סיפורי ילדים

חשיבותה של אמירת אמת

בת שבע רוצה מאוד שאימא תקנה לה נעליים חדשות, אבל יודעת שהיא תסכים לקנות רק כשהן יהיו קטנות עליה. מתוך כך לומדת בת שבע כמה חשוב לומר את האמת, ורק את האמת...

אא

"בַּת שֶׁבַע? שָׁלוֹם! אֶפְשָׁר לָבוֹא אֵלַיִךְ הַיּוֹם?" קוֹלָהּ שֶׁל רֵעוּת נִשְׁמַע מֵעֵבֶר לָאֲפַרְכֶּסֶת.

"כֵּן... לֹא..." גִּמְגְּמָה בַּת שֶׁבַע בִּתְשׁוּבָה, בְּעֶצֶם מָה יֵשׁ?

"סְתָם, חָשַׁבְתִּי שֶׁנִּתְקַדֵּם יַחַד בָּעֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְּהִיסְטוֹרְיָה, לְבַד זֶה קָשֶׁה. לְלַקֵּט חֹמֶר, לְחַפֵּשׂ נְקֻדּוֹת חֲשׁוּבוֹת. אַתְּ יְכוֹלָה אוֹ לֹא?"

שֶׁקֶט הִשְׂתָּרֵר מֵעֵבֶר לַקַּו. תְּגוּבָתָהּ שֶׁל בַּת שֶׁבַע בּוֹשְׁשָׁה לָבוֹא. האִם הִיא יְכוֹלָה?

בְּעֶצֶם כֵּן. אִין לָהּ מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁיו. בְּעַצְמָהּ תִּכְנְנָה לְהִתְיַשֵּׁב עַל הָעֲבוֹדָה וּלְהִתְקַדֵּם, אָז לָמָּה לֹא לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה יַחַד?

מִצַּד שֵׁנִי, רֵעוּת הִיא רֵעוּת, וְאֵין לָהּ עַכְשָׁיו חֵשֶׁק שֶׁהִיא תַּגִּיעַ. תִּצְטָרֵךְ לְאָרֵחַ אוֹתָהּ וְלִשְׁמֹעַ אֶת כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ לוֹמַר, בֵּין אִם זֶה מְעַנְיֵין וּבֵין אִם לֹא. אוּלַי יִהְיוּ לָהּ רַעְיוֹנוֹת שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ חֵן בְּעֵינֶיהָ, וְלֹא הַכֹּל רֵעוּת מְבִינָה. אִם לְפָחוֹת זוֹ הָיְתָה גְּאוּלָה, חֲבֶרְתָּהּ הַטּוֹבָה, זֶה מַשֶּׁהוּ אַחֵר. אָז וַדַּאי הָיְתָה מַסְכִּימָה.

וּבֵינְתַיִם רֵעוּת מַמְתִּינָה לִתְשׁוּבָה.

לְהַגִּיד שֶׁאֵין לָהּ חֵשֶׁק? זֶה כַּמּוּבָן שֶׁלֹּא. אָז מָה כֵּן?

יֵשׁ לָנוּ אוֹרְחִים? רַעְיוֹן סָבִיר. יַלְדֵי הַשְּׁכֵנִים שֶׁמְּשַׂחֲקִים אֶצְלֵנוּ עַכְשָׁיו, יְכוֹלִים לְהֵיחָשֵׁב כְּאוֹרְחִים לְכָל דָּבָר.

אִמָּא שֶׁלִּי זְקוּקָה לִי? נוּ, בֶּאֱמֶת, מָתַי לֹא? תָּמִיד תִּשְׂמַח שֶׁאוֹשִׁיט לָהּ יָד מְסַיַּעַת מֵרְצוֹנִי הַטּוֹב.

אֲנִי צְרִיכָה לָצֵאת לִקְנִיּוֹת? בֶּאֱמֶת רָאִיתִי שֶׁנִּגְמַר הֶחָלָב וְגַם לֶחֶם אוּלַי צָרִיךְ. אִם אֵצֵא, יִהְיֶה בְּזֶה הַרְבֵּה מִן הָאֱמֶת.

