגְּנוּת הַלְחוּצָה שֶׁל הַבֹּקֶר עָלָה בּוֹ פִּתְאוֹם. כֻּלָּם פָּעֲלוּ בִּמְהִירוּת, בָּרוּר וּמוּבָן שֶׁמִּישֶׁהוּ הִתְבַּלְבֵּל. מֵאִיר הֵבִין. הוּא, שֶׁרָגִיל לְהַכְנִיס לַיַּלְקוּט אֶת הַכָּרִיךְ שֶׁאִמָּא מְכִינָה לוֹ בְּכָל בֹּקֶר, לֹא עָשָׂה זֹאת הַבֹּקֶר. מִישֶׁהוּ אַחֵר עָשָׂה זֹאת, כְּדֵי לַחֲסֹךְ בַּזְּמַן. הַתּוֹצָאָה הָיְתָה בִּלְבּוּל בֵּין הַכְּרִיכִים.

"אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁאַחַי קִבְּלוּ כְּרִיכִים שֶׁהֵם אוֹהֲבִים", חָשַׁב מֵאִיר. עִם הַלַּחַץ שֶׁל הַבֹּקֶר, יִתָּכֵן שֶׁגַּם אֶצְלָם הִתְבַּלְבְּלוּ הַכְּרִיכִים.

"לֹא תֹּאכַל אֶת הַכָּרִיךְ שֶׁלְּךָ?" שָׁאַל אֶלְחָנָן.

"לֹא!" מָשַׁךְ מֵאִיר בִּכְתֵפָיו בְּנֶחֱרָצוּת.

"אַתָּה תִּהְיֶה רָעֵב!" קָבַע יוֹסֵף חֲבֵרוֹ שֶׁשָּׁמַע אֶת הָעִנְיָן.

מֵאִיר עִקֵּם אֶת שְׂפָתָיו. הוּא לֹא אוֹהֵב גְּבִינָה לְבָנָה, וְגַם לֹא מְלָפְפוֹן חֲמוּץ. לֹא תִּהְיֶה לוֹ בְּרֵירָה. הוּא יִתְאַפֵּק עַד אַחַר הַצָּהֳרַיִם.

"אַתָּה רוֹצֶה חֲצִי כָּרִיךְ מִשֶּׁלִּי?" הִצִּיעַ אֶלְחָנָן.

"לֹא, תּוֹדָה!" הוֹדָה לוֹ מֵאִיר. הוּא לֹא הָיָה מְעֻנְיָן שֶׁחֲבֵרוֹ יֹאכַל חֲצִי כָּרִיךְ בִּלְבַד, רַק בִּגְלַל שֶׁהוּא לֹא אוֹהֵב אֶת הַכָּרִיךְ הַמְבֻלְבָּל שֶׁקִּבֵּל. כַּמָּה מֵחֲבֵרָיו הַצִּיעוּ גַּם הֵם חֲצִי מֵהַכָּרִיךְ שֶׁלָּהֶם, אֲבָל מֵאִיר לֹא הִסְכִּים. כְּשֶׁכֻּלָּם סְבִיבוֹ אָכְלוּ אֶת אֲרוּחַת הָעֶשֶׂר, יָשַׁב מֵאִיר בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא עָשָׂה דָּבָר. הַחֲבֵרִים נִסּוּ לְהַצִּיעַ לוֹ תַּפּוּחַ, בָּנָנָה, אֲפִלּוּ יְרָקוֹת, אֲבָל מֵאִיר סֵרֵב.

הַמְּלַמֵּד שֶׁל הַכִּתָּה קָלַט אֶת מֵאִיר מִיָּד. הוּא בָּלַט הֵיטֵב בֵּין הָאוֹכְלִים. מֵאִיר הִסְבִּיר לַמְלַמֵּד מָה קָרָה לָהֶם הַבֹּקֶר, וְשֶׁהוּא לֹא מְסֻגָּל לֶאֱכֹל אֶת הַכָּרִיךְ שֶׁקִּבֵּל, וּבְעֶצֶם מִישֶׁהוּ אַחֵר מֵאֶחָיו הָיָה צָרִיךְ לְקַבֵּל אוֹתוֹ.

הַמְּלַמֵּד הִצִּיעַ לוֹ לִשְׁמֹר אֶת הַכָּרִיךְ בַּמְּקָרֵר שֶׁבַּחֲדַר הַמְלַמְּדִים, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַחְזִיר אוֹתוֹ בְּסוֹף הַיּוֹם, לִמְנֹעַ בַּל תַּשְׁחִית. הָיָה לוֹ פִּתְרוֹן מַפְתִּיעַ. לִפְנֵי שֶׁהִגִּיעַ לַתַּלְמוּד תּוֹרָה הוּא עָבַר דֶּרֶךְ חֲנוּת הַמַּכֹּלֶת, כְּדֵי לִקְנוֹת לֶחֶם וְכַמָּה מִצְרָכִים שֶׁהִתְבַּקֵּשׁ לִקְנוֹת, אוֹתָם הִתְכַּוֵּן לְהָבִיא לְבֵיתוֹ בִּזְמַן הַהַפְסָקָה הַקְּצָרָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּבֹּקֶר.

