יַחַד בִּזְכוּת הַתַּנָּא

"מָה זֶה? מָה קָרָה?" שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹת מִתְפַּלְּאִים סְבִיבִי.

אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לְהָשִׁיב לָהֶם עַל שְׁאֵלוֹתֵיהֶם. גַּם אֲנִי וְכָל הָאֲחֵרִים שֶׁלְּיָדִי לֹא יָדַעְנוּ אֶת הַתְּשׁוּבָה. גַּם אֲנַחְנוּ שָׁאַלְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ מָה זֶה וּמָה קָרָה .וְנִשְׁאַרְנוּ בִּשְׁאֵלָה.

"מָה יִהְיֶה?" שָׁאַל אָדָם מְבֻגָּר שֶׁיָּשַׁב מֵאֲחוֹרַי, וְהִבִּיט בִּדְאָגָה בַּשָּׁעוֹן שֶׁעַל יָדוֹ.

"נוּ, מָה יִהְיֶה?" הִצְטָרֵף גַּם בָּחוּר צָעִיר שֶׁיָּשַׁב לְיָדוֹ.

"יִהְיֶה טוֹב!" פָּסַק בִּמְעַט רֹגֶז אָדָם אַחֵר עַל מְקוֹמוֹ שְׁנֵי סַפְסַלִּים מִקָּדִימָה, "בֵּינְתַיִם אֶפְשָׁר לָנוּחַ", הוֹסִיף, נִשְׁעַן עַל מִשְׁעֶנֶת הַכִּסֵּא וְעָצַם אֶת עֵינָיו בְּשַׁלְוָה.

"שֶׁיִּישַׁן..." מִלְמֵל הַמְבֻגָּר בְּחֹסֶר הֲבָנָה, "הוּא אוֹפְּטִימִי... חוֹשֵׁב שֶׁיִּהְיֶה טוֹב... אֲבָל הַמְּחוֹגִים יַמְשִׁיכוּ לָלֶכֶת... וְעוֹד מְעַט נוּכַל לְהִסְתּוֹבֵב וְלַחֲזֹר הַבַּיְתָה..."

"אוּף", קָצָר וְשָׁקֵט נִמְלַט מִפִּי.

לֹא רָצִיתִי שֶׁיִּשְׁמְעוּ אוֹתִי. אֲבָל כָּךְ הִרְגַּשְׁתִּי. כְּבָר לֹא הָיְתָה לִי סַבְלָנוּת לָשֶׁבֶת עַל מְקוֹמִי.  שָׁעוֹת רַבּוֹת כָּל כָּךְ. מִי הָיָה מַאֲמִין.

זֶה קָרָה בְּלַ"ג בָּעֹמֶר. הָיִינוּ בַּדֶּרֶךְ לְמִירוֹן, כְּמוֹ בְּכָל שָׁנָה בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת. אֲנִי אוֹהֵב מְאֹד לִהְיוֹת שָׁם בַּיּוֹם הַזֶּה. מֵאָז לָקַח אוֹתִי אַבָּא לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ כָּל שָׁנָה לִנְסֹעַ. זֶה הַפְּרָס הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁאֶפְשָׁר לָתֵת לִי, וּמֵהָרֶגַע שָׁאנֵי יוֹצֵא מִשָּׁם אֲנִי מַתְחִיל לְהִתְגַּעְגֵּעַ מֵחָדָשׁ לַמָּקוֹם וּלְמַה שֶׁמִּתְרַחֵשׁ שָׁם בְּלַ"ג בָּעֹמֶר.

