יַלְדָּה שֶׁל עוֹד מְעַט

שְׁעַת עֶרֶב מְאֻחֶרֶת. בְּפִנַּת הַחֶדֶר דּוֹלֶקֶת מְנוֹרָה קְטַנָּה מֵעַל רֹאשָׁהּ שֶׁל פְּנִינָה. הִיא מִזְדָּרֶזֶת בְּשִׁעוּרֶיהָ. אַחְיוֹתֶיהָ הַקְּטַנּוֹת נָעֳמִי וֶאֱלִישֶׁבַע נִרְדְּמוּ לִפְנֵי זְמַן רַב. פְּנִינָה לֹא רָצְתָה לְהַפְרִיעַ לְאַחְיוֹתֶיהָ הַיְשֵׁנוֹת, לָכֵן לֹא הִדְלִיקָה אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל בַּחֶדֶר, וְהִסְתַּפְּקָה בַּמְּנוֹרָה הַקְּטַנָּה, שֶׁהֵאִירָה רַק אֶת הַסְּבִיבָה הַקְּרוֹבָה לָהּ. מִשְּׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם הִיא מְכִינָה אֶת שִׁעוּרֶיהָ וַעֲדַיִן לֹא הִצְלִיחָה לְסַיֵּם אוֹתָם. אֲחוֹתָהּ רוּת נִכְנְסָה לַחֶדֶר. הִיא רָאֲתָה אֶת פְּנִינָה רְכוּנָה עַל הַמַּחְבֶּרֶת שֶׁלָּהּ כּוֹתֶבֶת בְּמֶרֶץ. מְרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ מִדֵּי כַּמָּה רְגָעִים מֵהַמַּחְבֶּרֶת לַסֵּפֶר וּמֵהַסֵּפֶר לַמַּחְבֶּרֶת. בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ מַצָּב בּוֹ הָיְתָה לִפְנֵי שָׁעָה אֲרֻכָּה, כְּאִלּוּ לֹא עָבַר זְמַן רַב כָּל כָּךְ מֵאָז הִתְיַשְּׁבָה בַּכִּסֵּא. רוּת מַכִּירָה אֶת אֲחוֹתָהּ הַגְּדוֹלָה. הִיא מַשְׁקִיעָה אֶת מֵיטַב זְמַנָּהּ בַּמַּטָּלוֹת שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת בַּסֶּמִינָר. גַּם אִם זֶה נִמְשַׁךְ אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה. לָמָּה הִיא לֹא דּוֹחָה אֶת הַדְּבָרִים לְמָחָר? חָשְׁבָה רוּת. אִם זֶה הָיָה תָּלוּי בָּהּ הִיא הָיְתָה דּוֹחָה אֶת הַדְּבָרִים לְמָחָר, אוֹ לַיּוֹם שֶׁאַחֲרָיו, וַאֲפִלּוּ לְשָׁבוּעַ הַבָּא. לָמָּה צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּץ כָּל כָּךְ?... הֲכָנַת שִׁעוּרֵי בַּיִת זוֹ מְשִׂימָה מְעַיֶּפֶת. רוּת פִּיהֲקָה פִּיהוּק גָּדוֹל. הִיא עֲיֵיפָה מְאֹד. הָעֲבוֹדָה בַּיַּהֲדוּת שֶׁהִיא צְרִיכָה לְעוֹד שְׁבוּעַיִם עָלְתָה בְּמַחְשַׁבְתָּהּ כָּעֵת. זוֹ אֲמוּרָה לִהְיוֹת עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה וּמַקִּיפָה עַל חֹמֶר רַב שֶׁלָּמְדוּ. רוּת הִתְעַיְּפָה רַק מִלַּחְשֹׁב עַל מָה שֶׁעָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת. הֲמוֹן שְׁאֵלוֹת הִמְתִּינוּ לִתְשׁוּבוֹת. הָיָה עָלֶיהָ לְחַפֵּשׂ אוֹתָן בְּכַמָּה מְקוֹרוֹת. רוּת לֹא הִתְכַּוְּנָה לְהַתְחִיל בָּעֲבוֹדָה מָחָר, גַּם לֹא מָחֳרָתַיִם. שְׁבוּעַיִם הֵם הֲמוֹן זְמַן. בֵּינְתַיִם הִיא תֶּהֱנֶה מִמַּה שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת לַעֲשׂוֹת.

