קבלה עם קבלות: מבוא לתורת הקבלה

שנים האחרונות ישנה פריחה עצומה בלימוד תורת הנסתר–הקבלה. חוגים לקבלה צצים כפטריות אחר הגשם בכל מקום אפשרי. בחוגים מסוימים של החברה הישראלית כבר נעשו לימודי הקבלה חלק מהסטייל. יותר ויותר אפשר לשמוע את המשפט: ...ואני מתעניין בקבלה. זה נשמע טוב היום, לאחר שכל האלילים הכזיבו. מצב דברים זה היה צפוי, לאור דברי הזוהר, שסמוך לביאת המשיח תתפשט חכמת הנסתר עד שאפילו ילדים יעסקו בה.

יחד עם זאת, בהחלט לא נראה סביר שמה שמסתובב ברחובות ומתחזה לקבלה, קרוב אפילו במשהו לדבר האמיתי. התכנים אליהם נחשף מרבית הציבור, הם לא יותר מאוסף פרפראות של פסיכולוגיה פופולארית ועזרה עצמית, המעמידה פנים כאילו יש משהו בינה לבין המיסטיקה היהודית האמיתית. קשר שקיים רק לעתים רחוקות, אם בכלל.

קבלה בלי קבלה

לא קשה לראות כיצד עובדים על אנשים. ברוב המקרים,כאשר אנו לומדים משהו, אנו מצפים לדעת ולהבין אותו. אך, כשהדברים מגיעים למיסטיקה, אנשים מצפים למסתורין, ולכן הם מוכנים לקבל כל רעיון רוחני יפה או כל גיבוב מילים בלתי מובן. לצערנו, זה מה שקורה היום בחוגים רבים המלמדים קבלה. מנצלים את העובדה שהקבלה נתפסת כמשהו מסתורי ונשגב, ובשמה מביאים כל חומר "רוחני" שרק רוצים. במצב שכזה, חובה עלינו לעשות סדר בדברים ולנסות להבין מהי קבלה, ומי ראוי ללמוד וללמד אותה.

על מנת להבין מהי קבלה ומה אינו קבלה, הבה נשתמש בתיאור הבא: פיסיקאי חוקר יושב במעבדה שלו ובוחן סוגים שונים של תופעות אטומיות. הוא מפרק אטומים במהירויות אדירות, ומתעד כל מה שהוא רואה. החוקר הינו דייקן ודקדקן מאוד בעבודתו והוא מצליח לאסוף מספר מסקנות מיידיות מהנתונים שבידיו. כאן הוא עוצר ומעביר את מסקנותיו למדען.

(צילום: ארז בן סימון)

המדען אוסף את תוצאות המחקר שהתקבלו, קורא אותן וחוקר את משמעותן. הוא מתחיל לבנות תמונה כוללת, ומנסה לחזות מראש כיצד אמורה להיראות המערכת כולה. הוא יודע שאין בנמצא כלים שיוכלו להראות לאנשים להם הוא מעוניין להציג את המסקנות, את החלקיקים אותם הוא מדמיין, אך בכל זאת הוא מחפש דימויים שיוכלו להסביר את ההבנה אליה הגיע במחשבתו. כך הוא מתחיל לדבר על "שרשראות ענק", "מנהרות אטומיות", "גשרי אנרגיה" ו"עשרה ממדים".

אדם שלישי נוסף, בעל דמיון פורה במיוחד וללא כל חוש מדעי, נחשף לתיאוריו של המדען. אין לו הבנה במה מדובר, אך הוא בכל זאת מעוניין להבין את מה שכתב המדען. הוא לא מתאמץ ללמוד את הנושא לעומק, ולבדוק אם אכן יש לו את הכלים להבין את החומר הכתוב, אלא מפרש את הדברים כפי שהוא מבין בשכלו הפשוט. תוך זמן קצר הוא מתחיל להיסחף בדמיונו אחר אנשים שנעלמו בתוך "מנהרות אטומיות" ו"מקורות אנרגיה בלתי מוגבלים", המצויים בחלק מ"עשרת המימדים"...

שלושת האנשים הללו עליהם דיברנו: החוקר, המדען והאדם הפשוט, מציירים את הגישות השונות לקבלה. הנתונים בהם עוסקת הקבלה הם סיפורי התורה והמכלול השלם של ההלכה היהודית. חוקר מייצג את האדם שלומד את ההלכות והסיפורים כפי שהם, מבין את משמעותם המידית, אך אינו מבקש להשיג את התמונה הרחבה יותר; המדען מייצג את אנשי הקבלה, הרואים את מכלול הנתונים הנקודתיים, והמנסים להגיע לתפישה כלשהי של התמונה הגדולה. לשם כך הם זקוקים לדימויים שונים שיסייעו בידם לתאר את האחדות המופשטת שהם רואים בדמיונם.

הם מבינים היטב שכל כלי מילולי יוכל להציג רק באופן חלקי ביותר את ההבנה אליה הגיעו בשכלם. אך היות והם מוגבלים בכלים העומדים לרשותם, אין להם אלא כלי זה. יחד עם זאת, למרות שהכלי המילולי העומד לרשותם הינו מוגבל וחלקי, התמונה הגדולה, כפי שהיא מתוארת במילותיהם, עדיין יכולה לתת לנו משהו מתחושת המציאות בה הם אוחזים.

האחרונים הם בעלי הדמיון הפורה – ה"פסאודו-קבליסטים". עבור אנשים אלו שורשי הקבלה אינם קשורים לתורה, או שהתורה מהווה עבורם לא יותר מאשר קרש קפיצה לדמיונם הפורה. הם גילו מקור אנרגיה, מעיין שמיימי, ודרכים להרחבת התודעה, אך אין להם ידע וכלים להבין את המדובר לאשורו, וכל שהם מבינים בשכלם, וגרוע מכך – מלמדים אחרים, נובע מתוך דמיונם הפרוע והמנותק מן האמת.

הקבלה ביחס לתורה, היא מה שהפילוסופיה ביחס למדע. המדע/התורה, מציגה לנו את הנתונים והעובדות שניתן לראות בבירור ולשקול בצורה רציונאלית, ואילו הפילוסופיה/הקבלה מציגה את התמונה הרחבה והמופשטת יותר, כפי שהיא באה לידי ביטוי בעובדות.

אבני דרך

הבה נצלול יותר לעומק – נתעמק מעט במקורות הקבלה, בהתפתחותה לאורך השנים ובסיבות לסודיותה.

אחת הסיבות לכך שהמסורת המיסטית היהודית נקראת קבלה, היא על מנת להדגיש שמישהו קיבל את הידע הרוחני הזה לגבי התורה. יסודות הקבלה ניתנו על ידי האלוקים, יחד עם שאר חלקי התורה, ואז נמסרו מדור לדור ומחכם אחד למשנהו. להבדיל משאר חלקי התורה שבעל פה, הכוללים פירושים, הקבלה נמסרה כפי שהיא, ללא כל פירושים והסברים. כאשר אדם מוסיף הסבר ופירוש להיבט של התורה או להלכה היהודית, באופן רציונאלי (להבדיל ממיסטי), הוא אינו זקוק למקור ישיר לדבריו. אמירותיו צריכות להתאים לרוח התורה, לעמוד מבחינה הגיונית בהקשר בו הן מוצגות ולהיות מגובות על ידה בתחומים אחרים. בקבלה, לעומת זאת, יש לאדם יכולת מוגבלת להציע חידושים כאלו או פירושים מקוריים משל עצמו. הקבלה היא שיטה שיסודותיה ניתנו על ידי האלוקים, כמו שניתנה התורה, ומאז נמסרו מאדם לאדם לאורך כל הדורות.

כעת נעקוב אחר מספר אבני דרך בשושלת המסירה של הקבלה. בספר שמות (ל"ג, י"ח-כ"ב), מופיע דו שיח מסתורי מאוד בין האלוקים למשה: "ויאמר [משה]: הראני נא את כבודך. ויאמר [ה]: אני אעביר כל טובי על פניך, וקראתי בשם ה לפניך; וחנותי את אשר אחון, וריחמתי את אשר ארחם. ויאמר [ה]: לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם וחי. ויאמר ה: הנה מקום איתי, וניצבת על הצור, והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור, ושכותי כפי עליך עד עברי. והסירותי את כפי וראית את אחורי, ופני לא יראו".

עד כמה שדו-שיח זה עלום, בכל זאת נוכל להעלות מתוכו מספר נקודות חשובות. ניקח בחשבון שדיאלוג זה התקיים זמן קצר לאחר מתן תורה. משה קיבל את התורה כולה בשלמותה. לא נותר להוסיף או לשנות דבר (ר רמב"ם, יסודות התורה ט, א). אם כן, מה עוד רצה משה מן האלוקים?

מתוך בקשתו של משה אנו מבינים שהוא אינו מבקש תוספת לתורה הקיימת, אלא שישנו רובד עמוק יותר של הבנת התורה שנמנע ממנו להשיג. מתוך תשובתו של האלוקים אנו לומדים שתוכן הבנה עמוקה זו אינו עוסק באלוקים עצמו, אלא בפעולותיו בעולמנו. חכמינו הסבירו, שבקשתו של משה הייתה לזכות להבנה מוחלטת בדבר השאלה: צדיק ורע לו, רשע וטוב לו (מדוע לפעמים הצדיקים סובלים, בעוד שהרשעים נהנים בעולם), ולמעשה, להבין כיצד מנהל הקב"ה את עולמו.

האלוקים הציב גבולות למידת ההבנה אליה יכול האדם להגיע, ולכן אמר "כי לא יראני האדם וחי". חכמינו מסבירים שהפירוש הנכון של פסוק זה הוא: אף אדם אינו יכול לתפוש במלואו את האלוקים כל עוד הוא חי. אדם – לא משנה עד כמה הוא מזוכך – עדיין גשמי, והבנתו אף היא גשמית. מוגבלות גשמית זו מונעת ממנו לתפוש דברים שהם מופשטים לחלוטין. זו הכוונה ב"וראית את אחורי". כאשר אנו משוחחים עם אדם מבלי לראות את פניו, אנו זוכים להבנה חלקית של דבריו. לעומת זאת, כשאנו גם שומעים אותו וגם רואים את פניו, אנו מקבלים הבנה מלאה לדבריו ומעשיו. כך גם ראיית האלוקים פנים אל פנים משמעותה תפישת דרכי האלוקים בבהירות מוחלטת. כאמור, איננו יכולים להגיע להשגה זו, אלא רק לראות את האלוקים מאחוריו – כלומר, לקבל רעיון לגבי מעשיו, אך לא להגיע להבנה מוחלטת.

הבנות אלו כלולות בשמותיו של הקב"ה. יש לדעת שהשמות השונים המיוחסים לאלוקים, ומהווים כיום את לב הקבלה, אינם אוסף מילים מאגיות בעלות כוח לשינוי קוסמי כפי שחושבים רבים, אלא תיאור ההיבטים השונים ביחסו של האלוקים עם האדם. לכן, כאשר משה ביקש לרכוש הבנה עמוקה יותר של דרכי הא-ל הנסתרות, גילוי שמותיו של הקב"ה היה הכלי הראשוני לכך.

הבה נבחן את הדברים בהקשר לאירועים הסובבים את דו-השיח המסתורי הזה: בני ישראל חטאו חטא כבד בעבודה זרה לעגל הזהב, והעונש שהגיע להם היה כליה מוחלטת. בדרך כלל, ישנה אפשרות להשתמש בכוח התפילה על מנת לשנות ולבטל גזירה. במקרה חמור זה, משה לא יכול היה למצוא מילות תפילה כה חזקות. לכן, הוא ביקש מהאלוקים לגלות את טובו המוחלט, אשר יעכב וירכך את גזר הדין. חטאו של עם ישראל היה כה חמור, שהיה צורך במידה יוצאת מגדר הרגיל של רחמים כדי למנוע את עונש הכליה. אולם, מכיוון שעד אז, מעולם לא באה מידה זו לידי ביטוי, משה לא היה יכול לדעת על קיומה ולבקש את יישומה המעשי. ואכן, על פי בקשתו של משה, האלוקים גילה לפניו את טובו המוחלט. דבר זה נתן למשה אז, (ולנו היום), את היכולת להתפלל אל האלוקים,ולעורר את רחמיו המרובים על ידי שלוש עשרה מידות של רחמים. שלוש עשרה מידות אלו (בהתאם לפסוקים בשמות ל"ד, ו-ז) הן הבסיס לתפילותינו ביום הכיפורים, בימי הצום ובתפילות חשובות אחרות.

תורה נסתרת

בתורה קיימות שתי נקודות חשובות נוספות, המתייחסות לדימויים בהם משתמשת הקבלה. הנקודה הראשונה מופיעה בחומש דברים, בנאום הפרידה של משה לפני פטירתו, בו הוא מתאר את מעמד הר סיני: "וידבר ה אליכם מתוך האש, קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול" (דברים ד, י"ב). "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, כי לא ראיתם כל תמונה ביום דיבר ה אליכם בחורב [הר סיני] מתוך האש, פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל, תבנית זכר או נקבה" (דברים ד, ט"ו-ט"ז).

שתי הפסקאות מתייחסות לנושא שעולה מתוך ההתגלות בהר סיני. רוב בני האדם נוטים להתייחס להתגלות כאל סוג מסוים של מראה. אולם, כאן התרחשה התגלות שהנוכחות האלוקית הורגשה בה באופן חזק ומוחשי – דבריו של האלוקים הובנו בבירור, ובכל זאת ללא כל דמות או מראה. זהו רעיון הקשה לתפישה, משום שמוחותינו מורגלים להשתמש בכח הראיה יותר מאשר בכח הדיבור. איסור זה, לכל ניסיון להפוך את האלוקים לגשמי, אינו מכוון רק נגד יצירת פסלים פרימיטיביים, אלא גם לגבי כל ניסיון להשוות את האלוקים עם אישיות אנושית. מכאן אנו מבינים שכל ניסיון לתאר את פעולותיו של האלוקים, מוכרח להיות נטול כל דעה שהאלוקים מרגיש, או מוגבל באופן רגשי.

המשנה אומרת זאת בצורה נחרצת מאוד: "האומר (כשליח ציבור) על קן ציפור יגיעו רחמיך, משתקין אותו" (ברכות ה, ג). הגמרא מסבירה: "...מפני שעושה מידותיו (מצוותיו) של הקדוש ברוך הוא רחמים (בעוד שהן גזירות)" (מסכת ברכות ל"ג, עמוד ב). הרמב"ם מעלה את הנקודה שתיאורי האלוקים כרחמן או כטוב, מהווים דימויים לצורך המחשה בלבד, למוחנו האנושי והמוגבל: "...הם הפעולות הבאות מאיתו יתעלה, וחכמים קוראים אותם מידות... ושם זה נאמר בשימושם על מידות בני האדם... ואין העניין כאן שהוא בעל מידות, אלא שעושה פעולות הדומות לפעולות הנעשות על ידינו כתוצאה ממידות. כלומר, מתכונות נפשיות, לא שהוא יתעלה בעל תכונות נפשיות. ...וכל פעולה שנשיג מפעולותיו, נתארו יתעלה - בתואר שאותה הפעולה יוצאת ממנו, ונקראהו בשם הנגזר מאותה הפעולה. ...וכך, כל הפעולות הם פעולות הדומות לפעולות הנעשות על ידי בני אדם מתוך התפעלות ותכונות נפשיות, והם נעשות מאיתו יתעלה לא מתוך עניין נוסף על עצמו כלל" (מורה נבוכים, חלק ראשון, פ נ"ד(.

מכאן אנו מגיעים לעיקרון החשוב הקשור לקבלה או לכל לימוד אחר של האלוקים. למרות העובדה שאנו מתארים את האלוקים בדימויים גשמיים, אסור לנו לגלוש ולהפוך אותם לדמות ויזואלית כלשהי או להאנישם. אף אם אנו משתמשים בדימויים כמו: רחום, חנון או צדיק, הם לעולם לא יוכלו להיות מובנים בשום צורה. דימויים אלו באים לתאר תבניות של הנהגה אלוקית, שאילו היו לנו תכונות אופי מסוימות, המתוארות בדימוי בו אנו משתמשים, אזי היינו נוהגים באופן דומה.

המסקנה המתבקשת מדברים אלו היא שהמעוניין ללמוד את הכתוב בתורה, קל וחומר ללמוד ולהבין את תורת הנסתר, אינו יכול להסתפק בקריאה שטחית של הדברים. ללא הכלים שנתנו לנו חכמינו להבנת תורת הנסתר, מן ההכרח שלא נבין דבר וחצי דבר מהכתוב, ובמקום להביא לעצמנו תועלת נגרום, חלילה, נזק.

אף ברכישת ידע, רב ככל שיהיה, אין די. יש הכרח להוסיף מעשים רבים שיובילו לזיכוך ולטהרה, הן בגוף והן בנפש. בנוסף, יש להיות צמודים לאדם ידוע ומוכר כגדול בתורה, ולהתייעץ עמו איך וכיצד, אם בכלל, ללמוד את תורת הקבלה. רק כך יבוא שכרנו בצדנו ונפיק מתורת הקבלה את המיטב והמוטב.

נערך על פי aish.co.il.