אם אין אני לי – מי לי?

נוּרִית הָיְתָה מוּכָנָה לִהְיוֹת הַתּוֹרָנִית הַקְּבוּעָה שֶׁל הַכִּתָּה, אִם הַמּוֹרָה הָיְתָה מְאַפְשֶׁרֶת לָהּ. הִיא הַיַּלְדָּה הֲכִי מְסֻדֶּרֶת בַּכִּתָּה, בְּעֶצֶם בְּבֵית הַסֵּפֶר, וְאוּלַי גַּם בְּכָל הָעִיר. זֶה אוּלַי נִשְׁמַע מֻגְזָם, אֲבָל הָעֻבְדָּה שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת סֵדֶר וְנִקָּיוֹן, מַצְדִּיקָה שְׁבָחִים אֵלֶּה עָלֶיהָ. הַמּוֹרָה הַמְחַנֶּכֶת לֹא יְכוֹלָה לָתֵת לְנוּרִית אֶת הַתַּפְקִיד הַזֶּה בְּאֹפֶן קָבוּעַ. כָּל בְּנוֹת הַכִּתָּה חַיָּבוֹת לְהִשְׁתַּתֵּף בְּמַאֲמָץ לִשְׁמֹר עַל כִּתָּה נְקִיָּה, לְדַוֵּחַ אִם יֵשׁ מִפְגָעִים הָעֲלוּלִים לִהְיוֹת מְסֻכָּנִים חָלִילָה, לְעוֹרֵר אֶת תְּשׂוּמַת לֵב הַחֲבֵרוֹת לְחֶפְצֵיהֶן שֶׁלֹּא מֻנָּחִים בִּמְקוֹמָם, וּלְהַזְכִּיר לָהֶם כְּלָלִים שֶׁשָּׁכְחוּ.

בְּבֵית הַסֵּפֶר שֶׁל נוּרִית יֵשׁ מַטְאֲטֵא וְיָעֶה בְּכָל כִּתָּה, וְכַמּוּבָן גַּם פַּח אַשְׁפָּה. כָּל תּוֹרָנִיּוֹת הַיּוֹם מְטַאְטְאוֹת אֶת הַכִּתָּה בְּסוֹף יוֹם הַלִּמּוּדִים, וְאוֹסְפוֹת אֶת כָּל הַלִּכְלוּךְ לְפַח הָאַשְׁפָּה.

לְעוֹבְדוֹת הַנִּקָּיוֹן יֵשׁ עֲבוֹדָה קְצָת פָּחוֹת קָשָׁה, כְּשֶׁהֵן מַגִּיעוֹת אַחֲרֵי סִיּוּם יוֹם לִמּוּדִים לְנַקּוֹת אֶת בֵּית הַסֵּפֶר, וְלֹא פַּעַם הֵן הוֹדוּ לַמְּנַהֶלֶת בֵּית הַסֵּפֶר עַל הַיּוֹזְמָה הַזּוֹ.

כַּמָּה מֵחַבְרוֹתֶיהָ שֶׁל נוּרִית מוּכָנוֹת לְהַתְחִיל אִתָּהּ בַּתּוֹרָנוּיוֹת. כְּלוֹמַר, כְּשֶׁהִגִּיעַ הַתּוֹר שֶׁלָּהֶן לִהְיוֹת אַחְרָאִיּוֹת עַל הַכִּתָּה, הֵן הָיוּ שְׂמֵחוֹת לְהַעֲבִיר אֶת הַתַּפְקִיד לְנוּרִית, שֶׁבְּוַדַּאי הָיְתָה מַסְכִּימָה לְקַבֵּל אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה, כִּי הֵן לֹא אוֹהֲבוֹת לְסַדֵּר וְלִטְרֹחַ כָּל כָּךְ. אֲבָל הַדָּבָר לֹא מְקֻבָּל עַל הַמּוֹרָה שֶׁלָּהֶן, וְכֻלָּן בְּתוֹרָן נֶאֱלָצוֹת לָקַחַת אֶת הַתַּפְקִיד שֶׁהֻטַּל עֲלֵיהֶן.

