כל ציור חשוב: מסר חשוב לחיים

בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁל שׁוּלַמִּית מְעֻטָּר מְאֹד. מְנַהֶלֶת בֵּית הַסֵּפֶר מַשְׁקִיעָה הַרְבֵּה בַּתְּחוּם הַזֶּה. כָּל הַכִּתּוֹת מְקֻשָּׁטוֹת, וְכָךְ גַּם הַמִּסְדְרוֹנוֹת. מַדֵּי חָדְשַׁיִם מִתְחַלֵּף הַנּוֹשֵׂא הַנִּלְמַד בְּבֵית הַסֵּפֶר וְקִירוֹת הַמִּסְדְּרוֹנוֹת הָאֲרֻכִּים מִתְמַלְּאִים בְּכִתּוּבִים וּבִתְמוּנוֹת הַשַּׁיָּכוֹת לַנּוֹשֵׂא. כָּל כִּתָּה אַחְרָאִית לְקַשֵּׁט אֶת הַמָּקוֹם שֶׁלָּהּ. כָּךְ אֶפְשָׁר לִרְאוֹת פִּנּוֹת שֶׁל נוֹשֵׂא: יַהֲדוּת, דִּינִים, חַגִּים, טֶבַע וְכוּ'. בְּכָל כִּתָּה יֵשׁ בָּנוֹת מֻכְשָׁרוֹת הַיּוֹדְעוֹת לְצַיֵּר, לִכְתֹּב מִשְׁפָּטִים וַאֲמָרוֹת בְּאוֹתִיּוֹת יָפוֹת, לְעַצֵּב תְּמוּנוֹת בְּסִדּוּר נָאֶה עַל פְּנֵי הַקִּיר, וְלִצְבֹּעַ בִּגְוָנִים יָפִים. הַכֹּל נַעֲשֶׂה בְּהֶתְאֵם לְמָה שֶׁנִּלְמַד בַּכִּתָּה, כְּדֵי לְהַזְכִּיר לְכָל הַבָּנוֹת אֶת הַחֹמֶר הַנִּלְמָד. אִם הֵן לָמְדוּ לְמָשָׁל עַל אַחַת מל"ט מְלָאכוֹת הָאֲסוּרוֹת בְּשַׁבָּת, תִּתְמַלֵּא פִּנַּת הַשַּׁבָּת בְּשֵׁם הַמְּלָאכָה, כָּל הַנִּגְזָר מִמֶּנָּה, וְדֻגְמָאוֹת רַבּוֹת שֶׁיַּמְחִישׁוּ אֶת הָאִסּוּר. הַצֶּבַע הַיָּרֹק הִשְׁתַּלֵּט עַל פִּנַּת הַטֶּבַע כְּשֶׁבַּכִּתָּה לָמְדוּ עַל סוּגֵי עֵצִים וְעָלִים. הַבָּנוֹת הֵבִיאוּ סוּגִים שׁוֹנִים שֶׁל עָלִים וְהִדְבִּיקוּ אוֹתָם עַל שַׁבְּלוֹנָה גְּדוֹלָה בְּצוּרַת עֵץ שֶׁהַמּוֹרָה לְטֶבַע תָּלְתָה עַל הַקִּיר.

אִם אֶת הַכִּתּוֹת קִשְּׁטוּ הַבָּנוֹת שֶׁלָּמְדוּ בָּהֶן, הֲרֵי שֶׁלֹּא כָּךְ הָיָה הַדָּבָר בַּמִּסְדְרוֹנוֹת. הֵם הָיוּ בְּאַחֲרָיוּת שֶׁל בְּנוֹת כִּתָּה ח', הַכִּתָּה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר בְּבֵית הַסֵּפֶר.