אָז גַּם בְּשָׁנָה זוֹ בִּקַּשְׁתִּי וְנָתְנוּ לִי. בִּשְׁעוֹת הַצָּהֳרַיִם הַמֻּקְדָּמוֹת יָצָאתִי עִם אַבָּא וְעָלִינוּ עַל הָאוֹטוֹבּוּס הַמּוֹבִיל לְמִירוֹן. הֲמוֹנֵי אֲנָשִׁים זָרְמוּ לְשָׁם, כְּמוֹ תָּמִיד. אַבָּא עָשָׂה חֶשְׁבּוֹן שֶׁהַדֶּרֶךְ עֲשׂוּיָה לֶאֱרֹךְ בְּעֵרֶךְ שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בְּהִתְחַשֵּׁב בְּעָמְסֵי הַתְּנוּעָה שֶׁבַּדֶּרֶךְ, וַעֲדַיִן נַסְפִּיק לֵהָנוֹת כָּרָאוּי מֵהַחֲגִיגָה הַנֶּהְדֶּרֶת בַּהִילוּלָא שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי זְכוּתוֹ תָּגֵן עָלֵינוּ. אֲבָל הַדְּבָרִים לֹא הִתְנַהֲלוּ כְּפִי שֶׁחָשַׁבְנוּ.

בַּתְּחִלָּה זָרְמָה הַתְּנוּעָה כִּמְעַט כָּרָגִיל. רָאִינוּ אוֹטוֹבּוּסִים רַבִּים שֶׁעָשׂוּ דַּרְכָּם צָפוֹנָה, אֲבָל הַדְּרָכִים עֲדַיִן הָיוּ פְּנוּיוֹת לְמַדַּי, לֹא שׁוֹנֶה בְּהַרְבֵּה מֵאֲשֶׁר בַּיָּמִים רְגִילִים. אֶלָּא שֶׁאַחֲרֵי כְּשָׁעָה וָחֵצִי שֶׁל נְסִיעָה כִּמְעַט לְלֹא עֲצִירוֹת, הִתְחִילָה הַתְּמוּנָה לְהִשְׁתַּנּוֹת. הָאוֹטוֹבּוּס שֶׁלָּנוּ הִתְחִיל לִנְסֹעַ לְאַט יוֹתֵר, וּבֵינְתַיִם לֹא רָאִינוּ בְּכָךְ מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד. הֲרֵי לָקַחְנוּ בַּחֶשְׁבּוֹן שֶׁהַנְּסִיעָה תִּהְיֶה אֲרֻכָּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. לֹא נוֹרָא, חָשַׁבְתִּי וְנִסִּיתִי לְהֵרָדֵם.

כַּנִּרְאֶה שֶׁהִצְלַחְתִּי, כִּי כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי לְאַחַר זְמַן מָה, גִּלִּיתִי פִּתְאוֹם שֶׁהָאוֹטוֹבּוּס שֶׁלָּנוּ עוֹמֵד. חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי חוֹלֵם. הִסְתַּכַּלְתִּי מִסְּבִיבִי וְ... כֵּן. הָאוֹטוֹ לֹא זָז. הַמָּנוּעַ שֶׁלּוֹ לֹא פָּעַל, וַאֲנִי יָכֹלְתִּי לְהָבִין בְּקַלּוּת שֶׁאֵין כַּוָּנָה לְהַמְשִׁיךְ בַּנְּסִיעָה.

"מָה קָרָה?" שָׁאַלְתִּי בְּבֶהָלָה אֶת אַבָּא.

"אֵיזוֹשֶׁהִי תַּקָּלָה... אוּלַי בַּמָּנוֹעַ... כְּבָר עֶשֶׂר דַּקּוֹת שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים וְלֹא מַמְשִׁיכִים בַּנְּסִיעָה..."

נִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ דְּאָגָה קַלָּה בְּקוֹלוֹ שֶׁל אַבָּא, אֲבָל לֹא הָיִיתִי בָּטוּחַ וְלֹא רָצִיתִי לְדַבֵּר עַל כָּךְ. קִוִּיתִי מְאֹד שֶׁתֵּכֶף, מַמָּשׁ עוֹד רֶגַע קָצָר נֵצֵא לַדֶּרֶךְ. אֶלָּא שֶׁזֶּה לֹא קָרָה.

הִמְשַׁכְנוּ לָשֶׁבֶת עַל מְקוֹמֵנוּ וּלְחַכּוֹת. הִשְׁתַּדַּלְנוּ לִהְיוֹת סַבְלָנִיִּים. הֵבַנּוּ שֶׁנִּדְנוּדִים וּשְׁאֵלוֹת קִצְרוֹת רוּחַ לֹא יִגְרְמוּ לָנוּ לְהַמְשִׁיךְ בַּנְּסִיעָה. הֲרֵי גַּם הַנֶּהָג רוֹצֶה לְהַגִּיעַ בִּמְהִירוּת לְיַעֲדוֹ. אִם רַק הָיָה יָכוֹל הָיָה מַמְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ...

אַךְ בֵּין הַנּוֹסְעִים הָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁהִתְקַשּׁוּ לָשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט. הַזְּמַן חָלַף, הַשָּׁעָה הִתְאַחֲרָה וַאֲנָשִׁים הֵחֵלּוּ לִהְיוֹת מֻטְרָדִים שֶׁמָּא יַגִּיעוּ כְּבָר אַחֲרֵי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׁקַע, וְלַיְלָה יִשְׂרֹר בְּמִתְחַם הַחֲגִיגוֹת. 

"מָה לַעֲשׂוֹת? כָּךְ רְצוֹן ה'", נִסָּה אַחַד הַנּוֹסְעִים לְהַרְגִּיעַ אֶת שְׁכֵנוֹ, "וְאִם נַגִּיעַ בָּעֶרֶב גַּם לֹא נוֹרָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן כְּדַאי הוּא בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה".

"אַתָּה צוֹדֵק", מִלְמֵל הַשָּׁכֵן, "אֲבָל אֲנִי רָצִיתִי לִהְיוֹת שָׁם דַּוְקָא בַּיּוֹם הַזֶּה..."

"נוּ, נוּ", הִמְהֵם הָרִאשׁוֹן, "וּמָה תַּעֲשֶׂה אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא רוֹצֶה?"

"וּמִנַּיִן לְךָ שֶׁהוּא לֹא רוֹצֶה? אוּלַי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת הִשְׁתַּדְּלוּת... אוּלַי לִלְחֹץ עַל הַנֶּהָג..."

"לֹא יַעֲזֹר... הַבֵּט דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן וְתִרְאֶה אֶת שַׁיֶּרֶת הָרְכָבִים שֶׁמַּמְתִּינָה. אֵינֶנּוּ הַיְּחִידִים. כֻּלָּם עוֹמְדִים וּמְחַכִּים. מַשֶּׁהוּ, כַּנִּרְאֶה, מְעַכֵּב אֶת הַמְּכוֹנִיּוֹת וְסוֹגֵר אֶת הַכְּבִישׁ לִתְנוּעָה..."

הַדִּבּוּרִים הִמְשִׁיכוּ, וַאֲנִי הֵבַנְתִּי שֶׁלֹּא תִּצְמַח מֵהֶם כָּל תּוֹעֶלֶת. שׁוּם דָּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה בִּגְלַל הַשִּׂיחוֹת הַמִּתְנַהֲלוֹת כָּאן, בָּאוֹטוֹבּוּס. בִּמְקוֹם לְהַקְשִׁיב לָהֶם בָּחַרְתִּי לְנַסּוֹת לְדַמְיֵן בְּרֹאשִׁי כְּאִלּוּ אֲנִי נִמְצָא לְיַד צִיּוּנוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, הַתִּזְמוֹרוֹת מְנַגְּנוֹת בְּעַלִּיזוּת וַאֲנָשִׁים רוֹקְדִים וּמְפַזְּזִים בְּשִׂמְחָה. יְהוּדִים מִכָּל הַגִּילִים וּמִכָּל הָעֵדוּת וְהַחוּגִים מְחֻבָּרִים שֶׁכֶם אֶל שֶׁכֶם, כָּתֵף אֶל כָּתֵף, יָד אֶל יָד וּמִתְרוֹמְמִים בְּיַחַד מֵעַל הָאֲדָמָה. הַכֹּל לִכְבוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן, הַתַּנָּא הַקָּדוֹשׁ. אֵיזוֹ אַחְדוּת?! הִתְפַּעַלְתִּי לַמַּרְאֶה שֶׁרָאִיתִי בְּעֵינֵי רוּחִי. כֻּלָּם, כֻּלָּם בְּקֶצֶב אָחִיד, בְּהִתְרוֹמְמוּת הָרוּחַ, בַּאֲוִירָה שֶׁל שִׂמְחָה וּקְדֻשָּׁה יוֹצְאִים בְּרִקּוּד לִכְבוֹד הַהִלּוּלָא שֶׁל הַתַּנָּא. אֵיזוֹ זְכוּת אַדִּירָה יֵשׁ לוֹ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן לְאַחֵד אֶת כָּל עַם יִשְׂרָאֵל בְּשִׁירָה וּבְנִגּוּנִים. בְּתוֹךְ דַּקּוֹת אֲחָדוֹת כְּבָר הָיִיתִי שָׁם. שׁוֹמֵעַ בְּאָזְנַי אֶת הַנִּגּוּנִים, שָׁר וּמְפַזֵּז. זֶה הָיָה נִפְלָא. כִּמְעַט קַמְתִּי מִמְּקוֹמִי וְרָקַדְתִּי. שׁוּב לֹא הָיִיתִי בָּאוֹטוֹבּוּס. הָיִיתִי שָׁם בַּשִּׂמְחָה וּבַחֲגִיגוֹת וְלֹא שָׁמַעְתִּי בִּכְלָל אֶת הַקּוֹלוֹת סְבִיבִי.

"בַּר יוֹחַאי נִמְשַׁחְתָּ, אַשְׁרֶיךָ..." הִתְנַגְנוּ הַמִּלִּים בְּתוֹכִי וְהִקְפִּיצוּ אוֹתִי.

"וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי... רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי", הִתְחַלְּפוּ בְּרֹאשִׁי הַמִּלִּים וְהַמַּנְגִינָה.

אֲבָל הַחֲגִיגָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּלִבִּי, הִפְסִיקָה בְּפִתְאוֹמִיּוּת.

"אִי אֶפְשָׁר יוֹתֵר! אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְחַכּוֹת עוֹד!"

"הַשָּׁעָה כְּבָר מְאֻחֶרֶת מַמָּשׁ!"

"נֶהָג, תְּנַסֶּה לָצֵאת לַדֶּרֶךְ"

"אֶפְשָׁר לְהִתְקַשֵּׁר לַמִּשְׁטָרָה... אוּלַי הֵם יוּכְלוּ לַעְזֹר לָנוּ..."

מִשְׁפָּטִים רָמִים הִתְעַרְבְּבוּ זֶה בָּזֶה וְנִהְיוּ לִבְלִיל שֶׁל צְלִילִים נִרְגָּזִים.

"נֶהָג, תִּפְתַּח  אֶת הַדֶּלֶת!" נִשְׁמְעָה פִּתְאוֹם קְרִיאָה צוֹרֶמֶת, "לֹא יִתָּכֵן שֶׁנַּמְשִׁיךְ לָשֶׁבֶת כָּאן בְּלִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר..."

"אִי אֶפְשָׁר כְּבָר לָשֶׁבֶת", נַעֲנָה נוֹסֵעַ אַחֵר לַזְּעָקָה.

"רַבּוֹתַי", דִּבֵּר הַנֶּהָג לָרַמְקוֹל שֶׁלָּקַח לְיָדָיו, "אֲנִי מִצְטַעֵר. זוֹ אֵינָהּ בְּחִירָה שֶׁלִּי. הִסְתַּכְּלוּ סְבִיבְכֶם. יֵשׁ פְּקָק עָצוּם בִּגְלַל רֶכֶב שֶׁהִתְקַלְקֵל בַּדֶּרֶךְ וְחָסַם אֶת הַכְּבִישׁ. בִּגְלַל הָרְכָבִים הָרַבִּים שֶׁבַּכְּבִישׁ מִתְקַשִּׁים לְהַגִּיעַ לְשָׁם וְלִפְתֹּר אֶת הַבְּעָיָה. נְקַוֶּה שֶׁזֶּה יִקְרֶה בְּקָרוֹב. אָנָּא הֵעָזְרוּ בְּעוֹד מְעַט סַבְלָנוּת".