כָּזֹאת הִיא רוּת. דּוֹחָה דְּבָרִים. מָחָר, אַחַר כָּךְ, עוֹד רֶגַע, עוֹד מְעַט... הַמִּלִּים הָאֵלֶּה שְׁגוּרוֹת בְּפִיהָ כַּאֲשֶׁר מְבַקְּשִׁים מִמֶּנָּה לַעֲשׂוֹת דְּבַר מָה.

"רוּת, צָרִיךְ לְסַדֵּר אֶת הַמַּטּוֹת!" "עוֹד מְעַט!"

"יֵשׁ כְּבִיסָה לְקִפּוּל", "אַחַר כָּךְ!"

"אֲרוּחַת הָעֶרֶב מוּכָנָה", "כְּבָר אֲנִי בָּאָה!"

רוּת אֵינָהּ יַלְדָּה עֲצֵלָה, חָלִילָה, אִין לָהּ בְּעָיָה לְסַדֵּר וּלְאַרְגֵּן אֶת מָה שֶׁצָּרִיךְ, אֲבָל מִשּׁוּם מָה הִיא מַעֲדִיפָה לִדְחוֹת אֶת הַדְּבָרִים, וְלֹא לַעֲשׂוֹת אוֹתָם בַּזְּמַן שֶׁהִיא מִתְבַּקֶּשֶׁת. שׁוּם דָּבָר לֹא בּוֹעֵר! הַכֹּל יָכוֹל לְהַמְתִּין. הִיא בְּאֶמְצַע מִשְׂחָק, קְרִיאַת סֵפֶר מוֹתֵחַ, אוֹ שִׂיחָה עִם חֲבֵרוֹת. זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר נֶחְמָד מֵאֲשֶׁר לְסַדֵּר וּלְנַקּוֹת.

אִמָּא שֶׁלָּהֶן נִכְנְסָה לַחֶדֶר. הִיא רָאֲתָה אֶת פְּנִינָה שְׁקוּעָה וּמְרֻכֶּזֶת בַּשִּׁעוּרִים.

"אוּלַי תַּמְשִׁיכִי מָחָר?" הִצִּיעָה לָהּ בְּשֶׁל הַשָּׁעָה הַמְּאֻחֶרֶת. הִיא יוֹשֶׁבֶת כָּךְ זְמַן רַב לְלֹא מְנוּחָה.

"הָיִיתִי שְׂמֵחָה לִדְחוֹת הַכֹּל לְמָחָר", הִסְבִּירָה פְּנִינָה, "אֲבָל אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אִם יִהְיוּ לָנוּ עוֹד שִׁעוּרִים, כָּךְ שֶׁעֲלוּלָה לִהְיוֹת לִי עֲבוֹדָה רַבָּה. אֲנִי מַעֲדִיפָה לְהִתְקַדֵּם כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר בַּעֲבוֹדָה זוֹ, כְּדֵי לְהָקֵל אֶת הָעֹמֶס. אַל תִּדְאֲגִי, אִמָּא", הִיא הוֹסִיפָה, "אֶתְקַדֵּם עוֹד מְעַט וַאֲסַיֵּם".