יֵשׁ מֵהַתּוֹרָנִיּוֹת שֶׁמִּתְיַחֲסוֹת בִּרְצִינוּת לַתַּפְקִיד הָאַחֲרַאי הַזֶּה, וְיֵשׁ שֶׁרַק מַמְתִּינוֹת לַיּוֹם שֶׁיַּחְלֹף כְּדֵי שֶׁהַ"תַּעֲנוּג" הַזֶּה יִגָּמֵר. נוּרִית הִיא רְצִינִית בְּיוֹתֵר, אַחֲרֵי יוֹם תּוֹרָנוּת שֶׁלָּהּ הַכִּתָּה מְסֻדֶּרֶת הֵיטֵב, עַד שֶׁנִּדְמֶה כְּאִלּוּ עוֹבְדוֹת הַנִּקָּיוֹן כְּבָר נִקּוּ אוֹתָהּ.

כָּל מִי שֶׁהִיא תּוֹרָנִית הַכִּתָּה יְכוֹלָה לְהַחְלִיט בְּאֵיזוֹ הַפְסָקָה הִיא תְּמַמֵּשׁ אֶת תַּפְקִידָהּ, הָרִאשׁוֹנָה אוֹ הַשְּׁנִיָּה. בַּהַפְסָקָה הַשְּׁלִישִׁית הִיא הַקְּצָרָה בְּיוֹתֵר, כָּךְ שֶׁאֵין בָּהּ דִי זְמַן לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ, לָכֵן רֹב הַבָּנוֹת בּוֹחֲרוֹת אֶת הַהַפְסָקָה הַשְּׁנִיָּה, שֶׁהִיא הָאֲרֻכָּה בְּיוֹתֵר מִבֵּין כָּל הַהַפְסָקוֹת. הֵן מַעֲדִיפוֹת אוֹתָהּ עַל פְּנֵי הַהַפְסָקָה הָרִאשׁוֹנָה בָּהּ אוֹכְלִים אֶת אֲרוּחַת הָעֶשֶׂר. הַיּוֹם הַתּוֹרָנוּת שֶׁל נוּרִית, הִיא כִּמְעַט לֹא יוֹצֵאת לְשַׂחֵק בַּהַפְסָקוֹת. אֶת רֹב הַדַּקּוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהּ הִיא מַקְדִּישָׁה לְנִקְיוֹן הַכִּתָּה. מְסֻדֶּרֶת, אָמַרְנוּ. גַּם מַשְׁקִיעָנִית לֹא פָּחוֹת. אֶלָּא מָה... בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן גִּלְּתָה נוּרִית שֶׁהַכִּתָּה שֶׁלָּהּ לֹא מְאֻרְגֶּנֶת בְּאֹפֶן חָרִיג. מִדֵּי פַּעַם הָיוּ הַחֲבֵרוֹת מְזַלְזְלוֹת. חֲפָצִים הָיוּ נוֹפְלִים עַל הָרִצְפָּה וּמִתְפַּזְּרִים. כַּדּוּרֵי נְיָר הֻשְׁלְכוּ בָּאֵזוֹר הַקָּרוֹב לְפַח הָאַשְׁפָּה, רַק לֹא בְּתוֹכוֹ. אֲרוֹן הַכִּתָּה שֶׁעָמַד בַּפִּנָּה הִתְבַּלְגֵּן כַּהֹגֶן. מַחְבָּרוֹת, סְפָרִים, דַּפִּים וּכְלֵי כְּתִיבָה עָמְדוּ עַל הַמַּדָּפִים שֶׁבְּתוֹכוֹ בְּאֹפֶן מְעוֹרֵר רַחֲמִים, הַזָּקוּק לְיַד אוֹהֶבֶת, חֵלֶק עָמְדוּ, חֵלֶק הָיוּ שְׁמוּטִים. דַּפִּים מְקֻמָּטִים וּכְלֵי כְּתִיבָה שֶׁנִּשְׁפְּכוּ מִתּוֹךְ הַסַּלְסֵלוֹת שֶׁבָּהֶן הָיוּ.

כְּשֶׁנוּרִית נִתְקֶלֶת בְּמַצָּבִים כָּאֵלֶּה, הִיא לֹא כּוֹעֶסֶת כְּלָל, לְהֵפֶךְ!