נוֹתַר לָהּ אֵפוֹא רַק לִבְחֹר אֶחָד מִן הָאֶפְשָׁרוּיוֹת הַלָּלוּ, לִשְׁלֹף תֵּרוּץ מֻצְלָח וּלְסַיֵּם אֶת שִׂיחַת הַטֶּלֶפוֹן עִם רֵעוּת.

אֶלָּא שֶׁאָז נִזְכְּרָה בְּמַה שֶׁקָּרָה לִפְנֵי שָׁבוּעַ וְהִתְחִילָה לְהִתְלַבֵּט.

* * *

הַסִּפּוּר הִתְחִיל עִם אֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה, שֶׁגִּלְּתָה כִּי נְעָלֶיהָ לוֹחֲצוֹת לָהּ. "אִמָּא", הֶרְאֲתָה לָהּ אֶת הָרֶגֶל הַנִּלְחֶצֶת בִּפְנִים, "הַנַּעֲלַיִם קְטַנּוֹת עָלַי. אַתְּ רוֹאָה?" אִמָּא הִתְכּוֹפְפָה, בָּחֲנָה אֶת כַּף הָרֶגֶל הֵיטֵב, לָחֲצָה בְּעֶזְרַת הָאֲגוּדָל בְּקִדְמַת הַנַּעַל, וְגִלְּתָה כִּי אָכֵן צוֹפִיָּה צוֹדֶקֶת. בְּקֹשִׁי נוֹתְרוּ לָאֶצְבָּעוֹת מָקוֹם, וְהֵן מִצְטוֹפְפוֹת בִּפְנִים. "נֵצֵא לִקְנוֹת לָךְ נַעֲלַיִם בְּעֶזְרַת ה' הַיּוֹם אוֹ מָחָר".

"אֵיזֶה יֹפִי!" צָהֲלָה הַיַּלְדָּה, "לְשַׁבָּת כְּבָר אוּכַל לִנְעֹל אוֹתָן?"

"כֵּן", שָׂמְחָה אִמָּא לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ הַמְאֻשָּׁרוֹת, "אֲנִי מְאֹד מְקַוָּה".

בַּת שֶׁבַע שָׁמְעָה אֶת הַדּוּ שִׂיחַ, וְהִתְחַשֵּׁק לָהּ לְהִצְטָרֵף לַחֲגִיגָה. אֶת הַנַּעֲלִים הַשַּׁבָּתִיּוֹת שֶׁלָּהּ הִיא נוֹעֶלֶת כְּבָר כִּמְעַט שָׁנָה, וְהֵן מְיֻשָּׁנוֹת מִדַּי לְטַעְמָהּ. בִּכְלָל, נִמְאָס לְהַגִּיעַ מִדֵּי שַׁבָּת עִם אוֹתָם נַעֲלַיִם הִיא הָיְתָה מְאֹד רוֹצֶה לְגַוֵּן כְּבָר. אֲבָל, אִי אֶפְשָׁר לִזְרֹק סְתָם כָּךְ נַעֲלַיִם יְשָׁנוֹת, שֶׁעֲדַיִן טוֹבוֹת וּמְשָׁרְתוֹת אוֹתָהּ נֶאֱמָנָה, חַיָּבִים לִמְצֹא סִבָּה מֻצְדֶּקֶת לַעֲשׂוֹת זֹאת. הִיא יוֹדַעַת שֶׁאִמָּא לֹא קוֹנָה בְּלִי חֶשְׁבּוֹן, כָּל קְנִיָּה נִבְדֶּקֶת אֶצְלָם בַּבַּיִת. "מָה שֶׁצָּרִיךְ – קוֹנִים", הִיא אוֹמֶרֶת תָּמִיד, "אֲבָל לֹא סְתָם מְיֻתָּר".

נִכְנְסָה בַּת שֶׁבַע לְחַדְרָהּ, וְהוֹצִיאָה אֶת נַעֲלֵי הַשַּׁבָּת מִן הַמְּגֵרָה. נָעֲלָה אוֹתָם, וּבָדְקָה אֶת עַצְמָהּ הֵיטֵב. הַאִם אֵינָן לוֹחֲצוֹת? לָמָּה מַשֶּׁהוּ מַפְרִיעַ פֹּה וְכוֹאֵב? צָעֲדָה בְּחֶדֶר הָלוֹךְ וָשׁוּב, הִתְרַכְּזָה הֵיטֵב בַּתְּחוּשָׁה, נִרְאֶה לָהּ שֶׁבְּצַד יָמִין קְצָת לֹא נֹחַ... כֵּן... עַכְשָׁו הִיא כְּבָר בְּטוּחָה.