כָּאָמוּר הַמְנַהֶלֶת הִיא שֶׁקָּבְעָה אַתָּ הַנּוֹשֵׂא הַכְּלָלִי שֶׁנִּלְמַד בְּכָל הַכִּתּוֹת. כָּל כִּתָּה יָכְלָה לְהַצִּיג מֵהָרַעֲיוֹנוֹת שֶׁלָּהּ עַל הַנּוֹשֵׂא וְעַל בְּנוֹת כִּתָּה ח' שֶׁהָיוּ בְּתַפְקִיד, הָיָה לְהַחְלִיט אֵיזוֹ עֲבוֹדָה תִּתְקַבֵּל וְתִתְלֶה בַּמִּסְדְרוֹנוֹת. זֶה הָיָה נֶחְמָד, כִּי בָּנוֹת רַבּוֹת הִתְאַמְּצוּ לְחַשֵּׁב עַל רַעְיוֹנוֹת בַּנּוֹשֵׂא. כָּתְבוּ שִׁירִים, הִמְצִיאוּ מִשְׁפָּטִים, צִיְּרוּ צִיּוּרִים, הֵכִינוּ מִגְזְרוֹת נְיָר, וְהִמְצִיאוּ סִפּוּרִים בַּנּוֹשֵׁא. כָּךְ הָיוּ כִּמְעַט כָּל בְּנוֹת בֵּית הַסֵּפֶר עֲסוּקוֹת בַּנּוֹשֵׁא. מִי שֶׁלֹּא הֵכִינָה שׁוּם דָּבָר, נֶהֶנְתָה מֵהָעֲבוֹדוֹת שֶׁהֵכִינוּ חַבְרוֹתֶיהָ וּשְׁאָר הַיְלָדוֹת הַמֻּכְשָׁרוֹת. הֲכִי מְהַנֶּה הָיָה בְּסוֹף הַהֲכָנוֹת, כְּשֶׁכָּל עֲבוֹדוֹת הַיְּצִירָה תָּלוּ עַל הַקִּירוֹת. הַבָּנוֹת נֶהֱנוּ לִרְאוֹת אֶת הַיְצִירוֹת שֶׁלָּהֶן מַבִּיטוֹת אֲלֵיהֶן מֵהַקִּיר. יֹפִי וְצִבְעוֹנִיּוּת שָׁלְטוּ בְּכָל פִּנָּה וְהֶחֱיוּ אֶת בֵּית הַסֵּפֶר. לֹא פֶּלֶא הָיָה שֶׁבֵּית הַסֵּפֶר שֶׁל שׁוּלַמִּית זָכָה בַּהֲמוֹן שְׁבָחִים מִכָּל מִינֵי מְנַהֲלִים וּמְפַקְּחִים שֶׁהִגִּיעוּ לְבַקֵּר, כְּדֵי לִסְקֹר אֶת הַמָּקוֹם וְלַעֲקֹב אַחַר הִתְנַהֲלוּת בֵּית הַסֵּפֶר. הָיָה בָּרוּר לְפִי קוֹרַת הָרוּחַ שֶׁעַל פְּנֵיהֶם, שֶׁהָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים מְרֻצִּים מְאֹד מִמַּה שֶׁהֵם רוֹאִים.

הַנּוֹשֵׂא הַבָּא שֶׁנִּבְחַר הָיָה "יְרוּשָׁלַיִם". זֶה אָמוּר הָיָה לִהְיוֹת הַנּוֹשֵׂא הָאַחֲרוֹן לִקְרַאת סִיּוּם שְׁנַת הַלִּמּוּדִים. כָּל מִי שֶׁרָצְתָה לִרְאוֹת אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּהּ מוֹפִיעָה עַל הַקִּירוֹת בַּמִּסְדְרוֹנוֹת בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה הַשָּׁנָה, הִשְׁתַּדְּלָה מְאֹד לְהָכִין עֲבוֹדָה עַל עִיר הַקֹּדֶשׁ. בַּכִּתָּה שֶׁל שׁוּלַמִּית הֶעֱלוּ הַחֲבֵרוֹת רַעְיוֹנוֹת שׁוֹנִים. טַלְיָה חָשְׁבָה לְהָכִין פְּסִיפַס שֶׁל הַכֹּתֶל, אֲבָל כַּמָּה חֲבֵרוֹת אָמְרוּ שֶׁהָרַעְיוֹן מֻכָּר מְאֹד, וְהוּא מְשַׁעֲמֵם. אָז הִיא יָרְדָה מֵהָרַעְיוֹן מַהֵר מְאֹד.

"אֲנִי חוֹשֶׁבֶת לְצַיֵּר אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ!" חָשְׁבָה גָּלִית, אֲבָל גַּם הָרַעְיוֹן שֶׁלָּהּ הִתְפּוֹגֵג עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִתְגַּבֵּשׁ, כִּי הִיא קִבְּלָה תְּגוּבָה דּוֹמָה לְזוֹ שֶׁקִּבְּלָה טַלְיָה.

