זו לא בושה לבקש סליחה

סְלִיחָה! אֶת הַמִּלָּה הַזּוֹ אֲנִי שׁוֹמַעַת לָאַחֲרוֹנָה פְּעָמִים רַבּוֹת. זֶה בִּגְלַל הַיָּמִים הַמְּיֻחָדִים בָּהֶם אָנוּ נִמְצָאִים. רֹאשׁ הַשָּׁנָה הִסְתַּיֵּם וְיוֹם כִּפּוּר עוֹמֵד לְפָנֵינוּ. וְאִם יֵשׁ מִלָּה הַמַּתְאִימָה לַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, זוֹ הַמִּלָּה "סְלִיחָה". כְּשֶׁכֻּלָּם עוֹמְדִים לִפְנֵי יוֹם בּוֹ נִשְׁפָּטִים לִפְנֵי בּוֹרֵא עוֹלָם, הֵם מִשְׁתַּדְּלִים לְהַגִּיעַ לַיּוֹם הַזֶּה יְשָׁרִים וּנְקִיִּים מֵחֵטְא.

יַחֲסִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ הַדּוֹרְשִׁים תִּקּוּנִים וּמְחִילוֹת, מִתְחַדְּדִים מְאֹד בַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם כִּפּוּר. אֲנָשִׁים מִשְׁתַּדְּלִים לְפַיֵּס זֶה אֶת זֶה בְּמִלִּים טוֹבוֹת, כְּדֵי לְקַבֵּל סְלִיחָה וּמְחִילָה.

אֲנִי מַכִּירָה אֶת הַמִּלָּה הַזּוֹ, אֲבָל אֵיךְ אוֹמַר בַּעֲדִינוּת, אֲנִי לֹא מַרְבָּה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ.

"קשה לי לשים לב שאני פוגעת באחרים"

זֶה לֹא נַעֲשָׂה בְּכַוָּנָה, אֲנִי פָּשׁוּט לֹא שָׂמָה לֵב לַמִּקְרִים בָּהֶם אֲנִי צְרִיכָה לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה, כִּי זֶה נִרְאָה לִי הֶגְיוֹנִי לַעֲשׂוֹת כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת. קְחוּ לְמָשָׁל אֶת הָעֲלִיָּה שֶׁל בְּנוֹת בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁלִּי לְאוֹטוֹבּוּס הַהַסָּעָה. לִפְעָמִים אֲנִי מַגִּיעָה אֵלָיו בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן, כִּי הַמּוֹרָה שִׁחְרְרָה אוֹתָנוּ מְאֻחָר מֵהָרָגִיל, אוֹ שֶׁהָיִיתִי צְרִיכָה לְסַיֵּם לְהַעֲתִיק מֵהַלּוּחַ אֶת מָה שֶׁהַמּוֹרָה לִמְּדָה, וְדַקּוֹת אֲרֻכּוֹת וִיקָרוֹת עָבְרוּ לָהֶן בִּמְהִירוּת. אֲנִי לֹא הַיְּחִידָה שֶׁזֶּה קוֹרֶה לָהּ. בִּזְמַנִּים כָּאֵלֶּה אֲנִי רָצָה עִם כָּל מִשְׁקַל הַיַּלְקוּט עַל גַּבִּי בַּמְּהִירוּת הֲכִי גְּבוֹהָה שֶׁלִּי, כְּדֵי לֹא לְהַחְמִיץ אֶת הַהַסָּעָה, כִּי אָז אֶצְטָרֵךְ לְהַמְתִּין לַהַסָּעָה שֶׁתָּבוֹא בְּעוֹד שָׁעָה, אוֹ לַחֲזֹר הַבַּיְתָה בָּרֶגֶל כְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ דַּקּוֹת. לֹא תַּעֲנוּג גָּדוֹל בְּיוֹם קֵיצִי וְחַם. כָּאָמוּר, אֲנִי לֹא הַיְּחִידָה שֶׁמְּמַהֶרֶת לָאוֹטוֹבּוּס. יֵשׁ עוֹד בָּנוֹת שֶׁגַּם הֵן אֵחֲרוּ מְעַט, וְאָז אֲנַחְנוּ מִצְטוֹפְפוֹת לְיַד דֶּלֶת הָאוֹטוֹבּוּס. קְצָת דּוֹחֲקוֹת וְדוֹחֲפוֹת כְּדֵי לִהְיוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁיַּעֲלוּ לָאוֹטוֹבּוּס, וְיֵשְׁבוּ הֵיכָן שֶׁהֵן אוֹהֲבוֹת. מֵרֹב לַחַץ אֲנִי לֹא שָׂמָה לֵב שֶׁנָּתַתִּי מַכָּה קַלָּה לְיַלְדָּה אַחַת, וּלְאַחֶרֶת כִּמְעַט הִפַּלְתִּי אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם בַּדֹּחַק שֶׁהָיָה. כָּל מָה שֶׁאֲנִי רוֹאָה לְנֶגֶד עֵינַי בָּרְגָעִים הָאֵלֶּה הִיא הַמְּשִׂימָה לַעֲלוֹת רִאשׁוֹנָה.

