"הגיעו גם תגובות נאצה בערבית"

יוסי שחר, 27, יושב בביתו, וחושב על החברים בתוככי עזה. למעשה, הוא לא רק חושב, הוא גם מאייר. זה עוזר לו להפיג את החששות והתקוות שמשמשות בערבוביה בימים כל כך מאיימים. את שירותי הצבאי מילא בצנחנים. במבצע הקודם, "עופרת יצוקה", הוא היה חייל צעיר שנשלח לעזה למשך שבועיים ימים, ושירת תחת פיקודו של אהרון קרוב, מי שהיה הפצוע הקשה ביותר של המבצע. הפעם, מסיבה שאינה ידועה לו, הוא לא גויס למבצע. "לצערי", הוא מציין.

ציורים, ובעיקר ציורי קומיקס, היו לחלק בלתי נפרד מחייו של שחר, מאז שידע לאחוז עיפרון בקצות אצבעותיו. "הציורים הם תחביב מיוחד, שיש בהם יכולת לבטא את התחושות של האדם", הוא נוהג לומר. עם השנים, לאחר פרגונים מצד הסביבה, על הקריקטורות שהוציא מבין ידיו, החל לפרסם בעיתונים דתיים ברחבי הארץ.

האם אפשר להתפרנס מזה? לא בטוח. "צריכים להיות מאוד טובים בשביל להצליח להתפרנס מאיור", אומר שחר. "רק בודדים מצליחים לעשות זאת בצורה שממש תיתן להם רווח כלכלי. לכן הלכתי ללמוד שנתיים באוניברסיטה, לימודי גרפיקה, על מנת לתת לעצמי אפשרויות נוספות של פרנסה, ולהשאיר את איור הקריקטורות באמת רק בתור תחביב. אני רואה את עצמי מתפתח בענף הפרסום והגרפיקה".

בינתיים, כאמור, הוא משתמש באיור כתרפיה. "אני יכול להחליט מה אני עושה, מה אני מאייר, וזה נותן לי סיפוק עצמי. אני לא חושב בראש של הרבה מאיירים במקומות גדולים, שמנסים להבין מה הציבור יאהב, ולפי זה מאיירים, אלא משתדל באמת לעשות מה שאני חושב ובעיקר מאמין בו, וזה מה שנותן לי את הסיפוק".

וכך הם פוגשים, הוא והעיפרון, את מבצע "צוק איתן" שהדיו נשמעים למרחוק, והארץ כולה מלאה עשן ואזעקות, החיילים שלנו עמוק בתוככי עזה, והבשורות שמגיעות משם בחוסר וודאות משווע, מותירים אותנו במצב רוח לא פשוט.

מה זה עושה לך, כשאתה חושב על החברים בעזה, ואתה רחוק?

"מאוד לא פשוט. יש לך תחושה כזאת, שבתור אחד שכבר היה שם, יש לך הרבה מה לתרום מהניסיון שלך. נכון שאולי זה מעיניים של חייל צעיר, אבל בכל זאת, יש רצון לתרום ולעזור, לא להשאיר אותם שם לבד ולהיות רחוק".

האם לדעתך יש הבדלים בין המבצע שבו אתה השתתפת, למבצע הנוכחי?

"יש תחושה שמבצע 'צוק איתן', הרבה יותר דרמטי, הרבה יותר קשה, ואני מנסה להבין מה ההבדלים. האם צה"ל חושש יותר מדי על חיי אזרחים מאשר על חיי חיילים? במבצע עופרת יצוקה הבהירו לנו, שהטעויות לא יהיו על חשבון החיים שלנו. הייתה תחושה שהדאגה לשלום החיילים שנכנסים לעזה, היא הרבה יותר חזקה מאשר הדאגה לשלום האזרחים שם. אולי הלחץ הבינלאומי עשה את שלו, ואנחנו רואים בתוצאות. מח"ט בצנחנים, דרור וינברג הי"ד, שנהרג באינתיפאדה השנייה, אמר: 'אם אנחנו דואגים לחיי האזרחים שלהם, והם דואגים לחיי האזרחים שלהם, מי ידאג לחיי האזרחים שלנו?'".

אז איך בכל זאת אתה משתתף במבצע?
"אני מאייר... מנסה להיות בצד של ההסברה, בצד שמראה כמה דברים שהעולם לא ממש יודע. לא בפנים, ולא בחוץ. האיורים מאפשרים לי להוציא קיטור וזעם שיש בי על המצב. ככה אני לפחות נלחם במקום שלא תמיד אנשים יודעים כיצד להלחם בו. ובפרט שעכשיו שמעתי שתרגמו כמה קריקטורות שלי לאנגלית ולספרדית והפיצו במקומות שונים בעולם. זה נותן לי תחושה טובה, לפחות יצא משהו טוב מ'תחושות הבטן' שלי".

ויש גם קריקטורות שהן פחות הסברתיות, אבל כאלה שמעלות את המוראל.

"האמת שהתפלאתי מאוד. כשאחת הקריקטורות שנועדה יותר להעלאת מצב הרוח, ופחות להסברה, גרפה את מספר התגובות הגבוה ביותר, כולל שיתופים בארץ ובעולם. בקריקטורה נראית מנהרת חמאס, כששני מחבלים ננזפים: "המשימה שלכם הייתה להביא לפה חייל אחד, לא את כל צה"ל!'".
אתה לא חושש לפרסם קריקטורות שנויות במחלוקת?

"זה היופי והכיף שבאינטרנט. אתה יכול לפרסם כל מני דברים, בלי לחשוש. אמנם הגיעו גם תגובות נאצה בערבית, אבל זה לא מה שימנע ממני להמשיך".