"נָדוֹשׁ מְאֹד!" קָבְעוּ אוֹתָן בָּנוֹת. בִּמְיֻחָד זוֹ הָיְתָה דּוֹרִית. לָהּ הָיָה מָה לְהַגִּיד עַל כָּל דָּבָר. בַּפְּעָמִים הַקּוֹדְמוֹת, כְּשֶׁהָיָה עַל הַבָּנוֹת לְקַשֵּׁט אֶת הַמִּסְדְּרוֹנוֹת, לֹא הָיָה אִכְפַּת לָהּ מִי תָּכִין מָה, אֶלָּא שֶׁהַפַּעַם הֻכְרְזָה תַּחֲרוּת בֵּין הַכִּתּוֹת. הַכִּתָּה שֶׁתָּכִין אֶת הָעִטּוּרִים הַיָּפִים בְּיוֹתֵר תִּזְכֶּה בִּפְרָס. זוֹ הָיְתָה הַהַחְלָטָה שֶׁל הַמְנַהֶלֶת לִקְרַאת סוֹף הַשָּׁנָה. הִיא בִּקְּשָׁה בְּדֶרֶךְ זוֹ לְהַלְהִיב כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר בָּנוֹת לְהִצְטָרֵף לָעִנְיָן, וְזֶה הִצְלִיחַ.

דּוֹרִית אָמְרָה שֶׁכְּדַאי לַחֲשֹׁב עַל רַעְיוֹנוֹת מְקוֹרִיִּים שֶׁיִּהְיוּ בְּרָמָה גְּבוֹהָה וְלֹא כְּמוֹ שֶׁמְּכִינִים בַּגַּנִּים.

"אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא יְלָדוֹת קְטַנּוֹת!" אָמְרָה בַּחֲשִׁיבוּת, "כָּל אַחַת תָּכִין מַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵן, וַאֲנִי אֲדַבֶּר עִם אֲחוֹתִי וֶרֶד, שֶׁתִּתְלֶה אֶת כָּל הָעֲבוֹדוֹת.

"יֹפִי!" הִתְלַהֲבוּ כַּמָּה קוֹלוֹת.

וֶרֶד הָאָחוֹת לָמְדָה בְּכִתָּה ח'. דּוֹרִית חָשְׁבָה שֶׁהִיא צְרִיכָה רַק לְבַקֵּשׁ מֵאֲחוֹתָהּ אֶת הַבַּקָּשָׁה הַקְּטַנָּה הַזּוֹ, וְהַכֹּל יִסְתַּדֵּר, כִּי הִיא, וֶרֶד, תִּתְלֶה הַכֹּל, וְלַכִּתָּה יִהְיֶה יִתְרוֹן כַּמּוּתִי שֶׁל עֲבוֹדוֹת עַל פִּי הַכִּתּוֹת הָאֲחֵרוֹת. זֶה בָּרוּר!

לְשׁוּלַמִּית לֹא הָיָה הַדָּבָר בָּרוּר כְּמוֹ לְדוֹרִית. הִיא לֹא הֵבִינָה אֵיךְ חֲבֶרְתָּהּ יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת זֹאת. אָז מָה אִם יֵשׁ לָהּ אֲחוֹת בְּכִתָּה ח', הָאַחֲרָאִית עַל הַקִּשּׁוּט. הָעֻבְדָּה הַזּוֹ לֹא הוֹגֶנֶת כְּלַפֵּי הַכִּתּוֹת הָאֲחֵרוֹת. מָה יַעֲשׂוּ בָּנוֹת שֶׁאֵין לָהֶם אֲחָיוֹת בְּכִתָּה ח' וְהֵן לֹא יְכוֹלוֹת לְבַקֵּשׁ מֵהֵן יַחַס מָעֳדָף... וְגַם אִם יֵשׁ לָהֶן אֲחָיוֹת בַּכִּתָּה הַגְּבוֹהָה, מִי קָבַע שֶׁהֵן יְכוֹלוֹת לְהַחְלִיט לְהַכְנִיס אֶת הָעֲבוֹדוֹת שֶׁל הַכִּתָּה שֶׁל הָאֲחָיוֹת שֶׁלָּהֶן, בִּזְמַן שֶׁאוּלַי עֲבוֹדוֹת אֲחֵרוֹת לֹא יְקַבְּלוּ כָּל יַחַס... בַּמַּצָּב הַזֶּה עֲלוּלוֹת עֲבוֹדוֹת שֶׁהֻשְׁקְעוּ בָּהֶן זְמַן רַב וַחֲשִׁיבָה גְּדוֹלָה לְהִזָּרֵק לַפַּח כְּאִלּוּ לֹא נַעֲשׂוּ כְּלָל.

לְשׁוּלַמִּית לֹא הָיְתָה אֲחוֹת בְּכִתָּה ח', אֶלָּא אַחַת בְּכִתָּה א' וְהַשְּׁנִיָּה בְּכִתָּה ד' אֲבָל גַּם אִם הָיְתָה לָהּ אֲחוֹת בַּכִּתָּה הַגְּבוֹהָה, הִיא לֹא הָיְתָה מְעֵזָה לְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה דָּבָר כָּזֶה.

"כְּכָל שֶׁנָּכִין יוֹתֵר עֲבוֹדוֹת, כָּךְ יִגְדְּלוּ סִכּוּיֵינוּ לִזְכּוֹת!" הִתְלַהֲבָה דּוֹרִית, כְּאִלּוּ הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁהַנִּצָּחוֹן בַּכִּיס שֶׁל הַכִּתָּה.

בְּאוֹתוֹ יוֹם צִיְּרָה חַנָּה, אֲחוֹתָהּ שֶׁל שׁוּלַמִּית, זוּ שֶׁבְּכִתָּה א', צִיּוּר עַל יְרוּשָׁלַיִם פַּסִּים עֲקוּמִים שֶׁנִּסּוּ לְהִתְחַבֵּר בֵּינֵיהֶם עַל יְדֵי קַוִּים קְטַנִּים. שׁוּלַמִּית הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁאִם זֶה הָיָה תָּלוּי בְּדוֹרִית, הִיא לֹא הָיְתָה מְקַבֶּלֶת אֶת הַצִּיּוּר הַפָּשׁוּט הַזֶּה. הוּא צֻיַּר בְּיָדֶיהָ שֶׁל יַלְדָּה קְטַנָּה, שֶׁרַק לִפְנֵי שָׁנָה עוֹד הָיְתָה בַּגַּן, וְזוֹ רָמַת הַצִּיּוּר שֶׁלָּהּ. גַּם לְצִיּוּר כָּזֶה יֵשׁ מָקוֹם עַל קִיר הַמִּסְדְּרוֹן.

עֶדְנָה, שֶׁלָּמְדָה בְּכִתָּה ד' הֵחֵלָּה לְהָכִין פְּסִיפַס. הִיא גָּזְרָה פִּסּוֹת נְיָר לֹא מְסֻתָּתוֹת, וְהִדְבִּיקָה אוֹתָן זוֹ לְצַד זוֹ, מְנַסָּה לִיצֹר חוֹמָה. גַּם הָעֲבוֹדָה הַזּוֹ קָרוֹב לְוַדַּאי, הָיְתָה נִדְּחֵית עַל יָדָהּ שֶׁל דּוֹרִית.

עִם כָּל יוֹם שֶׁעָבַר הֵחֵלּוּ קִירוֹת הַמִּסְדְּרוֹנוֹת בְּבֵית הַסֵּפֶר לְהִתְמַלֵּא בַּעֲבוֹדוֹת שׁוֹנוֹת וּמְגֻוָּנוֹת. נִדְמֶה הָיָה שֶׁהַפַּעַם בְּנוֹת בֵּית הַסֵּפֶר הִשְׁקִיעוּ אֶת מֵיטַב מַאֲמַצֵּיהֶן לִקְרַאת סוֹף הַשָּׁנָה. בִּשְׁעַת הַהַפְסָקוֹת יָצְאוּ הַרְבֵּה כִּסְאוֹת "לְטַיֵּל" בַּמִּסְדְרוֹנוֹת. כַּמָּה מִבְּנוֹת כִּתָּה ח' עָמְדוּ עֲלֵיהֶן וְהִדְּקוּ אֶת הַקִּירוֹת עֲבוֹדוֹת יָפוֹת בְּנוֹשֵׂא יְרוּשָׁלַיִם. לְיָדָן עָמְדוּ בָּנוֹת קְטַנּוֹת יוֹתֵר עִם עֲבוֹדוֹתֵיהֶן, וְהַגְּדוֹלוֹת הִתְאַמְּצוּ לִמְצֹא לָהֶן מָקוֹם עַל הַקִּיר. מַזָּל שֶׁהַמִּסְדְרוֹנוֹת הָיוּ אֲרֻכִּים, אַחֶרֶת הָיָה קָשֶׁה לְהָשִׁיב אֶת הַבָּנוֹת רֵיקָם מֵחֹסֶר מָקוֹם.