הַמִּלָּה "סְלִיחָה" יְכוֹלָה לִקְפֹּץ לִי מוּל הָעֵינַיִם וּלְהַבְהֵב מִלְיוֹן פְּעָמִים, אֲבָל אֲנִי לֹא רוֹאָה אוֹתָהּ, כִּי אֲנִי מְרֻכֶּזֶת בַּמַּטָּרָה. הַמִּלָּה הַזּוֹ יְכוֹלָה לְהִדַּבֵּק אֵלַי גַּם בַּמַּכֹּלֶת שֶׁלָּנוּ. כְּשֶׁאֲנִי נִשְׁלַחַת לְשָׁם לִקְנוֹת כַּמָּה מִצְרָכִים, לֹא תָּמִיד מִתְחַשֵּׁק לִי לַעֲשׂוֹת זֹאת, אֲבָל כַּמּוּבָן שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה זֹאת, וּמְמַהֶרֶת לְסַיֵּם אֶת הַקְּנִיָּה וְלַחֲזֹר לַעֲשׂוֹת אֶת מָה שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת. אִם זֶה לִקְרֹא סֵפֶר טוֹב אוֹ לְשַׂחֵק עִם הַחֲבֵרוֹת.

לבקש סליחה – גם מילדים קטנים

הָרָצוֹן שֶׁלִּי לְסַיֵּם הַכֹּל מַהֵר, מַעֲלִים מִמֶּנִּי אֶת הַיַּלְדָּה אוֹ הַיֶּלֶד הַקְּטַנִּים הַמַּמְתִּינִים בַּתּוֹר עִם שַׂקִּית חָלָב אוֹ מוּצָר אַחֵר. אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לִהְיוֹת לִפְנֵיהֶם, כִּי אֲנִי מְמַהֶרֶת, וְגַם יֵשׁ לִי הַרְבֵּה יוֹתֵר מוּצָרִים מֵהֶם, אָז אֲנִי עוֹקֶפֶת אוֹתָם בֶּאֱלֶגַנְטִיּוּת וְנִדְחֶקֶת לִפְנֵיהֶם. הַקּוּפָּאִית לֹא יוֹדַעַת מָה הָיָה לִפְנֵי מִי, כִּי הַתּוֹר אֵינוֹ דָּבָר מְסֻדָּר, וּלְאַף אֶחָד אֵין מִסְפָּר שֶׁיָּעִיד עַל תּוֹרוֹ, כְּמוֹ שֶׁנָּהוּג בְּמוֹסָדוֹת אֲחֵרִים. הַגְּדוֹלִים יוֹדְעִים לַעֲמֹד עַל זְכוּתָם בַּתּוֹר, אֲבָל הַקְּטַנִּים עֲדַיִן לֹא לָמְדוּ לַעֲשׂוֹת זֹאת. לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מִילָדִים קְטַנִּים... לֹא עָלָה כְּלָל בְּדַּעְתִּי.

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁעוֹשִׂים עִנְיָן גָּדוֹל מִדָּבָר פָּעוֹט, וַאֲנִי לֹא מְבִינָה אֶת זֶה.

