סיפור אמיתי: תמונה חלקית

ראובן בן ה-21, עולה מרוסיה שהתגורר בקרית ים, למד בבקרים באולפן לעברית, ועבד בלילות כשומר לילה במחסן מרוחק. לילה חורפי אחד היה צריך לנסוע למקום עבודתו. הוא ישב על ספסל עץ בתחנה לא מקורה והמתין לאוטובוס. היה קר מאוד ולא היה לו מעיל. ראובן נזכר במשפחתו שעלתה לא מכבר מרוסיה לישראל. לכל אחת מארבע הנפשות במשפחה הוקצבו פחות ממאה דולרים. הוא לא שכח את המעיל בבית בטעות. פשוט לא היה לו...

גשם זלעפות החל לרדת, ורוח חזקה נשבה. ראובן נאלץ להמשיך לשבת בלי מטריה ולא חיפש מקום מסתור, כי לא רצה להפסיד את האוטובוס שיכול להגיע בכל רגע. הוא ישב ורעד בכל גופו, וחש שהוא האדם האומלל ביותר בעולם.

לפתע נעצר לפניו רכב וולבו חדיש ביותר בצבע לבן בוהק. ברכב ישב בחור צעיר כבן גילו. הבחור לא מיהר לצאת מהרכב. הוא הפעיל חימום ושמע מוזיקה קלאסית נעימה ברמקולי הסטריאו. לאחר מכן הצית סיגריה, התרווח על כסאו והביט בהנאה על טיפות הגשם שרקדו על שמשת הרכב הקדמית. היה ניכר שטוב לו בחיים, שהוא אדם מאושר.

ראובן האומלל התבונן בבחור והחל לזעוק מקירות לבו לקדוש ברוך הוא:

"ריבונו של עולם. הרי אתה כל כך טוב, ואתה צדיק וישר, אז למה עולמך כל כך לא טוב?! למה העולם שלך כל כך לא משוכלל, לא שלם?! למה אתה בורא בעולם הזה אנשים שכל כך טוב להם, ולעומתם אנשים שכל כך רע להם?! למה יש אנשים שחיים בנעימים, ולעומתם יש אנשים שסובלים?! למה העולם שלך כל כך לא צודק?! הנה, מולי יושב בחור בן גילי וכבר יש לו אוטו מפואר והוא חי ברמה אחרת לגמרי ממני. איפה הצדק בעולמך?!"

הוא התבונן שוב בבחור הצעיר, המתרווח בכסאו המרופד ומעשן בניחותא, והמשיך לזעוק בקרבו לבורא העולם: "מה עשיתי לך רע שאין לי כלום בחיים, ובמה הוא זכה שיש לו הכל? מה הוא כבר עשה בחיים? למה אתה לא נותן לכולם אותו דבר ואין שוויון בין בני האדם? למה יש כזה פער בעולם?! ואפילו אם הרכב של אביו ולא שלו, אז יש לו לפחות אבא שיכול לתת לו רכב כזה, ואילו אבי לא יכול לתת לי שום דבר...".

ראובן הרועד מקור המשיך לזעוק בלבו לעומת השמים המעוננים והשחורים, וטיפות הגשם שטפו את פניו. הבחור כיבה את הסיגריה בעדינות, סגר את הרדיו ופתח את הדלת לצאת מהרכב. ראובן הביט לעברו בתדהמה. לבחור לא היו רגליים. הוא הוציא מרכבו כסא גלגלים מתקפל. ראובן נתקף ברגשי אשמה, ורץ לעברו. הבחור הנכה הודה לו: "תודה רבה, זה בסדר, אני יכול להסתדר לבד...". ראובן התעקש לעזור לו. הוא סגר את דלת המכונית והחל ללוותו עם כסא הגלגלים עד לביתו שנמצא בקרבת מקום. כך התוודע לבחור עדין נפש בשם מיכה. בהליכתם סיפר לו מיכה, שהוא היה טנקיסט ונלחם במלחמת יום כיפור, הטנק שלו נפגע ועלה באש, ובקושי הצליחו לחלצו בחיים. רגליו נשרפו לגמרי, והמדינה נתנה לו וולבו...ראובן נזכר בבושה בטענתו כלפי שמים "מה הוא כבר עשה בחיים?!", והשיב לעצמו: הוא הכין לך מדינה שיהיה לך לאן לעלות...

לאחר שנפרד ממיכה בהתרגשות, חזר לתחנת האוטובוס. היה עדיין גשום וקר, אבל ראובן כבר לא הרגיש דבר, פרט לתחושה המדהימה, שלפני כמה רגעים הוא פנה לריבונו של עולם וזכה לתשובה מיידית. בשבריר השנייה שבו ראה כי הבחור קטוע רגליים, קיבל ראובן תשובות לכל שאלותיו. הוא חש שהקדוש ברוך הוא ממש ענה לו ללא מילים ובהרף עין. לאחר מכן החל לתרגם לעצמו מה הקב"ה בעצם אמר לו לפני רגעים ספורים:

"אתה שואל מדוע העולם אינו צודק? ובכן, העולם דומה לדלת של מכונית. החלק העליון שקוף וגלוי, ואילו התחתון נסתר לגמרי. חלק מהתמונה אתה רואה, וחלק אינך רואה. החלק שאתה רואה מעורר בך תגובות: זה צודק, זה לא צודק, אני הייתי עושה כך, הייתי עושה אחרת... אבל האין זה אווילי לחוות דעה על דבר מה, כאשר אתה רואה רק חלק מהתמונה ולא את כולה?..."

הסיפור נכלל בספרו של עודד מזרחי, "עין רואה", בהוצאת "ראש יהודי". ליצירת קשר לסיפור אמונה מהחיים פנו למייל odedm@neto.net.il.