"אִמָּא", בַּת שֶׁבַע בָּאָה לַמִּטְבָּח נְעוּלָה בְּנַעֲלֵי הַשַּׁבָּת הַיְשָׁנוֹת, "אִם אֶת כְּבָר קוֹנָה, עָדִיף שֶׁתִּקְחִי גַּם אוֹתִי בְּחֶשְׁבּוֹן. אֶת הַנַּעֲלַיִם הַלָּלוּ קָנִינוּ מִזְּמַן, אַתְּ זוֹכֶרֶת מָתַי זֶה הָיָה? גָּדַלְתִּי בֵּינְתַיִם, וְהֵן מַתְחִילוֹת לִלְחֹץ לִי כְּבָר".

אִמָּא הִקְשִׁיבָה בִּרְצִינוּת, מְנַסָּה לִבְדֹּק אֶת הָרֶגֶל.

"אָז תִּקְנִי לִי גַּם?" שׁוֹאֶלֶת בַּת שֶׁבַע בִּלְהִיטוּת, רוֹצָה לִשְׁמֹעַ אֶת הַ"כֵּן" הַמְיֻחָל.

"בְּסֵדֶר גָּמוּר. אִם אַתְּ אוֹמֶרֶת שֶׁהֵן לוֹחֲצוֹת, וְאֵינֵךְ יְכוֹלָה לְהַמְשִׁיךְ לִנְעֹל אוֹתָן, נִקְנֶה לָךְ נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת".

בַּת שֶׁבַע שָׁמְעָה אֶת הַ'פְּסַק', וְיָצְאָה מְרֻצָּה מִן הַחֶדֶר. הִיא בֶּאֱמֶת מַרְגִּישָׁה כְּאֵב בְּרַגְלֶיהָ, כַּנִּרְאֶה שֶׁהַנַּעֲלַיִם כְּבָר קְטַנּוֹת. שָׁנָה זֶה הֲמוֹן זְמַן לְנַעֲלַיִם, וְהִיא בְּגִיל שֶׁעֲדַיִן גְּדֵלָה, בְּמֻקְדָם אוֹ בִּמְאֻחָר מִמֵּילָא הָיוּ חַיָּבִים לִקְנוֹת לָהּ חָדָשׁ, אָז מָה זֶה מְשַׁנֶּה אִם עַכְשָׁו אוֹ עוֹד מִסְפַּר שָׁבוּעוֹת?

כָּךְ הִרְגִּיעָה אֶת הַמַּצְפּוּן, וְצִפְּתָה לָרֶגַע שֶׁבּוֹ תֵּצֵא לִקְנוֹת. דִּמְיְנָה אֵיךְ תֵּרָאֶה הַנָּעַל הַחֲדָשָׁה, וְאֵיךְ תַּרְאֶה אוֹתָהּ לְכָל הַחֲבֵרוֹת. בָּאִרְגוּן שֶׁל שַׁבָּת תּוֹפִיעַ אִתָּן, כֻּלָּן יְאַחֲלוּ לָהּ תִּתְחַדְּשִׁי, נֶחְמָד לָבוֹא לַמִּפְגָּשׁ בְּבֶגֶד אוֹ נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת, זֶה עוֹשֶׂה יוֹתֵר חֵשֶׁק לָלֶכֶת.

לְמָחֳרָת בְּסִיּוּם אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם אָמְרָה לָהּ אִמָּא שֶׁהַיּוֹם תֵּצֶאנָה לִקְנוֹת נַעֲלַיִם. הֵן תִּסַּעְנָה לַמֶּרְכַּז הַמִּסְחָרִי לְחַפֵּשׂ נַעֲלַיִם עֲבוּר שְׁתֵּיהֶן. מְצֻיָּן! הִיא עָזְרָה לָאִמָּא לְהִתְאַרְגֵּן, וְשָׂמְחָה לִמְצֹא אֶת עַצְמָהּ בַּדֶּרֶךְ אֶל הַקְּנִיָּה הַמְּהַנָּה, מִתְכּוֹנֶנֶת לִבְחֹר לְעַצְמָהּ אֶת הַנַּעֲלַיִם שֶׁהָכִי יִמְצְאוּ חֵן בְּעֵינֶיהָ.  

אַחֲרֵי מִסְפַּר הִתְלַבְּטוּיוֹת, מְדִידוֹת וְשׁוֹטְטוּת בֵּין הַחֲנֻיּוֹת, הֶחְלִיטָה בַּת שֶׁבַע סוֹף סוֹף עַל הַזּוּג הַנִּבְחָר. הָיוּ אֵלֶּה נַעֲלֵי לַק שְׁחוֹרוֹת בְּדֻגְמָא עֲדִינָה וּמְיֻחֶדֶת, פְּרָחִים עֲדִינִים עִטְּרוּ אֶת הַנַּעַל מִשְּׁנֵי הַכִּוּוּנִים, וְהֵן הָיוּ חֲמוּדוֹת וְיָפוֹת כָּל כָּךְ. בַּת שֶׁבַע חִבְּבָה אוֹתָן מֵהָרֶגַע הָרִאשׁוֹן, "אִמָּא, אֲנִי רוֹצָה אֶת זֶה" אָמְרָה לָהּ. אִמָּא בֵּרְרָה אֶת הַמְּחִיר וְשָׁמְעָה שֶׁהוּא סָבִיר בְּהֶחְלֵט, גַּם צוֹפִיָּה מָצְאָה זוּג נַעֲלַיִם מֻצְלָח, וְהַמּוֹכֵר הוֹסִיף הֲנָחָה עַל שְׁנֵי הַזּוּגוֹת שֶׁנִּקְנוּ.

מְרֻצּוֹת וּמְסֻפָּקוֹת יָצְאוּ שְׁתֵּיהֶן מִן הַחֲנוּת, נוֹשְׂאוֹת בִּידֵיהֶן אֶת הַשַּׂקִּיּוֹת הַמְרַשְׁרְשׁוֹת. "תּוֹדָה אִמָּא", לֹא שָׁכְחָה בַּת שֶׁבַע לְהוֹדוֹת, "הַנַּעֲלַיִם פָּשׁוּט מַקְסִימוֹת".

* * *

גְּאוּלָה, חֲבֶרְתָּהּ הַטּוֹבָה שָׁמְעָה מִמֶּנָּה לְמָחֳרָת עַל הַנַּעֲלַיִם הַחֲדָשׁוֹת. "בּוֹאִי לְבֵיתִי, אַרְאֶה לָךְ אוֹתָן, רוֹצָה?"

"גַּם אֲנִי קָנִיתִי נַעֲלַיִם!" הִפְתִּיעָה גְּאוּלָה אֶת בַּת שֶׁבַע, "בְּדִיּוּק אֶתְמוֹל כְּשֶׁהָלַכְתִּי לַחֲנוּת, עָשִׂיתִי אֶת זֶה גַּם אֲנִי עִם אִמָּא שֶׁלִּי".

"הוֹ, זֶה מְעַנְיֵן מְאֹד..." צָחֲקָה בַּת שֶׁבַע, "אָז הָבִיאִי אֶת שֶׁלָּךְ, וַאֲנִי אֶת שֶׁלִּי, וּשְׁתֵּינוּ נוּכַל לְהִתְעַדְכֵּן".

"בְּסֵדֶר, בְּשָׁעָה חָמֵשׁ אֲנִי אֶצְלֵךְ עִם הַנַּעֲלַיִם הַחֲדָשׁוֹת", הִבְטִיחָה גְּאוּלָה. חֲבֵרוֹת טוֹבוֹת הֵן, וּמְשַׁתְּפוֹת זוֹ אֶת זֶה בְּכָל דָּבָר.

"אֵלּוּ הַנַּעֲלַיִם שֶׁלָּךְ?" הָיְתָה בַּת שֶׁבַע מֻפְתַּעַת בְּיוֹתֵר, כְּשֶׁשָּׁלְפָה גְּאוּלָה אֶת הַזּוּג הֶחָדָשׁ. "מָה לֹא בְּסֵדֶר בָּהֶן? מַדּוּעַ אַתְּ הֲמוּמָה?"