רוּת הִצְטַנְּפָה בְּמִטָּתָהּ, וְשׁוּב בָּרַח מִפִּיהָ פִּיהוּק גָּדוֹל. אִיךְ יֵשׁ לַאֲחוֹתָהּ כֹּחוֹת לָשֶׁבֶת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה עַל שִׁעוּרִים. זֶה מְעַיֵּף מְאֹד. בְּלִי שֶׁשָּׂמָה לֵב הִגִּיעָה הַשינָה לְעֵינֶיהָ, וְהִיא נִרְדְּמָה. פְּנִינָה הִמְשִׁיכָה לַעֲבֹד עוֹד כַּחֲצִי שָׁעָה. לְדַעְתָּהּ הָיָה לָהּ הֶסְפֵּק טוֹב, וּמָה שֶׁנּוֹתַר לָהּ לַעֲשׂוֹת לֹא יַכְבִּיד עָלֶיהָ, אִם יִהְיוּ לָהּ עוֹד מְשִׂימוֹת. הִיא הָיְתָה מְרֻצָּה מִמַּה שֶׁהִסְפִּיקָה, כִּבְּתָה אֶת הָאוֹר, וְהָלְכָה לִישֹׁן בְּסִפּוּק גָּדוֹל. לְמָחֳרָת יָכְלָה פְּנִינָה לְהַמְשִׁיךְ בַּשִּׁעוּרִים שֶׁלֹּא סִיְּמָה בְּיוֹם הָאֶתְמוֹל בִּרְגִיעוּת, כִּי לֹא הָיוּ לָהּ הַרְבֵּה שִׁעוּרִים נוֹסָפִים. הַזְּמַן שֶׁהִשְׁקִיעָה אֶמֶשׁ הִשְׁתַּלֵּם מְאֹד. וְרוּת... גַּם בְּיוֹם הַמָּחֳרָת לֹא הִתְחִילָה אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה לְהַגִּישׁ בְּיַהֲדוּת.

לֹא צָרִיךְ לְמַהֵר! הָיְתָה שַׁאֲנַנָּה, יֵשׁ עוֹד הֲמוֹן זְמַן. אִם יִהְיֶה לָהּ חֵשֶׁק הִיא תַּתְחִיל מָחָר. הַמָּחָר הִגִּיעַ דֵּי מִהֵר, אֲבָל גַּם בּוֹ רוּת לֹא הִתְחִילָה לַחֲשֹׁב עַל הַחֹמֶר שֶׁהִיא צְרִיכָה לֶאֱסֹף עֲבוּר הָעֲבוֹדָה. הַהֶבְדֵּל בֵּינָהּ וּבֵין פְּנִינָה הָיָה בּוֹלֵט מְאֹד. פְּנִינָה נִסְּתָה לְהַסְפִּיק כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר, וְרוּת רַק דָּחֲתָה וְדָחֲתָה אֶת הַמְּשִׂימָה שֶׁלָּהּ. הִיא מַעֲדִיפָה לַעֲשׂוֹת אֶת מָה שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת. כָּךְ עָבַר לוֹ שָׁבוּעַ שָׁלֵם, וְרַק שָׁבוּעַ אֶחָד נוֹתַר לְרוּת עַד הַגָּשַׁת הָעֲבוֹדָה. הַחֲבֵרוֹת בַּכִּתָּה הִתְעַנְיְנוּ זוֹ אֵצֶל זוֹ בְּאֵיזֶה שָׁלָב הֵן נִמְצָאוֹת. הָיוּ בָּנוֹת שֶׁהַהֶסְפֵּק שֶׁלָּהֶן הָיָה רַב, וְהָיוּ כָּאֵלֶּה בְּשָׁלָב הַתְחָלָתִי, אֲבָל כֻּלָּן כְּבָר הִתְחִילוּ אֶת הָעֲבוֹדָה הַמַּקִּיפָה. גַּם רוּת נִשְׁאֲלָה כַּמָּה הִסְפִּיקָה, וְכָל מָה שֶׁהִצְלִיחָה לוֹמַר הָיוּ כַּמָּה מִשְׁפָּטִים מְגֻמְגָּמִים, עַל שֶׁהִיא עֲדַיִן מְחַפֶּשֶׂת כַּמָּה סְפָרִים, וְשֶׁהִיא צְרִיכָה לְסַכֵּם הַכֹּל בְּצוּרָה מְסֻדֶּרֶת. הַחֲבֵרוֹת חָשְׁבוּ שֶׁזֶּה חֵלֶק מֵהֲכָנַת הָעֲבוֹדָה וְלֹא יִחֲסוּ לְכָךְ חֲשִׁיבוּת. כֻּלָּן הָיוּ בְּשָׁלָב כָּזֶה אוֹ אַחֵר. לוּ הָיוּ יוֹדְעוֹת שֶׁרוּת כְּלָל לֹא הִתְחִילָה לְהָכִין אֶת הָעֲבוֹדָה, הָיוּ מְרִימוֹת גַּבָּה, בִּפְלִיאָה גְּדוֹלָה, אֲבָל אַף אַחַת לֹא חָשְׁבָה שֶׁזֶּהוּ הַמַּצָּב אֵצֶל רוּת.

כְּשֶׁהַמּוֹרָה לְיַהֲדוּת הִטִּילָה עַל הַבָּנוֹת אֶת הַמְּשִׂימָה הַזּוֹ, הִיא הוֹדִיעָה לָהֶן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן שְׁבוּעַיִם יָמִים עַד לְהַגָּשָׁה, וְשֶׁלֹּא יִתְקַבְּלוּ שׁוּם תֵּרוּצִים לְאִחוּר בְּהַגָּשַּׁת הָעֲבוֹדָה. גַּם רוּת שָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים כְּמוֹ יֶתֶר חַבְרוֹתֶיהָ, אֲבָל מֵאַחַר וְהָיְתָה רְגִילָה לִדְחוֹת דְּבָרִים, שְׁבוּעַיִם נִרְאוּ בְּעֵינֶיהָ כְּמוֹ נֵצַח.

רַק אַרְבָּעָה יָמִים לִפְנֵי מוֹעֵד הַהַגָּשָׁה הֵחֵלָּה רוּת "לְהִתְעוֹרֵר". אֵין בְּרֵירָה! מֻכְרָחִים לְהַתְחִיל! הַמּוֹרָה לֹא תְּקַבֵּל שׁוּם דְּחִיּוֹת. אוּף!!... רוּת עָמְדָה מוּל הַסִּפְרִיָּה הַמְּלֵאָה בְּסִפְרֵי קֹדֶשׁ, וְהֵחֵלָּה לְחַפֵּשׂ אַחַר כַּמָּה סְפָרִים שֶׁיַּעַזְרוּ לָהּ בַּחֹמֶר שֶׁהִיא צְרִיכָה. כַּמָּה סְפָרִים נֶעֶרְמוּ עַל שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה. רוּת הֵחֵלָּה לִפְתֹּחַ כַּמָּה מֵהֶם. הִיא כָּתְבָה תְּשׁוּבוֹת עַל דַּף טְיוּטָה, אֲבָל אָז נִזְכְּרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שִׁעוּרִים לְמָחָר, פְּתִירַת תַּרְגִּילִים בְּחֶשְׁבּוֹן, אוֹתָם דָּחֲתָה מִשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר.

אוֹי, לֹא! עִקְּמָה אֶת שְׂפָתֶיהָ. הִיא הִפְסִיקָה אֶת הָעֲבוֹדָה בְּיַהֲדוּת, וְהִתְחִילָה לִפְתֹּר אֶת הַתַּרְגִילִים. זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר דָּחוּף מֵהָעֲבוֹדָה, כִּי זֶה לְמָחָר. אַחֲרֵי שֶׁכָּל הַתַּרְגִילִים הָיוּ פְּתוּרִים, לֹא נוֹתַר בְּרוּת הַרְבֵּה חֵשֶׁק לְהַמְשִׁיךְ בָּעֲבוֹדָה וְ... כֵּן! הִיא דָּחֲתָה אֶת הַהֶמְשֵׁךְ לְמָחָר. יֵשׁ עוֹד כַּמָּה יָמִים. הִיא תַּסְפִּיק. מָחָר יִהְיֶה יוֹם רָגִיל לְגַמְרֵי. כָּךְ חָשְׁבָה רוּת. אֲבָל שָׁכְחָה לְגַמְרֵי מֵאֵרוּעַ שֶׁנִּקְבַּע זֶה מִזְּמַן לְיוֹם הַמָּחֳרָת. רַק כְּשֶׁחָזְרָה הַבַּיְתָה מִבֵּית הַסֵּפֶר, וְרָאֲתָה אֶת אִמָּא שֶׁלָּהּ מְכִינָה בְּגָדִים חֲגִיגִיִּים לְכֻלָּם, וּמַזְכִּירָה אֶת הַשָּׁעָה בָּהּ יֵצְאוּ מֵהַבַּיִת, נִזְכְּרָה. בַּר הַמִּצְוָה שֶׁל בֶּן הַדּוֹדָה שֶׁלָּהּ יֵעָרֵךְ הַיּוֹם. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן חִיְּכָה בְּשִׂמְחָה, אֲבָל מִיָּד אַחַר כָּךְ בָּרַח הַחִיּוּךְ מִשְּׂפָתֶיהָ. אִם הֵם צְרִיכִים לִנְסֹעַ לָאֵרוּעַ הַמְשַׂמֵּחַ הַזֶּה, מַשְׁמַע, אִין לָהּ זְמַן לָשֶׁבֶת עַל הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּהּ. נוֹתְרוּ לָהּ רַק יוֹמַיִם.

"אוֹי לֹא!" רוּת הָיְתָה לְחוּצָה מְעַט. "אֲנִי צְרִיכָה לַחֲשֹׁב מָה לַעֲשׂוֹת". הִיא נָשְׁמָה עֲמֻקּוֹת. הַדָּבָר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת כָּרֶגַע הוּא לְנַצֵּל אֶת הַזְּמַן שֶׁנּוֹתַר לָהּ עַד שֶׁיֵּצְאוּ.

רוּת הִתְיַשְּׁבָה בַּכִּסֵּא מוּל שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה, וְהֵחֵלָּה לַעֲבֹד בְּמֶרֶץ. מֵרֹב לַחַץ שֶׁל זְמַן הַתְּשׁוּבוֹת הָיוּ קְצָרוֹת וְלֹא מְלֵאוֹת. הַמִּשְׁפָּטִים הָיוּ מְבֻלְבָּלִים, וְהִיא בִּטְּלָה מִלִּים רַבּוֹת בְּקִשְׁקוּשׁ הָעֵט עֲלֵיהֶן, וְכָתְבָה אֲחֵרוֹת. מַזָּל שֶׁזֶּה הָיָה עַל דַּף טְיוּטָה, כִּי הוּא הָיָה מָלֵא בִּכְתָמִים שֶׁל עֵט וּשְׁגִיאוֹת. רוּת הָיְתָה הָאַחֲרוֹנָה לְהִתְאַרְגֵּן לִקְרַאת הָאֵרוּעַ, וּבְעוֹד כָּל הַמִּשְׁפָּחָה כְּבָר הָיְתָה מוּכָנָה, הִיא הָיְתָה עֲסוּקָה בְּאִרְגּוּנִים אַחֲרוֹנִים. הַמִּשְׁפָּחָה הִמְתִּינָה לָהּ בַּמְּכוֹנִית, וְהִיא הִגִּיעָה בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה.

כֻּלָּם חָזְרוּ הַבַּיְתָה בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת, עֲיֵפִים מְאֹד. הָעֲיֵפוּת נִדְבְּקָה לְרוּת הֵיטֵב, וּכְשֶׁחָזְרָה מִבֵּית הַסֵּפֶר לְמָחֳרָת, הָלְכָה לִישֹׁן שְׁנַת צָהֳרָיִם. כְּשֶׁהִתְעוֹרְרָה הָיָה סָמוּךְ לָעֶרֶב, וְעוֹד זְמַן מָה עָבַר עַד שֶׁהִתְאוֹשְׁשָׁה מְעַט. הָעֲבוֹדָה בְּיַהֲדוּת הִתְקַדְּמָה דֵּי יָפֶה, וְהָיְתָה מְרֻצָּה מֵעַצְמָהּ, וּבְטוּחָה שֶׁתַּסְפִּיק הַכֹּל בַּיּוֹמַיִם שֶׁנּוֹתְרָה לָהּ.

עוֹד יוֹם עָבַר, וְעוֹד מַשֶּׁהוּ צָץ פִּתְאוֹם. בְּעֶצֶם הוּא נִקְבָּע בְּשָׁבוּעַ שֶׁעָבַר, אֲבָל רוּת לֹא זָכְרָה אֶת הָעִנְיָן כְּלָל. הִיא הָיְתָה צְרִיכָה לִהְיוֹת שְׁמַרְטָפִית אֵצֶל הַשְּׁכֵנָה בַּדֶּלֶת מִמּוּל. כְּשֶׁהַשְּׁכֵנָה בִּקְּשָׁה זֹאת מִמֶּנָּה הִיא הִסְכִּימָה בְּשִׂמְחָה. יְלָדֶיהָ חֲמוּדִים מְאֹד, וְרוּת אוֹהֶבֶת לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם. כְּשֶׁהַשְּׁכֵנָה הִתְקַשְּׁרָה בְּאוֹתוֹ יוֹם לְהַזְכִּיר לָהּ, רוּת נֶאֶלְמָה מִבּוּשָׁה. וְכִי מָה יָכְלָה לוֹמַר, שֶׁשָּׁכְחָה?!...

