טורים נשיים
ענייני דיומא - הרצחת וגם ירשת?
על רצף אירועים קורעי לב ורגעים בין ייאוש לתקווה, חייבים לעצור ולזכור: אנו מאמינים בני מאמינים, ואף אחד לא ישבור אותנו. טור מלא תקווה לעילוי נשמת הנערים אייל, גלעד ונפתלי שנרצחו באכזריות על ידי בני עוולה – ה' יקום דמם
- שירה דאבוש (כהן)
- פורסם ט"ו תמוז התשע"ד |עודכן
רצף האירועים שפוקדים את עם ישראל בימים אלו, איננו נתפס. מזעזע. קורע לב. את מביטה בעיתון היומי, ומזועזעת לראות שאין אפילו שטח אחד 'לרפואה' –גזירות מגזירות שונות מתחדשות לבקרים ואם זה לא מספיק, תוסיפו לזה את הילדים הרכים שלנו שנופלים קורבנות בזה אחר זה – מי באש ומי במים, מי בחרב ומי ברכב. לרגעים, אפשר לטעות ולחשוב שזו חלילה האמת היחידה ושאין עוד שום דבר ואף אחד, שיכול להוציא אותנו מהמצב הזה.
אבל רגע.
כלום אבדה תקוותנו, כלום שכחנו שאנו מאמינים בני מאמינים במי שאמר והיה העולם, במי שהבטיח לאברהם אבינו 'הרבה ארבה את זרעך כחול אשר על פני הים', ו'לך אתן את הארץ המובטחת'. אז במי אם כן, אנחנו בוטחות כעת – משחרב חדה מונחת על צווארנו? והאין זהו הניסיון האמיתי בו אנו מתבקשות לעמוד, ולנוסס עליו את אמונתנו?
(צילום: לירז אשרוב)
הביטי בתמונה. כל כך קרוב התעתוע לאייר בדמיוננו מציאות אמיתית, אך מה אם נגלה שכל מה שעברנו כאן אינו אלא רק השתקפות, של העולם האמיתי באמת? מי שעיניים לה, לא תתקשה לראות כי כל מה שקורה כאן – מעוות הוא. ממש כמו העצים שמשתקפים מבעד לאדוות המים. הצצה חטופה בתמונה מספיקה בשביל לזהות מהו שקר ומהי אמת, מהו עץ דמיוני ומהו עץ מוחשי.
ואם כך בדוממים, על אחת כמה וכמה בעולם הפנימי וזה שמחוצה לנו. אז בפעם הבאה שדברים לא יתיישבו לך בקנה אחד עם השכל הישר, בפעם הבאה שתהיי עדה למראות 'מעוותים' – אנא... השתדלי לזכור דבר אחד: הקב"ה מנהל את העולם הזה - שאינו אלא כטרקלין, כמסדרון, בפני העולם הבא. אז קחי הכל בפרופורציה, כן? כי השורשים האמיתיים שמחזיקים את העם הזה - חי וקיים - הם שם ולא פה.
הלכה שבועית: האם יש עניין להתלבש לפי סדר מסוים?
על פי דברי המקובלים, אדם שלובש שני בגדים בעת ובעונה אחת, עשוי לשכוח תלמודו ולכן יזהר אדם להקפיד בדבר זה מאוד מאוד. אולם, כשרוצה לפשוט מעליו שני בגדים יחד, מותר. ומי שמחמיר – תבוא עליו ברכה.
(ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת הנערים החטופים הי"ד)