אֶתְמוֹל, כְּשֶׁהֵדַחְתִּי כֵּלִים, הֶחֱלִיקָה כּוֹס מִיָּדִי וְנִשְׁבְּרָה. זוֹ הָיְתָה הַכּוֹס שֶׁאֲחוֹתִי חַנָּה קִבְּלָה לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלָּהּ. הִיא הָיְתָה וְרֻדָּה עִם לְבָבוֹת לְבָנִים. חַנָּה שָׁתְתָה בָּהּ שׁוֹקוֹ כִּמְעַט בְּכָל יוֹם. אִמָּא שֶׁלִּי לֹא כּוֹעֶסֶת כְּשֶׁמַּשֶׁהוּ נִשְׁבַּר בִּזְמַן הֲדָחַת כֵּלִים. הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁזֶּה עָלוּל לִקְרוֹת לְכָל אֶחָד, אֲבָל מְבַקֶּשֶׁת לָשִׂים לֵב לְכָךְ. לָכֵן לֹא הִתְרַגַּשְׁתִּי כְּשֶׁהַכּוֹס נִשְׁבְּרָה. אָסַפְתִּי אֶת הַשְּׁבָרִים בַּעֲדִינוּת, וְהִשְׁלַכְתִּי אוֹתָם לְפַח הָאַשְׁפָּה. לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לְהוֹדִיעַ לְחַנָּה עַל כָּךְ. הֲרֵי לֹא עָשִׂיתִי זֹאת בְּכַוָּנָה.

אֲחוֹתִי רָאֲתָה אֶת הַשְּׁבָרִים, וְכָעֲסָה. הִסְבַּרְתִּי לָהּ שֶׁהַכּוֹס הֶחֱלִיקָה מִיָּדִי, וְשֶׁהִיא לֹא צְרִיכָה לַעֲשׂוֹת מִזֶּה עִנְיָן גָּדוֹל. זוֹ רַק כּוֹס.

"זוֹ הַכּוֹס שֶׁלִּי!" הִצְטָעֲרָה אֲחוֹתִי, וְיָצְאָה מֵהַמִּטְבָּח. לֹא הֵבַנְתִּי עַד כַּמָּה הָיְתָה הַכּוֹס חֲשׁוּבָה לָהּ, וְהַמִּלָּה "סְלִיחָה" אוֹ מַשֶּׁהוּ שֶׁקָּרוֹב לְהִתְנַצְּלוּת לֹא עֻלּוֹ בְּדַּעְתִּי. הָיִיתִי בְּטוּחָה שֶׁחַנָּה מִתְנַהֶגֶת בְּקַטְנוּנִיּוּת. מָה הַבְּעָיָה לִקְנוֹת לָהּ כּוֹס אַחֶרֶת... יֵשׁ הֲמוֹן דֻּגְמָאוֹת בַּחֲנוּיוֹת הַכֵּלִים.

יֵשׁ עוֹד מִישֶׁהִי שֶׁהִתְיַחֲסָה לְעִנְיָן קָטָן כְּאִלּוּ הָיָה הַר גָּבוֹהַּ. בִּקַּשְׁתִּי מֵחֲבֵרְתִּי אַיָּלָה אֶת מַחְבֶּרֶת הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁלָּהּ, כְּדֵי לְהַשְׁלִים חֹמֶר שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתִּי לְהַעֲתִיק. הָיָה לָנוּ מִבְחָן שֶׁעָמַד לְהֵיעָרֵךְ בְּעוֹד אַרְבָּעָה יָמִים. אַיָּלָה בִּיקְּשָׁה שֶׁאַחְזִיר לָהּ אֶת הַמַּחְבֶּרֶת לְמָחֳרָת, כְּדֵי שֶׁתַּסְפִּיק לִלְמֹד הֵיטֵב לַמִּבְחָן. אָמַרְתִּי שֶׁאֵין שׁוּם בְּעָיָה, מֵאַחַר וְהַחֹמֶר שֶׁהָיִיתִי צְרִיכָה לְהַשְׁלִים לֹא הָיָה רַב. הָיִיתִי בְּטוּחָה שֶׁאַסְפִּיק לְהַחְזִיר אֶת הַמַּחְבֶּרֶת בַּזְּמַן שֶׁבִּקְּשָׁה. אֲבָל הַחְלָטָה לְחוּד וּמְצִיאוּת לְחוּד.