יֵשׁ לָהּ מָה לַעֲשׂוֹת, וְאַךְ נִשְׁמַע הַצִּלְצוּל הַמּוֹדִיעַ עַל הַהַפְסָקָה הָרִאשׁוֹנָה, הִיא מִתְיַצֶּבֶת לַמְּשִׂימָה וּמַתְחִילָה לְסַדֵּר הַכֹּל עַל הַצַּד הַטּוֹב בְּיוֹתֵר. זֶה אוּלַי טוֹב וְיָפֶה, אֶלָּא שֶׁנּוּרִית שׁוֹכַחַת דָּבָר חָשׁוּב. מֵרֹב הַלַּהַט שֶׁלָּהּ לְהַתְחִיל לְסַדֵּר אֶת הַכִּתָּה, הִיא שׁוֹכַחַת שֶׁהִיא צְרִיכָה לֶאֱכֹל.

כְּשֶׁכָּל חַבְרוֹתֶיהָ אוֹכְלוֹת אֶת הַכָּרִיךְ שֶׁל אֲרוּחַת הָעֶשֶׂר, נוּרִית מְסַדֶּרֶת מַדָּפִים. כְּשֶׁהֵן אוֹכְלוֹת גַּם פְּרִי, הִיא מוֹחֶקֶת אֶת הַלּוּחַ הֵיטֵב, עַד שֶׁלֹּא מַבְחִינִים שֶׁמַּשֶּׁהוּ נִכְתַּב בּוֹ בַּשִּׁעוּר הַקּוֹדֵם.

כְּשֶׁהַחֲבֵרוֹת לוֹגְמוֹת מַיִם מֵהַבַּקְבּוּקִים הָאִישִׁיִּים שֶׁלָּהֶן, נוּרִית מְסַדֶּרֶת אֶת הַשֻּׁלְחָן שֶׁל הַמּוֹרָה. בְּהַפְסָקַת הָעֶשֶׂר הִיא חוֹשֶׁבֶת עַל הָעֲבוֹדָה שֶׁמַּמְתִּינָה לָהּ, וּמָה כְּדַאי לַעֲשׂוֹת קוֹדֵם, כְּשֶׁהַהַפְסָקָה מִסְתַּיֶּמֶת, וְהַצִּלְצוּל לַשִּׁעוּר הַבָּא פּוֹרֵץ בַּמִּסְדְרוֹנוֹת, נוּרִית כְּבָר לֹא יְכוֹלָה לֶאֱכֹל, כִּי בַּשִּׁעוּר לוֹמְדִים וְלֹא אוֹכְלִים. לְשֵׁם כָּךְ יֵשׁ אֶת הַפְסָקַת הָעֶשֶׂר.