גַּם הַהֶסְבֵּר שֶׁל הַנֶּהָג לֹא הֵנִיחַ אֶת דַּעְתָּם שֶׁל הַנּוֹסְעִים.

"הוּא צוֹדֵק. אֵין בְּרֵרָה!" הִצְדִּיק מִישֶׁהוּ.

"נָכוֹן, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ לָשֶׁבֶת כָּאן. נֶהָג! תִּפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת. אֲנַחְנוּ מַמְשִׁיכִים בָּרֶגֶל", קָרְאוּ שְׁלֹשָׁה צְעִירִים.

הֵם הִתְקַדְּמוּ בִּמְהִירוּת לְעֵבֶר מוֹשַׁב הַנֶּהָג וְדָרְשׁוּ בְּתַקִּיפוּת לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת.

"לֹא כְּדַאי לָכֶם", נִסָּה לְשַׁכְנֵעַ אוֹתָם, "בָּרֶגֶל לֹא תַּגִּיעוּ מַהֵר יוֹתֵר..."

"אַל תֵּלְכוּ. אַתֶּם עֲלוּלִים לִתְעוֹת בַּדֶּרֶךְ", הִזְהִיר אוֹתָם יָשִׁישׁ שָׁלֵו.

"לֹא. זֶהוּ. נִמְאַס לָנוּ לָשֶׁבֶת. לֹא רוֹצִים לְחַכּוֹת יוֹתֵר. נִצְעַד בָּרֶגֶל", הִכְרִיזוּ.

"תִּפְתַּח אֶת הַדְּלָתוֹת", פָּקְדוּ עַל הַנֶּהָג.

"טוֹב... אֵין לִי בְּרֵרָה... כָּל הַנּוֹסְעִים עֵדִים שֶׁאַתֶּם כּוֹפִים עָלַי לַעֲשׂוֹת זֹאת..."

הוּא לָחַץ עַל הַכַּפְתּוֹר. הַדְּלָתוֹת הֵחֵלּוּ לְהִפָּתַח, וְאָז, מַמָּשׁ בְּאוֹתוֹ רֶגַע, נִשְׁמַע טִרְטוּר שֶׁל מְנוֹעַ. הָאוֹטוֹבּוּס שֶׁלְּצִדֵּנוּ הִפְעִיל אֶת הַמָּנוֹעַ שֶׁלּוֹ וְגַם זֶה שֶׁלְּפָנָיו. בִּגְלַל הַוִּכּוּחִים בְּתוֹךְ הָאוֹטוֹ שֶׁלָּנוּ לֹא הִבְחִינוּ הַנּוֹסְעִים אֶצְלֵנוּ שֶׁהַשַּׁיָּרָה הַתְּקוּעָה מַתְחִילָה לָזוּז...  

"הוֹ. אֵיזֶה יֹפִי?!" הִתְלַהֲבוּ הַצְּעִירִים, וּמִהֲרוּ לִמְקוֹמָם.

הַנֶּהָג שֶׁלָּנוּ הִתְנִיעַ אֶת הַמָּנוֹעַ, הָאוֹטוֹבּוּס הֵחֵל לִנְסֹעַ וּלְפֶתַע, בְּלִי כָּל תִּכְנוּן מֻקְדָּם, פָּרְצָה בּוֹ שִׁירָה אַדִּירָה שֶׁאִחֲדָה אֶת כָּל הַנּוֹסְעִים לְלֹא הַבְדֵּל גִּיל, חוּג וְעֵדָה: "בַּר יוֹחַאי נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ..."

צְלִילֵי הַשִּׁירָה הִדְהֲדוּ בְּרַחֲבֵי הָאוֹטוֹבּוּס, וּפָרְצוּ מִמֶּנּוּ אֶל עֵבֶר הַמֶּרְחָבִים שֶׁלְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ. וַאֲנִי עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי וְהֶאֱזַנְתִּי בַּהֲנָאָה, מְדַמֶּה לְעַצְמִי כְּאִלּוּ אֲנִי נִמְצָא כָּעֵת בְּמִירוֹן וְחוֹשֵׁב עַל זְכוּתוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן הַמְּאַחֶדֶת אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם נִמְצָאִים.