רוח הדברים

כל נהג מונית חולם על כזה דבר: בכל בוקר בשעה עשר היה סמי, נהג מונית מתל-אביב, מעלה את רות, גֵּרַת-צדק, שגרה שני רחובות מביתו, למקום עבודתה בנמל התעופה בן-גוריון. לסמי הייתה נסיעה קבועה זו, מתנה משמים.

"סמי, תציל אותי", נשמע באחד הלילות קולו של חבר מהתחנה במכשיר הקשר, "התחייבתי ללקוח להסיע אותו מתל-אביב לירושלים מחר בתשע בבוקר, ואני רואה שאין סיכוי שאצליח לעשות זאת. יש מצב שאתה עושה את זה במקומי?"

סמי מריץ במוחו את סדר היום שלו ונאלץ להשיב בשלילה. "הייתי שמח לעזור לך, אבל כל בוקר בעשר אני מעלה 'גֵּרָה'"...

"יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה", מבקש משה רבינו מאת הקב"ה כשהוא מבין שימיו ספורים. הקב"ה משיב לו שייקח את יהושע בן-נון "איש אשר רוח בו" ויסמוך את ידו עליו.

רבינו שלמה יצחקי, רש"י הקדוש, מתייחס לביטוי המיוחד הזה "איש אשר רוח בו" ומבארו בלשון זו: "אשר רוח בו - כאשר שאלת, שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד".

בנקודה זו שומה עלינו להעמיק מעט בהבנת הדברים מעבר למילים הכתובות: מנהיג שמנסה לְרַצוֹת את כולם - הוא מנהיג טוב?

אם נרצה להקצין מעט ולחדד את השאלה: עדים אנו לא מעט פעמים למנהיגים שבמקום ליטול אחריות על הנעשה, במקום לגלות מנהיגות אמיתית ולהוביל את הציבור להחלטות ומעשים, מביטים בתקשורת, בעיתונות ובסקרים - על מנת לקבל החלטות. מנהיג שכזה אינו מוביל. הוא מובל.

לפני התשובה, נקדים סיפור: רבי זלמן מוואלוז'ין, שהיה ידוע כבקי גדול בכל התורה כולה בעל פה, לימד את תלמידיו באחד הימים בבית מדרשו, כשבאמצע השיעור הוכרח לצאת לצורך כלשהו. תלמידיו נותרו על מקומם והמשיכו לשנן את תלמודם.

לפתע נכנס למקום יהודי שנראה כעגלון ובטון בהול שאל: "היכן הרב?"

התלמידים ענו שהרב יצא לכמה רגעים, אך אם יש לו שאלה בהלכה - ינסה לשאול אותם, ייתכן שגם הם יוכלו להשיב על שאלתו.

"אני כהן, וברצוני לדעת האם לפי ההלכה מותר לי לקחת גרושה", שאל היהודי.

התלמידים השיבו לו במעט תרעומת שוודאי אסור לו, והעגלון יצא. מיד עם צאתו את החדר נתנו התלמידים קולם בשחוק. הן כל דרדק יהודי יודע שכהן אסור לשאת גרושה, מה ראה פתי זה לבוא לשאול את רבם שאלה כזו?!

עוד החיוך על שפתיהם ורבי זלמן חזר לבית-המדרש. "לשמחה, מה זו עושה?" שאל את תלמידיו, והם בחיוך עליז סיפרו לו על העגלון שנכנס ושאל שאלה כה פשוטה. "רוץ מהר אחרי השואל", הורה רבי זלמן לתלמיד, "ואמור לו לשוב לכאן במחילה". התלמיד רץ אחרי העגלון ולאחר מספר דקות חזר עימו לבית המדרש.

"ר' יהודי", פנה רבי זלמן לעגלון, "ברצונך לקחת את הגרושה למקום קרוב או רחוק?"

העגלון הסביר בתמימות: "היא רצתה שאסיע אותה בעגלתי בתוך העיר, אבל היא גרושה ואני כהן - מותר לי לקחתה בעגלתי?"...

לאחר ש"התיר" לו רבי זלמן לקחתה, והוא יצא מן המקום, נותרו התלמידים בפנים חפויות והבינו שלא שמעו כלל את שאלתו של העגלון.

דבר זה בדיוק ביקש משה רבינו מאת ה': "איש אשר רוח בו" - שיבין ללב השואל וללבטיו טרם שיענה לו תשובה. שינסה לרדת לבין השיטין ולרחשי ליבו של העומד לפניו טרם שיחרוץ גורל.

או אז, אף אם מעשיו של המנהיג יהיו אחרת ממה שרצה חלק מן העם - התרעומת כלפיו תהיה מינימאלית, אם בכלל. שכן לאחר גישה כזו שהמנהיג הזדהה עם כל אחד ואחד מהם ונתן להם לחוש שהוא מבין אותם ומסכים איתם, אך נבצר ממנו לרצות את כולם - גם מתנגדיו יודו שראוי הוא להנהיג.

כל בעל סמכות עם לב רגיש ומעט אמפתיה חש פעמים רבות בתסכול הזה: אי אפשר לרצות את כולם, אבל כואב הלב להשיב פני חלק מהמבקשים ריקם. מה עושים?

מנהיג אמיתי - כך למדים אנו מבקשת משה רבינו - הוא לא זה שמצליח ללהטט בין כולם ולפזר מילים יפות. מנהיג אמיתי, וכל אחד מאיתנו שרוצה לעזור באמת לזולת, צריך לשמוע את המנגינה בין השיטין וגם אם אין בכוחו כרגע לעזור, הוא מסייע די והותר בכך שיזדהה באופן מלא עם בן-שיחו.