גַּם שׁוּלַמִּית הֵכִינָה עֲבוֹדָה. לִכְאוֹרָה זוֹ הָיְתָה עֲבוֹדָה פְּשׁוּטָה. אָסַף פְּסוּקִים שֶׁהַמִּלָּה יְרוּשָׁלַיִם מֻזְכֶּרֶת בָּהֶם. הִיא כָּתְבָה אֶת הַמִּשְׁפָּטִים עַל פְּלָקָט צִבְעוֹנִי גָּדוֹל, וְהִדְגִּישָׁה אֶת הַמִּלָּה "יְרוּשָׁלַיִם" בְּהַדְגָּשָׁה יְתֵרָה. כְּשֶׁדּוֹרִית רָאֲתָה אֶת הַיְּצִירָה הַזּוֹ, הִיא עִקְּמָה אֶת הַאַף. שׁוּלַמִּית רָאֲתָה זֹאת. לְרֶגַע נֶעֶלְבָה, אֲבָל בָּרֶגַע הַבָּא הִתְעַשְּׁתָה. הִיא לֹא חַיֶּבֶת לְרַצּוֹת אֶת דּוֹרִית. אַף אַחַת לֹא מִנָּה אוֹתָהּ לִהְיוֹת אַחְרָאִית עַל הָעִנְיָן. אָז שֶׁתַּחְשֹׁב מָה שֶׁהִיא רוֹצָה. הִיא עָבְדָה קָשֶׁה מְאֹד עַל אִסּוּף כָּל הַפְּסוּקִים מִמְּקוֹרוֹת שׁוֹנִים כְּשֶׁהִיא נִדְהֶמֶת לְגַלּוֹת שֶׁיֵּשׁ פְּסוּקִים רַבִּים הַקְּשׁוּרִים לָעִיר. שׁוּלַמִּית לָקְחָה אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּהּ וְהָלְכָה לַמִּסְדְרוֹן, שָׁם עָמְלוּ הַבָּנוֹת הַגְּדוֹלוֹת עַל הַקִּשּׁוּטִים. הִיא קָלְטָה בְּמַבָּטָהּ אֶת חַנָּה וְעֶדְנָה אַחְיוֹתֶיהָ וְסִמְּנָה לָהֶן לָבוֹא אֵלֶיהָ עִם הָעֲבוֹדוֹת שֶׁלָּהֶן. בְּלִי שׁוּם כַּוָּנָה הֵן מָצְאוּ אֶת עַצְמָן לְיַד, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר וֶרֶד, הָאָחוֹת הַגְּדוֹלָה שֶׁל דּוֹרִית. הִיא קִבְּלָה אֶת הָעֲבוֹדוֹת שֶׁהֻגְּשׁוּ לָהּ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, שֶׁהָיָה בְּנִגּוּד לַמַּבָּע שֶׁהָיָה בְּפָנֶיהָ שֶׁל דּוֹרִית רֶגַע קוֹדֵם לָכֵן. וֶרֶד אֲפִלּוּ חִיְּכָה לְמַרְאֵה הָעֲבוֹדוֹת הַיַּלְדּוּתִיּוּת שֶׁל עֶדְנָה וְחַנָּה הַקְּטַנּוֹת. לֹא הָיָה בָּהּ שׁוּם לִגְלוּג.

"עֲבוֹדוֹת יָפוֹת!" הִיא הֶחְמִיאָה, וְעוֹד לֹא הִסְפִּיקָה לוֹמַר מִלָּה נוֹסֶפֶת, כְּשֶׁדּוֹרִית צָצָה כִּמְעַט מִשּׁוּם מָקוֹם. הִיא דָּחֲקָה כַּמָּה עֲבוֹדוֹת שֶׁאָסְפָה מִבְּנוֹת הַכִּתָּה לְיָדֶיהָ שֶׁל אֲחוֹתָהּ, מִתְעַלֶּמֶת מִשּׁוּלַמִּית וּמֵאַחְיוֹתֶיהָ, כִּמְעַט דּוֹחֶקֶת אוֹתָן.

"דּוֹרִית!" נָתְנָה בָּהּ וֶרֶד עֵינַיִם לֹא מְבִינוֹת.