"מָה אֶעֱשֶׂה עַכְשָׁו?" תָּהֲתָה. הִיא חָשְׁבָה שֶׁתַּצְלִיחַ לְסַיֵּם אֶת הָעֲבוֹדָה, וּמָחָר תַּעְתִּיק הַכֹּל לְדַפִּים נְקִיִּים. הַשְּׁכֵנָה סוֹמֶכֶת עָלֶיהָ. הִיא לֹא יְכוֹלָה לְבַטֵּל אֶת מָה שֶׁהִבְטִיחָה. עַכְשָׁו גָּבַר הַלַּחַץ. יֵשׁ לָהּ רַק עוֹד יוֹם אֶחָד לְהַגָּשַׁת הָעֲבוֹדָה. הִיא רָצְתָה לְקַשֵּׁט אוֹתָהּ, אֲבָל עִם הַזְּמַן הַקָּצָר שֶׁנּוֹתַר לָהּ לֹא תַּסְפִּיק. מָה שֶׁאֲחוֹתָהּ פְּנִינָה עוֹשָׂה הִתְגַּלָּה כְּמֻצְלָח בְּיוֹתֵר. הִיא לֹא דּוֹחָה אֶת הַדְּבָרִים, אֶלָּא מִשְׁתַּדֶּלֶת לְהַסְפִּיק כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר, כָּךְ שֶׁאִם יָצוּץ דָּבָר מָה לֹא צָפוּי, יִהְיֶה לָהּ הַסָּפֵק גָּדוֹל. שְׁבוּעַיִם יָמִים הָיוּ לְרשׁוּתָהּ שֶׁל רוּת, וְהִיא בִּזְבְּזָה אֶת רַבָּם בְּלֹא לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה.

יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מוֹעֵד הַגָּשַׁת הָעֲבוֹדָה יָשְׁבָה רוּת זְמַן רַב עַל הַכִּסֵּא וְכָתְבָה, וְכָתְבָה עַד שְׁעַת עֶרֶב מְאֻחֶרֶת. כְּשֶׁסִּיְּמָה הַכֹּל הָיוּ לָהּ דַּפִּים מְלֵאִים בְּכָתוּב. הָעֲבוֹדָה הָיְתָה חַסְרַת עִטּוּר וּפְשׁוּטָה לְמַרְאֶה, לֹא כְּמוֹ שֶׁרָצְתָה. כְּשֶׁרָאֲתָה כַּמָּה עֲבוֹדוֹת שֶׁל הַחֲבֵרוֹת הִתְקַנְּאָה קְצָת, כִּי הֵן הָיוּ יָפוֹת וְצִבְעוֹנִיּוֹת. גַּם הַצִּיּוּן הַבֵּינוֹנִי שֶׁקִּבְּלָה לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינֶיהָ. אֲבָל זוֹ הָיְתָה תּוֹצָאָה שֶׁל עֲבוֹדָה מְהִירָה וְחַסְרַת רִכּוּז. אִם הָיְתָה מִתְקַדֶּמֶת מְעַט בָּעֲבוֹדָה בְּכָל יוֹם מֵהַשְּׁבוּעַיִם שֶׁהָיוּ לָהּ, לָבֶטַח הָיְתָה מַגִּישָׁה עֲבוֹדָה טוֹבָה יוֹתֵר, וּמְקַבֶּלֶת צִיּוּן גָּבוֹהַּ. הִיא צְרִיכָה לִלְמֹד מִפְּנִינָה אֵיךְ לְנַצֵּל אֶת הַזְּמַן, וְאוּלַי גַּם מְנוֹרָה קְטַנָּה תַּעֲזֹר לָהּ.