לְנוּרִית זֶה קוֹרֶה לֹא פַּעַם וְלֹא פַּעֲמַיִם בִּזְמַן הַתּוֹרָנוּת שֶׁלָּהּ. לִפְעָמִים הָיְתָה מַסְפִּיקָה לֶאֱכֹל בַּהַפְסָקָה הַשְּׁנִיָּה, אֶלָּא שֶׁהִיא כְּבָר הָיְתָה לִקְרַאת הַצָּהֳרַיִם. כְּבָר לֹא אֲרוּחַת עֶשֶׂר. אִם הֶחְמִיצָה אֶת זְמַן הָאֹכֶל, הָיָה הָרָעָב מֵצִיק לָהּ בִּשְׁנֵי הַשִּׁעוּרִים הַבָּאִים, עַד לַהַפְסָקָה הַבָּאָה. אֲבָל לְעִתִּים, כְּשֶׁהָיְתָה עֲבוֹדָה רַבָּה בַּכִּתָּה, נוּרִית לֹא הִסְפִּיקָה לֶאֱכֹל אֶת הַכָּרִיךְ שֶׁלָּהּ כְּלָל. כְּשֶׁהִיא נִזְכְּרָה בּוֹ כְּבָר אִי אֶפְשָׁר הָיָה לֶאֱכֹל אוֹתוֹ. לֹא רָצוּי לְהַשְׁאִיר מָזוֹן הַדּוֹרֵשׁ קֵרוּר, זְמַן רַב מִחוּץ לַמְּקָרֵר. מָזוֹן שֶׁכָּזֶה עָלוּל לִגְרֹם לִמְחוּשִׁים לֹא נְעִימִים. נוּרִית מָצְאָה אֶת עַצְמָהּ זוֹרֶקֶת אֶת הַכָּרִיךְ כְּשֶׁשּׁוּב שָׁכְחָה לֶאֱכֹל אוֹתוֹ. וְאִם תֹּאמְרוּ שֶׁאֵין הָעִנְיָן כָּךְ בְּכָל יוֹם, כִּי הִיא לֹא תּוֹרָנִית קְבוּעָה, נָכוֹן הַדָּבָר! כָּל בַּת תּוֹרָנִית פַּעַם בְּחֹדֶשׁ לְעֵרֶךְ, אֲבָל נוּרִית אוֹהֶבֶת לַעֲזֹר לַחֲבֵרוֹת הַמְבַקְּשׁוֹת מִמֶּנָּה עֶזְרָה. לֹא צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה הַרְבֵּה פְּעָמִים. דִי שֶׁהַחֲבֵרָה הַתּוֹרָנִית אוֹמֶרֶת: "נוּרִית, תּוּכְלִי לַעֲזֹר לִי?" וּכְבָר נוּרִית הַמְסֻדֶּרֶת תַּגִּיעַ לְעֶזְרָה. הִיא וְתוֹרָנִיּוֹת הַיּוֹם מַתְחִילוֹת אֶת הָעֲבוֹדָה יַחַד, אֲבָל יֵשׁ הֶבְדֵּל גָּדוֹל בֵּינֵיהֶן, וְלֹא רַק בָּאֹפִי הַמְסֻדָּר אוֹ הַפָּחוֹת שֶׁל שְׁתֵּיהֶן, אֶלָּא בָּעֻבְדָּה שֶׁהַחֲבֵרָה תְּסַיֵּם אֶת הַכָּרִיךְ שֶׁלָּהּ, וְאָז תַּתְחִיל אֶת הָעֲבוֹדָה, וְאִלּוּ נוּרִית תִּשְׁכַּח קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁבַּתָּא הַקָּטָן שֶׁבַּיַּלְקוּט שֶׁלָּהּ מַמְתִּין לָהּ כָּרִיךְ עִם מָה שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת. נוֹעָה, אַחַת מֵחַבְרוֹתֶיהָ שֶׁל נוּרִית הִזְכִּירָה לָהּ פַּעַם אַחַת שֶׁהִיא צְרִיכָה לֶאֱכֹל עִם כֻּלָּן, אֲבָל נוּרִית אָמְרָה: "רַק אֲסַיֵּם אֶת הַסִּדּוּר הַזֶּה, וּכְבָר אֲנִי בָּאָה... אֲבָל כְּשֶׁהִיא עוֹשָׂה סֵדֶר הוּא לֹא כִּלְאַחַר יָד, אֶלָּא מֻשְׁקָע וִיסוֹדִי בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה, וְזֶה עִנְיָן שֶׁאוֹרֵךְ זְמַן. הַהַפְסָקָה נִגְמֶרֶת, וְשׁוּב הַכָּרִיךְ "נֶעְלָם", כִּי הִיא לֹא נָגְעָה בּוֹ. אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ נוּרִית מַצְלִיחָה לֶאֱכֹל שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה כְּרִיכִים בִּלְבַד, כִּי כָּל הַתּוֹרָנִיּוֹת נֶעֱזָרוֹת בָּהּ, וְהִיא מְסַיַּעַת לָהֶן מִכָּל הַלֵּב. פַּח הָאַשְׁפָּה שֶׁבַּכִּתָּה מְקַבֵּל אֵלָיו אַשְׁפָּה רַבָּה הַמִּצְטַבֶּרֶת בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם, וְגַם כָּרִיךְ אוֹ שְׁנַיִם שֶׁנּוּרִית זָכְרָה לִזְרֹק.