הַמְּלַמֵּד לָקַח אֶת מֵאִיר לַחֲדַר הַמְלַמְּדִים, וְשָׁם הִצִּיעַ לוֹ מֵהַלֶּחֶם שֶׁקָּנָה. לְמַזָּלוֹ הַטּוֹב שֶׁל מֵאִיר הָיָה שָׁם אָבוֹקָדוֹ שֶׁהוּא מְאֹד אוֹהֵב. הַמְּלַמֵּד בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הֵכִין לוֹ כָּרִיךְ טָעִים, וְאַף צֵרֵף מְלָפְפוֹן יָרֹק, שֶׁאִתּוֹ לֹא הָיְתָה לְמֵאִיר שׁוּם בְּעָיָה.

חֲבֵרָיו שֶׁל מֵאִיר לֹא יָכְלוּ שֶׁלֹּא לִשְׁלֹחַ אֵלָיו מַבָּטִים מִדֵּי פַּעַם, לֹא בְּכָל יוֹם מֵכִין הַמְּלַמֵּד שֶׁלָּהֶם כָּרִיךְ לְתַלְמִידוֹ. הַפְּרוּסוֹת הָיוּ רְגִילוֹת, וְגַם הַמְלָפְפוֹן נִרְאָה בְּדִיּוּק כְּמוֹ מְלָפְפוֹן שֶׁכֻּלָּם הִכִּירוּ, וּבְכָל זֹאת זֶה הָיָה הַכָּרִיךְ שֶׁהַמְלַמֵּד הֵכִין.

מֵאִיר שָׂם לֵב שֶׁבּוֹחֲנִים אוֹתוֹ עִם כָּל נְגִיסָה שֶׁנָגַס. הַכָּרִיךְ הָיָה לוֹ טָעִים מְאֹד, וּבְכָל זֹאת הָיָה מַעֲדִיף שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחַ אֶת הָרַב שֶׁלּוֹ. הוּא יוֹדֵעַ שֶׁבַּבַּיִת לֹא טָעוּ בְּכַוָּנָה. זֶה רַק הַבֹּקֶר שֶׁבִּלְבֵּל.

מֵאִיר לֹא הִתְפַּלֵּא כְּשֶׁשָּׁמַע בַּבַּיִת עַל יוֹם הַכְּרִיכִים הַמְבֻלְבָּלִים. גַּם אֶחָיו קִבְּלוּ כְּרִיכִים בְּמִילוּיִים שֶׁלֹּא הָיוּ אֲהוּבִים עֲלֵיהֶם, אֲבָל כֻּלָּם אָכְלוּ אוֹתָם, כִּי לֹא הָיָה פִּתְרוֹן אַחֵר. מֵאִיר יָכוֹל הָיָה לַחְשֹׁב שֶׁהוּא דַּוְקָא הִסְתַּדֵּר הֵיטֵב לַמְרוֹת הַכָּרִיךְ שֶׁקִּבֵּל וּפִתְרוֹן כְּמוֹ שֶׁלּוֹ, לֹא הָיָה לְאַף אֶחָד מֵאֶחָיו, אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי, הַמְלַמֵּד הֵכִין לוֹ מִשֶּׁלּוֹ. בְּעֶצֶם, מַה יָכוֹל הָיָה לַעֲשׂוֹת?... לֶאֱכֹל אֶת מַה שֶׁהוּא לֹא אוֹהֵב?!... כָּל מַה שֶׁקָרָה בַּבֹּקֶר הַלָּחוּץ עָלוּל לִקְרוֹת שׁוּב, לַמְרוֹת שֶׁכֻּלָּם יִשְׁתַּדְּלוּ לָשִׂים לֵב שֶׁלֹּא יִקְרֶה מָה שֶׁקָּרָה. הַאִם שׁוּב יוּכַל הַמְּלַמֵּד לְהָכִין לוֹ כָּרִיךְ... לֹא בָּטוּחַ!

הַכָּרִיךְ עִם הַגְּבִינָה וְהַמְלָפְפוֹן הֶחָמוּץ צָץ מוּל עֵינָיו שֶׁל מֵאִיר. עַכְשָׁו חָשַׁב שֶׁיָּכוֹל הָיָה לְפָחוֹת לְהוֹצִיא אֶת הַמְלָפְפוֹן וְלֶאֱכֹל אֶת הַכָּרִיךְ עִם הַגְּבִינָה. זֶה בְּוַדַּאי לֹא הָיָה נוֹרָא כְּמוֹ שֶׁחָשַׁב. מֵאִיר נִסָּה לִטְעֹם אֶת כְּרִיךְ הַגְּבִינָה שֶׁנָּח בַּמְּקָרֵר, בַּאֲרוּחַת הָעֶרֶב. זוֹ הָיְתָה הַפְתָּעָה נוֹסֶפֶת לְאוֹתוֹ הַיּוֹם. פְּרוּסוֹת הַלֶּחֶם סָפְגוּ אֶת הַטְּעָמִים, וְטַעֲמָן הָיָה מְעֻדָּן. מַשֶּׁהוּ טוֹב אֶחָד לְפָחוֹת צָמַח מֵאוֹתוֹ בֹּקֶר מְבֻלְבָּל. מֵאִיר גִּלָּה טַעַם נוֹסַף, וְלַמְרוֹת שֶׁהָיָה מַעֲדִיף מַשֶּׁהוּ אַחַר בַּכָּרִיךְ שֶׁלּוֹ, גְּבִינָה לְבָנָה וּמְלָפְפוֹן חֲמוּץ לֹא נִדְּחוּ מִפִּיו.