בְּאוֹתוֹ יוֹם הָיִיתִי צְרִיכָה לַעֲזֹר לְאִמָּא בְּכַמָּה מַטָּלוֹת, וְנִזְכַּרְתִּי לְהַחְזִיר לְאַיָּלָה אֶת הַמַּחְבֶּרֶת בִּשְׁעַת עֶרֶב מְאֻחֶרֶת, זֹאת לְאַחַר כַּמָּה שִׂיחוֹת טֶלֶפוֹן שֶׁקִּבַּלְתִּי מִמֶּנָּה. הִיא לֹא הָיְתָה מְרֻצָּה, כִּי לְדַעְתָּהּ לֹא הָיָה לָהּ דֵּי זְמַן לִלְמֹד לַמִּבְחָן. אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁהִיא מַגְזִימָה. יֵשׁ יוֹמַיִם שְׁלֵמִים. לָמָּה הִיא כָּל כָּךְ לְחוּצָה... הַפַּרְצוּף שֶׁלָּהּ הָיָה חָמוּץ מְאֹד. אִם הָיִיתִי מַקְדִּישָׁה רֶגַע שֶׁל מַחֲשָׁבָה, הָיִיתִי מְבִינָה אוֹתָהּ. לֹא קַל לָהּ בַּלִּמּוּדִים, וּלְכָל מִבְחָן הִיא צְרִיכָה לְהַקְדִּישׁ זְמַן רַב, כְּדֵי לִלְמֹד אֶת הַחֹמֶר הֵיטֵב, וְלַחֲזֹר עָלָיו שׁוּב וְשׁוּב. כַּנִּרְאֶה שֶׁיּוֹמַיִם לֹא מַסְפִּיקִים לָהּ. בְּאוֹתוֹ רֶגַע לֹא הֵבַנְתִּי אוֹתָהּ, וְכַמּוּבָן לֹא הֶעֱלֵיתִי בְּדַּעְתִּי לְהִתְנַצֵּל אוֹ לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה.

אֲנִי יְכוֹלָה לְהַרְכִּיב רְשִׁימָה אֲרֻכָּה שֶׁל מִי שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לְהִתְנַצֵּל בְּפָנָיו. אוּכַל לְהַכְנִיס לְשָׁם גַּם אֶת בַּת שֶׁבַע, הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה מֵהַבִּנְיָן הַסָּמוּךְ לַבִּנְיָן בּוֹ אֲנִי גָּרָה. הִיא בְּכִתָּה ב' וְאוֹהֶבֶת לְהִשְׁתַּתֵּף אִתָּנוּ הַגְּדוֹלוֹת, כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מְשַׂחֲקוֹת בַּחֶבֶל לְמָשָׁל. בִּגְלַל שֶׁהִיא קְטַנָּה וַאֲנִי וְחַבְרוֹתַי גְּדוֹלוֹת מִמֶּנָּה, אֲנִי מַרְשָׁה לְעַצְמִי "לְנַדֵּב" אוֹתָהּ לְגַלְגֵּל בַּחֶבֶל. הַחֶבֶל שַׁיָּךְ לִי וַאֲנִי מַרְגִּישָׁה זְכוּת לִקְבֹּעַ דְּבָרִים.

כֻּלָּן מַעֲדִיפוֹת לִקְפֹּץ מֵאֲשֶׁר לְגַלְגֵּל, אֲבָל בְּלֵית בְּרֵרָה צָרִיךְ גַּם לְגַלְגֵּל, כִּי אַחֶרֶת אִי אֶפְשָׁר לְשַׂחֵק. אֲנִי וְחַבְרוֹתַי מִתְחַלְּפוֹת בַּמִּשְׂחָק, וּבַת שֶׁבַע מְגַלְגֶּלֶת רֹב הַזְּמַן. הִיא מְבַקֶּשֶׁת מִדֵּי פַּעַם לְשַׂחֵק, וַאֲנִי דּוֹחָה אוֹתָהּ בְּ: "עוֹד מְעַט..." "עוֹד רֶגַע", "רַק עוֹד כַּמָּה קְפִיצוֹת"..

אֲנִי מַרְשָׁה לְעַצְמִי לַעֲנוֹת בְּצוּרָה כָּזֹאת, כִּי בַּת שֶׁבַע יַלְדָּה קְטַנָּה שֶׁעֲדַיִן לֹא מְבִינָה שֶׁהִיא מְנֻצֶּלֶת וִיכוֹלָה לְהִתְלוֹנֵן עַל כָּךְ. רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת הִיא מִשְׁתַּתֶּפֶת בַּמִּשְׂחָק.

לבקש סליחה: במיוחד בעשרת ימי תשובה

בַּיָּמִים הָאֵלֶּה שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, הַגְּדוֹלִים נִהְיִים רְצִינִיִּים וּכְבֵדֵי רֹאשׁ. הֵם יוֹדְעִים הֵיטֵב מִמִּי לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה, וְגַם עוֹשִׂים זֹאת. אֲנִי רוֹאָה מְבֻגָּרִים הַפּוֹגְשִׁים זֶה אֶת זֶה בָּרְחוֹב, לוֹחֲצִים יָדַיִם, וּמְבָרְכִים הָאֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי בַּחֲתִימָה טוֹבָה, וּמְבַקְּשִׁים סְלִיחָה בְּמִקְרֶה בּוֹ פָּגְעוּ זֶה בְּזֶה וְלֹא שָׂמוּ לֵב.