"לֹא", הִיא חִיְּכָה, "הֵן בְּסֵדֶר גָּמוּר, מְצֻיָּנוֹת אֲפִלּוּ. אֶלָּא שֶׁהֵן זֵהוֹת בְּדִיּוּק לַנַּעֲלַיִם הַיְשָׁנוֹת שֶׁלִּי, כְּבָר שָׁכַחַתְּ?"

"נָכוֹן! אַתְּ צוֹדֶקֶת, אֵיךְ לֹא שַׂמְתִּי לֵב? כָּל הַזְּמַן דִּגְדְּגָה בִּי תְּחוּשָׁה שֶׁהַנַּעֲלַיִם מֻכָּרוֹת מֵאֵיזוֹ שֶׁהוּא מָקוֹם. אָז אֵלּוּ הַנַּעֲלַיִם שֶׁהָיוּ לָךְ לְשַׁבָּת?"

"אֵלֶּה בְּדִיּוּק". בַּת שֶׁבַע רָכְנָה אֶל מְגֵרַת הַנַּעֲלַיִם שֶׁבַּחֶדֶר, וְהוֹצִיאָה אֶת זוּג הַנַּעֲלַיִם הַיְשָׁנוֹת, הִיא הִצִּיגָה אוֹתָם מוּל גְּאוּלָה, אָכֵן. הֵן זֵהוֹת לְשֶׁלָּהּ.

"לֹא מַתְאִים לָךְ לִשְׁכֹּחַ", הִיא נָזְפָה בַּחֲבֶרְתָּהּ בְּחִיּוּךְ, "רָאִית אוֹתִי כָּל שָׁבוּעַ נוֹעֶלֶת אוֹתָן!"

"אַתְּ צוֹדֶקֶת", גְּאוּלָה הִסְמִיקָה, "לַמְרוֹת שֶׁהַנַּעֲלַיִם הָיוּ מֻכָּרוֹת לִי, לֹא נִזְכַּרְתִּי מֵהֵיכָן. חָשַׁבְתִּי כִּי לְאַחַת הַשְּׁכֵנוֹת אוֹ הַחֲבֵרוֹת יֵשׁ נַעֲלַיִם כָּאֵלֶּה, אֲבָל לֹא זָכַרְתְּי שֶׁזּוּ דַּוְקָא אַתְּ. יוֹדַעַת מָה? יֵשׁ לִי רַעְיוֹן נִפְלָא! בּוֹאִי עִם הַנַּעֲלַיִם הַיְשָׁנוֹת לְאִרְגּוּן בְּשַׁבָּת וְנִהְיָה כְּמוֹ צֶמֶד תְּאוֹמוֹת זֵהוֹת. נַגִּיעַ שְׁתֵּינוּ עִם אוֹתוֹ זוּג, וְנַרְגִּישׁ מְצֻיָּן עִם זֶה, אֶת הַנַּעֲלַיִם הַחֲדָשׁוֹת שֶׁלָּךְ שִׁמְרִי לְשָׁבוּעַ הַבָּא מָה זֶה מְשַׁנֶּה?"

"בֶּאֱמֶת?" הָרַעְיוֹן קְצָת הִצְחִיק אֶת בַּת שֶׁבַע. הֵן לֹא תִּינוֹקוֹת בְּכִתָּה א' שֶׁצְּרִיכוֹת "אוֹתוֹ דָּבָר", יְלָדוֹת גְּדוֹלוֹת בְּכִתָּה ז' בּוֹגְרוֹת מִדַּי בִּשְׁבִיל כָּאֵלּוּ דְּבָרִים, אֲבָל הִתְבָּרֵר שֶׁגְּאֻלָּה מַמָּשׁ מִתְעַקֶּשֶׁת לַתָּכְנִית שֶׁלָּהּ.

"כֵּן! כֵּן! אֲנִי מְאֹד רוֹצָה! הִנֵּה לָנוּ הִזְדַּמְּנוּת לִהְיוֹת דּוֹמוֹת, מָה אִכְפַּת לָךְ? רַק שַׁבָּת אַחַת וְאַחַר כָּךְ כְּבָר לֹא תִּהְיִי חַיֶּבֶת".

אָז זֶהוּ, הִיא הִסְכִּימָה בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, גְּאוּלָה לָחֲצָה וְשִׁכְנְעָה אוֹתָהּ בְּלִי סוֹף, נוֹתְרָה לָהּ בְּעָיָה עִקָּרִית, בָּהּ לֹא שִׁתְּפָה אַף אַחַת:

כַּאֲשֶׁר תִּשְׁלֹף בְּשַׁבָּת אֶת הַנַּעֲלַיִם הַיְשָׁנוֹת וְתִנְעַל אוֹתָן, מָה תִּהְיֶה הַתְּגוּבָה שֶׁל כֻּלָּם וְאִמָּא בִּפְרָט? אֵיךְ זֶה? פִּתְאוֹם הֵן לֹא לוֹחֲצוֹת לָהּ? כְּבָר לֹא קְטַנּוֹת? אֵיךְ עַכְשָׁו הִיא יְכוֹלָה לָלֶכֶת אִתָּן אַחֲרֵי שֶׁסִּפְּרָה לְכֻלָּם שֶׁהֵן לֹא טוֹבוֹת? אָהּ. בִּגְלַל שֶׁגְּאוּלָה רוֹצָה, וְהִיא הִבְטִיחָה שֶׁתֵּעָנֶה לַהַצָּעָה, אָז חָזְרוּ הַנַּעֲלַיִם לִהְיוֹת תַּקִּינוֹת וְתוֹאֲמוֹת לְמִדּוֹתֶיהָ?

הִיא יוֹדַעַת אֶת הַתְּשׁוּבָה. הַנַּעֲלַיִם עֲדַיִן הָיוּ סְבִירוֹת, אוּלַי מִדָּה קְצָת מְדֻיֶּקֶת אֲבָל עֲדַיִן מַתְאִימוֹת לְשִׁמּוּשׁ. עַכְשָׁו הִיא בִּבְעָיָה אֲמִתִּית, הִיא פָּשׁוּט עָשְׂתָה צְחוֹק מֵעַצְמָהּ. אִם תִּנְעֹל אוֹתָן, יִלְעֲגוּ לָהּ בַּבַּיִת, וְאִם לֹא, תִּכְעַס גְּאוּלָה.

* * *

לֹא מְשַׁנֶּה מָה עָשְׂתָה בַּת שֶׁבַע בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, אֵיכְשֶׁהוּ הִיא הִסְתַּדְּרָה. אֲבָל עַכְשָׁו כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת וּשְׁפוֹפֶרֶת הַטֶּלֶפוֹן בַּיָּד, הַכֹּל צָף וְעָלָה מֵחָדָשׁ.

אִי אֶפְשָׁר לְהִתְכַּחֵשׁ לָאֱמֶת, בַּסּוֹף הִיא תָּצוּץ וְתוֹפִיעַ מֵחָדָשׁ. תִּגְרֹם לְאִי נְעִימוּת גְּדוֹלָה אַחֲרֵי שֶׁהִתְעַלְּמוּ מִמֶּנָּה וְהָלְכוּ סְחוֹר, סְחוֹר. עָדִיף לְהַחְלִיט מֵהָרֶגַע הָרִאשׁוֹן לָלֶכֶת בִּדְרָכִים יְשָׁרוֹת, הַשֶּׁקֶר רַק יַכְנִיס אוֹתָהּ לִפְקַעַת שֶׁאֵין לָהּ סוֹף.

"אַתְּ יְכוֹלָה לָבוֹא, אֲנִי פְּנוּיָה", עָנְתָה לְרֵעוּת הַמַּמְתִּינָה עֲדַיִן מֵעֵבֶר לַקַּו, "הָבִיאִי אִתָּךְ אֶת דַּפֵּי הָעֲבוֹדָה, וְנַתְחִיל לַעֲבֹד יַחַד".

הִיא שָׁמְעָה אֶת אַנְחַת הָרְווָחָה שֶׁל רֵעוּת. מִסְכֵּנָה, עַד שֶׁזָּכִית לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה לָקַח קְצָת זְמַן. הִיא לְפָחוֹת אָמְרָה אֱמֶת, וְזֶה שָׁוֶה הָיָה לָהּ. מָנְעָה סְבוּכִים וּבְעָיוֹת, וְגַם קִיְּמָה מִצְוָה.

תגיות:סיפורי ילדים

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה