מַהִי דַּלֶּקֶת?

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִתְקִין בְּגוּפֵנוּ מַעֲרֶכֶת מֻפְלָאָה, הַשּׁוֹמֶרֶת וּמְגִנָּה עָלֵינוּ מִפְּנֵי מַחֲלוֹת, וִירוּסִים וְחַיְדַּקִּים. הַחַיָּלִים הָעִקָּרִיִּים בְּמַעֲרֶכֶת הַהֲגָנָה הַזּוֹ הִנָּם תָּאֵי-הַדָּם הַלְּבָנִים, הַמְּזַהִים כָּל גּוּף זָר שֶׁנִּכְנָס לַגּוּף וְתוֹקְפִים אוֹתוֹ.

תָּאֵי הַדָּם הַלְּבָנִים נִמְצָאִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל בְּתוֹךְ כְּלֵי הַדָּם. אֲבָל כַּאֲשֶׁר גּוּפִים זָרִים (כְּמוֹ קוֹץ, גַּרְגְּרֵי אָבָק שֶׁחָדְרוּ לָרֵאוֹת, חַיְדַּק אוֹ וִירוּס) חוֹדְרִים אֶל הַגּוּף, יוֹצְאִים תָּאֵי הַדָּם הַלְּבָנִים מִכְּלֵי הַדָּם וּמְמַהֲרִים אֶל מְקוֹם הַחֲדִירָה, וְהַהַתְקָפָה נֶגֶד הַפּוֹלְשִׁים מַתְחִילָה.

לְתָאֵי-הַדָּם הַלְּבָנִים שְׁתֵּי שִׁיטוֹת לְחִימָה:

יֶשְׁנָם תָּאֵי-דָּם לְבָנִים שֶׁתּוֹקְפִים אֶת הַפּוֹלְשִׁים הַזָּרִים בְּעַצְמָם.

תָּאֵי-דָּם לְבָנִים אֲחֵרִים יוֹצְרִים נוֹגְדָנִים, שֶׁהֵם חֳמָרִים שֶׁיְּכוֹלִים לְהִצָּמֵד לַחַיְדַּקִּים, לִלְכֹּד אוֹתָם וּלְשַׁתְּקָם, עוֹד לִפְנֵי שֶׁהֵם מַצְלִיחִים לְהִתְרַבּוֹת וְלִגְרֹם לְמַחֲלָה.

כַּאֲשֶׁר אָנוּ נִפְצָעִים אוֹ נִדְקָרִים, הַמָּקוֹם הַפָּגוּעַ נַעֲשֶׂה אָדֹם, כּוֹאֵב וְנָפוּחַ. זֶהוּ סִימָן לְדַלֶּקֶת. כָּאן מִתְחוֹלֶלֶת הַמִּלְחָמָה בַּפּוֹלְשִׁים: תָּאֵי-דָּם לְבָנִים רַבִּים מַגִּיעִים אֶל הַפֶּצַע וְתוֹקְפִים אֶת גּוֹרְמֵי הַמַּחֲלָה שֶׁחָדְרוּ לַגּוּף. אִם הִנְּכֶם רוֹאִים מֻגְלָה הַיּוֹצֵאת מִפֶּצַע דַּלַּקְתִּי – דְּעוּ לָכֶם, אֵלּוּ הֵם תּוֹצְאוֹת הַמִּלְחָמָה! מֻגְלָה זוֹ מְכִילָה תָּאֵי-דָּם לְבָנִים מֵתִים וּשְׁאֵרִיּוֹת חַיְדַּקִּים.

לְעִתִּים נִזְקָק הַגּוּף לְעֶזְרָה בְּמִלְחַמְתּוֹ בַּדַּלֶּקֶת – תְּרוּפָה שֶׁתַּעֲזֹר לְהַשְׁמִיד אֶת הַחַיְדַּקִּים וּלְסַיֵּם אֶת הַמִּלְחָמָה.