הָיָה יוֹם אֶחָד שֶׁשָּׁמַעְתִּי בַּקָּשׁוֹת סְלִיחָה רַבּוֹת, וּמַשֶּׁהוּ בִּי הִתְעוֹרֵר פִּתְאוֹם לָשִׂים לֵב לְמָה שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה. לְמִקְרִים בָּהֶם צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה, גַּם אִם חָשַׁבְתִּי לְרֶגַע שֶׁאֵין לַעֲשׂוֹת מִזֶּה עִנְיָן. אֲנִי כְּמוֹ כֻּלָּם רוֹצָה לְהִכָּנֵס לְיוֹם הַדִּין עִם כַּמָּה שֶׁפָּחוֹת חֲטָאִים, אֲבָל מֵאֵיפֹה לְהַתְחִיל?!...

אֲנִי לֹא זוֹכֶרֶת אֶת כָּל הַמִּקְרִים בָּהֶם הָיִיתִי יְכוֹלָה לְהִתְנַצֵּל. הִתְחַלְתִּי מִמַּה שֶׁאֲנִי זוֹכֶרֶת. הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁעָלָה בְּדַּעְתִּי הָיָה הַכּוֹס שֶׁשָּׁבַרְתִּי לְחַנָּה. קָנִיתִי לָהּ כּוֹס חֲדָשָׁה מִדְּמֵי הַכִּיס שֶׁלִּי, וּבִקַּשְׁתִּי אֶת סְלִיחָתָהּ. הִיא הָיְתָה מֻפְתַּעַת. כִּי לֹא הָיְתָה רְגִילָה לִשְׁמֹעַ מִמֶּנִּי הִתְנַצְּלֻיּוֹת.

אֲנִי לֹא עוֹקֶפֶת תּוֹרִים בַּמַּכֹּלֶת יוֹתֵר, גַּם לֹא נִדְחֶפֶת לְאוֹטוֹבּוּס הַהַסָּעוֹת, אוֹ לְכָל מָקוֹם אַחֵר, וּפוֹגַעַת בַּאֲחֵרִים. אֶת בַּת שֶׁבַע אֲנִי מְשַׁתֶּפֶת הַרְבֵּה יוֹתֵר בִּקְפִיצוֹת בַּחֶבֶל, אֲנִי יְכוֹלָה לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ נוֹהֲרוֹת מִשִּׂמְחָה, וִיכוֹלָה לְהִצְטַעֵר שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי זֹאת קוֹדֵם... כִּי לִרְאוֹת אוֹתָהּ שְׂמֵחָה, זֶה נוֹתֵן הַרְגָּשָׁה טוֹבָה.

אִם אֲנִי לוֹקַחַת מִמִּישֶׁהוּ מַשֶּׁהוּ, אֲנִי מִשְׁתַּדֶּלֶת לְהַחְזִיר בַּזְּמַן.

הִתְחַלְתִּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמִּלָּה "סְלִיחָה" הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהָיִיתִי רְגִילָה, וְלָאו דַּוְקָא בְּהֶקְשֵׁרִים לֹא נְעִימִים, כְּמוֹ "סְלִיחָה, אֶפְשָׁר לַעֲבֹר?" "סְלִיחָה, אַתְּ מַסְתִּירָה לִי"... אֲפִלּוּ "סְלִיחָה, מָה הַשָּׁעָה?" אִם הָיִיתִי שָׂמָה לֵב בֶּעָבָר עַד כַּמָּה הַמִּלָּה סְלִיחָה מַנְעִימָה אֶת הַחַיִּים, הָיִיתִי מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בָּהּ הַרְבֵּה.

אֲבָל עָדִיף מְאֻחָר מֵאֲשֶׁר אַף פַּעַם לֹא.

בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר הָיְתָה לִי הַרְגָּשָׁה טוֹבָה בַּלֵּב, שֶׁהִנֵּה עָלִיתִי עַל דֶּרֶךְ טוֹבָה לְהִכָּנֵס אִתָּהּ לְיוֹם הַדִּין.