"הָעֲבוֹדוֹת הָאֵלֶּה יוֹתֵר יָפוֹת!" הִצְבִּיעָה דּוֹרִית עַל הָעֲבוֹדוֹת שֶׁבְּיָדֶיהָ, לֹא מִתְיַחֶסֶת לַמַּבָּט הַמּוֹכִיחַ שֶׁאֲחוֹתָהּ שָׁלְחָה אֵלֶיהָ.

"אַתְּ מֻכְרָחָה לִתְלוֹת אוֹתָן! אֶת כֻּלָּן!" אָמְרָה וְחָזְרָה לַכִּתָּה, מוֹתִירָה אֶת הָעֲבוֹדוֹת בִּידֵי אֲחוֹתָהּ.

"אֲנִי לֹא מְבִינָה מָה הָעִנְיָן!" וֶרֶד אָמְרָה בְּשֶׁקֶט, "בְּמֵילָא אֲנַחְנוּ תּוֹלוֹת אֶת כָּל הָעֲבוֹדוֹת!"

"מָה?" הִתְפַּלְּאָה שׁוּלַמִּית, "אַתֶּן לֹא בּוֹרְרוֹת אֶת הָעֲבוֹדוֹת, אֶלָּא תּוֹלוֹת אֶת כֻּלָּן?"

"בְּוַדַּאי!" הִנְהֲנָה וֶרֶד לְחִיּוּב. בַּכִּתָּה שֶׁלָּהּ הֶחְלִיטוּ כָּךְ, כְּדֵי לֹא לְבַיֵּשׁ אַף אַחַת שֶׁטָּרְחָה לְהָכִין יְצִירָה מָשְׁלָה עַל יְרוּשָׁלַיִם. בְּכָל מִקְרֶה, לֹא הָיָה חָסֵר מָקוֹם עַל הַקִּירוֹת בַּמִּסְדְרוֹנוֹת. הָיָה שֶׁפַע שֶׁל מָקוֹם, וּלְכָל כִּתָּה הָיְתָה פִּנָּה רְחָבָה. כָּל עֲבוֹדָה שֶׁהֻגְּשָׁה הֻצְמְדָה לַפִּנָּה שֶׁל הַכִּתָּה מִמֶּנָּה הַיַּלְדָּה בָּאָה. אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת פִּנּוֹת מְלֵאוֹת יוֹתֵר וְכָאֵלֶּה שֶׁפָּחוֹת. הַתַּחֲרוּת לֹא הָיְתָה עַל כַּמּוּת הָעֲבוֹדוֹת אֶלָּא עַל הַמְּקוֹרִיּוּת וְהַהַשְׁקָעָה שֶׁבָּהֶן. בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ כִּמְעַט אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת אֶת צֶבַע הַקִּירוֹת, כִּי הַכֹּל הָיָה מְכֻסֶּה בִּיצִירוֹת, וִירוּשָׁלַיִם נִבְּטָה מֵהֶם קְדוֹשָׁה וְעַלִּיזָה.

הַבָּנוֹת סָקְרוּ אֶת הָעֲבוֹדוֹת. אֵלּוּ שֶׁל הַיְלָדוֹת מֵהַכִּתּוֹת הַנְּמוּכוֹת זָכוּ מִדֵּי פַּעַם לְצִחְקוּקִים, אֲבָל הָיוּ גַּם שֶׁהִתְיַחֲסוּ אֲלֵיהֶן בְּכָבוֹד. דּוֹרִית לֹא יָדְעָה לַעֲשׂוֹת זֹאת. הִיא שָׁפְטָה אֶת הָעֲבוֹדוֹת בְּמִלִּים חַדּוֹת וּמְזַלְזְלוֹת. מַזָּל שֶׁבְּנוֹת כִּתָּה ח' קִבְּלוּ הַחְלָטָה טוֹבָה, אִם הֵן הָיוּ מַקְשִׁיבוֹת לְדוֹרִית בְּוַדַּאי לֹא הָיָה תְּלוּיוֹת, שָׁם עֲבוֹדוֹת רַבּוֹת. מִי זָכָה בַּתַּחֲרוּת? זֶה לֹא מְשַׁנֶּה. מָה שֶׁחָשׁוּב הָיָה חִיּוּכָן שֶׁל בָּנוֹת רַבּוֹת, מֻכְשָׁרוֹת וַחֲכָמוֹת וְכָאֵלֶּה שֶׁפָּחוֹת, שֶׁרָאוּ אֶת הַיְּצִירָה שֶׁלָּהֶן עַל הַקִּיר.