בַּיָּמִים שֶׁהִיא שׁוֹכַחַת לֶאֱכֹל אֶת הַכְּרִיכִים שֶׁלָּהּ, הִיא מִסְתַּפֶּקֶת בְּקֹשִׁי רַב בַּפְּרִי שֶׁהִיא מְבִיאָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת לְלֹא אֹכֶל כְּלָל בְּמֶשֶׁךְ חֲצִי יוֹם. לֹא פֶּלֶא הוּא שֶׁנּוּרִית חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה בְּסוֹף יוֹם לִמּוּדִים רְעֵבָה, כְּאִלּוּ לֹא אָכְלָה כַּמָּה יָמִים, וְעָם כְּאֵב רֹאשׁ קָטָן, אֲבָל מֵצִיק.

עַד הָעֶרֶב הָיְתָה נוּרִית שׁוֹכַחַת אֶת הַהַרְגָּשָׁה הַלֹּא נְעִימָה שֶׁהָיְתָה לָהּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, כְּשֶׁהָיְתָה עֲסוּקָה בְּסִדּוּר וּבְנִקְיוֹן הַכִּתָּה, וְשָׁכְחָה לֶאֱכֹל.

שָׁבוּעַ אֶחָד הָיָה עָמוּס מְאֹד לְנוּרִית. כָּל תּוֹרָנִיּוֹת הַשָּׁבוּעַ נֶעֶזְרוּ בָּהּ. וְהִיא כַּמּוּבָן לֹא הִסְפִּיקָה לֶאֱכֹל אֶת הַכָּרִיךְ, פַּעַם אַחַר פַּעַם, חֲמִשָּׁה יָמִים... חֲמִשָּׁה כְּרִיכִים...

"נוּרִית, תַּעַזְרִי לִי עִם הַסְּפָרִים... אֵיפֹה לְהָנִיחַ אֶת הַקְּלָסֶרִים הָאֵלֶּה?... מָה לַעֲשׂוֹת עִם הַדַּפִּים שֶׁל הַמּוֹרָה?... לִמְחֹק אֶת הַלּוּחַ עַכְשָׁו, אוֹ לְהַשְׁאִיר לְמִי שֶׁלֹּא הִסְפִּיקָה לְהַעֲתִיק אֶת הַחֹמֶר... נוּרִית, סִגְרִי אֶת הַחַלּוֹן, הָרוּחַ מְעִיפָה אֶת כָּל הַלִּכְלוּךְ שֶׁאָסַפְתִּי בְּמַטְאֲטֵא... "

שְׁאֵלוֹת וּבַקָּשׁוֹת רַבּוֹת הֻמְטְרוּ עַל רֹאשָׁהּ שֶׁל נוּרִית.

הַחֲבֵרוֹת סָמְכוּ עָלֶיהָ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַל עַצְמָן. הִיא הֲרֵי מְסַדֶּרֶת הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב מֵהֵן. בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי חָטְפָה נוּרִית כְּאֵב רֹאשׁ חָזָק. כְּשֶׁהִגִּיעָה הַבַּיְתָה נִשְׁכְּבָה בַּמִּטָּה וּבִקְּשָׁה רַק לִישֹׁן. עֲיֵפוּת פִּתְאוֹמִית נָפְלָה עָלֶיהָ כִּמְעַט מִשּׁוּם מָקוֹם. הָרֹאשׁ דָּפַק בְּקֶצֶב קָבוּעַ וּמֵעִיק. הִיא לֹא הֶחְלִיפָה אֶת הַתִּלְבֹּשֶׁת בִּבְגָדִים אֲחֵרִים, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה רְגִילָה, גַּם לֹא הֵכִינָה שִׁעוּרֵי בַּיִת, וַאֲפִלּוּ לֹא חָלְצָה אֶת סַנְדָלֶיהָ. זֶה הָיָה מוּזָר.

"אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁנּוּרִית לֹא מַרְגִּישָׁה טוֹב!" אָמְרָה אֲחוֹתָהּ רָחֵל. אִמָּא שֶׁלָּהֶן נִגְּשָׁה לִבְדֹּק מָה קָרָה לְנוּרִית. הַיַּלְקוּט שֶׁלָּהּ הָיָה מֻנָּח בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר, שָׁמוּט וְעָזוּב, רָחוֹק מִמְּקוֹמוֹ הַקָּבוּעַ. דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה אוֹפְיָנִי כְּלָל וּכְלָל לְנוּרִית הַמְסֻדֶּרֶת. אִמָּהּ שֶׁל נוּרִית בִּקְּשָׁה לְהָזִיז אֶת הַיַּלְקוּט מִמְּקוֹמוֹ, כְּדֵי לְאַפְשֵׁר גִּישָׁה נוֹחָה לַמִּטָּה שֶׁל נוּרִית, כְּשֶׁהִבְחִינָה שֶׁהַתָּא הַקָּטָן הַמְּיֹעָד לִכְרִיכִים נִרְאָה מָלֵא וְתָפוּחַ. כְּשֶׁפָּתְחָה אוֹתוֹ בְּנִסָּיוֹן לְהָבִין מָה מְמַלֵּא אוֹתוֹ נִדְהֲמָה לְגַלּוֹת כַּמָּה כְּרִיכִים שֶׁנִּשְׁכְּחוּ שָׁם.

מָה קוֹרֶה? תָּהֲתָה לְעַצְמָהּ. נוּרִית לֹא אוֹכֶלֶת אֶת הַכְּרִיכִים. יֵשׁ בָּהֶם מִמְרָחִים שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת. אָז מָה הַבְּעָיָה?...

נוּרִית הִצְלִיחָה לְהִתְעוֹרֵר רַק שְׁעָתַיִם וָחֵצִי מְאֻחָר יוֹתֵר, לֹא פָּחוֹת עֲיֵפָה מִמַּה שֶׁהָיְתָה קוֹדֵם.

אִמָּהּ קִשְּׁרָה מִיָּד אֶת כַּמּוּת הַכְּרִיכִים שֶׁרָאֲתָה, לַחֻלְשָׁה שֶׁל נוּרִית.

"הָיִיתִי עֲסוּקָה!" נִסְּתָה נוּרִית לְהַסְבִּיר. "יֵשׁ הַרְבֵּה עֲבוֹדָה בַּכִּתָּה, וְכֻלָּן רָצוּ שֶׁאֶעְזֹר לָהֶן".

"טוֹב וְיָפֶה!" הִסְכִּימָה אִמָּהּ, "אֲבָל אֵיךְ תּוּכְלִי לְהַמְשִׁיךְ לַעֲזֹר לְכֻלָּן, כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה לָךְ כֹּחַ... אֲרוּחַת הָעֶשֶׂר הִיא אֲרוּחָה חֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר, שֶׁעוֹזֶרֶת לְהַחֲזִיק אֶת כֻּלָּם מְרֻכָּזִים. אָסוּר לָךְ לְוַתֵּר עָלֶיהָ. אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁהַחֲבֵרוֹת שֶׁלָּךְ אוֹכְלוֹת לִפְנֵי שֶׁהֵן מַתְחִילוֹת אֶת הַתּוֹרָנוּת שֶׁלָּהֶן. אִם תִּשְׁכָּחִי לֶאֱכֹל אֶת הַכָּרִיךְ שֶׁלָּךְ, אֲנִי אֲבַקֵּשׁ מֵהַמּוֹרָה שֶׁתְּוַתֵּר עַל הַתּוֹרָנוּת שֶׁלָּךְ".

"לֹא, אִמָּא!" הִתְעוֹרְרָה נוּרִית.

הִיא אוֹהֶבֶת לִהְיוֹת תּוֹרָנִית, אֲבָל אִמָּא שֶׁלָּהּ צוֹדֶקֶת. אִם הַתּוֹרָנוּת גּוֹרֶמֶת לָהּ לְהַרְגִּישׁ כָּךְ בִּגְלַל שֶׁהִיא שׁוֹכַחַת לֶאֱכֹל, בֶּאֱמֶת שֶׁזֶּה לֹא כְּדַאי.

בְּיוֹם רִאשׁוֹן הִיא תְּבַקֵּשׁ כָּרִיךְ עִם גְּבִינָה לְבָנָה, מְתֻבֶּלֶת בְּזַעְתָּר, עִם חֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל חַסָּה. הִיא תְּסַיֵּם אֶת כֻּלּוֹ, וְרַק אַחַר כָּךְ תַּעֲזֹר לְמִי שֶׁתְּבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתָהּ.